רד"ק/בראשית/מח

רד"ק ‏ בראשית מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר, האומר, ומן הדומה שהיה אחד מאחיו שהלך למצרים ואמר ליוסף כי אביו חולה:

ב

ויגד, בא המגיד לפני בא יוסף להגיד ליעקב יוסף בא אליו:

ג

אל שדי נראה אלי בלוז, כי שם זכר לו זה השם ואמר אני אל שדי פרה ורבה:

ד

הנני מפרך, כבר פירשנו בפ' וישלח; ופתח לו הדברים כן בעבור נחלת הארץ, כלומר האל ברך אותי ואמר לי שיתן לי ולזרעי אחרי את ארץ כנען, ואחר שאתם ובניכם תנחלו אותה, ממנה אני מנחיל אותה, ולכן שני בניך יקחו שני חלקים כמו ראובן ושמעון כאלו היו בניך אלה בני:

ה

עד באי, ואיני אומר על כל בניך שיהיו כבני בנחלה אלא אלה בני בניך אפרים ומנשה:

ו

ומולדתך אשר הולדת, אולי הוליד באלה י"ז שנים בנים אחרים ואף על פי שלא נזכרו ולא הביאם לפני אביו, והיו קטנים. ואם תאמר שהוא במקום תוליד, כמו שתרגם אונקלס וכמו שפירשו המפרשים, גם כן לא מצאנו לו בנים שנולדו אחרי כן, ולא נזכרו לו בנים אחרים אלא אפרים ומנשה:

ז

ואני, המאמר הזה הוא להתנצל אל יוסף מה שלא קבר אמו במערה כמו שקבר לאה והוא צוה לו שישאהו ויקברהו במערה, אמר לו שלא פשע בזה כי מתה בדרך והוא היה הולך לאט לרגל המלאכה, ולא יכול לעזוב המלאכה ולנשאה לבית לחם וכל שכן למערה, וזהו שאמר עלי כמו "הצאן והבקר עלות עלי" ואם היה נושאה לרגל היתה מסרחת, אולי ימי קיץ היה. גם לא היה בידו לחנוט אותה כי לא היו רופאים עמו, ובדרך מתה, וקברה בדרך והציב מצבה על קבורתה:

ח

וירא, ראה אותם מרחוק ולא הבחין צורתם כי כבדו עיניו ולא יוכל לראות ולהבחין כי אם בקרוב אליו מאד, לפיכך כשראה אותם עם יוסף שאל לו מי אלה עמך:

ט

בזה, במקום הזה, וכן (ל"ח) לא היתה בזה קדשה:

י

ויגש אותם אליו, שלא כסדר:

יא

לא פללתי, מן ונתן בפלילים (שמות כ"א) כלומר לא דנתי בעצמי ולא חשבתי שאראך עוד, כי חשבתי שאתה מת. ויש מפרשים פללתי ענין תפלה, כי לתפלת שוא הייתי חושב זאת התפלה, כי באמת הייתי חושב שאתה מת:

יב

ויוצא, אחר שנשק להם וחבק להם קודם שברכם הוציא אותם מעם ברכיו, כי שלא כסדר הגישם אליו ונזכר כי כסדר היו ראוים להיות לפניו כשיברכם, לפיכך הוציאם מעם ברכיו להגישם לפניו עוד כסדר.

מעם ברכיו, כלומר מבין ברכיו. כי מלת עם תבא בזה הענין, וכן מעם השולחן (שמואל א' ל"ג) עם באר לחי רואי (כ"ד):

יג

ויקח, בימינו, כדי שלא יהיה משמאל אביו.

יד

שכל את ידיו, כלומר נתן שכל לידיו כאלו עשה בשכל ובחכמה מה שעשה, כי מנשה היה הבכור, וראה בנבואה כי הוא יהיה קטן בברכה, כי אם היה נותן ימינו על ראש מנשה, מה שכל היה בזה, כן הוא דרך העולם:

טו

ויברך את יוסף, כי כשבירך את בניו הרי בירך אותו.

אשר התהלכו, כבר פרשנו כי הלשון הזה מורה על עבודת האל בלב ובמעשה, ושרש העבודה היא בלב. ולא התפאר הוא על עצמו אע"פ שהוא התהלך לפניו, אלא זכר זכות אבותיו, ואמר על עצמו האלהים שהטיב עמי מעודי. ואמר אחר כן המלאך, לפי שמעשה האל הוא על ידי אמצעים והמלאכים הם שלוחים מהאל לעבדיו לשומרם ולהטיב מעשיהם, כמו שאמר, חנה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם (תהלים ל"ד) לפיכך אמר הגואל אותי מכל רע כי שלחו לי לגאלי מכל רע ולברכני, כן יברך את הנערים. וכן ראינו ששלחו לו בדבר לבן, בדבר עשו ובדבר שכם:

טז

ויקרא בהם שמי, זהו שיקרא ישראל בשם יוסף ואפרים, וכמו שאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף (תהלים פ' ב') ולא נחלו על שבר יוסף (עמוס ו' ו') אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף (שם ה' ט"ו) וכן אמר לפני אפרים ומנשה עוררה את גבורתך (תהלים פ' ג').

וידגו לרוב, ירבו כמו הדגים:

יז

וירא יוסף, אפשר כי קודם שברכם אמר לו זה או אחר שהחל לברכם שאמר להם זאת ברכה הראשונה:

יט

גם הוא יהיה לעם, יהיו רבים עד שיאמרו עליהם עם.

וגם הוא יגדל, לרוב, אלא שאחיו הקטן יגדל ממנו בצאתם ממצרים היה מספר אפרים יותר ממנשה אבל בבאי הארץ היה מנשה יותר, א"כ יגדל ר"ל לשון גדולה ורוממות כי יהושע בן נון היה מאפרים שהיה מושיע ישראל., ונביאות ומלכות ישראל היה מאפרים, ירבעם והיה אפרים ראש דגל ובחנוכת נשיאים אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני ומלכות ישראל נקראת על שמו אחר שנחלקה, וכל ישראל היו קוראים ונקראים בשם אפרים כמו שכתבנו, ואמר אפרים לא יקנא את יהודה (ישעיה י"א) ויתכן גם כן יגדל במספר שהרי אמר וזרעו יהיה מלא הגוים, ומה שמצאנו מספרם פחות בבואם לארץ מפני שהרגם בני גת במדבר, כמו שכתוב בדברי הימים אבל בכל שאר מקומות היו בני אפרים רבים במספר. ובתנחומה, אימת נתקיימה ברכה זו בחנוכת הנשיאים לקיים מה שנאמר מקים דבר עבדו.

מלא הגוים, בגלותו ביניהם שימלאו ארצות הגוים מהם:

כ

ויברכם, עוד ברכם ברכה אחרת באותו היום. ואמר בך יברך ישראל, כשירצה אחד מישראל לברך את בנו יאמר לו "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה".

וישם את אפרים לפני מנשה, גם בזאת הברכה שם עיקר הברכה אפרים שהקדימו לפני מנשה ואמר כאפרים וכמנשה, גם באמרו בך לשון יחיד אמר כנגד אפרים אלא שהטפיל עמו מנשה:

כא

אנכי מת, קרוב למיתה, ואני מצוה כי כשישיב ה' אתכם כלומר זרעכם אל ארץ אבותיכם שיהיה לך חלק אחד על אחיך, והוא חלק הבכורה שנתתי לך שעשיתי אפרים ומנשה כראובן ושמעון שתטול אתה שני חלקים בחלוקת ארץ:

כב

שכם, חלק, כמו כי תשיחמו שכם (תהלים כ"א), ולעובדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳).

אשר לקחתי, כמו אשר אקח, כי כן מנהג הלשון לאמר עבר במקום עתיד במקומות רבים, ובדברי הנבואה ברוב.

ובאמרו לקחתי, ר"ל שילקחו בני, וכן בחרבי ובקשתי, בחרב בני ובקשתם. והנה אמר יהושע לישראל לא בחרבך ולא בקשתך (כ"ד י"ב), לפיכך מפרשים בחרבי ובקשתי בעזרת האל שהוא חרבי וקשתי, על דרך מגיני וקרן ישעי (שמואל ב' כ"ב), סלעי ומצודתי (שם).

וזכר האמורי כי הוא היה העצום שבשבעה גוים, כמו שאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב' ט') ובדרש כי על העיר שכם אמר שנתנה יעקב ליוסף שיהיה נקבר בה. וכן היו מפרשים לקחתי שלקחוהו שמעון ולוי, והאמורי הוא החתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.