משאת המלך/שמות/כ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

משאת המלך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png כ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

משאת המלך על התורה - שמות כ

ח[edit]

זכור את יום השבת לקדשו (כ ח)

כתב הטור (סי' רס"ג) בדין נר שבת, והנשים מוזהרות בו יותר, כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם, פירוש גרמה מיתה לאדם הראשון, והרמב"ם ז"ל נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, עכ"ל.

והנה הרמב"ם פ"ה מל' שבת הל"א) כתב דחייבין להיות בבתיהם נר דולק בשבת, הרי דדין הדלקת נר הוא בשבת, ואילו בפ"ל כתב שיהיה נר דלוק מבעוד יום, ובחי' הגרי"ז (סטנסיל) יישב דבחיוב הדלקה יש ב' דינים חדא משום עונג שבת וגם משום כבוד שבת, והם חלוקים בדיניהם, דדין עונג שייך רק בשבת עצמו וכשאר חיובי עונג כמו אכילה ושתיה, משא"כ מדין כבוד השבת בזה החיוב הוא כבר מבעוד יום, ובזה שפיר מיושב הרמב"ם דבפ"ה מיירי בדין עונג וכמוש"כ שם שזה בכלל עונג שבת, וא"כ חיוב נר משום עונג שייך דוקא בשבת, משא"כ בפ"ל דשם מיירי בחיוב הדלקה מדין כבוד שבת, וכדמוכח מהא דכלל בהדי דכבוד ומסיים שכל אלו לכבוד השבת, וא"כ חיוב הנר משום כבוד השבת זהו עוד מבעו"י, ע"ש.

ועפ"י דבריו נראה לבאר נמי הני ב' הטעמים דנתנו המדרש והרמב"ם, דהמדרש איירי בנר שהוא משום כבוד שבת, ולהכי מוזהרת בו האשה ביותר לפי שכבתה נרו של עולם, דאילו משום עונג שבת לא שייך טעם זה, דה"ז כאילו נאמר לה דמטעם זה תדליק האש מתחת למאכלי שבת, ומאידך הרמב"ם כתב הטעם השייך לענין עונג שבת, שבזה הטעם הוא הואיל והיא מצויה בשאר המלאכות לשבת לכך אף מלאכת עונג ה"ז בכלל מעשיה, אבל אין זה טעם לחיוב דכבוד שבת, דוכי נאמר שאף היא תקדש בגלל שעוסקת במלאכות שבת, וכן מוכח ממש"כ הרמב"ם לדין זה שהאשה מדלקת בפ"ה מהל' שבת ששם איירי בדיני עונג וכנ"ל ופשוט.

יב[edit]

כבד את אביך (כ יב)

הנה נצטוינו הן בכיבוד אב והן במוראו, ושמעתי להוכיח ממש"כ הרמב"ם בספהמ"צ (עשה כ"ט) דענין המורא הוא ג"כ מענין כבוד, דהכבוד בזה הוא להתנהג עמו כירא מפניו.

ונראה להוכיח דאכן כן הוא ממש"כ הרמב"ם פ"ו מממרים הל"ד) ז"ל, וחייב לכבדו וכו' כיצד, הנשמע בדבר אביו למקום, לא יאמר מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא פטרוני בשביל אבא, וכן כל כיוצא בזה, לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו ושהוא מתירא ממנו, עכ"ל. והנה אם נאמר דמצות מורא אב אינו ענין לכבוד אב, א"כ יקשה למה צ"ל נמי שמתירא ממנו, אטו חייב אדם לפרסם עצמו שהוא שומר מצות ומקיים באביו מצות מורא, וכן אין לבאר דאי"ז מדין מורא אלא שהוא ענין כבוד אב, דמצות כבוד אב היא לומר פטרוני בשביל אבא שאני מתירא ממנו, זה אינו, דאי הכי הרי כמו"כ אפשר לומר אף דברים וענינים אחרים, וכמו שאביו חביב עליו ושהוא חכם גדול ורוצה להיות במהרה במחיצתו וכהנה רבות, אלא מבואר שכל עיקר מצות מורא אב הוא לכבדו בכך שמתנהג כירא ממנו, ואשר ע"כ כשאומר פטרוני משום אבא שאני מתירא ממנו, הרי זהו החפצא של מורא אב שיכבדהו ע"י שמתנהג כירא ממנו.

יב[edit]

כבד את אביך ואת אמך (כ יב)

כתב הבעה"ט, סמך כבוד אב ואם לשבת, לומר לך כשם שחייב לכבד את השבת כך חייב לכבד אביו ואמו. ויתכן לומר דהוקשו אהדדי נמי לענין החיוב לכבדם מהונו, וכמו דקי"ל בקידושין (ל"ב.) בכבוד או"א דמשל אב, ה"ה כבוד שבת אינו משלו, וכדאמרו בביצה (ט"ו:) לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע, שמצוה זו של שבת הקב"ה פורע שנמצא שלא כבדו בהונו, וצ"ע.

יב[edit]

כבד את אביך ואת אמך (כ יב)

קידושין (ל"א.) איתא באמר לו אביו השקני מים ואמרה לו אמו השקני מים, מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו תחילה, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. ושמעתי שהגר"ח בדק לתלמידיו להק' מפני מה לא יקדים כבוד אמו שהיא ודאי אמו, ואילו אביו אינו ודאי אביו אלא מדין חזקה ורוב, ובדין היה שהודאי קדים, והשיב הגר"ח דאין זה כבוד אם באם יקדימנה משום שאביו אינו ודאי, שה"ז נמצא כאומר לה שמא היא זנתה והיא זונה, נמצא שלא כבדה במים, אלא שפך לה קיתון של מים על פניה ומבזה אותה בכך.

ונראה דכל עיקר הקושי' אינה אלא לחדד התלמידים, דאל"כ אכתי יקשה מקידושין (כ"ט.) דהוא קודם לבנו במצות פדיון הבן משום דמצוה דגופא עדיפא, ולמה לא אמרו דהוא קודם משום דחיוב עצמו הוי ודאי, ואילו חיוב הבן עליו אינו אלא מדין רוב או מדין חזקה, ואע"פ שאף הוא עצמו אינו ודאי דיש להסתפק כמו"כ דילמא בן כהן הוא, אבל מ"מ הרי אכתי ספק זה קיים גם לגבי הבן, וא"כ בפדיון בנו איכא ב' צדדים דפטור הוא, חדא שמא אינו בנו ועוד שמא בן כהן הוא, ואילו בפדיון עצמו רק צד א' איכא לפטורא דלמא בן כהן הוא, הא קמן דעדיפותא דודאי אי"ז מביא להקדימו.

*

שם (ל"א:) א"ל רב יעקב בר אבוה לאביי, כגון אנא דעד דאתינא מבי רב, אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה לי, היכי איעביד, א"ל מאמך קביל ומאבוך לא תקבל, דכיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה, והעירני הגרב"ש דויטש שליט"א דלשון "בר תורה" על ת"ח אינו מצוי בש"ס.

ונראה דה"ט שתחלוש דעתו משום שהקדים את בנו לבית המדרש ולא הוא, וה"ט דהקדים את בנו משום דאמרו (שם כ"ט:) דאם בנו זריז וממולח וכו' בנו קודמו ע"ש, וא"כ כל חלישות הדעת אינה אלא באם אביו שייך ללימוד, וזה המכוון באמרו בר תורה, כלומר דהוא שייך ללימוד גם אם הוא אכתי אינו ת"ח.

טו[edit]

וירא העם וינעו ויעמדו מרחק (כ טו)

פרש"י ויעמדו מרחוק, היו נרתעין לאחוריהם י"ב מיל כאורך מחניהם, ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירן שנאמר (תהלים ס"ח י"ג) מלאכי צבאות ידודון ידודון.

ונראה טעם הדבר דנרתעו עד סוף המחנה ותו לא, למאי דאיתא בשבת (פ"ו:) דהתורה ניתנה בשבת, והרי על השבת נצטוו כבר במרה, א"כ נמצא דמוזהרין הם על התחומין בשבת (יעוין שם פ"ז: פלוגתא בזה]]), ותחומין דאורייתא הוי י"ב מיל, לכן אף שנרתעו לאחריהם אבל לא עברו ח"ו על דין תורה, ולכך לא נרתעו אלא עד לשיעור שהותר להם ללכת בשבת י"ב מיל.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א