רא"ש על התורה/שמות/כ

רא"ש על התורה שמות כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. בזה הפסוק יש ז' תיבות וכ"ח אותיות וכן בפ' א' של בראשית וכן במענה של קדיש (אמן) יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא. אסמכתא למה שארז"ל כל העונה אמן בכל כחו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ובמתן תורה:

את כל הדברים האלה. מלמד שאמר הקב"ה יו"ד דברים בדיבור א' שא"א לאדם לומר כן א"כ מה ת"ל אנכי ולא יהיה לך דמשמע דאלו שני דברים בלבד נאמרו מפי הגבורה ולא אחרים שהרי כלם לשון נוכח אנכי הוצאתיך על פני לאוהבי ולשומרי מצותי וכולם נאמרו בלשון נסתר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כבד את אביך ואת אמך וכן כולם מלמד שחזר ופירש על כל דבר ודבר לבדו לכך כדי לשכך את האזן כביכול דומיא דהרב עושה לתלמידיו ואז אחזתם רעדה וחלחלה לישראל ולא יכלו להתמהמה מלומר למשה דבר אתה עמנו ונשמעה. והרמ"בן ז"ל פי' שלפי' השני דברים ראשונים בלשון נוכח לפי שהם עיקר הראיה והכל תלוי בקבלת עול מלכות שזהו הדיבור הראשון וכן פי' אנכי ה' אני ה' חפץ שתקבלני עליך להיות אלהיך ועשיתי לך כך וכך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים והדיבור שני תועבת ע"ז ולכך היה נראה להם כאלו הדיבור עמהם פה אל פה אבל הדיבורים האחרים שלא היו כ"כ עיקר לא היה נראה להם כמו שהיה מדבר עמהם אלא כאדם השומע מפי הגבורה ולכך היה הדיבור בלשון נסתר:

ו

ולשומרי מצותי פי' רש"י מה שפי'. וי"א דאין פקידה גדולה רעה כזאת עד דור רביעי אלא דוקא כשאין בידו למחות בע"ז אבל בשאר עבירות איש בחטאו יומת כמש"ה בפסוק אחר לא יומתו אבות על בנים וזהו דוקא כשאין בידו למחות אבל ביש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון זה וכל אנשי ביתו:

ז

לשוא לשוא תרי זימני. חד לשבועת שוא וחד לשבועת שקר ומה בין זה לזה שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם כגון נשבע על איש שהוא אשה או הפכו וזהו דבר שאינו ניכר בשעה שיוצאה מפיו שבועה אם שקר אם אמת:

י

לא תעשה כל מלאכה וכו'. וגרך זה גר צדק שגר תושב אינו רק עושה דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. וא"ת והלא ישראל גמור הוא שהרי קבל עליו כל המצות. וי"ל דס"ד אמינא הואיל ומצות שבת חביבה היא על הקב"ה שקראה אות שלא תהיה נוהגת אלא בישראל גמור שהורתו ולידתו בקדושה צריכא. ומה בין גר תושב לבן נח. י"ל גר תושב נקרא שקבל עליו בפני ב"ד שלא לעבוד ע"ז ועדיין אוכל נבלות ובן נח מצווה ועומד והקב"ה התיר להם כמו שדרשו רז"ל ראה ויתר גוים שלא יהיו מקבלים שכר כמצווה ועושה:

ובהמתך דרז"ל אזהרה למחמר אחר בהמתו בשבת שהרי במקום אחר צוה על בהמתו למען ינוח שורך וכו' אך מ"מ אין לוקה על מחמר שהרי ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואעג"ב דמחמר בפיו ליכא מיתה ביותר מ"מ מצואת לאו דמחמר שמעינן אזהרה לעושה מלאכה בשבת וכן אסור להשאיל בהמתו בשבת ואם השאילה מלפני השבת צריך להפקירה בשבת וא"צ הפקר רק בינו לבין עצמו ושאר כלים אסור ביום שבת מפני שנראה כשלוחו אך אם השאילם לפני שבת מותר לפי שאינו מצווה על שביתת כליו בבית הגוי בשבת:

יא

וינח ביום השביעי. פי' הרמ"בן ז"ל ויספיק וחביריו ויבואו עבדי דוד וידברו אל נבל כל הדברים האלה בשם דוד וינוחו שפי' ויספיקו:

יג

לא תנאף. אין ניאוף אלא באשת איש אבל בפנויה אין לו אלא לאו בעלמא לא תהיה קדשה ומ"מ אז"ל אם העלה לבו טינא יהרג ואל יעבור כדאשכחן בפ' בן סורר ומורה אדם א' נתן עיניו באשה אחת ועלה על לבו טינא וחלה ונטה למות שאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה אמרו ימות ואל תעמוד לפניו ערומה יספר עמה מאחורי הגדר אמרו ימות ואל יספר עמה מאחורי הגדר א"ר פנויה היתה ומקשה התלמוד ולינסבה מינסב לא מתיישבא דעתיה דכתיב מים גנובים ימתקו. בא וראה כמה גדול עונש העריות שהרי כל כריתות ומיתות האמורות בתורה על העריות נכתבו ועוד הקדימו בכל מקום גילוי עריות לשפיכות דמים:

לא תגנוב. בגונב נפשות הכתוב מדבר דאלו גונב ממון מלא תגנובו נפקא ויש גנב שונא נפשו:

אנכי ה' לא תרצח לא יהיה לך לא תנאף לא תשא לא תגנוב זכור את לא תענה כבד את לא תחמוד אנכי לא תרצח כי ההורג נפש כביכול כאלו ממעט את הדמות. לא יהיה לך. לא תנאף. מי שעובד אלהים אחרים דומה לאשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים. לא תשא לא תגנוב כל מי שגנב סוף בא לידי שבועת שוא. לא תענה כנגד זכור. שכל מי שמחלל שבת מעיד עדות שקר באדון העולם שלא שבת בז'. ולכך תקנו לומר ויכולו מעומד כמו עדות דכתיב ועמדו שני האנשים. לא תחמוד כנגד כבד שכל החומד אשת חבירו לסוף מוליד ממזר ונמצא שאינו מכיר את אביו ואינו מכבדו ויום מתן תורה היה לישראל כיום חתונת חתן וכלה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה ועשרת דברים רמז ליו"ד אצבעות של כנסת יש' שקבלה הטבעת בי' אצבעות. לשון הפסוק על מה אדניה הוטבעו לפי שעל התורה הוסד העולם ובשעה שנתן להם הקב"ה את התורה שאל ערבים אמרו האבות יהיו ערבים א"ל אין בהם אחד שלא יהא חייב וכו' כדאי' במדרש לסוף נתנו יונקי שדיים ערבים הה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עז לכן יש לו לאדם להיות תמיד חרד וירא לקיים את התורה כי בעונותינו ממושכנים ומהורהנים מאדם הבנים הקטנים ואיש את רעהו יאמר חזק כי המלאכה לא היתה לעולם דיים ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים:

לא תענה ברעך פשטיה דקרא משמע על גוף רעך דבר הלמד מעניינו חייב מיתה אך מ"מ כשתרד לתמצית פי' תמצא להעיד אפילו על ממונו וסהדי שקרי על אוגרייהו זילי התעיף עיניך בו ואיננו:

יד

וכל אשר לרעך. מאלף דאנכי עד לרעך יש תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות ומכאן אסמכתא למ"ד שה"סת שהיה נושא המלך בזרועו שלא היה כתוב בו רק עשרת הדברים בלבד ונקרא ס"ת לפי שיש בו אותיות כמנין המצות. תן לבך במערכת המערכת ה' דברים מול ה' דברים כזה:

טו

וכל העם רואים את הקולות. פי' נהנים מן הקולות וחבירו חמותי ראיתי אור שר"ל נהנה וכן כי ראה את ערותה שבראיה בעלמא לא יתחייב מיתה אלא פי' נהנה וניחא בזה מה שאז"ל שאפי' בהעראה חייב י"מ העראה נשיקת עטרה וי"מ הכנסת עטרה תינח למ"ד הכנסת עטרה חסר כאן וחב"עד:< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.