רד"ק/בראשית/לז

רד"ק ‏ בראשית לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישב יעקב, כבר פרשנו זה בפסוק אשר גר שם אברהם ויצחק.

ב

אלה תלדות, תלדות זה, פירושו קורות, וכן אלה תולדות נח, כי הקורות הם תולדות הימים, וכן אמר, כי לא תדע מה יולד יום (משלי כ"ז):

יוסף בן שבע עשרה שנה, כשהיה רועה את אחיו בצאן.

ואמר בצאן ולא אמר הצאן, כי עדיין היה נער לרעות הצאן, אלא הלך עם אחיו במרעות הצאן, והיה מתלמד מהם לרעות הצאן.

והוא נער, היה מתגדל עמהם כשהיו רועים הצאן.

נשי אביו, כמו שכתוב בכל אתת מהן "לאשה" ולא היה בזה בזיון כי בני נשי אביו היו.

את דבתם רעה, היה אומר לאביו כי אחיו היו שונאים אותו, אלה בני השפחות שגדל עמהם וכן בני הגבירות, שהוא היה מתגאה עליהם לפי שאביו היה אהבו ביותר מכל אחיו, והוא היה מביא דבתם זאת אל אביהם שהיו מבזים ומדברים עליו רעה, ויעקב היה גוער אותם בעבורו; והנה הולך ומפרש סבת השנאה כמו שאמ' וישראל אהב, ויראו אותו. ובב"ר (פ"ד) חד אמר, שהיה אומר לו חשודין בניך על אבר מן החי, וחד אמר, תולים הם עניהם בבנות הארץ, וחד אמר שקורין לבני שפחות עבדים, אמר ר' יהודה בר סימון על תלתיהון פלס ומאזני משפט לה'. א"ל הקב"ה אתה אמרת חשודין הן על אבר מן החי, חייך, אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטין, שנאמר, וישחטו שעיר עזים. אתה אמרת שקורין לבני השפחות עבדים, לעבד נמכר יוסף, אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ, חייך, שאני מגרה בך את הדוב, הדא היא "ותשא אשת אדניו":

ג

כי בן זקונים הוא לו, והלא בשבע שנים נולדו כל בני יעקב, אע"פ שנולד יוסף אחרון מה זקנה היתה ליעקב בהולד יוסף משאר בניו? אלא פירושו כי בן זקונים הוא לו, כי היה מוצאו חכם בכל דבריו כמו אם היה זקן, וכן תרגם אונקלס ארי בר חכים הוא ליה. ולאהבתו אותו יותר מכל בניו היה מלבישו בבגדים נאים ועשה לו כתונת פסים.

פסים, מענין פס ידיו, והיתה הכתונת עשויה פס אחד מצבע אחד ופס אחד מצבע אחר, כמו כלי מילת שעשוים פסים פסים, והיתה הכתונת נאה וזה היה גורם לו שישנאו אותו מלבד שהיה מדבר עליהם רע אל אביהם. וארז"ל (שבת י') לעולם אל יטיל אדם קנאה בין הבנים שבשביל חמשת סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף על בניו נתקנאו בו אחיו וירדו אבותינו למצרים:

ד

ולא יכלו דברו לשלום, לדבר עמו בדברי שלום אלא בדברי מריבה:

ה

ויגד לאחיו, היה מספר לאחיו החלום להכאיב לבם לפי שהיו מקנאים בו לאהבת אביו אותו, והיו שונאים אותו. והיה החלום הזה מענין מה שקרה לו ומה שקרה להם עמו; כי ע"י התבואה עלה הוא לגדולה. וזהו שחלם קמה אלומתי, ועלידי התבואה השתחוו לו אחיו, וזהו שאמר תסובינה אלמתיכם ותשתחוין :

ח

ויאמרו לו אחיו, התחשוב למלוך עלינו, כי חשבת כזה וכזה, אין זה כי אם רוע לב.

על חלומתיו, אולי חלם גם כן פעם אחרת קודם זה החלום ולא זכר הכתוב אלא שני החלומות שהיו מבוארים. או אמר חלומותיו על זה ועל הבאים אתריו, וחלומותיו שאמר הוא ספור הכתוב.

ועל דבריו, שהיה מתגאה עליהם ומביא דבתם אל אביהם:

ט

ויחלום, החלום הזה מבואר הפתרון, כי השמש והירח הם אביו ואמו, ואחד עשר כוכבים הם אחיו שהיו אחד עשר. והחלומות שנכתבים שבאו דרך משל וחידה כמו חלומות יוסף וחלום המשקה והאופה וחלום פרעה וחלום נבוכדנאצר וחלום גדעון בן יואש שהתאמתו לפי הפתרון היה בהם חלק גדול מהנבואה והיו מאת האל לצורך עבדיו:

י

ויספר אל אביו, לפי שהיה לאביו זכר בזה החלום ולא כן באחר.

אני ואמך, כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה, כלומר כשם שבטל החלום בזה כך בטל כולו. ורז"ל למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים, וכן הוא אומר מה לתבן את הבר, כשם שאי אעשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים:

יא

שמר את הדבר, אע"פ שגער בו חשש לחלום ושמרו בלבו:

יב

וילכו, את, נקוד עליו, בב"ר למה? שלא הלכו אלא לרעות את עצמו, ר"ל הרחיקו מאביהם להנאת עצמם לאכול ולשתות ולעשות כרצונם בשכם, ולא היו יראים מאנשי שכם שהרגו אנשיה ושללו העיר והיו בוטחים באל ואנשי הארץ היו יראים מהם, כי בעוד שעשו מעשה היה חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם כי ארכו הימים והיה הדבר כאלו היה נשכח:

יג

הלא אחיך, כלומר הלא ידעת כי אחיך רועים בשכם.

הנני, לא פחד מאחיו ואע"פ שהיו שונאים אותו כי חשב כי ליראת אביו עליהם לא יעשו לו דבר רע; ואף אביו לא חשב זה שאלו היה לבו נוקפו בזה לא היה שולחו, וכל המעשה הזה סבה מאת האל בורא עלילות על בני אדם כדי שירדו אבותינו בסבה זו למצרים כאשר נגזר בין הבתרים:

יד

ואת שלום הצאן, בב"ר (פ"ד) הדה אמרת צריך אדם לשאול בשלום מה שיש לו הנאה ממנו.

מעמק חברון, ליוה אותו מן העיר עד אותו העמק שסמוך לחברון ומשם שלחהו. ובב"ר מעמק חברון והלא חברון הר היה, אלא מעצה עמוק' שבין הקב"ה ובין אבינו אברהם הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לו בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך":

טו

וימצאהו איש, אחר שהגיע לשכם ולא מצאם במקום המרעה היה הולך הנה והנה אם ימצאם והיה תועה בשדה:

טז

הגידה נא לי, אם תדע איפה הם רועים :

יז

נסעו מזה, מהמקום הזה, וכן "לא היתה בזה קדשה" במקום הזה.

כי שמעתי אומרים, שהיו אומרים:

יח

אתו, כמו לו או בו, כי מצאנו קשר הלשון הזה עם בי"ת להתנכל בעבדיו (תהלים ק"ה), ועם למ"ד אשר נכלו לכם (במדבר כ"ה) וענינו המחשבה הרעה הצפונה בלב:

כא

לא נכנו נפש, מכת נפש:

כב

אל תשפכו דם, כי דם נקי הוא כי אין לו משפט מות, אבל השליכו אותו אל הבור הזה, כי אם הכאיב לבבכם בחלומותיו ובדבריו הכאיבו אתם לבו, אבל יד אל תשלכו בו להמיתו. ומה שאמר השליכו אתו אל הבור, לא אמר אלא למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וזאת היתה כוונתו, כי לא היתה כוונתו להרע לו שום רעה:

כג

את כתנתו את כתנת הפסים, אמר את כתנת הפסים אחר שאמר את כתנתו לפי שעליה קנאו בו:

כד

ויקחהו חסר וי"ו. ובב"ר (שם) מי היה שלקחו, זה שמעון, הה"ד ויקח מאתם את שמעון.

אין בו מים, כי אם היה בו מים היה טובע במים והרי כאלו הרגו בידם. ואמר אין בו מים אחר שאמר והבור רק, אולי היה בו טיט כמו בור ירמיהו שנאמר ויטבע ירמיהו בטיט (ירמיה ל"ח) ולא מת בעבור זה, והדרש ידוע (שבת כ"ב.) שאמר מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ואם כן הוא, הוי כאילו הרגוהו, כי לא ידעו שיעשה לו האל נס ולא ישכוהו:

כה

צרי, פירש רשב"ג (שבת ל"ג) הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף ונקרא בלע"ז בלסמי. ולוט פירשו בב"ר (צ"א) משטכי:

כו

כי נהרג, והלא כבר מנעם ראובן מלהרגו? אלא אמר להם מה נעשה לו אם נניחנו בבור ימות שם והרי הוא כאלו הרגנוהו.

וכסינו את דמו, כתרגמו ונכסי על דמו שנעלים מיתתו מאבינו:

כז

וידינו אל תהי בו, לסבב מיתתו ואם נמכרנו לא ימות:

כח

אנשים מדינים, הם הישמעאלים שזכר כי הם המדינים. והמדינים הם בני קטורה. ואם קטורה זו הגר הנה בני ישמעאל ובני קטורה אחים, ואם אינה הגר כלם היו בני אברהם, והתחתנו המשפחות אלה עם אלה כי קרובים היו. וכן במלחמות גדעון עם מדין אמר, כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח' כ"ד) וקראם הנה מדנים ומדינים וישמעאלים, כי מדן ומדין היו בני קטורה. ואמר "והמדנים מכרו אתו אל מצרים".

וימשכו ויעלו, וימשכו בחבלים, אחי יוסף משכוהו והעלוהו מן הבור ומכרוהו לישמעאלים, וראובן לא היה עמהם, אולי הלך אל אביו, או היה רועה צאנו לבד במקום אחר:

כט

וישב, שב ממקום שהלך שם אל אחיו ושב לבור אם יוכל לקחתו משם בלא ידיעת אחיו ולהשיבו אל אביו:

ל

וישב אל אחיו, והיכן הלך ראובן? ר' אליעזר אומר עסוק היה בשקו ובתעניתו, כלומר היה מתענה ולובש שק על שבלבל יצועי אביו. ויאמר וגו', כי לא ידע שמכרוהו אלא חשב שנגנב מן הבור:

לא

וישחטו שעיר עזים, אמרו (ב"ר פ"ז) כי דמו דומה לדם אדם:

לב

וישלחו, שלחוה ביד מקצתם, ויש מפרשים לשון כי בשלח יעבורו (איוב ל"ו י"ב) פירושו חרב, כלומר כרתו כדמות כריתת שיני חיות.

הכר נא, בב"ר (שם) אמר ר' יוחנן, אמר הקב"ה ליהודה אתה אמרת לאביך הכר נא, חייך שתאמר לך הכר נא:

לד

ויקרע יעקב וגו', התאבל עליו מאד על שהיה אהבו מכל בניו, ועוד כי הוא שלחו ואמר כי הוא פשע בו ששלחו יחיד:

לה

ויקמו כל בניו וכל בנותיו, בתו וכל כלותיו שהם כמו בנותיו. בב"ר (שם) ר' יהודה אומר תאומה נולדה עם כל שבט ושבט ונשאום לנשים. ר' תנחומא אומר וכל בנותיו, חדא הות הלואי קברה אלא אין אדם נמנע לקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו.

שאלה, עד הקבר אתאבל עליו,

וטעם אל בני, כלומר אני הולך אליו ואאסף אל עמיו.

ויבך אתו אביו, אמר אביו, שהראה בו אביו אהבת אב על הבן העובד אותו, כי היה עמו תמיד, כי אע"פ שהיה רועה עם אחיו רוב פעמים היה עומד עם אביו ועובד אותו, ובכל שעה שהיה צריך לעבודתו היה זוכרו ולא היה יכול להתאפק מלבכות. ובדרז"ל (ב"ר פ"ד) ויבך אתו אביו זה יצחק; ואמת כי חי היה יצחק כשנמכר יוסף וחיה אחר מכירתו י"ב שנה, כיצד, יצחק גדול מיעקב ס' שנה שנאמר "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" וכשמת יצחק שהיה בן מאה ושמנים, היה יעקב ק"כ. וכשהיה בן ק"ל כשבא למצרים היה יוסף ל"ט, חסר עשר שנים, זו שמת יצחק עד שהיה בן ק"ל היה יוסף בן ל"ט הנה היה יוסף בן כ"ט כשמת יצחק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.