רמב"ן/מכות/יג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. פי' חלוצה לאו דוקא מדרבנן היא ולא לקו והא דקתני לה הכא שגירות הלשון הוא ובריש מכלתין נמי דקתני מתני' מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה ונמצאו זוממין לוקין את המ' ויש במשמע דבן חלוצה פסול מדאורייתא דאי לא אמאי לוקין את המ' לאו כלום קא עבדי ליה מדאורייתא וכן הא דגרסי' בפ' משוח מלחמה תנן ר"י הגלילי הירא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העברות שבידו רבי יוסי אומר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט זה הירא ורך הלבב ואמרינן בגמ' וא"ר איכא בינייהו עברה דרבנן דלרבי יוסי לא הדר ולר"י הגלילי הדר אלמא עברה דאורייתא היא כולי הני לאו דוקא.
ובפ' יש מותרות גרסי' גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה כתובה שנית מד"ס אין לה כתובה וא"ר טעם הללו ד"ת ואין צריכין חוזק והללו ד"ס וד"ס צריכין חוזק. ואמרי דבר א' מאן תני לה ומהדרי' איבעית אימ' ר' קתני לה ואיבעית אימא ר"ש בן אלעזר קתני לה. איבעי' אימ' ר' קתני לה חלוצה קא קשיא ליה והא חלוצה דרבנן הוא ואית לה כתובה הדר אמ' כיון דפסיל זרעה מדרבנן זו היא מרגילה אלמא דאמרי' והא גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת אימ' אינו חייב אלא על אחת לעולם שתי שמות וחלוצה דרבנן והתני' גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא היינו טעמא דקתני גרושה ברישא דמתני' והדר תני דלא מחייב עליו משום דתנא אגב רישא ריהטא תני ולעולם אגב גרושה חלוצה וכן דתניא ברישא הדר ואמר לאו דוקא היא דלא לקי עלה ואי לא קתני לה כלל חיישי' דילמא אגב דרגילי אינשי למתנינהו טעו בה תנאי ולפר תנא סיפא לגלויי על רישא דלאו דוקא וכל היכא דקתני לה בדאורייתא לאו דוקא אלא שגירות לשון התנא הוא וכיוצא בה אמר בירושלמי דמסכת ברכות ומגילה דתנן חוץ מחרש שוטה וקטן לית כאן אשיגרת לשון הוא:
ממזרת ונתינה לישראל. מכאן למדנו שנתינים מדאורייתא אסירי דקיימי בלאו לא תתחתן בם אפילו בגרותן דבגיותן לית להו חתנות וליכא למימר בהא נמי לאו דוקא דא"ה ליתני בסיפא ממזרת ונתינה אינו חייב אלא על א' כדקתני בחלוצ' ועוד דבשלמא חלוצה אלאו דגרושה אסמכוה רבנן ומשו' הכי קתני להו לתרווייהו אבל נתינה וממזרת מה ענין זו לזו אלא ודאי נתינה דאורייתא וכן פי' רבינו ז"ל בכאן והכי איתא ביבמות בפרק הערל. ודאמרי' התם נתיני' דוד גזר עליהם לאו חתון קאמ' דמדאורייתא הוא אלא עבדות קאמר ולא כמו שפי' שם רש"י ז"ל כב' כתבתיה שם בפ' הערל כל הצורך:
מתני' נותר ופיגול. איכא למידק הכא, והא לאו שבכללות הוא והיכי לקי עלייהו כדכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש כל שבקדש פסול ליתן לא תעש' על אכילתו והיינו לאו שבכללו' בשלמא נותר (כיון נותר) כיון דגביה כתיב איפשר דלא מיקרי לאו שבכללות אלא פגול קשיא דהא לאו שבכללות הוא וכדאמרי' בפסחים פ"ק מנין לכל איסורין בהנאה ת"ל כל חטאת וגו' ואקשינן עלה ואימא ליחודי ליה לאו לגופא הוא דאתא דאי מדר' אלעזר דאמר כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו אין לוקין על לאו שבכללות אלמא האי לאו שבכללות הוא.
ואיכא למימר כיון דאסיקנא התם דהא קרא לכל חטאת אשר יובא לייחודי לאו אתא דאי מדר' אלעזר אין לוקין עליו על לאו שבכללות והשתא לוקין על חטאת שהובא מדמה לפנים ה"נ לוקין (אבל) חד מכללא דהו"ל חטאת דבר שהיה בכלל ויצא ללמד על הכלל כלו יצא והכי קאמרי' דאי מדר' אלעזר אין לוקין על כל הכלל לפי שאין לוקין על לאו שבכללות והשתא אתא ההוא לאו דכתי' גבי חטאת ללמד שלוקין על כל הכלל ולא דאיק אלא שאני פגול דאיתקש לנותר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |