רלב"ג/שמות/כ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

רלב"גTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

אנכי יי' אלהיך וגומ' עד סוף הפרשה

ביאור דברי הפרשה

אמר השם יתע' לישראל באמצעות קול הדברים המוחש אנכי יי' אלהיך המנהיג אותך ומשגיח בך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת מלצאת ממנה כמו הבית שישימו בו העבדים שיכוונו לסגרו היטב כדי שלא יצאו ממנה ולזה אמר במקום אחר מכור הברזל. והרצון בזה שארץ מצרים לא היה יכול עבד לצאת ממנו כאלו תאמר שהיו עושין בו סימן יוכר בו שהוא עבד וכל מוצאו ומכירו שהוא עבד היה מצווה לתפשו ולהביאו אל אדוניו כמו שהוא המנהג היום בקצת המדינות. והנה היה זה תכלית הפלא. רצוני כי מהמקום שלא היה עבד אחד יכול לצאת הוציא השם יתעלה זה המספר הרב מהעבדים או ירצה בזה כי פרעה היה מונעם מהיציאה משם בדרך שלא היו יכולים לצאת כאלו היו בכור הברזל או מסוגרים בבית העבדים וסבב השם יתע' באלו הנפלאות העצומות אשר חדש שם להוציא ישר' ממצרים ומפני זה נתב' לישר' כי יש גבוה על הגרמי' השמימיי' הוא אשר פעל אלו הנפלאות וזה כי מה שיושפע באמצעו' הגרמים השמימיים הם הדברים הטבעיים כמו שהתבאר בששי ממ"י ולזה צוה הש"י להאמין שהוא האלוה כי בזאת האמונה תשלם לאדם הצלחתו האנושית כמו שהתבאר במעט עיון למי שיראה הפילוסופיא. ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני. נוסף עליו ואע"פ שכבר תאמין כי ואפילו הדברים ששמם השם יתעלה אמצעיים להשפיע פעולותיו בזה העולם השפל כי הם אינם במדרגה שותפים לשם יתעלה שיותן להם אלהות אבל הם במדרגת המשרתים והכלים להגיע פעולותיו בנמצאות והוא מבואר מאד מזה שכבר הוזהרנו מלהסיר ממנו האלהות ולתתו לזולתו כי בזה יותר מההתרחק מהאמין בשם יתעלה. לא תעשה לך פסל וכל תמונה מהדברים הנמצאים בשמים כמו השמש והירח והכוכבים וכל צבא השמים ואשר בארץ מתחת כמו תבנית הבהמה והעוף ורמש האדמה ואשר במים מתחת לארץ כמו תבנית הדגה. והנה למדנו מזה שאם עשה הפסל על זה האופן לע"ז אע"פ שלא יעבדו עובר בלא תעשה וכן אם עשוהו אחרים לו. לא תעשה לך. והנה מלאכת האדם שתעשה ע"י שליח ייוחס עשייתה אליו כאמרו אז יבנה יהושע. ולא תשתחוה להם. מגיד שאין ראוי להשתחוות לאחר ממיני ע"ז ואע"פ שאין דרך עבודתו בכך כי ההשתחואה לאלהות לא תותר לעשות כי אם לשם יתעלה לבדו וכן ראוי שנבין מזה בשאר העבודות הנעשות לשם יתעלה כמו הזביחה והקטור והנסוך ולזה אמרה התורה זובח לאלהים יחרם וגו'. ואולם זכר בכאן מין אחד מהעבודות אשר יעשו לשם יתעלה וממנו נלמד הענין בשאר העבודות. ולא תעבדם. ר"ל בעבודות המיוחדות להם אשר יעבדום בהם עובדיהם כמו זורק אבן למרקולים ופוער עצמו לפעור כי זאת היא עפורתן כי אנכי יי' אלהיך מקנא במי שיתן האלהות לזולותי ואעניש אותו השונא אותי ועובד ע"ז בעונש נלא שיענשו על זה העון בני החוטא השלישים והרביעים. ולזה ראוי שישמרו האנשים מעבוד ע"ז. ואולם למי שיאהבני וישמר מצותי באופן שידבק בי אעשה חסד נפלא ימשך החסד ההוא לזרעו לאלפים מהדורות והנה יסופק בזה המאמר ספק מה והוא איך יתכן שיעניש השם יתעלה בני החוטא והנה אין להם אשם בחטא אביהם ואנחנו מתירים זה הספק בזה האופן והוא שהעונש יביא השם יתעלה על העוברים על דבריו אם על צד ההשגחה אם על דרך התוכחת אם על צד סור ההשגחה שיחולו עליהם הרעות הנכונות לבא עליהם לצד המערכת וכאשר יהיו אלו הרעו' באופן שיגיע להם רע לזרעם ולא היה מגיע להם לולי חטא אבותיהם והמשל כי כאשר מרו אבותינו חויב להם מהעונ' שיגלו בין האומות וירשו גוים ארצם והנה נמשך לזרעם אחריהם הגלות בסבת המצאם גולים בהולדם עד שלא יתכן שימלטו מזה הרע אם לא בהיותם יוצאים ממנו על צד המערכת או בשיהי בו בתכלית מהשלמות שיתכן שיוציאם השם יתע' מהארצות אשר הדיחם שם על דרך המופת ובה האופן אמ' הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וזה שאם לא חטאו אבותינו היינו אנחנו נמצאים בארץ מצרים ולא נצא ממנו אם לא כשנעשה מהפעולות המגונות מה שנתחייב עליהם כמו זה העונש ואולם כשנמצאנו בגלות בחטא אבותנו הנה לא יספיק לנו לשוב שם ההשמר מהפעולות המגונות אבל יצטרך לנו שנקנה מהשלמות כמו שנהיה בו דבקים לשם יתעלה באופן שיוציאנו מהגלות הזה על צד ההשגחה הנפלאה ובזה האופן לא היה עול עם יגיע לבנים עונש בעבור חטא האבות כי זהו במקרה והנה זה העונש המגיע בזה האופן הוא מעט לפי שהרע המסודר מהמערכת הוא מעט כמו שהתבאר במ"י והטובות ישפיע השם יתעלה באמצעותו על הרוב ועוד שהרע ההוא המסודר מהמערכת יתכן שיסור קודם עתו מצד דבקות ההשגחה האלהית הפרטית במקבל הרע. ולזה הוא מבואר שזה הרע אין ראוי שיתמיד אורך נפלא עם ההשגחה האלהית הפרטית וההשגחה הכוללת אשר תהיה באמצעו' המערכת מתנגדו' לו ואולם הטוב המסודר מהשם יתעלה לדבקי' בו יתכן שיתמיד לאלפים מהדורות כי הטוב הוא נעזר בטובות המסודרות על צד המערכת ובטובו' המסודרות על צד ההשגחה הפרטית וזה מבואר מאד כ"ש למי שראה דברינו בזה במ"י והתבונן בהם ואולם רז"ל התירו זה הספק באופן אחר וזה שהם אמרו שהשם יתע' פוקד עון אבות על בנים כאשר יהיו הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם והוא בלי ספק מאמ' אמתי כמו שביארנו במ"י וזה כי הרע המסודר מהם יתעלה על צד התוכחת יהיה לפי המרי ר"ל שמי שהסתבך במרי סבוך מעט תספיק לו תוכח מעוטה ומי שהחזיק באופן ששב לו כקניין חזק יצטרך לתוכחת יותר עצומה ובהיות הענין כן הנה כאשר חטא האדם לבדו תספיק לו תוכחת יותר מעוטה מהתוכחת אשר תצטרך לו אם היה מחזיק אביו בזאת התכונה והוא היה אוחז מעשה אבותיו כי אז הסתבך בזה חמרי סבוך יותר חזק ובזה האופן אמרה התורה וגם בעונות אבותם ימקו והנה מה שאמרנוהו בזה הוא יותר נאות לפי הפשט:

לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא כי ה' יקח נקמתו ממי שישא שמו לשוא ולא ינקהו מזה החטא והנה ההשבע בשמו לשוא יהיה אם במה שהוא שקר וכזב אם במה שהו' ללא צרך משל מה שהוא ללא צורך כמו שנשבע על הידוע כמי שנשבע על השור שהוא שור והנה ההשבע במה שהוא שקר יחלק לשלשה חלקים אם שישבע על מה שהוא שקר כיצד התורה ר"ל שאי אפשר לו לקיימו כמו שנשבע שלא יניח תפילין כי התורה הכריחהו על זה והוא מושבע מהר סיני לקיים מצותה והנה הוא במדרגת מי שנשבע שלא לעשות דבר מה שהיה נשבע מתחילתו לעשותו ואם שישבע על מה שהו' שקר מצד טבעו ר"ל שאי אפשר לו לקיימו כמו שנשבע שלא יישן ג' ימים כי טבעו יאנוס אותו לישן קודם זה והנ' זאת האזהרה היא נמשכת לאזהרת ע"ז לפי שיש בעניינה מיעוט האמונה בשם יתעלה מה שלא יעלם וזה מבואר בשבועה שתהיה לשקר וזה כי השבועה בדבר הוא מורה על היקש בין שני הענינים מן האמתות והקיום ר"ל שזה הדבר הוא אמת כמו שזה יתקיים ולזה תהיה השבועה אצל האנשים בשמי' להעיר כי כמו שהשמים קיימים כן יתקיים זה המאמר או כמו שהשמים הם אמתי המציאות כן זה ולפי שהאמתות והקיום הוא נאמר בשם יתעלה מקודם ושאר הנמצאו' באיחור לפי שהאמתות והקיום להם מזולת שהוא השם יתעלה ובשם יתע' הוא מעצמותו על כן צותה התור' להשבע בשמו יתע' בזה האופן כאמרו ובשמו תשבע ומנעה השבע בשם זולתו ולזה ההיתה השבועה בשמו לאמת נמשכת אל ההאמנה בו יתעלה וההפך בהשבע בשמו לשקר כי זה יורה על שהנשבע יאמין שאין אמתות לשם יתעלה ולא קיום ולזה הקיש זה המאמר הכוזב למציאות השם יתעלה או לחייב שהם מציאותו כמו שהתבאר באלהיות ולה היה חטא שבועה השקר קרוב למדרגת חטא ע"ז והנה מי שישבע בשמו לחנם יורה שהוא מאמין שאין בשם יתעלה תועלת וצורך לנמצאות ולזה ישבע בו לאמת שאין צרך בהאמתתו והנה זאת האמונה היא יותר מגונה מאמונות מי שישתף לשם יתעלה אלוה אחר בהנהגת המציאות והנה תעמוד על אמתת זה ההיקש ממה שישבע בו האדם בחיי נפשו או בחיי בנו או בחיי אביו שלא יקל בקיום הדבר ההוא מפני מה שהקיש בין קיום הדבר ההוא ובין החיים ההם:

זכור את יום השבת לקדשו מבין שאר הימים וזאת הזכירה היא בדבור לא בלב לבד והיא תהי' בכניסתו וביציאתו ר"ל שנזכור ההבדל אשר בין יום השבת לשאר הימי' כדי שנזכיר מעשיית מלאכה בו וזאת הזכירה אשר בכניסתו קראוה אותה רז"ל קדוש ואשר ביציאתו קראוה הבדלה:

ששת ימים תוכל לעשות מלאכת עבודה ועשית כל מלאכתך והם שאר המלאכו' שהם לצורך אוכל נפש ואולם היום הז' הוא שבת ליי' אלהיך ר"ל שתיוחדו מכל מלאכה ויהיה היום ההוא מיוחד ליי' אלהיך כשתשתדל לעבודתו לבד ולא יטרידוך עסקים. לא תעשה כל מלאכה אתה לא ממלאכת עבודה ולא מהמלאכות שהם לצורך אוכל נפש ולא יעשוה גם כן לא בנך ובתך הקטנים ולא עבדך ואמתך הכנעני' ולא בהמתך ולא יעשה לך גם כן גרך אשר בשעריך ואף על פי שלא קבל עליו מצות התורה כמו שתראה בעניין הנבלה שאמרה התורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. הנה יתבאר לך כי האזהרה היתה כזה העניין לו לא לבנו ובתו ובהמתו ועבדו ואמתו וגר שער לפי שאין הבהמה ראויה למצות ולאזהרה ולא בנו ובתו הקטנים ולא הגר אשר בשער כי אינו בן תורה ולזה ראוי שנבין שהכונה בעבד ובאמה בכאן העבד והאמה שלא נכנסו בגבול המצות כגון עבד ואמה הקטנים ואולם הגדולים הם נכנסים לגבול המצו ואין האזהרה בהם לאדון אבל לעצמם ולזה אמר במקום אחר וינפש בן אמתך והגר להורות שעל הקטן ידבר והנה זה הגר אשר ידבר בו הוא כשיהיה שכירו ולקיטו ולזה אמר וגרך אשר בשעריך והמשיכו גם כן לעבדו ואמתו ובהמתו שהם תחת ידו והנה הזהיר השם יתע' ישראל מעשות מלאכה ביום השבת להעיר על חדוש העולם עד שהשלי' השם יתע' המלאכה הנפלאה שהיתה בו בששת ימי הבריאה וביום השביעי המשיך המציאות על ענינו לפי הטבע שהטביעו כמו שביארנו בפרשת בראשית ולזה ברך השם את יום השביעי כי הוא היה הולך במדרגת התכלית למה שנתחדש בששת ימי הבריאה וזאת היא הברכה בתוספת המעלה שהית' לו ולהזכיר זה הענין הנפלא אשר היו מהגדולו' אשר בפנו' התוריות והעיוניות כמו שנתבאר מדברינו בספר מ"י ברך השם את יום השבת ויקדשהו מעשות בו מלאכה כדי שיהיה היום ההוא מיוחד לעבודתו יתע' ובהתבונן בנפלאותיו ועוצם חכמתו להנהיג המציאות בזה האופן השלם ואפשר שנאמר שהרצון באמרו על כן בירך יי' את יום השבת ויקדשהו הוא להודיע לישראל שראוי שישבות ביום השבת כי בירך השם את יום השבת בעניין המן שהוסיף לישראל ממנו ביום הששי באופן שהיה מוכן להם מזונות שבת קודם באו ולזה לא הבאיש בשבת ורמה לא היתה בו וקדש השבת בעניין המן שלא היה יורד בשבת והיה יורד בשאר הימים והעד על זה הפירוש מה שאמר משה לנשיאי העדה כשהגידו למשה כי ביום ההוא מצאו העם לחם משנה הוא אשר דבר יי' שבתון שבת קדש לה' מחר כמו שביארנו. וראוי שתדע כי מצות הזכירה היא נוהגת בנשים לפי שהם מוזהרות מעשיית המלאכה בשבת כמו האנשים ולזה תהיה מצות השביתה והזכירה נוהגת ג"כ ועוד כי הזכירה היא לתכלית שישמרו מעשיית המלאכה ולזה יחוייב שתתנהג בנשים כי הם מוזהרות מזה וכזה אמרו ז"ל מי שישנו בשמירה ישנו בשכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכיר' וראוי שתדע כי מלאכה היא מה שתכוין בו תכלית מהתכליו' וזה התכלית לפעמים יהיה מכוון בעצמו ולפעמי' יהיה בעבור זולתו משל מה שהוא מכוון בעצמו כמו הבישול והאפיה ותקון המזון והתפירה לתקון המלבוש ומה שידמה לזה משל מה שהוא בעבור זולתו כמו החרישה והזריעה והטחינה וההרקדה ומה שידמ' לזה והנה חייבה התורה על המלאכה שהיא מכוונת בעבור זולתו כמו שמצאנו במקושש וכן אמר' התור' בחרי' ובקציר תשבות ולה אין הכונה במלאכה שיגיע בה תכלית מהתכליו' אשר יכונו לפי הנהןג במלאכות כי בכאן מלאכות משרתות ומלאכו' ראשיות ומזה יתבאר כמה הם סוגי המלאכו' הראשוני' אשר יתחייבו עליהן בשבת והם לפי מה שהתבאר מהחפוש מ' חסר אחת והם הזריעה ומה שיכוון בו מהמלאכו' מה שיכוון בזריע' כמו הנטיעה וההברכה ומה שידמה לזה והחרישה ומה שיכוון בו מהמלאכות ומה שיכוון בחריש' והוא נתינת המזון לצמחי' והקציר' ומה שידמ' לזה והעמור ומה שידמה לו והדיש' ומה שידמה לזה והזריה והברירה והטחינה וההרקדה והלישה והאפיה ומה שידמה להם. כי כל אחת מאלו תקרא מלאכה לפי הנהוג אף על פי שהם קצתם בעבור קצת וגזיזת הצמר ומה שידמה לה והלבון והנפוץ והטוייה ועשיית הגירין והמיסך כדי לארוג והמריגה והצביע והקשירה כי כבר תקרה באריגה כשנפסק החוט וההתרה כי היא תקרה בה גם כן כשלא יעשה הקשר כראוי והתפירה והקריעה כי היא תעשה על מנת לתפור והבנין והסתירה כי כבר יכוין לסתור במלאכת הבנייה לתכלית שישובו לבנות הבנין ההוא באופן יותר שלם ומה שיעשה למלאכה להשלימה כמו שיפת הכלים בעור הדג להחליק אותם בתכלית מה שאפשר. ובזה הסוג נכלל כל דבר שבהעשותו תשלם המלאכה ומה שידמה לאחד אחד מאלו המלאכות והצרה והשחיטה ומחיקת העורות ועבודן וחתוכן והכתיבה והמחיקה כי פעמים תעשה לכתוב במקומו והשרטוט והבערה והכבוי וההוצאה מרשות לרשות ומה שידמה להן והנה כשתחקור על המלאכות כלם תמצאם נכללות תחת סוגי אלו המלאכות אשר זכרנו והנה ההושטה מרשות היחיד לרה"י ורה"ר באמצע ג"כ נקראת מלאכה בתורה כי כן היתה עבודת הלוים במשכן להושיט הקרשים מעגלה לעגלה אשר לפניה ולזה כשהיתה ההושטה בזה האופן רצוני שיהיו שני רשויו' היחיד בצד אחד מרשות הרבים והנה יתחייבו עליה להיות כמו זה הענין נקרא מלאכה בתורה וראוי שתדע שהעברת החפצים ברשות הרבים יותר מארבע אמות היא תחת זה הסוג ובעבור זה נהרג המקושש כמו שארז"ל וזה כי כבר תמצא שיעתיקו האנשים החפצים ממקום למקו' ברשות הרבים בזה האופן שיעתיקו אותם ממקו' למקום יותר קרוב מהבית או מהשדה וכשיקבץ שם במקום ההוא ישובו להעתיקו גם כן ממקום למקום עד שנשלם להם שיעתיקוהו בבית או בשדה ולזה יהיה נמנה זה מהמלאכות ואולם שיעור הארבע אמות נתבאר ממה שאומר והוא שאין כל העתקה שתעשה בזה האופן מלאכה ולזה יחוייב שיהיה שם שיעור ראשון תהיה ההעתקה אשר תהיה בשיעור ההוא מלאכה וזה השיעור הו' ארבע אמות ומעלה כי עד ד' אמות יוכל האדם להעתיקה חפץ עד היותו עומד במקום אחר והנה אמרה התורה שבו איש תחתיו ר"ל שמי שלקט דבר בשבת ישב תחתיו בדרך שלא יוציא החפץ מתחתיו והשיעור שיהיה לזה הוא ארבע אמות ר"ל שאדם הבינוני שיהיה שוכב ויפשוט ידיו ורגליו ימצא מתחתיו ארבעה אמות מהשיעור כי קומת אדם הבינוני הוא שלש אמות והאורך הנוסף בסבת פשוט ידיו ורגליו היא אמה אחת ומזה השרש יתבאר שמי שזרק החפץ מרשות הרבים והעבירו דרך רשות היחיד ונח ברשו' הרבים שאם נח חוץ לארבע אמות ממקום עקירתו חייב כי אלו הארבע אמות הם כמו רשות של אדם היושב בהם ולזה יצורף עמהם רשות היחיד להשלי' השיעור ארבע אמות וזה הדבר נתבאר בפרק הזורק ובתוספתא במעט עיון. ואולם הר"ם ז"ל נבאר מדבריו שהבין שלא יתחייב עד שיהיה שם ארבע אמות מזולת רשות היחיד ולא אשער מאין הוציא זה כי אלו הארבע אמות הם שיעור מה שיש תחתיו של אדם ולא תהיינה בשום פנים תחתיו אלו הארבע אמות מרשות הרבים שרשות היחיד מפסיק ביניהם אם לא יחתוך איש ההוא ולזה נפלאנו על הר"ם ז"ל ואולם רצונו היה מה שאמרנו ואף על פי שלא יראה זה מפשטי דבריו כמו שיתבאר למעיין בהם ואיני צריך לבאר שההוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או ההכנסה היא מלאכה כי הוא מבואר שכל אחת מאלו היא מלאכה מעשיית יכוון בה תכלית כאלו תאמר להוציא החפצים לחוץ למכרם או להכניסם לבית לשמרם ולזה היה הענין נכנס בגדר המלאכה אשר באה האזהרה מעשייתה ולזה אמר הנביא לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת והנה זאת המלאכה הוא מה שיעשוהו לפי המורגל מנימוס המלאכה ההיא ואם יעשה הדבר ההוא בזולת זה האופן לא יקרא מלאכה לפי הנהוג ולזה לא יתחייבו על עשייתו מן התורה כמו שהוציא החפץ בזולת האופן הנ"ל הנהוג כאלו תאמר ששם אותו על רגלו והוציא אותו וזה כי כל מלאכ' יש לה אומנו' וסדור תעש' לפי הסדור ההוא ומה שלא יעשה על זה האופן אין ראוי שיקרא מלאכה לפי הנהוג והמורגל וכן אם עשו שנים המלאכה שאין מדרכה שיעשו שנים הנה הם פטורים כי אין זאת המלאכה לפי המורגל כאלו תאמר שיוציאו שני' קופה קטנה ומה שידמה לזה ולפי שמגדר המלאכה היא שיכוין בה תכלית לתועלת מה הנה מה שלא יכוין בה תכלית או שיכוין בו תכלית ולא יהיה בו תועלת כלל לא יתחייבו בו בשבת ולזה יהיו המקלקלים פטורים בשבת אם לא יהיה בקלקול ההוא תועלת מה אם להנקם מהשונא או מה שידמה לזה ולזאת הסבה גם כן לא יתחייבו בדבר שאין מתכוין בו כי אין זה נכנס בגדר המלאכה כלל כאלו תאמר שיהלך אדם על גבי עשבים ויתכוין להלוך בשבת שהוא מותר בשבת וימשך מזה מה שידמה לקצירה רצוני שיעקור מהעשבים וזאת המלאכה תעשה בהכרח בכוונה בה ובזה האופן יתישרו בו על התכלית ולזה מי שחשב לעשות מלאכה אחת ולא עשה אותה אבל עשה אחרת הוא פטור כי לא יקרא מלאכה מה שעשה אותו כי לא כיון לזה וכן העושה מלאכה כמתעסק בזולת כוונה הנה הוא פטור כי אין זה נכנס בגדר המלאכה כלל וכן העושה מלאכה ולא הגיע אל התכלית שיכוין אליו ר"ל שלא נעשית המלאכה באופן שכיון בה והיה זה סבה שלא הגיעו אל התכלית לפי מה שכיון הנה הוא פטור ואולם אם הגיע התכלית היותר שלם ממה שכיון הנה הוא חייב כי כבר נעשית כונתו וגם כן הנה מהמלאכות מה שיעשה לא לגופה של מלאכה ויהיה נכנס בגדר המלאכה אחר שכבר נעשית המלאכה לתכלית מה כאלו תאמר שיעקור אדם אילן כדי שלא יסתעפו שרשיו ויקעקעהו הבניין הסמוך לו שהוא אינו צריך לגו האילן הנה מפני שאי אפשר שיגיע זה התכלית בזולת מלאכה הנה יתחייב וכן מי שיכבה הנר מפני השמן אעפ"י שאינו צריך לגוף הכבוי חייב וכן כל כיוצא בזה וראוי שתדע כי לא יתחייב האדם על מה שהוא ממלאכה ואינו מלאכה כי התורה הזהירה על המלאכה. לא על מה שהוא חלק מהמלאה ומזה המקום יתבא' לך לפי מה שהתבאר מהשרשים הכוללים שהמלאכות שיגיע התכלית בכל חלק מהם כשהגיע הנה כל חלק מהם יקרא מלאכה וזה כי החלק יהיה אם תהיה המלאכה מהכמה המתדבק כמו מלאכת הבנייה החלק היותר קטן שיתכן שיעשה במלאכה ההיא ולזה יתחייב דרך משל הכונה בכל שהוא כי כבר יתכן באי זה חלק שיהיה ממנו שתעשהו מלאכת הבנייה כי חסר כמו זה החלק להשלים בנין קצת הדברים ואם היתה המלאכה מהכמה דמתחלק ותעשה המלאכה ההיא מקבוץ האחדים אחד אחד כמו הכתיבה שיכתבו אות אחר אות וכמו האריגה שיארגו חוט אחר חוט הנה יתחייבו על עשיית שנים מהאחדים ההם כי זה המ"ם הוא קטן המספר שימצאו במלאכה ההיא מקבוץ האחדים ואם לא תעשה המלאכה מקבוץ האחדים אחד אחד אבל תעשה רבים מהאחדים יחד כמו העניין בהוצאת הזרעי' ובהוצאת התבן למאכל הבהמו' הנה יהיה הענין בזה כמו העניין במלאכה שהיא מהכמה המתדבק רצוני שכבר יתחייב על החלק היותר קטן שיורגל העשותו במלאכה ההיא כאלו תאמר שהוא התחייב אם הוציא מהתבן מה שיהיה מלא פי הבהמה אשר דרכה שתאכל אותו כי זה הוא קטן השיעור אשר יחלק בו התבן כשיקחוהו הבהמות לאכלו ויתחייב מהוצאת הזרעי' על קטן השיעור שיורגל שיקחהו הזורע לזרעו מאותם הזרעים ואולם מה שלא יגיע התכלית בכל חלק מהמלאכה כמו העתקת החפצים ממקור למקום הנה לא יתחייב אם לא עשה כל המלאכ' משל זה שהעוקר החפץ ממקום להעתיקו למקום אחר הנה כשעקר החפץ והעתיקו למקום אחר נשלמה המלאכה. ואולם קודם שהניח החפץ לא נשלמה ולזה אם עקר אחד והניח אחר שניהם פטורים ומזה יתבאר שאם עקר החפץ ולא הניחו על מקום ראוי שיונחו בו כמו שלא היה המקום ההוא ד' על ד' שאין ראוי להניח בו החפצים הנה לא יתחייב כי אין זו הנחה אבל הוא אמצע ההעתקה. וכן האופה ולא גמר לאפות באופן שראוי כלל לאכילה הנה הוא פטור כי זה חלק ממלאכה לא מלאכה והבן זה כי הוא מגדולי השרשים אשר יהיו בדיני המלאכות אשר יעשו בשבת וכבר ידעת מהשרשים הכוללים שהוא מותר לעשות בשבת מלאכה לפקוח נפש והוא מבואר גם כן שהמלאכה שהתחיל אדם לעשותה קודם השבת ונגמרה מאליה בשבת לא יעברו עליה מפני עשיית מלאכה והמשל כמו ששם האדם פת בתנור מערב שבת ונגמרה אפייתו מאליה בשבת לא יעברו עליה מפני עשיית המלאכה וזה כי הוא לא אפה זה הפת בשבתו ואינו מצווה על שביתת התנור כי אין אדם מצווה על שביתת כליו אבל הוא מצווה על שביתת בהמתו לבד כמו שביארה התורה ועוד כי בה יתכן שתאמר מנוחה ושביתה לא בכלים כי אין עמל בכלים במה שיעשה באמצעותם מהמלאכות וזה מבואר בנפשו וכבר ביארנו במה שקדם שהיום התוריי הוא מתחיל מהערב והנה מסתפק לרז"ל אם תהיה התחלת היום מעת שקיעת החמה או מעת שיסור אורו והוא כשיראו שלשה כוכבים בינוניים וזה כי אור השמש מונע הראות הכוכבים וכשיראה מהם זה הרבוי אז נשפוט שסר אור השמש באופן מה וזה כי כשנראה כוכב אחד לבד לא היה שם רבוי מראיית הכוכבים ולא נשפוט מפני זה על סור אור השמש ולפי שאין הראות הכוכבים אחד אחר אחד מפני רבוים יראו מהם יחד רבים בהעדר אור השמש מונע הראות הכוכבים וכשיראה מהם זה הרבוי אז נשפוט שסר אור השמש באופן מה וזה כי כשנראה כוכב אחד לבד לא היה שם רבוי מראיית הכוכבים ולא נשפוט מפני זה על סור אור השמש ולפי שאין הראות הכוכבי' אחד אחר אחד מפני רבוים יראו מהם יחד רבים בהעדר אור השמש והם הכוכבים אשר גדלם שוה ומרחקם מהשמש שוה באופן מה הנה נקח מהם הרבוי הראשון שהוא שנים ונוסיף אותו על הכוכב האחד והוא שלשה ואולם אם יהיה לילה כשיראה שני כוכבים בינוניים הנה יש בזה ספק וזה שאם היה הראות הכוכבים אחד אחר אחד בהכרח הנה יהיה לילה כשיראו שני כוכבים כמו שהתבאר בשרשים הכוללים וזה לא היה הראות הכוכבים אחד אחר אחד מפני היות רבים מהם יחד במדרגה אחת מהשמש הנה מפני שהמספר הרב הראשון הוא שלשה הנה לא יהיה לילה עד שיראו שלשה כוכבים והנה קראו רז"ל זה הזמן אשר בין שקיעת השמש וצאת הכוכבים בין השמשות וזה הזמן הוא ספק אם הוא מהיום העובר או מהיום הבא ולזה ראוי להשמר מעשות מלאכה משקיעת השמש מערב שבת עד צאת הכוכבים ביום השבת כי בספר של תורה וראוי שנשפוט להחמיר כדי שלא נעבור על דברי התורה כ"ש בענינים הגדולים כמו השבת שיש בו כרת ומיתת ב"ד כמו שיתבאר במה שיבא בג"ה. וראוי שתדע שאם הניח האדם לעשות מלאכה לבנו ובתו הקטנים ולעבדו ואמתו ובהמתו ושכירו ולקיטו אינו לוקה לפי מה שאמ' לא תעשה כל מלאכה אשר כלל בו אלו האזהרות הוא לאו שנתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו והנה הוא עובר על עשה שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. וכן ראוי שתדע שאחד שור וחמור ואחד כל בהמה וחיה ועוף שיש ברשותו של אדם כי ההיקש בהם אחד אלא שדבר הכתוב בהווה לפי שהשור והחמור הם נכונים לחרוש בהם ולשאת בהם כל משא והוא מבואר שלא יקרא מלאכה מה שתשא הבהמה לתכשיט או לשמירתה שלא תברח או שלא יגיע לה נזק מאי זה שיהיה מהדברים ואולם יקרא מלאכה מה שתשאהו על צד ההעתקה ממקום למקום או שלא יהיה בו תועלת לשמירת הבהמה בעצמה או שלא תברח וכן הענין באדם כי מה שישא מהדברי' שאינם תכשיט לו או שאינם לשמרו מהקור והחום והוא מבואר עוד שהאכילה אינה מלאכה אבל היא נכנסת בגדר הפעולות הטבעיות כי הב"ח כולם יעשו זה הפועל. ולזה לא נאסרה בשבת כמו שאמר בביאור אכלוהו היום כי שבת היום ובהיות הענין כן הנה שבירת הדברים שהם לצורך אכילה לא יקרא מלאכה כאלו תאמר שבירת האגוז לאכול מה שבתוכה כי זה יעשוהו הב"ח גם כן בשניהם וגם שבירת הכלים לקחת מה שבתוכם מהאוכלים כשלא יכוין שתעשה השבירה ההיא באומנות וכן תמצא שיעשו זה כשיוכלו עליו. ולזאת הסבה בעינה מותר לאדם לחתוך האוכלין לפני בהמתו:

כבד את אביך ואת אמך בדבריך ובמעשיך כאלו תאמר לשמשם ולהאכילם ולהשקות' ולהלבישם משלו אם אין נכסים לאב ולאם כי הכבוד יאמר על מה שיותר אדם מהונו לתת לכבוד זולתו כמו שאמר כבד את יי' מהונך והנה בקיימך זה היעוד ימשך מהתועלת שתחזיק בארץ אשר יי' אלהיך נותן לך לאורך ימים וזה כי בכבד האדם הוריו כפי כוחו מפני שהביאוהו לחיי העולם הזה יתעורר לכבד השם יתעלה אשר שפע ממנו מציאותו ומציאו' הוריו וישמר מציאותם הזמן האפשרי במה ששפע ממנו מהכוחות השומרות מציאותם ולזה השתדל לקיים מצות השם יתעלה כפי היכולת וזה יהיה סבה אל שלא תסור השגחת השם יתעלה מישראל באופן שיירשו הגוים ארצם הלא תראה שלא גלו ישראל מהארץ כי אם אחר בזותם השם יתעלה ועבדם ע"ז עד שהגיעו מעוצם בזותם השם יתעלה ומצותיו שהעמידו צלם בהיכל כמו שנתפרסם ממנשה. ועוד כי כשיכבד האדם הוריו ישמר מעשות דבר יכעיסם ויתנהג מפני זה במוסרם וזה יהיה הסבה שיקבלו המוסר הדורות הבאים מהראשונים דור אחר דור ויחזיקו מפני זה כלם בתורת השם יתעלה אחר שכבר החזיקו בה דורו של משה ועוד כי בזה ישלם תקון קבוץ הבית אשר הוא התחלה לתיקון קבוץ המדינה והנה יקרה מתקון קבוץ המדינה שתשלם ההסכמה בין האנשים ויקבלו צעיריהם המוסר מגדוליהם וזה יהיה סבה אל שישמר יש' תמיד תורת השם יתעלה דור אחר דור. ואולם התועלת שיהיה להם בהחזיקם תמיד בארץ ישראל הוא קנין שלמו' האנושי כי בארץ ההיא הכנה נוספת להגעת השפע האלהי בה כמו שזכרנו פעמים רבות במה שקדם עם שקבוץ השלמים הוא עוזר מאד להגעת השלמות ובהיותם מפוזרים בין האומות ימנע מהם זה העזר עם מה שיטריד' התענותם תחת יד האומו' ההם. וראוי שתדע שכבוד אב ואם נוהג אפילו לאחר מיתה כי בזה ישלם התועלת שאמר למן יאריכון ימיך וגו' שאם לא היה האדם מזדרז אחר מות אביו לתת כבוד לאביו שהביאהו לחיי העולם הזה לא יזדרז ללכת במוסרו ולא יזדרז מפני זה ללכת אחר מצות השם יתעלה. ועוד שכבר מצאנו בספורי התורה כבוד ההורים אחר מיתה במה שאמרו אחי יוסף ליוסף אביך צוה לפני מות לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וגו'. וזה כלו מורה כי הם אמרו זה להורות יוסף שרצון אביו היה שימחול להם. ולזה נתן להם זאת העצה כדי שיוכרח יוסף לכבוד אביו למחול להם וראוי שתדע כי זה הדין נוהג באיש ובאשה ובטומטום ובאנדרוגינוס כי לא הבתה בזה הצווי דבר שלא בא הצווי בזה לאיש לבד כמו הענין בהדבק ממצות התורה אלא שהאשה כיון שנשאת אין ספק בידה לעשות כי רשות בעלה עלה ואולם תכבדהו אז בדבריה ובמה שאפשר לה ואין ספק כי מי שיבזה בעל אמו יבזה אשו וכן מי שיבזה אשת אביו יבזה אביו ולזה נכלל בכבוד אב ואם כבוד אשת אביו שאינה אמו וכבוד בעל אמו שאינו אביו וכן הוא מבואר שאם היה הבן ממזר שאביו הוא מי שהולידו ולזה יחוייב המסור גם כן בכבוד אביו ואמו. והנה הקדימה התורה כבוד אביו לכבוד אמו לפי שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו. ולזה יהיה כבוד אביו קודם לכבוד אמו ומזה המקום יתבאר שכבוד השם יתעלה קודם לכבוד אביו ואמו לפי שהוא והוריו חייבים בכבוד השם יתעלה:

לא תרצח ר"ל שלא תהרוג נפש אדם מישראל כי הריגת הבעלי חיים הותרה להם לפי שהתבאר בתורה במקומות רבים. וכבר נצטוו גם כן על הריגת קצת האומות כמו עמלק ושאר האמות שנצטווח ישראל שלא יהיו מהם כל נשמה ולזה יחוייב שישוב זה הצווי לנפש ישראל והוא מבואר שכל מי שיהיה חי גדול או קטן או איש או אשה או טומטום או אנדרוגינוס יפול עליו שם הרציחה כי הוא חי ולזה אמר בפרשת אמור ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת:

לא תנאף ר"ל שלא תבא על אחת מהעריות אשר תזהיר בהם התורה כמו אשת איש וזולתה כמו שאמר אזר ינאף אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת ושלא תביא האשה אחת מהעריות עליה. ועוד יתבאר באי זה אופן יתחייבו בו ובאיזה אופן לא יתחייבו בו אצל הביאור בענין העריות:

לא תגנוב הנה זאת האזהרה היא לגניבת נפש מישראל שיתכן בה מיתת ב"ד כמו שיתבאר בפרשת ואלה המשפטים וזה סמכו לאזהרת הרציחה והניאוף שיש בהם מיתת ב"ד ואולם האזהרה על גנבת ממון היא בפרשת קדושים תהיו באמרו לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו וכבר יתבאר זה מדברינו מצד אחר מהביאור כאשר נבאר שאלו עשרת הדברים מקיפים על כל מצות התורה באופן מה:

לא תענה ברעך עד שקר. ר"ל שלא תעיד ברעך באופן שתהיה עד שקר בעדות ההוא ואין ראוי שנאמר שיהיה זה המאמר אזהרה לעד שקר שלא יעיד בחברו שאם היה הדבר כן יהיה מוזהר עד השקר מלהעיד ברעהו האמת וזה דבר אין ראוי שיאמן כי הכובש עדותו הוא חוטא כמו שיתבאר בפרשת ויקרא ואפשר שיהיה הרצון בעד עדות כמו שכת' ר' דוד קמחי ויהיה הרצון בזה שלא תעיד ברעך עדות שקר וכמוהו גלעד שקר' לבן בלשון ארמית יגר שהדותא כי כבר ימצאו בלשוננו שמו' יהיו פעם שם תואר ופעם שם מקר' והנה ימצא בזה העדו' מה שיתחייבו בו מיתת ב"ד כמו שיתבאר בפרש' עדים זוממים:

לא תחמוד בית רעך ר"ל אשתו וטפו ושאר קנינו וענין החמדה הוא שישתדל שיהיו לו כאילו תאמר שיתן ממון לרעהו שיגרש אשתו כדי שישאנה או שימכור לו עבדו ואמתו ושורו וחמורו או אחד משאר קניניו כי זאת היא תכונה רעה מאד להשתדל שיצאו קניני רעהו מתחת ידו אם לא יתרצה מעצמו למכרם ולהוציאם מתחת ידו וכבר למדנו שהחמדה אינה בלב לבד אבל יש עמה מעשה ממה שאמרה התורה לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך וגומ' ואמר עוד לא יחמוד איש ארצך ר"ל שלא ישתדל איש לקחת אותה בעלותך לרגל וכן אמר וחמדו שדות וגזלו ולזה לא יהיה עובר על לאו זה אם לא עשה מעשה באופן שיהיה לו הדבר שחמד ואי אפשר שנאמר שיהיה הרצון בבית רעך האהל אשר ישב בו כי אנחנו נמצא עניין זכירתו הפרטים הולכים בהדרגה בנכבד החל ובקטן כלה ולזה הקדים אשתו לעבדו. ועבדו לאמתו. ואמתו לשורו. ושורו לחמורו. ואחר כן כלל כל שאר הקנינים שאין בהם רוח חיים והנה אין הבית יותר נכבד מהאשה שיקדימוהו לה ולזה יהיה הרצון בביתצ כלל קניניו וכן פירשו במכילתא והנה מצאנו הבית נופל על האשה והבנים אמר ונשמרתי אני וביתי ואמר בקנין המלוכה כי בית יעשה לך יי' והנה אם נתאוה בלב לבד אע"פ שלא עשה מעשה כבר עובר בלאו כמו שנזכר במשנה תורה ולא תאוה בית רעך שזהו ועבדו ואמתו. והנה נכללה זאת האזהרה בכאן במה שאמר לא תחמוד. שלא יתכן שישמר האדם מהחמוד אם לא ישמר מהתאוות קניני רעהו כי התאוה מביאה לידי חמוד. וראוי שתדע כי אלו עשרת הדברים מקיפים בכל מצות התורה. ולזה היתה כוונת האלהית שישמעו אותם ישראל בזה האופן הנפלא לא מפי משה כדי שיאמינו בהם התקיים להם האמונה בכל המצות התוריות אשר הם מקיפים בהם. ואנחנו מציעים תחלה בביאור זה כי הצואה לעשות מה שהוא בתכלית מהטוב תקיף אל עשיית הדברים המביאים אל הטוב ההוא והאזהרה מעשות מה שהוא בתכלית מהרע תקיף מההשמר מעשית הדברים המביאים אל הרע ההוא והמשל שאם יצוה אדם לבנות בית חזק והיה מדרך הבניין ההוא שלא ישלם אלא כשיקחו אבנים מהמקום הפלוני וחמר מהמקום הפלוני ולבנים מהמקום הפלוני וקורות מהעץ הפלוני הנה הצואה על הבנין ההוא היא צואה לקחת אבנים והחמר והלבנים והקורות מהמקומות ההם אשר בהם יתכן שישלם זה הבניין ואחר זאת ההצעה נאמר כי מפני שהתכלית הוא יותר נכבד ממה שלפני התכלית במה שידרוך אל השלמות והיה המאוחר בסדר בפעולות אשר יכוין בהם השלמות יותר קרוב אל התכלית מהקודם בסדר הנה הקדימה התורה בענין עשרת הדברים המאוחר בסדר וזכרה באחרונה הקודם בסדר. ועל זה האופן ראינו לבאר הסבה וסדור עשרת הדברים כשנתחיל מלא תחמוד עד שנגיע בזה האופן לאנכי יי' אלהיך ונאמר כי התורה תשתדל להשלים האד' במדות ובעיון כמו שזכרנו במה שקדם ובארנוהו במה שאין ספק בו מספורי התורה ויתבאר עוד בג"ה אצל נתינתנו טעמי המצות במצות מצוה והנה השלמות במדות יגיע כשישמר האדם מעשיית הרע וישתדל בעשיית הטוב. וכן השלמות בעיון יגיע כשישמר האדם מהאמין הדעות הנפסדות ובהשתדלותו להאמין הדעות האמתיות והוא מבואר כי הסרת חליי המדות והעיון קודם בסדר להקנאת השלמות במדות ובעיון כמו שקדם ברפואת הסר' הליחה המחליאה להקנאת מזג הבריאות ולזה גם כן קדם בסדר הקנאת שלמות המדות להקנאת שלמות המושכלות כי לא יתכן שישתדל האדם בשלמות המושכלות כראוי אם לא אחר הנקותו מטומאת המדות המגונות המונעות אותו מכל שלמות ולפי שהיו בכאן מצות יכוין בהם ההישרה לשלמות המדות ולשלמות המושכלות יחד הנה יחוייב שיקדים בסדר אלו המצו' המישירות לשלמות המושכלות ולה יהיה הסדור נותן שיקדים בסדר סוגי האזהרה אשר יקיפו על סור מרע במדות ואח"כ יזכור סוגי הצואה אשר יקיפו על עשיית הטוב במדות ואחר כן יזכור סוגי האזהרה אשר יקיפו על סור מרע במה שהוא משותף למדות. ולעיון. ואחר כן יזכור סוגי הצואה אשר יקיפו על עשיית הטוב. כמה שהוא משותף למדות לעיון ואחר כן יזכור סוגי האזהרה ואשר יקיפו על עשיית הרע בדיעות ואחר כן יזכור סוגי הצואה אשר יקיפו על עשיית הטוב בדיעות אלא שהתורה הפכה זה הסדור והתחילה מהמאוחר בסדר לסבה שזכרנו ועוד כי אע"פ שהאמונה בשם יתע' וההרחקה המאמין זולתו הם אחרונו' בסדור כאשר יגיע' זה בהתאמתות וחקירה הנה ראוי שתהיינה קודמות בדר על צד הקבלה כדי שיתחנכו הקטנים באמונת השם יתע' ויגדלו עליה ויהיה זה סבה אל שייראו ממנו ויתנהגו בדרכי התור' והנה לא תחמוד ולא תענה ולא תגנוב ולא תנאף ולא תרצה הם כלם אזהרות מקיפות על סור מרע במדות ומצות כבר היא מקפת על עשיית הטוב במדות והאזהרה מעשית מלאכה בשבת היא מקפת על סור מרע במה שהוא משותף בין המדות והדיעות והצואה לשבות בו ולזכרו ולקדשו היא מקפת על עשיית הטוב במה שהוא משותף בין המדות והדעות ולא תשא ולא יהיה לך אזהרות מקיפות על סור מרע בדיעות והוצאה בהאמנת השם יתע' היא מקפת על עשיית הטוב בדעות וידמה שיהיה לא תשא ולא יהיה לך הם אזהרות מקיפות על סור מרע בדעות והצואה באמנת השם יתע' היא מקפת על עשיית הטוב בדעות וידמה שיהיה לא תשא משותף גם כן בין המדות והדעות אלא שכבר סמכה אותו התורה ללא יהיה לך לסבה שזכרנו אצל ביאורנו לזה הפסוק ר"ל לא תשא. וראוי שתדע שהחטא שיחשב שיהיה יותר קטן ראוי שתקדם בו האזהרה כי זה ממה שיהיה סבה אל שיקל לאנשים לעשות אותו כי לא יחשבו להם עון בזה וכן הוא מבוא שהחטא יתכן שיעשה בקלות יותר הוא ראוי שתקדם האזהרה בו וכאשר התיישב זה כלו הנה נאמר שלא ימנע החטא במדות משיהיה במחשבה או בדבור או במעשה והנה החטא אשר במחשבה כאלו תאמר שיתאוה האדם בית רעהו הוא מה שיחשב שאין בו מרי כי לא עשה דבר בתאותו זאת והנה זאת התאוה והחמדה הם מביאים לניאוף או לגנבה או לרציחה כאשר לא יוכל להשיג מבוקשו בזולת זה האופן ולזה היתה זאת האזהרה קודמת בסדור לשאר האזהרות אשר בהסרה מהרע במדות. והוא מבואר שהדבור אינו ממה שיחשב היותו מעשה אצל האנשים ולזה יקל לאנשים יותר ההיזק לזולתם בדבור מהמזיק במעשה עד שמי שיקשה בעיניו הכותו רעהו יקל לו להזיק לו בדברו באופן שתקרה ממנו הרציחה כי יחשב שהוא לא פעל דבר וזה מבואר מאד ולזה היתה קודמת בסדר האזהרה על החטא שיהיה בדבור על האזהרה על החטא שיהיה במעשה ולפי שהחטא שיהיה בדבור יהיה היותר חזק ממנו הדבור שיביא בהכרח למעשה לפיח שהדבור ההוא כמו הענין בעדו' שיהיה לפני ב"ד עד שכבר תמשך ממנו הרציחה בהכרח כאלו תאמר כאשר העיד על האיש מה שהרג את הנפש הנה זכרה התורה החטא היותר חזק שיהיה בדבור והוא עדות שקר והנה תחת האזהרה הזאת היא הליכת רגיל ולשון הרע ושאר מה שיגיע בו ההפסד המדיני מפני החטא אשר בדבור והוא מבואר שמי שירגיל לשלח רסן לשונו ברכילות ולשון הרע יקרה לו שיקל מפני זה לשלח רסן לשונו להעיד עדות שקר ומזה המקום יתבאר שאין ראוי לאדם כשישבע על הדברים שבינו לחבירו שישבע על שקר כי הוא עד בזה הענין עד שכבר יחתך הדין על פיו ואולם בזה הענין יהיה חטא אחד בדעות ובאה האזהרה בו בדבור לא תשא. ואחר שזכר החטא שיהיה במחשבה ובדבור זכר החטא שיהיה במעשה והנה החטא אשר במעשה יהיה אם כשתגיע ההנ אה לשני החלקים או לאחד מהם לבד ואשר תגיע בו ההנאה לשני החלקים יקל העשותו יותר כי בפועל ההוא התחלה לכל אחד מהחלקים והמשל כי המשגל להיות בו הנאה לזכר ולנקבה כבר תהיה התחלת הפועל לזכר וכבר תהיה גם כן התחלתו לנקבה מצטרף לזה כי יקל לאחד מהם להשמע לחברו להיות בו הנאה לכל אחד מהם. ולזה הקדים האזהרה בענין מה שיחטא אדם במשגל שיש בו הנאה לזכר ולנקבה והקדי' להזהיר ביותר קשה שבזה סוג והוא המשגל שיהיה עם העריות והיתה זאת האזהרה מקפת על כל מה שבזה הסוג וזה כי מי שירגיל בזה הפועל המגונה יקרה לו מרוב התפתותו בו שיבא על העריות ולזה היתה האזהרה על בעילת העריות מקפת על האזהרה על בעילת שאר הנשים אשר הוזהר מבעילתם ואשר תגיע בו הנאה לאחד משני החלקים לבד יהיה אם שיגיע בו היזק לחברו בזולת ידיעתו או בידיעתו והנה מה שיגיע היזק לחברו בזולת ידיעתו יהיה העשותו יותר קל ממה שיגיע בו היזק לו בידיעתו כאלו תאמר שהגניבה יקל העשותה יותר מן הגזלה כי הנגזל יתנגד לגוזל בענין גזלתו ומי שנגנב לו דבר לא יתנגד לגנב בזה הפעל כי לא ידע אותה ולזה קדם בסדר האזהרה על הגנבה לאזהרה אשר תהיה על ההיזקים שיגיעו מהאדם לחברו בידיעתו כמו הרציחה ומה שידמה לה והנה הקשה שבזה הסוג הוא שיגנב האדם לחברו בידים ושיהיה הנגנב נפש אדם ולזה בארץ האזהרה על הגנבה בזה האופן והיא מקפת על מה שבזה הסוג מההיזקים לפי שמי שלא ישמר להזיק לחבירו בזה האופן יקרה לו שיקל לו לגנב נפש מישראל והנה תחת זה הסוג גניבת ממון ושלוח יד בפקדון וההמנע מהשיב אבדה כי בזה יגיע היזק לחברו בזולת ידיעתו וכן ההמנע מנתינת מתנות כהונה לוייה ומתנות עניים וההמנע מלשלם נדריו וההשתמשו' בקדשי' הוא תחת זה הסוג ובכלל כל מה שהיה בו היזק לזולתו בזולת ידיעתו ואולם מה שיגיע בו היזק לחברו בידיעתו הנה היותר קשה שבזה הסוג הוא הרציחה היה שתהיה לעצמו או לזולתו ולזה באה בזה הסוג האזהרה על הרציחה ותחת זה הסוג הוא כל מה שיהיה סבה להביא נזק לאדם או לזולתו בידיעתו וכן מי שיקל בהביא ההיזקים לאנשים בזה האופן יקרה לו שיקל בהריגה האנשים ויביאהו זה גם כן אל שיקל להריגתו עצמו לרוב היותו מורגל בהמצאת ההיזקים והנה תחת זה הסוג הוא האזהרה משנאת אחיו בלבבו והנקימה והנטירה ומה שידמה לזה ממה שיביא האדם להזיק לחברו וכן חת זה הסוג הוא עשית מעקה והאזהרה מהמצאת הדברים המזיקים כמו שור המזיק והבור והבערה הבערה ומה שידמה להם והנה תחת זה הסוג הוא גם כן ההשמר מאכילת הדברים המזיקים והם המאכלים העכורות אשר זכרה התורה כמו הבהמה אשר איננה מפרסת פרסה ומעלה גרה והדג שאין בו סנפיר וקשקשת ומה שידמה להם כי אם מזיקים לאדם כמו שנבאר בג"ה אצל ביאורינו לאזהרות ההם וכן תחת זה הסוג הוא שלוח קצת הטמאים כמו הצרוע והזב כי יבא מהם היזק לאשר היו אצלם ותחת זה הסוג תהיינה גם כן קצת הטמאות לזאת הסבה בעינה. ואולם הטמאות אשר לא תחיינה להסרת ההיזקים אבל להרחיקה מהמשך אחר ההנאות הגופיות הם תחת לא תנאף ולזה תהיה מצות נזירות וענין זולל וסובא תחל לא תנאף באופן מה ר"ל מצד מה שהוא זולל וסובא ואולם מצד מה שאינו שומע בקול אביו ואמו הוא תחת דבור כבד את אביך ולפי שכבר נשלמה האזהרה בזה האופן מעשיית הע במדות בכל הפנים שאפשר בא אחר כן הצווי בעשיית הטוב במדות והוא שיגיע האדם לכל בעל חוק חקו ובא הציווי בזה ביותר ראוי מהם וביותר נבחר אצל האנשים כלם והוא כבוד ההורים כי זה מקיף על כל מה שבזה הסוג והוא כי מי שלא ירגיל עצמו לתת לכל הדברים חקם יקרה לו שלא יתן להוריו חקיו מהכבוד אשר בו הפסד מבואר לאנשים כלם ותחת זה הסוג הוא שיירא האדם מהוריו וממנהיגי המדינה כמו המלכים והשופטים והחכמים ושיכבד אותם ותחת זה הסוג גם כן הוא שיתן האדם שכר השכיר וישיב הפקדון אשר הפקד אתו ומה שידמה לזה ותחת זה הסוג גם כן הוא שייטיב האדם לדלים האמללים מאשר הביא אלוה בידו כי כמו זה חוק לו כשיתבונן בדרכי ה' שיטיב לכל אחד מהנמצאות בתכלית מה שאפשר ושם גם כן בטבע הנמצאות שישפיע אחד לחברו ממה שחננו השם יתע' מהשלמות והנה תחת זה הסוג הוא ההלואה לדלים ולתת להם צדקה די מחסורם והשבת העבוט והשמטת כספים וענין השמטה והיובל ושלוח עבדים ומתנות עניים בכללם ומתנות כהונה ולוייה ומה שידמה לזה. ובהיות הענין כן הוא מבואר שאלו המצות הששה האחרונות הם מקיפות על כל המצות אשר תהיינה בהסרת הרע ובעשיית הטוב במדות וזה גם כן בהדרגה וסדור ישר כמו שביארנו ואחר זה זכר מה שיש בו מבא למדות ולדעות במצות כמו המועדים והדומה להם וזכר היותר חזק מהם והוא השבת לפי שמי שיזלזל במועדים יבא לזלזל בשבת ובזה האון היתה הזהרה העשיית מלאכה ביום השבת מקפת על שמירת המועדים בכללם והנה תחת זה הסוג הוא עניין הקדשים אשר בו מבוא במדות והדעות כמו הקדשת המקדש על מדרגותיו והקדשת שאר הקדשים על מדרגותיהם אשר בהם תועלת במדו' ובדעות. וזה יתבאר ביאור יותר שלם אצל המאמר במועדי' ובענין הקרבנות והקדשים והמקדש ואחר זה זכר מה שיש באלו המצות מעשיית הטוב כאלו תאמר השביתה ביום השבת והזכיר' לקדשו וזה מקיף גם כן על השביתה במועדים וזכירתם לקדשם ונהוג הקדושה במה שקדשו השם יתע' לזאת הסבה ואמנם זכר השבת להיו' החזק שבדברים אשר תחת זה הסוג ואחר שהשלים בדבור זכור את יום השבת לקדשו המקפת על כל מה שבזה הסוג המשותף למדות ולדעות מהמצות שב להזהיר על ההסרה מהרע בדעו' והנה החזק שבדברים האלו הוא מה שהיה בעצם השם יתע' והנה ימצא בזה הסוג מה שיקל מאד לאנשים כמו ההשבע בשמו לשקר ולשוא שהוא מביא לבזות השם יתעלה ולהקל בו כמו שביארנו ולזה הקדי' האזהרה בו עם שבזה גם כן מבוא בזה במדו' אלא שמה שיש בו מההסרה מהרע במדות הוא נכלל במדות בדבור לא תענה כמו שזכרנו ואחר זה זכר האזהרה מנתינת האלהות לזולתו ותחת זה הסוג הוא ענין העוננות והנחש והכשוף ומה שידמה להם כמו שנבאר אצל המאמר באלו המצות ובמה שינהג מנהגם ואחר שהשלים לזכר מה שיסיר מהרע בדעות צוה על עשיית הטוב בדעות וזכר החזק שבהם והוא ההאמנה בשם יתע' והנה הוא נכלל בזה הסוג מה שיביא להאמין בשם יתע' כמו עבודתו ויראתו ואהבתו וההליכה בדרכיו וההאמנה בדברי נביאיו והבניית המקדש על האופן שהתבאר בתורה ותפילין ומזוזה וקריית שמע וההגייה בתורה ומה שידמה לזה מהמצות המישירות לידיעת השם יתע' ולדעות האמתיות ובכאן נשלמה הסבה בסדור עשרת הדברים והתבאר שהם מקיפים במצות התוריות בכללם

ונשוב אל מה שהיינו בו מהביאור אמר שכל העם ראו אלו הדברים המרעידים שהיו במעמד הר סיני בעת השמיעו להם השם יתע' עשרת הדברים האלו במה שחדש על דרך מופת מקול הדברים בענן והם הקלות והלפידים וקול השופר וההר שהיה עשן ונתרחקו מפני זה מהר סיני כי יראו מאד מהשם יתעלה לי מה שראו מעוצם נפלאותיו שם וגודל מעלתו עד שיראו שימותו מפני מה שראו בעיניהם מכבוד השם יתע' לזה אמרו אל מש אחרי שמעם עשרת הדברים באמצעות קול הדברים שחדש השם יתע' בענן דבר אתה עמנו ונאמין דבריך ונקבל אותם ואל ידבר עמנו אלהים בזה האופן הנפלא פן נמות מפני חסרוננו והיותנו בלתי ראוים לראות כבודו ולשמוע דבריו והנה כמו זה אמר מנוח מות נמו' כי אלהים ראינו. ולזה אמר במשנה תורה השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לא הראה אתכם השם יתע' אלו הנפלאות בכבודו אשר ירד בענן להמית אתכם אבל עשה זה לרומם אתכם בזאת התורה הנפלאה כי זה יהיה סבה אל שתקבלו אותה. והראה לכם גם כן אלו הענינים המרעידים כדי שתראו ממנו ותלכו בתורתו בעבור מה שנתבאר לכם מגודלו ועצמו והפלגת גבורתו לעשות כל אשר יחפוץ. והנה אחר זה עמד העם מרחוק כי לא היה רצונם לשמוע עוד דברי התורה כי אם על ידי משה ומשה נגש אל עב הענן אשר היה לו מגיע שם השפע האלהי. וראוי שתדע כי אלו עשרת הדברים הגיע למשה בנבואה ובעת הגיעם אליו היה מתחדש קול הדברים מתוך האש מגיד אותם לישראל כמו שאמר והאלהים יעננו בקול ר"ל שמה שהיה מדבר אליו היה מגיע לו עם קול מוחש היה מתחדש אז ואמר במשנה התורה את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם בהר מתוך האש ואולם מה שאמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום הוא נאמר על צד הדרש כי הם בלי ספק שמעו אותם כלם מפי הגבורה כמו שביארנו ואולם נאמר זה למצוא רמז על דרך הגימטריא במניין מצות התורה שהם תרי"ג וכאשר הוקשה להם כי תורה לא יהיה על צד הגימטריא כי אם תרי"א אמרו זה המאמר:

ויאמר יי' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים הגעתי אליכם דברי באש כי לא ראיתם בהר כל תמונה וזה ממה שיבאר לכם שאינני בעל גוף וגויה ולה ראוי לכם שלא תעבדו לאחד מהנמצאות הבעלי גוף ולפי שכבר הזהיר בזה בביאור בדבור לא יהיה לך שב להזהיר בכאן במה שיביא לעבוד אחד מהנמצאים בעלי גוף ואמר לא תעשון בבניני והוא בית המקדש צורות לנוי של כסף או של זהב שיביא לחשוב בהם שיהיו אלוהות כמו צורות האדם וצורות הכוכבים ומלאכי השרת לפי מה שחשבו האנשים שתהיה להם צורה כי אלו יתכן שיטעו בהם האנשים ויחשבו שיהיו אלוהות לעוצם מעלתם על שאר הנמצאות ולהיותם בעלי שכל ואע"פ שכבר באה המצוה לעשות שם שנים כרובים זהב שהם על צורת בן אדם הנה הזהיר מעשו' מהם יותר כמו שנתבאר במכילתא עם שהשם יתעלה התחכם ששם ענינם באופן שאין לטעות בהם שיהיו אלוהות כמו שנבאר במה שיבא בג"ה. וראוי שתדע כי צורת האד' לא יעברו על עשייתה אם לא היתה בולטת כי אינה תמונת האדם לפי מה שיורגש ממנו בזולת זה האופן וזה מבואר בנפשו. ואולם צורת הכוכבים והמזלות הנה יעברו עליה אע"פ שהיא שטוחה כי צורתם היא שטוחה לפי מחשבת האנשים וכן צורת מלאכי השרת אשר יסכימו האנשים בהם יעברו על עשייתה אע"פ שהיא שטוחה לפי שאין להם צורות ותמונות על דרך האמת. מזבח אדמה תעשה לי. ר"ל שיהיה מחובר לקרקע שלא תבנהו על גבי ספין ולא על גבי עמודים כדי שלא תתן התנשאות ורוממות למה שתעבוד בו השם יתע' כי זה הוא יביא לחשוב שתהיה אותם העבודה הנעשית במקדש לתמונה ההיא ואצל המזבח בעזרה תזבח עליו עולותיך ושלמיך וצאנך ובקרך שיהיו קדשים כמו הענין בעולות ושלמי' הקרבי'. ואולם המקומות שתהיה בהם זביחת הקדשים בעזרה יתבארו בג"ה בחומש ויקרא וזה בכל מקום אשר יהיה שמי נזכר שם תדבק השגחתי ואברכך היה המקום גבוה או שפל כי עיני משוטטות בארץ לדעת כל אשר בארץ ואם אני בתכלית הגובה ולזה לא ארצה שיהיה נפרד המזבח מהארץ ואם יגיע העת שתבנה לי מזבח אבנים וזה יהיה אחרי שתישבך בארץ כי במדבר עשו מזבח נחשת כמו שיתבאר אחר זה כדי שיוכלו להעתיקו עמהם בלכתם במדבר ואמנם אחר זה צוה לעשות מזבח אבנים כמו שאמר מזבח אבנים שלמות תבנה את מזבח יי' אלהיך הנה תחוייב להמנע שלא תבנה שם אבני בניניך אם יהיו אבני גזית כי מפני שהנפת חרבך על האבן ההיא חללתה אותה. ולא תעלה במעלות על מזבחי אבל יהיה המקום ההוא שתעלה בו למזבח בזולות מעלות ויהיה הולך במדרון באופן שתעלה בו בזולת מעלות כדי שלא תצטרך לעשות פסיעה רחבה שתגלה ערותך עליו אבל תעלה בו עקב בצד גודל בזולת הרחבת הרגלים ואע"פ שהיו להם מכנסים לכסות בשרם הנה רצה השם יתע' לכבודו שלא יראו מכנסיהם במקום ההוא אשר יעלו בו על המזבח. וראוי שתדע כי המזבח יחוייב שיבנה מאבנים שלמות שלא יהיה בהם חסרון ולזה אם היה באבן חסרון מוחש הנה האבן ההיא פסולה לבניין מזבח וזה החסרון הוא כדי שתחגור בה הצפורן כי כשהיתה בזה האופן איננה שלמה לפי המוחש וכן אין ראוי שיפסלו ממנה דבר באופן שתהיה גזית כי כשהיתה בזה התואר איננה שלמה ואע"פ שאין בה פגימה ולזה אמר לא תבנה אתהן גזית לעבור עליה בלא תעשה והנה אם נגע בה הברזל אע"פ שנשארה שלמה הנה האבן ההיא פסולה שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחללה ר"ל שהנפת החרב עליה לפסלה היא מחוללת. וראוי שתדע שאם שם במזבח קצת מהאבנים אבני גזית או שנגע בהם ברזל הנה האבנים ההם פסולות לעבודה לא המזבח כי בשאר האבנים יתכן שתעשה שם העבודה שנאמר ותחללה ר"ל שהיא מחוללת ואין המזבח כולו מתחלל בעבורה. ואולם שאר בנין בית המקדש לא מנעה התורה לבנות גזית ומה שאמר ומקבות והגרזן וכן כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אינו מורה שלא יבנהו גזית כי בבית לא נשמע אבל בחוץ נשמע בכמו שביארו במכילתא. והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים:

התועלת הראשון הוא במצות. והוא להאמין כי יש שם אלוה שליט על כל הנמצאות להגיע אותם אל אשר יחפץ ושהוא יבלבל הסדור המסודר מהכוכבים להטיב לדבקים בו וזה הוא מה שאמר אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ואולם התועלת בזאת המצוה הוא בדעות כי כשלא יאמן שתהיה שם עלה פועלת לא תהיה שם חכמה כלל כי החכמות יחקרו בסבות אשר בעבורם יהיה הדבר וכאשר לא תהיה שם סבה פועלת לא תהיה שם סבה תכליות כלל כמו שהתבאר במקומותיו וכן כשלא יאמן בשיהיה משגיח מאישימין האדם בזה האופן תמנע ממנו פנה גדולה בדעות כמו שביארנו ברביעי ממ"י עם שהוא מן הגדולות שבפנות התוריות:

התועלת השני הוא במצות. והוא למנות מנתינת האלהות לזולתו מהנמצאים וזהו מה שאמר לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'. ואולם התועלת בזאת המצות הוא בדעות וזה כי כשינתן האלהות לזולתו יפול הרבה מהאדם מחכמת הנמצאו' והיקר שבהם ותמנע הצלחתו הנפשית האמתית שהיא מגעת כשנשכיל ונדע השם יתע' כפי היכולת כמו שאמרנו בספ' מ"י וכבר אמר זה הנבי' בביאור כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכ"ש כשינתן האלהות לפסולים כי זה ממה שיפיל חכמת הנמצאו' בכללה וזה מבואר בנפשו למי שנתפלסף:

התועלת השלישי הוא בדעות. והוא להודיע כי השמי' הם לצד המעלה והארץ לצד המטה. ואע"פ שיש חלק מהשמים נכח כפות רגלינו כי הוא מקיף בארץ וזה הדבר כבר נתבאר בטבעיות והנה הודיע זה באמרו אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת:

התועלת הרביעי הוא בדעות. והוא להודיע כי כבר יגיע רע מהשם יתע' לעוברים על דבריו ושהוא בלתי מכוון בעצמו ולזה לא יתמיד מציאות הרעות כהתמיד מציאות הטובות השופעות ממנו לאוהביו. רצוני שאלו הרעות ישארו זמן מועט והטובות ההם יתכן שיתמידו לאלפים מהדורות והיה זה כן לפי שאין מדרך השם יתע' שיכוין להגעת הרעות אם לא מצד כוונתו אל הטוב והנה הורה על זה באמרו פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעם לשונאי ועושה חסד לאלפים וגו' כמו שביארנו במה שקדם:

התועלת החמשי הוא במצות. והוא להזהיר מההשבע בשם יתע' לשוא ולשקר וזהו מה שאמר לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא. והנה התועלת בזאת המצוה הוא בדעות ובמדות ואולם מה שהוא ממנה בדעות הוא להעיר על שמציאות השם יתע' הוא אמת ושיש בקיומו צורך לנמצאות לא יתכן שיעמדו זולתו כי הוא מתמיד מציאותם ושומר אותו תמיד בתכלית מה שאפשר. ולזה אין ראוי שישבעו בשמי לשקר ולא לשוא ולבטלה כי זה יביא לחשוב שלא יהיה השם יתעלה נמצא או שלא יהיה בו תועלת לנמצאות. ואולם מה שהוא ממנה במדו' הוא שאם לא ייראו האנשים יראה עצומה מההשבע בשמי לשקר לא יהיה בכאן דרך ארץ לשופטים לשפוט בין האנשים במשאם ומתנם במה שיכפרו אותו קצתם לקצת. כי לא יתברר להם עם מי האמת ואולם כשייראו מהשבע לשקר הנה יוציאו האמת מהם על יד השבוע' שתהיה בין שניהם והכלל הנה התועלת המגיע בזה בקבוץ המדיני הוא עצום מאד. ואולם שרשי זאת האזהרה הם ששה:

השרש הראשון הוא שתהיה השבועה בשם יתעלה או בשם אחד מהתארים שהש' יתע' נקרא בהם כמו אל או רחום או חנון ומה שידמה להם כי כל אחד מהם הוא שם יי' לפי שהוא נקרא בהם כבר נתבאר זה ברביעי משבועות:

השרש הב' הוא ששבועת שוא תהיה בשני פנים האופן הראשון הוא שישבע לחנם ולבטלה כמו שנשבע בשם יי' על הדבר הידוע ומפורסם לכל כמו שישבע על האיש שהוא איש ועל האשה שהיא אשה ועל האבן שהוא אבן כבר נתבאר זה בירושלמי מנדרים האופן השני הוא שישבע לשקר וזה יחלק לג' חלקים הראשון הוא שיהיה הדבר ההוא שקר מבואר מצד עצמותו כמו שישבע על האיש שהוא אבן ומה שידמה לזה כבר נתבאר בג' משבועות וזה אמנם יהיה כשלא יאמר על דרך הפלגה וגוזמא כמו שישבע שהבנין הגבוה ראשו בשמים או שישבע במחנה שיש בו רבים מהאנשים כיוצאי מצרים על דרך הגוזמא ואע"פ שאין בו אלא רבוא אחד או יותר מעט כי כשיהיה הענין כן לא יעברו עליו משום שבועת שוא כי כן דרך האנשים לדבר בו כשיפליג לדבר מה. והנה לא נתכוון זה כי אם על גובה הבנין או על רבוי אנשי המחנה כבר נתבאר זה בג' מנדרים. השני הוא שיהיה הדבר שנשבע לעשותו בלתי אפשר לקיימו בצד הטבע כמו שישבע שלא יישן ג' ימים כי טבעו יאנוס אותו תוך זה הזמן כבר נתבאר זה בג' משבועות. השלישי הוא שיהיה הדבר ההוא שנשבע עליו בלתי אפשר לקיימו מצד התורה כאלו תאמר שנשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח כבר נתבאר זה בג' משבועות:

השרש השלישי הוא שהעונה אמן אחר שהשביעוהו בשם יי' לשוא דינו דין הנשבע בשם יי' לשוא וזה דבר נלמד אותו ממה שנאמר בסוטה כשהשביע אותה הכהן בשבועת האלה ואמרה האשה אמן אמן למדנו מזה שדין העונה אמן אחר שבועה דינו דין הנשבע כבר נתבאר וזה בג' משבועות:

השרש הרביעי הוא שמי שקלל עצמו בשם יי' לשוא או עונה אמן אחר הקללה דינו דין הנשבע בשם יי' לשוא כי הקללה היא שבועה כמו שיתבאר מענין הסוטה שהיו הדברים שאמר לה הכהן אלות וקללות ונקרא הדבר ההוא שבועה ובכלל הנה הכפירה בשם יתע' היא יותר מבוארת במי שקלל עצמו בשם יי' לשקר ממה שהוא בנשבע בשמו לשקר כי זה יורה שהוא יאמין שאין שם אלוה או שאין לו כח להרע ולהטיב וכן הענין במקלל עצמו בשם יתעלה לבטלה וזה מבואר במעט עיון עם שזה יורה שיאמין שאין בו תועלת לנמצאות כבר נתבאר זה בד' משבועות:

השרש החמישי הוא שאם כיון לדבר שאינו שוא אצל מחשבתו ויצא מפיו דבר שוא פטור שהרי לא נשא שם יי' לשוא כבר נתבאר זה בג' משבועות ובג' מנדרים:

השרש הששי הוא שאם היה אנוס על שבועת שוא פטור וזה מבואר מהשרשים הכוללים כבר נתבאר זה בג' מנדרים:

התועלת הששי הוא במצות והוא לזכור את יום השבת לקדשו בדברים ולשבות בו ממלאכה ושלא לעשות בו מלאכ וזהו אמרו זכור את יום השבת לקדשו והנה התועלת בזאת המצוה הוא בדעות ובמדות. ואולם מה שהוא ממנה בדעות הוא להעיר שהעולם נתחדש אחר שלא היה ושסוגי הנמצאות על מדרגותיהם בסדר הבריאה לפי מה שחדש אותם השם יתעלה ביום הבראם וכללם בששה סוגים והמדרגה השביעית היה בהמשכתו המציאות על ענינו הטבעי במה שיושפע לו ממנו והנה הידיעה בזה הוא חלק גדול מחכמת הנמצאות כבר יתבאר זה מדברינו בששי מ"י ובפירושנו למעשה בראשית והנה זהו מה שאמר כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי והנה בזה בדעות עוד תועלת וזה שזה שיהיה זכר ליציאת מצרים אשר היו ישראל עבדים ולא היה להם רשות לשבות ממלאכה כמו שאמר במשנה תורה בדבור שמור את יום השבת לקדשו. והנה התועלת המגיע מזכירת יציאת מצרים הוא ההאמנה בשם יתע' ושהוא השליט על הנמצאות לעשות מהם כחפצו וזה התועלת הוא משותף לכל המועדות והנה ימצא התועלת בו בהשלמת הנפש וזה כי טרדת האדם בעסקיו תמנע הכו מהחקירה בידיעת סודות המציאות אשר יעמידו האדם על השגת השם יתעלה לפי מה שאפשר שהוא תכלית שלמות הנפש וכאשר היה בכאן זמן ימצא בו האדם בו פנוי מהעסקים הנה יתכן לו שישתמש בזמן ההוא בעבודת השם יתע' לבד וכשהשגתו ולהורות שכונת התורה היתה בשבת לזה התכלית אמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת ליי' אלהיך ר"ל שלא נעשה אז מלאכה כי אם ליי' וזאת המלאכה היא להשכיל ולידע השם יתע' לפי היכולת וזה כי המלאכה המעשית נאסרה אפילו גבוה שנאמר לא תעשה כל מלאכה. וזה התועלת הוא גם כן משותף למועדים כלם באופן מה והנה ימצא עוד דתועלת בו בדעות והוא שכבר למדנו מענין שבת שבכאן לצורות שבע מדרגות והמדרגה השביעית היא קדש והיא השם יתעלה והם צורות היסודות והם האיכויות כאלו תאמר החום והקור והלחות והיובש וצורות המתדמה החלקים המורכבים מהיסודות וצורת הצמחים וצורות הב"ח וצורת האדם והוא השכל ההיולאני וצורות השכלים הנבדלים והצורה השביעית אשר שפע ממנה כל אלו הצורות היא השם יתע' והנה לשאר הצורות ימצא דבקות מה בחומר ומלאכות מיוחדות יסודרו מהם זולתי השם יתע' וזה כולו מבוא במעט עיון למי שעיין בדברינו בחלק השלישי המאמר הששי ממ"י ואולם בענינים המדיניים ימצא בו תועלת גם כן וזה כי יקנה החריצות לבעלי המלאכה בעשיית מלאכתם ולא יחושו לעמל המגיע להם במלאכה ההיא לחשבם כי עוד זמן קרוב ינוחו ר"ל שבכל שבוע ינוחו יום אחד ועוד ימצא בו תועלת בענינים המדיניים וזה כי המסודר מהגרמים השמימיים מהרע לא יזיק לאוהבי השם יתע' בעת היותם דבקים בו כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות יי' ולפי שהכוכבים המושלים בליל שבת ויומו יקרה להם שיגיעו הרבה מההיזקים לאנשים כמו שהתבאר בחוש לפי מה שנתפרסם בחכמת משפטי הכוכבים והם מאדים ושבתי והנה רצה השם יתעלה שישבתו ישראל ממלאכה ביום השבת כדי שישתדלו בעבודתו ויהיו בזה נצולים מהרעות ההם וגם שבשביתתם מהמלאכות תגיע להם הצלה מהרבה מהרעות ההם והמשל שאם היה הרע שיגיע מהם שיקרה לאדם הפסד ונזק בעשיית מלאכתו או בלכתו בדרך הנה ישמר מההיזק ההוא כשישמר מההליכה בדרך ההוא או מעשיית המלאכה ההיא. ולזה אמר הנביא לישראל בעת היותם נכונים אל שיגיע להם הרע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חכי כמעט רגע עד יעבור זעם. ובכלל הנה כשיהיה האדם נכון שיגיעו לו רעות הנה תמצא שכל מה שירבה לעשות מהפעולות יסבב להגיע הרע לו ולזה ישמר מהרע בהשמרו מעשות עסקיו. והנה צוה השם יעת' לקדש זה היום בדברים לתת לו מעלה גדולה בנפש כי בזה יהיה האדם נשמר יותר מעשות מלאכה בו עם שזה הקדוש יזכיר לאדם כי שבת היום וזאת הזכירה שתהיה בדברים ראוי שתהיה בכניסתו להבדיל בינו ובין זמן העובר וביציאתו להבדיל בינו ובין הזמן העתיד:

והנה שרשי המצוה הזאת הם י"ג והם לקוחים מגדר המלאכה זולת המעט מהם. ואולם גדר המלאכה היא שהיא פעולה אנושית מסודרת משכל מעשי והיא תעשה בתואר מוגבל ובכלים מוגבלים יכוון בו תכלית מה מהתכליות שהם טוב מה וזה כלו מבואר מענין המלאכית:

השרש הא' הוא שכבר יתחייבו מכל סוג מן המלאכות ביחוד כמו שביארנו מאמרו לא תבערו אש בכל מושבותיכם וזה שההבערה היתה בכלל המלאכות ויצאת מהם לבאר ממנה שעל כל אב מלאכה יתחייבו עליה ביחוד עד שאם עשאם כלם בהעלם אחד יתחייב חטאת על כל אחת ואחת והם ט"ל מלאכות כמו שזכרנו כבר נתבאר זה בשביעי משבת:

השרש הב' והוא שמה שאינו מסודר משכל מעשי לא יכנס בגדר המלאכה כמו שבירת הפרות לאכול מה שבתוכם ושבירת הכלים לקחת האכל או המשקה שבתיכם אם לא עשה השבירה בדרך מלאכה ואומנות וזה כי הב"ח גם כן יוכלו עליו ולזה לא יכנס בגדר המלאכה כבר נתבאר זה בכ"ב משבת:

השרש הג' הוא שהעושה מלאכה בזולת כליה הלקוחים בגדרה ובזולת התואר המסודר בה פטור כמו שנשא המשא ברגל או שהוציאו שנים מחט או שכתב בפיו או שאחזו שנים הקלמוס וכתבו כבר נתבאר זה בו' ובז' ובי"ב משבת ובמקומות רבים זולתם:

השרש הרביעי הוא שהמלאכה שאינה מתקיימת לא תכנס בגדר המלאכה כי נעדר ממנה התכלית המגיע כמלאכה ההיא כמו הכתיבה במשקין שאין רשומן נכר ועומד או הכתיבה בירקות שהם נפסדין בזמן קצר כבר נתבאר זה בי"ב משבת:

השרש החמישי הוא שתהיה כוונתו לעשות מלאכה שהו' עושה כי בזולת זה לא יכנס בנגר המלאכה. וזה מבואר מגדרה כבר נתבאר זה בראשון מחגיגה ולה יתבאר שאם עשה מלאכה כמתעסק ובזולת כונה פטור כבר נתבאר זה בי"א משבת ובי' מערובין. ובמקומות רבם זולתם ומזה השרש יתבאר שאם לא עשה המלאכה ההיא שיכוין אליה אע"פ שנעשית מלאכה אחרת לא יכון אליה פטור כבר נתבאר זה בד' מכריתות וב' משבת:

השרש הו' הוא שהמלאכה שלא יכוין בה טוב מה שלא יתחייבו עליה כמו השורף גדיו של חברו ולא להקנס ממנו כי אם על דרך הקלקול וההשחתה כבר נתבאר זה בשני ובתשיעי משבת ובא' מחגיגה:

השרש הז' הוא שכבר תחייבו על המלאכה אע"פ שאינה מכוונת אם לא בעבור זולתה כי אין מתנאי התכלית בגדר המלאכה שלא יהיה בעבורה תכלית אחד וזה מבואר בנפשל והשמו שכבר יתחייבו על ההבערה כמו שביארה התורה ואע"פ שהיא בעבור זולתה כאלו תאמר שהיא לבשל או לאפות כבר נתבאר זה בד' מכריתות ובז' משבת:

השרש השמיני הוא שהמלאכות שהגיעו חלקיהם אל תכליתם באופן מה שהגיעו כמו שמלאכת הכתיבה והאריגה והבנין והנוהג מנהגם שהחלק המתחדש מהם הוא מתחדש על תכליתו עד שהם נשארים בזה האופן שהם מתחדשים הנה יתחייב על החלק הקטון שיהיה במלאכה ההיא מסכים הסכמה מה לכל והוא במלאכות שיהיו בקבוץ האחרים בשנים מהאחרים ההם כי הוא הקבוץ הראשון כאלו תאמר שהכותב יתחייב כשכתב שתי אותיות והאורג כשארג ב' חוטין ובמלאכות שיהיו הכמה המתדבק יתחייבו בחלק הקטן שידבק בו באופן מהתכלית מהמלאכה ההיא כבר נתבאר זה בו' ובז' משבת ומקומו' רבים אל תם:

השרש הט' הוא שהמלאכה שלא הגיע התכלית בחלק ממנה ובאופן שזכרנו לא יתחייבו על החלק ממנה כי לא יקרא החלק ממנה מלאכה וזה מבואר מגדר מלאכה המשל כי ההוצאה היא עקירת החפץ ממקום מוקף מחיצות והנחתו במקום בלתי מוקף כמו שיתבאר והנה מי שעקר ולא הניח או הניח ולא עקר הוא מבואר שלא יצדק על אחד מהם שיהיה מוציא זה החפץ כמו שביארנו במה שקד' ולזה לא יתחייב על כמו זה החלק מהמלאכה אם עשה המלאכה ההיא בכללה כבר נתבאר זה בראשון משבת:

השרש העשירי הוא שההוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או ההבאה מרשות הרבים לרשות היחיד תקרא מלאכה וזה מבור ממה שאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא למדנו מזה שההבאה היא מלאכה וכבר יתבאר זה עוד שהמקושש שנתחייב מיתה בעבור היותו מקושש למדנו מזה שנשיאת החפצים היא מלאכה כמו שביארנו במה שקדם והוא על צד שני פנים. האחד הוא הבאת החפצים מחוץ לפנים כמו הענין במלאכת המשכן או הוצאתם לחוץ והוא מבואר מאד כי זה מן המלאכות כי הרוב שיעשה הוא לקנות החפצים או למכרם או להוציא מהבית מה שלא יאות שישאר בבית או להביא לבית מחוץ מה שיצטרך שם ולה אמר הנביא לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ומה יתבאר שנשיאת החפצים בבית ממקום למקום או מבית לבית לא יקרא מלאכה כי לא הזהירם על נשיאת המשא כי אם על הוצאתו מהבתים והאופן השני הוא שיהיה האדם בחוץ ברשות הרבים ויוציא החפצים ממקומו שהוא ד' אמות שם בר"ה כמו העין במקושש כי זה גם כן הוא מבואר שהוא מלאכה כמו שביארנו במה שקדם כבר נתבאר זה בי"א משב' וראוי שתדע שמה שישא אותו האדם לתכשיט או לרפואה כמו האספלנית ומה שישא לשמירה דרך מלבוש לא יכנס בגדר מלאכה וזה מבואר כי כמו שנשיאת המלבוש אינה מלאכה כן הענין באלו כי הם לצורך הנושא אותם כבר נתבאר זה בו' משבת ולפי שהמקושש היה מקושש במקום שהיה רשות הרבים והוא המדבר למדנו שהמעביר החפץ יותר מד' אמות ברשות הרבים חייב ולפי ששעור רשות הרבים לא יתכן שיהיה בפחות מרוחב י"ו אמות באופן שיאות שישתמשו בו רבים ולי יעיקו קצתם לקצתם לפי מה ששערו חכמים ומזה היה בדרך הרבים רוחב י"ו אמה הנה ידענו שרשות הרבים שינהג בו זה הדין לא יהיה בפחות מזה הרוחב מי"ו אמו' והוא מבואר גם כן שאם היה מקורה אינו רשות הרבים כי הוא כמו בית וג"כ הנה מפני שההוצאה היא מפני' לחוץ שאינו פנים כמו שיתבאר מדברינו בזה המקום הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה רשות הרבים מוקף מחיצות באופן שיפול עליו שם פנים ולזה יחוייב גם כן שלא יהיה מקורה ולפי שההוצאה מתוך מה לא תשלם אלא אם לא היה חתוך ההוא מוגבל ומוקף למדנו שהוא ראוי שיהיה רשות היחיד מוקף ארבע מחיצות ולפי שאינו ראוי להשתמש בו אם לא היה גבהו י' טפחים ולא יתכן גם כן שיקרא בית לפי הוראת הגדר בפחות מזה השעור ואם לא היה עם זה שעורו בארך ד' טפחים או יות' וכן הענין ברוחב ידענו שלא יהיה רשות היחיד אם לא היה גבוה י' טפחים או יותר וד' בארך וברוחב ולזה הוא מבואר שההוצאה מרשות היחיד למקום שאינו רה"ר לפי מה שהגבלנו לא יתחייבו עליו מן התורה וכן הענין בהבאה ממקום רשות הרבים למקום שאינו רשו' היחיד לפי מה שהגבלנו וג"כ הנה ההוצאה לא תשלם אם לא היתה ממקום נח החפץ אל מקום ינוח בו החפץ כמו שבארנו במה שקד' והנה המקו' הראשון שראוי שינוחו בו החפצים אינו בארך פחות מארבע טפחים וכן הענין ברוחב למדנו מזה המקום שאינו ארוך ארבע טפחים ולא רחב ארבע טפחים אין העקירה ממנו עקירה ולא ההנחה בו הנחה ואולם ידו של אדם הוא מקום ראוי להניח בו החפץ כי האדם ישמרהו בידו ויאחזהו בו ולה תהיה העקירה ממנו עקירה וההנחה בו הנחה וגם כן הנה מפני שרשות הרבים הוא המקום שמשתמשים בו רבים הוא מבואר שמה שיהיה ברשות הרבים שאינו ראוי שישתמשו בו רבים. כמו הימים והנהרות או התל שהיה ברשות הרבים למעלה מעשרה טפחים אין דינו די רשות הרבים כי לא יאות שישתמשו בו רבים כבר נתבאר זה בי"א משבת ובראטשון ממנו ובמקומות רבים זולתם:

השרש הי"א הוא שהמלאכה שעשה בכליו של אדם בשבת לא יתחייב עליה כאלו תאמר שהניח הפת בתנור מערב שבת ונאפה בו בשבת או מה שידמה לזה וזה כי אין האדם מצווה על שביתת כליו כבר נתבאר זה מראשון משבת:

השרש הי"ב הוא שאין ראוי לאדם שישתדל שעשו מלאכו בשבת בנו ובתו הקטנים שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ומזה יתבאר שהתורה הזהירה אותו על שביתת בנו ובתו הקטנים שנאמר ועבדך ואמתך וכוון בהם אל הקטנים כמו שביארנו במה שקדם:

השרש הי"ג הוא שהאדם מצווה על 'שביתת בהמתו ממלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה וגומ'. ואמתך ובהמתך והו' לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו אמר במקום אחר למען ינוח שורך וחמורך וגו'. אחד שור וחמור ואחד כל בהמה וחיה ועוף כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים והוא לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין עליו ולזה הוא מבואר שאסור להוציא משא על הבהמה בשבת או לחרוש בה וכבר נתבאר זה מכ"ד משבת הוא מבואר שמה שתשא הבהמה לתכשיט או לשמרה שלא תברח לא יקרא מלאכה וזה מבואר מאד וכבר נתבאר זה בחמשי משבת:

השרש הי"ד הוא שדחויה שבת אצל סכנת נפשו כאלו תאמר שחולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת אע"פ שיש בהם מלאכה כי כל המצות נדחות מפני סכנת נפשות זולתי שלש והם ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים כי התורה נתנה לבריאות הגוף והנפש לא לנקמה והשחתה וזה מבואר מדבריה כמו שזכר וזה אמר במצות התוריות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואולם ששפיכות דמים אינו נדחה מפני סכנה נפשות הוא מבואר מאד כי מה בצע להציל נפש בהריגת נפש אחרת וכן הוא מבואר מאד שאין ראוי לעבוד ע"ז מפני סכנת נפשות כי אין ראוי להאביד חיי הנפש שהם נצחיים בעבור העמדת חיי הגוף שהם חיי שעה וזה תמצא בחנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמם לתוך כבשן האש להמלט מלהשתחות לצלם הזהב שעשה נבוכדנצר ואולם גלוי עריו' הוא מה שיצטרך אל ביאור וכבר ביארו זה רז"ל ממה שאמר בנערה המאורסה שנבעלת בשדה צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה וזה לאות שאם היה שם אדם ראוי שיהיה מושיע לה באופן שיוכל עליו ואפי' בנפש הרודף אחריה אם לא יוכל להיות מושיע לה בזולת זה האופן. ולזה הוא מבואר שהנפש נדחת מפני העריות וזה ממה שיתבאר ממנו כמעט עיון שאין ראוי לדחות העריות מפני הנפש כבר נתבאר זה בח' מסנהדרין ובראשון מיומא ובשני מע"ז ובמקומות אחרים זולתם הנה זה השרש הוא כולל לכל המצוות באופן שזכרנו:

התועלת הז' הוא במצות. והוא לכבד הוריו כמו שאמר כבר את אביך ואת אמך והנה התועלת בזאת המצוה הוא הבמדות כי הוא ראוי שיכבד האדם הוריו מפני התועלת העצום שהועילוהו עם שבזה יתכן שידרוך אל השלמות בקבלו המוסר מהם ואולם שרשי זאת המצוה הם ששה:

השרש הא' שיכבד הוריו בדבריו גם לאחר מיתה ובמשאו ובמתנו ויעמוד מפניה' וישמשם כשמוש העבד לרבו זהו כלו מגדר הכבוד ולזה ראוי שישמור מכלמ' הוריו ומשיצערם בצד הצדדים כי זה כלו הפך הכבוד כבר נתבאר זה בראשון מקדושין:

השרש הב' הוא שיכבדם מהונו להאכילם להלבישם ולמה שיצטרך להם אם אין לאל ידם או מקנינם אם יש בידם כי המזון יקרא כבוד כאמרו כבד יי' מהונך כבר נתבאר זה בראשון מקדושין:

השרש הג' שאין ראוי לאדם לכבד הוריו במה שהוא כנגד השם יתעלה כי הוא והוריו חייבים בכבוד השם יתעלה ולזה הוא מבואר שאם אמרו לו הוריו לעבור על דברי התורה אין ראוי לו לשמוע אל דבריהם:

השרש הד' הוא שאם אי אפשר לאדם לכבד הוריו מפני שנשתטו ביותר באופן שלא יוכל לכבדם הנה עושה להם מה שיכול לעשות מהטוב והכבוד ע"י אחרים וישמט מהם כדי שלא יחטא כי התורה לא תצוה דברים בלתי אפשרים וזה מבואר בנפשו וכבר נתבאר זה בראשון מקדושין:

השרש הה' הוא שראוי לאדם לכבד אשת אביו או בעל אמו ואע"פ שאינם הוריו וזה כי מזולת זה לא ינהג כבוד בהוריו וזה מבואר מאד כבר נתבא זה בראשון מקדושין:

השרש הו' הוא שהעוסק במצוה אחת אין ראוי לו שיעזבה מפני כבוד הוריו אם אינו יכול קיים את שתיהן כי הוא והוריו חייבים במצוה ההיא וכל שכן אם היתה המצוה ההיא תלמוד תורה אין ראוי לבטל תלמוד תורה מפני כבוד ההורים כי תלמוד תורה בעצמו מביא לקיים כל המצול כבר נתבאר זה בראשון מקדושין וממגלה:

התועלת הח' הוא במדות. והוא להודיע שכאשר יקרה הפסד הסדור בקבוץ הכי' ימסר הקבוץ המדיני ויביא זה המדינה ההיא לחרבן לרוע ההסכמה אשר בין אנשיה ולה אמר' התור' שאם ישתדלו בזה האופן בתקון הבית יאריכו הימים על הארץ שיורישם השם יתע' וזה מורה שאם לא יתוקן קבוץ הבית בזה האופן לא יאריכו ימים על הארץ לרוע ההסכמה אשר יהיה בין אנשי המדינה ולזה אמר הנביא לישראל אב ואם הקלו בך להודות על שהוא ראוי שיבא עליהם האויב ויגלו מהארץ:

התועלת הט' הוא במצות והוא להמנע מהרציחה ותועלת זאת המצוה במדות מבואר:

התועלת העשירי הוא הבמצות. והוא להמנע מהניאוף והנה תועלת ואת המצוה במדות הוא מבואר וזה שאם בא האדם אל אשת איש הנה יתכן שתקר' מה הרציחה עם מה שיקרה בזה מהקלקול בקבוץ המדיני וזה שאם תהיינה נקבות האדם בזה הענין במדרגת נקבות הב"ח שיבא עליהם או זה זכר שיזדמן הנה לא יודע מאיזו משפחה יהיו הנולדים ולא יהיה מקצתם לקצת העזר שיצטרך לאדם מפני המשפחה עם שלא יודע ג"כ מהנולד מי הוא אביו ולא יהיה בכאן איש משתדל בהנהגת הנולד ובמוסרו ויצאו מפני זה רוב הנולדים לתרבות רע לא ימלט מהם זולתי מעט מזער. ועוד שכבר יקרה מזה שימותו רב האנשים לטבת רוב המשגל לרבוי הנקבו' המוכנות להן ולזאת הסבה מנעה התורה רוב העריות כמו שיתבאר במה שיבא:

התועלת הי"א הוא במצות והוא שלא לגנב ותועלת זאת המצוה במדות מבואר כי מזה יקרה מההפסד בקבוץ המדיני מה שלא יעלם:

התועלת הי"ב הוא במצות והוא שלא להעיד עדות שקר ותועלת זאת המצוה במדות מבואר כי בזה יוטל העונש על הבלתי ראוי לו עם שכבר תרבנה בסבת זה הקטטות בין האנשים מצד החמס המחייב לזה העדות:

התועלת הי"ג הוא במצות והוא שלא יתאוה האדם דבר מקניני רעהו ולא יחמוד אותם ויקחם לו אע"פ שיתן לו דמים והנה תועלת זאת המצוה במדות מבואר כי אין ראוי שיתאוה שיהיו קניינו רעהו לו כי זאת המדה פחותה מאד ויקרה ממנה הפסד רב בקבוץ המדיני וזה שכאשר התחזק התאוה בזה ישתדלו לגנבם ממנו או לגזלם או להרוג בעל הקניינים ההם. הלא תראה מה שקרה לאחאב מבני חמדו כרם נבות שהיה זה סבה שנהרג נבות מפני שלא רצה למכרו לו:

התועלת הי"ד הוא להודיע הסבה אשר הביאה הש"י לחדש אלו הדברים הנפלאים המרעידים בעת השמעו לישראל עשרת הדברים האלה בקול המתחדש שהיה מתחדש על דרך פלא תוך האש והוא להראות להם עוצם גבורת הש"י כדי שייראו ממנו וילכו בתורתו אשר בה יהיה להם ההתנשאות וההתרוממות באופן שיהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וזהו אמרו אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור היה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:

התועלת הט"ו הוא במצות והוא להזהיר מעשות צורות לנוי בבית המקדש ובשאר המקומות מהצורות אשר יתכן שיחשב בהם האלהות כמו צורות האדם וצורות הגרמי' השמימיים ומלאכי השרת וזהו אמרו לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם והנה התועלת בזאת המצוה הו' בדעות והוא להרחיק מנתינת האלהות לזולתו ולזה היתה זאת האזהרה תחת סוג דבור לא יהיה לך וגו':

התועלת הי"ו הוא במצו' והוא שיהיה המזבח מחובר לאדמ' לא נפרד ממנה והנה התועלת בזאת המצוה הו' להודיע שהשגחת הש"י תמשך בשפלים ואע"פ שמדרגתו גבוהה עד אין חקר ולזה אמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וכבר יתבאר במה שיבא בג"ה התועלת המגיע מהענינים אשר היו בבית המקדש ובעבודה הנעשית שם:

התועלת הי"ז הוא במצות והוא לשחוט הקדשים בעזרה שנ' וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך וגו' והנה התועלת בזאת המצוה הו' לישב בנפשותינו מעלת הקדשים כדי שנזה' בהם כפי מה שאפש' ואולם התועלת המגיע בעני' הקדשים יתבאר בג"ה במה שיבא. התועלת הי"ח הוא במצות והוא האזהרה מלבנות מזבח אבנים מאבני גזית אבל תהיינה האבנים ההם שלמות בזולת חסרון כלל. והנה התועלת בזאת המצוה הוא בדעות והוא להעיר על שהשלמות האמתי הוא בש"י ולזה תהיינה האבנים אר מהן יבנה המקום שיעבד בו הש"י שלמות ועוד כי מפני שהטוב והשלמות הוא בש"י מעצמותו. ולא מזולתו רצה להעיר על זה שלא יהיה התקון באבנים ההם באמצעות המלאכה כי אם מעצמותן ולזאת הסבה תהיה האבן ההיא נפסלת כשנהג בה הברזל לפסלה אע"פ שלא חסר ממנה דבר והנה שרשי זאת המצוה הם ארבעה:

השרש הראשון הוא שאם לא היתה האבן שלמה אע"פ שלא הונף עליה ברזל וזה אמנם יהיה כשתהיה בה פגימה נכרת בחוץ והוא שתחגור בה הצפורן פסלה שהרי מורגש בה שאינה שלמה כבר נתבאר זה בא' מחולין:

השרש הב' הוא שאם הניף עליה ברזל אע"פ שלא פגמה פסלה אותה האבן ולא המזבח שהיא בו שנ' כי חרבך הנפת עליה ותחללה ר"ל שהאבן מחוללת לא האבנים בכללם שזכר תחלה כבר נתבאר בג' מתמיד:

השרש הג' הוא שכבש המזבח דינו בזה דין המזבח כי הוא חלק מהמזבח ולזה קראה אותו התורה מזבח שנ' ולא תעלה במעלות על מזבחי כבר נתבאר זה בג' מתמיד:

השרש הרביעי הוא שלא נלמוד זה הדין בבנין ההיכל וקדשי הקדשים ואף על פי שהם יותר קדושים ממזבח העולה כי התורה אמרה לא תבנה אתהן גזית רמז בזה כי במזבח לבד יקפיד בזה וכן כשזכר זה במקום אחר לא זכרו כי אם במזבח אמר אבנים שלמות תבנה את מזבח יי' אלהיך וגו' והנה יתבאר זה עוד בבנין שלמה שהיו שם רבים פוסלין את האבנים ואולם מה שאמר שם ומקבו' והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אינו מורה שלא יהיו האבנים אבני גזית כי בבית לא נשמע אבל בחוץ נשמע:

התועלת הי"ט הוא במצות והוא האזהרה מלעלות במעלות על המזבח כדי שלא תגלה ערותך עליו והנה התועלת בזאת המצוה הוא במדות ובדעות אולם במדות כי מזה יתבאר שענין גלוי הערו' הוא מגונה ולזה אין ראוי לאדם שתגלה במקומות הקדושים כמו הענין בכבש אשר בו יעלו על המזבח ולזה אין ראוי לאדם שימשך אחר פעולות הערוה כי הוא גנות לנו מצד גנות פעולותיה ואולם ישתמש בה בכרחי לבד לקיום המין ולדחיית המותר הזרעי ואולם התועלת ממנה בדעות הוא מהדברים היותר נפלאים שיהיו בדעות וזה שכבר התבאר במ"י כי הש"י יחסו מהנמצאו' בכללם יחס מושכל המלאכה אשר בנפש האומן אל העשוי במלאכה ההיא ולזה יהיה השם יתע' נימוסי הנמצאות בכללם וסדרם וישרם ושם התבאר בספר מ"י שהוא זה הנימוס בצד אשר הוא אחד פשוט לא בצד שהם רבים ולזה אין קצתו לקצת אצל הש"י במדרגת ההיולי כמו הענין בנמצאות העלילו' שהם קצתם לקצת במדרגת ההיולי והיה זה כן בנמצאות העלולות מזה הנימוס מהכרח החמר ר"ל שהחמר ישים מתחלק זה הנימוס הבלתי מתחלק מצד שלא יוכל לקבל מהשלמות והטוב יותר מזה השעור כאלו תאמר שהיסודות לא יקבלו מהשלמות כי אם חלק מועט והאדם קבל ממנו הרבה מפני שהחומר לא יוכל לקבל מהשלמות יותר והוא מבואר שכאשר נתבונן בנמצאות ונתחיל מהשפל נעלה מעלת אחר מעלה עד שנגיע אל הש"י והיה זה מביא לחשוב שיהיה הש"י רבים להיות אלו המושכלות אשר אצלו רבות ולה צוה שלא נעלה במעלות כאשר נעלה אל המזבח לעבוד בו השם יתע' להורות על שהעליה בהשגתו מאלו הדברים השפלים אינה במעלו' אצל השם יתע' ואם הם במעלות אצלנו אבל היה זה הנימוס אצלו דבר אחר בלתי מתחלק ואמנם קרה לנו שתהיה עליתינו לזאת ההשגה במעלות מצד ערות החומר וחסרונו אשר ישים מתחלק הנימוס הבלתי מתחלק מצד שלא יכול לקבל מהשלמו' יות' וזה הענין עמוק מאד ונפלא והטעות בו מדחיק האדם מהשלמות הרחקה נפלאה כמו שיתב' במעט עיון למי שראה דברינו בחלק הג' מהמאמר החמישי למ"י והנה אין הנה קום זאת החקירה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון