רמב"ן/מכות/ב/ב
גמרא ומה הסוקל אינו נסקל. פרש"י ז"ל עדים זוממין שהרגו אין נהרגין הבא לסקול ולא סקל לא כ"ש ולא נהי' דה"ל למימר ומה ההורג אינו נהרג כדאמרינן אין נהרגין ומ"ש הכא דנקט סקיל' טפי מכולי דוכתא דאיירי בזוממין ועוד דלא הוה לאקשויי סתם אלא הל"ל אלא הא דתניא בר' אומר כו' נימא ומה הסוקל כו' דלאו מילתא פשיטא הוא לאקשויי הכי סתם ואיכא תנאי דקסברי עונשין מן הדין כדאמרי' בפרק בן סורר.
אלא הכי פירושו הסוקל את חבירו והרגו אינו נסקל לפי שהוא רוצח ודינו בסייף ומקילין עליו ממה שעשה הבא לסקול ולא סקל דהיינו עדים זוממין אינו דין שלא ליסקל כלומר שלא יעשו בו כלום כמו שהוא עשה ולא כלום. א"נ אינו דין שלא יסקל אלא יהרג בסייף. וא"כ אין מקדימין לאותה. כך פירש הרב אב ב"ד ז"ל.
ואע"ג דאסיקנא מחוורתא כדשנינן מעיקרא למימר' דבעדים זוממין לא עבדינן האי ק"ו אבל בעלמא אה"נ דרשינן ק"ו בכה"ג כדאמרי' במנחות[1] ומה המפגל אינו מתפגל הבא לפגלו ולא פגל אינו דין שלא יתפגל ותו אמרי' התם ומה האוסר אינו נאסר הכא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יאסר אלא הכי קאמרי' הכא לא דרשי' כי האי ק"ו דהאי גלי ביה רחמנא:
ותיפוק לי' משום לא תענה משום דה"ל לאו שאין בו מעשה. ואי קשיא לך, והתנן לוקין משום לא תענה ומשום כאשר זמם ואי אליבא דרבנן קאמרי' הא אינהו אמרי במתני' דלא לקו משום לא תענה דאזהרה לעדים זוממין הא לאו מילתא דאנן הכי קאמרינן ותיפוק לי' משום לא תענה ולא ליכתוב רחמנא והצדיקו ומפרקי' אי מההיא הוה אמינא לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין להכי גלי רחמנא דלקו ומי' כי לקו משו' לאו דלא תענה הוא דלקו דהכא גלי רחמנא דלקו אההוא לא [ואי לאו לא תענה] לקי דלא אשכחן מלקות אלא לאו.
והאי דאמרינן רבנן דאזהרה לעדים זוממין הן לאו למימרא דלא לקו עליה דכל לאו ודאי אזהרה הוא ולקי אלא ה"ק היכא שהעידו בו שהוא חייב מלקות אין לוקין אלא מ' שעונש אותו הלאו הוא כאשר זמם והכי אמר רחמנא לא תענה ברעך עד שקר ואי ענה ועשית' לו כאשר זמם הילכך כל היכא דמקיימי' בהו כאשר זמם לא ענשינן לי' (אלא) [אלאו] דלא תענה בעונש אחר שזהו עונשו אבל כי לא מקיימינן בה כאשר זמם ודאי לקי עליה דהא גלי רחמנא והצדיקו ושמעתין אליבא דכלהו אתיא.
ובדין הוא דמצי למימר משום דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. ואע"ג דהשתא בהאי סהדותא לא אתי לידי מיתת ב"ד כדאמרינן בפרק מי שהחשיך גבי מחמר דלא לקי משום דה"ל לאו דשבת ניתן לאזהרת מיתת ב"ד. ואע"ג דמחמר גופיה לא מחייב מיתת ב"ד. ודכותה בעירובין גבי לאו דאל יצא איש ממקומו קרי ביה אל יוציא אלא חד מתרי תלת טעמי נקט.
ויש מתרץ, דהכא אליבא דר' קאמרי' דאמר אזהרת עדים זוממין מולא יוסיפו לעשות נפקא הילכך לאו דלא תענה לא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולוקין עליו כל זמן שאין בעדות זה חיוב מיתת ב"ד והא דאמרינן בסנהדרין גבי עידי גניבה בנפש שהוזמו דאי ר יוחנן כיון דאמר נהרגין ה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו אפילו כרבנן אתיא דגלי רחמנא דלקו עדו' זוממין מוהצדיקו ומי' היכא דבהאי עדות איכא אזהרת מיתת ב"ד ודאי לא גלי ולא לקו:
קסבר כופרא כפרה הוא. [וקשה, דא"כ גבי גלות נמי] ותפוק לי' משום דלאו בני כפרה נינהו.
ואיכא למימר התם נמי לאדם מסור דינו שאם יצא חוץ לתחום נהרג ולפי' היה אפשר לומר שאף זה יגלה ויעמד באותו ספק ומ"ה גלי רחמנא ביה הוא ולא זוממין:
תדע שהרי ממון ביד בעליו ומשלמין. לאו למימרא שאם שלמו אין משלמין אלא לומר שאע"פ שלא שלמו משלמין ומי' כיון דכי לא שלמו משלמין קנסא הוי לעולם ולא משלמין ע"פ עצמו לר"ע כלומר שאם אמרו הוזמנו בב"ד אין משלמין אע"פ ששלם על פיהם אא"כ הודו באמת עדות שקד העדנו דודאי משלמין דלא גרע מדינא דגרמי בדן את הדין וכיוצא בו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |