רד"ק/בראשית/לח

רד"ק ‏ בראשית לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי בעת ההיא וירד יהודה, אחר שנמכר יוסף, ובאמרו וירד נראה כי מדותן לעדולם הוא ירידה; ובדרש שהורידוהו אחיו מגדולתו שנתחרטו ממכירת יוסף ואמרו לו כשם שאמרת לנו "לכו ונמכרנו לישמעאלים" אלו אמרת לנו השיבוהו אל אבינו היינו שומעים לך. ובב"ר (פ"ה) וירד יהודה לא היה צריך לומר אלא ויוסף הורד מצרימה, ר' אלעזר אומר כדי לסמוך הכר נא להכר נא.

ויט עד איש עדולמי, נטה אהלו עם צאנו עד שהלך לעדולם ונתחבר עם זה האיש:

ב

בת איש כנעני, ולא זכר שמה אלא אביה ולא ידענו למה, וכנעני כתרגומו סוחר היה משאר האומות והתגורר שם, כי בני יעקבהיו נזהרים מלהתחתן עם בנות כנען כמו האבות, כי שמעון שלקח אשה מבנות כנען זכרו לגנאי והפרידו מאחיו ואמר ושאול בן הכנענית.

ויקחה, לקחה לאשה ואחר כך בא אליה כי לא שכב עמה דרך זנות,

ובאמרו וירא נראה שהיתה יפה וישרה בעיניו:

ג

ותהר וגו', לראשון קרא שם יהודה ולשני קראה אשתו, נראה שכן היה מנהגם, ולשלישי היה לו ליהודה לקרא לו שם אלא שהיה בכזיב בלדתה אותו לפיכך אמר "והיה בכזיב":

ז

ויהי רע בעיני ה', שלא היה יודע בו אלא ה' והוא בדברים שבינו לבינה וארז"ל (שם) שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר כדי שלא תכחש יופיה:

ח

ויבם אתה, נדאה כי הדבר של יבום היה משפט הקדמונים קודם שנתנה התורה:

ט

וידע אונן, כמו שאמר לו אביו "והקם זרע לאחיך" ושחת ארצה,

שחת זרעו לארץ כענין שאמרנו בער:

י

גם אתו, שניהם בחטא אחד מתו:

יא

פן ימות, בב"ר אמר ר' אלעזר אע"פ שאין נחש יש סימן:

יב

וירבו, בב"ר שנים עשר חדש.

ויעל, ובשמשון נאמר "וירד תמנתה" כל אחד לפי המקום שהיה בו.

על גוזזי צאנו, כמו אל גוזזי, כמו ותתפלל על ה' (שמואל א') כמו אל ה', והדומים לו:

יד

ותכס בצעיף, כסתה פניה בצעיף כדי שלא יכירה יהודה.

ותתעלף, בבגדים נאים שלבשה.

בפתח עינים, בפרשת דרכים מקום נפתח ונגלה לעיני ההולכים בדרך זו.

כי ראתה, אמרה כיון שלא חפץ בה יהודה לתתו לבנו יהיה לה זרע ממנו:

טו

ויראה, כי כסתה פניה ולא הכירה בעבור זה חשבה לזונה כיון שישבה בפרשת דרכים יחידה אמר אין זו אלא זונה, שאם לא כסתה פניה היה מכירה שהיא כלתו ולא ישכב עמה. ורז"ל שכסתה פניה בבית חמיה והיתה צנועה ביותר, ועתה היתה יושבת בפרשת דרכים לא עלה על לבו לפיכך חשבה לזונה:

טז

ויט אליה, נטה מדרכו שהיה הולך בה אל הדרך, ר"ל אל ראש הדרך שהיתה יושבת שם שהיה שם מקום סתר.

הבה נא, ענין זרוז והכנה, כמו שפירשנו "הבה נבנה לנו עיר":

יח

חותמך, כתרגומו עזקתך, הטבעת שחותמין בו.

ופתילך, שמלתך כתרגומו שושיפך, או הצעיף שעל ראשו, וכן צמיד פתיל (במדבר י"ט) וכמוה במשנה (שבת פ"ב) פתילת הבגד, ומה שאמר והפתילים נראה כי השמלה או הצעיף היו נעשים על תכונת שנים או יותר:

יט

מעליה, מעל ראשו ופניה.

ותלבש, זה מוכיח כי לא נתכונה אלא להיות לה זרע מיהודה כי הכל מתאוים לזרע אברהם אביו להדבק בו:

כא

וישאל, אנשי מקומה, המבוי שהיתה יושבת שם כי באמת שאל אותה יהודה באיזה מבוי מן העיר היא יושבת כדי שיקח ערבונו מידה בשלחו גדי העזים והיא אמרה לו במבוי כך וכך, וכאשר הלך העדולמי לבקשה באותו מבוי שאמר לו יהודה ולא ראה באותו מבוי קדשה, שאל לאנשי המבוי הקדשה שהיתה תמול בעינים על הדרך שאמרה שהיתה יושבת באותו מקום אם ידעו איה היא, והם אמרו לו לא היתה בזה קדשה. בזה, בזה המקום, כמו נסעו מזה (ל"ז) מזה המקום:

כג

תקח לה, תעכבם לעצמה שלא נהיה לבוז אם נחקור אחריה יותר שיתפרסם הדבר כי שכבתי עם קדשה. ובב"ר ר' יהודה בשם רב נחמן, משחקת בתבל ארצו (משלי ח' ל"א), התורה משחקת על הבריות, אמרה ליהודה, אתה רמית לאביך בגדי עזים, חייך, תמר מרמה אותך בגדי עזים:

כד

כמשלש חדשים, משלש שם, והכף כף השיעור ככ"ף כעשרים איש, והדומים לו. בב"ר (פ"ה, נדה ח') סומכוס אומר משם ר' מאיר מניין שאין העובר ניכר במעי אמו עד שלשה חדשים מן הכא. ר' הונא בשם ר' יוסי לא סוף דבר שלשה שלמים, אלא חצי ראשון וחצי אחרון וכל האמצעי.

הוציאוה, למקום שמוציאין הנדונין לשרפה

ותשרף, כי כפי מה שהיו נהגים היבום היתה להם שומרת יבם כאילו היא אשת איש והיו דנה דינה לשריפה אם לא תזכה. אבל לחמיה לא היתה אסורה אם ירצה הוא, כי אחר שהיה היבום להקים זרע למת שוה היה בעיניהם אבי המת או אחיו, כי שניהם היו קרובים למת אלא שהיה האח קודם לפיכך פטרה תמר עצמה ביהודה:

כה

היא מוצאת, לא רצתה לפרסמו ואף כי הוציאה להשרף, לפיכך לא אמרה בפירוש מחמי אני הרה אלא לאיש אשר אלה לו,

מכאן אחז"ל (סוטה י') מוטב לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים שהרי תמר היתה מוצאת להשרף ולא רצתה לומר מחמי אני הרה, ומה שאמרה לו בסתם אמרה, ואם לא היה מודה יהודה היתה נשרפת.

ותאמר, אמרה לאותו ששלחה אל חמיה שיאמר ליהודה הכר נא.

בב"ר (פ"ה) תורה משחקת על הבריות, אמרה ליהודה אתה אמרת לאביך הכר נא, חייך שתאמר תמר הכר נא:

כו

צדקה ממני, יותר ממני שאמרתי לשרפה כי אינה חייבת שריפה כי ממני מעוברת. וארז"ל בשלשה מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם דכתיב ממני, יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו הדברים, בבית דינו של שמואל ובבית דינו של שלמה, וראיתי בתשובת לגאון וששאלתם מהו ממני יצאו כבושים לא כך אנו גורסים בישיבה בית דינו של שם דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מנא ידע, דלמא כי היכי דאפקרה נפשה לגביה הכי נמי אפקרה נפשה לגבי אחריני, יצאת בת קול ואמרה ממך יצאו, כבושים, וליהודה אמרה, והלין נינהו דקא כביש ודחיק חד לחבריה. ואיכא דגרסין יצאו כובשין, ופירש דלבתר דאסהיד עליה דמיניה ניהו בשריה במלכות שבט יהודה, דכובשים את הארץ דכתיב ונכבשה הארץ לפניכם.

כי על כן, שלא נתתיה לשלה בני עשתה זה, וכן, בעבור זה עשה ה' (שמות י"ג ט') שעשה ה', והדומים לו.

ולא יסף עוד לדעתה, ולא שכב עמה עוד כיון שהפעם הזאת שכב עמה שלא בידיעה ובדרך ביזיון כי חשב שהיא קדשה ואין כבוד לאדם חשוב שישכב עם קדשה, לפיכך לא יסף עוד לדעתה. ומצאנו בתרגום שתי נוסחאות, יש נוסחא ולא פסק עוד מלדעתה, ויש נסחא ולא אוסיף עוד. וכל הדברים האלה היות זרע יהודה הנשאר בזה הדרך, והיות דוד מרות המואביה, ושלמה מבת שבע, הכל היתה סבה מאת האל לפי שמלכות נתנה האל לדוד ולזרעו עד עולם כדי שלא יתגאו מלכות יהודה על ישראל, ויזכרו צור חצבו ממנו ויהיו שפלי רוח וינהיגו המלכות בענוה ובתם לבב:

כז

ויהי בעת לדתה, מלמד שלא הרגישה בהרונה בתאומים אלא בעובר אחד עד שילדה, לא כמו שהיה ברבקה שהרגישה בשנים. ויש דרש, ברבקה שתי מלכיות היו כי שני גוים היו, בתמר לא היו אלא מלכות אחת, ומי שיצא המלכות ממנו פורץ הגדר, וכמו שאמר, עלה הפורץ לפניהם (מיכה ב' י"ג).

תאומים, מלא כמשפטו, ויש בו דרש לפי שהיו שניהם צדיקים, וברבקה שהיה אחד מהם רשע תאומים חסר:

כח

ויתן יד, ויתן אחד מהם יד מן הרחם כאלו רצה לצאת, ולא יכול, והשיב ידו.

ותקשר על ידו, לקחה ידו קודם שהשיבו וקשרה על ידו חוט שני לסימן:

כט

ויהי כמשיב ידו, בעת שהשיב ידו דחקו אחיו ויצא, וכן, ויהי כפורחת (מ' י').

ותאמר, אמרה המילדת כנגד הילוד מה מאד פרצת גדר הרחם בדחקך על אחיך ויצאת.

עליך פרץ, עליך דין הפרץ הזה אם מת אחיך בדחקך עליו.

ויקרא, יהודה קרא שמו פרץ לענין מה שאמרה המילדת:

ל

זרח, יהודה קרא שמו זרח לענין השני שעל ידו כי צבע השני מזהיר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.