תולדות יצחק/בראשית/לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק בראשית לז

ב

אלה תולדות יעקב יוסף כללות מעלות כל בניו הם ביוסף בכורתו של ראובן שנאמר ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף. מלכותו של יהודה שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. נבואתו של לוי שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. חכמתו של יששכר שנאמר אין נבון וחכם כמוך. ויש בזה הענין ספקות:
הספק הא' שאמר בן י"ז שנה והוא נער שאינו נער אלא בחור ואם בן י"ז נקרא נער מה בא ללמדנו שהוא נער:
הספק הב' מה זה שאמר את בני בלהה אם הכוונה שהיה רגיל אצל בני בלהה זה חסר מן הכתוב ואם כהרמב"ן יוסף והוא נער בן י"ז שנה היה רועה בצאן את אחיו את בני בלהה ואת בני זלפה הפסוק הפוך מאד עליונים למטה ותחתונים למעלה ולמה לא אמר והוא נער בן י"ז שנה ומה שאמר הר"מ שזה דומה למה שאמר ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד איש כפתרון חלומו המשקה והאופה שמשקה והאופה שב לפרש מה שאמר שניהם איפשר הוא שפירש בני בלהה ובני זלפה למה שאמר אחיו אבל בן י"ז שנה והוא נער לא והוא נער פי' למה שאמר בן י"ז שנה והיה ראוי שיאמר והוא נער בן י"ז שנה:
הספק הג' מה הכוונה במה שאמר כי בן זקונים הוא לו שאם הכוונה שנולד לעת זקנותו גם כל בניו נולדו לזקוניו ויששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק בשנה וכמו שהקשה הר"מ ואם הכוונה בר חכים הוא ליה למה אמר לו שמי שהוא חכם לכל העולם הוא חכם: התשובה שרבותינו ז"ל אמרו לא יהא אדם עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים ולא עצב בין השמחים ולא שמח בין העצבים אלא לעולם יהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות לזה אמר שיוסף היה גאה עם הגאים ונער עם הנערים וחכם עם החכמים וזהו היה רועה את אחיו שהיו גאים היה רועה ומנהיגם ומשתרר עליהם והם אחיו בני לאה ועם בני בלהה ובני זלפה שהיו עושים מעשה נערות היה נער עמהם ומסלסל בשערו: וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו שהיה זקן עמו וזהו לו שעמו היה חכם:

ג

וישראל אהב את יוסף מכל בניו לפי שהמלשינים הם אהובים לשרים בעבור המלשינות לזה אמר שאע"פ שהיה מביא דבה רעה לאביהם לא בעבור זה אהב אותו אביו אלא בעבור חכמתו כי בן זקונים הוא לו שזאת היא אהבת הטוב ותרגם אונקלוס בר חכים הכוונה לפי שאמר לו שהיה ראוי שיאמר כי בן זקונים הוא כמו שאמר על בנימין וילד זקונים קטן אלא אמר לו לומר שכל חכמתו מסר לו כרש"י אבל בבנימין לא אמר לו. לזה תרגם אונקלוס שם ובר סבתין זעיר:

ד

ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם יש ספק והוא שהיה ראוי שיתלה השנאה בדבה רעה שהיה מביא שזאת היא סבה ראויה לשנאה מאהבת אביו שלא חטא יוסף בה. ונראה לי שאם כשהיה יוסף מביא הדבה לא היה חושש לה אביו גם אחיו לא יהיה להם חשש ממנו שיאמרו מה לנו מזה הסכל שיביא דבה רעה ממנו שאבינו אינו חושש לדבריו ועוזב אותו לסכל אבל ראו שהיה מקבל הדבה והראיה שאהב אותו מכל בניו א"כ נראה שהוא מאמין לו ולכן אינו אוהב להם בעבור שהוא מאמין הדבה וחשבו שבעבור הדבה היה אוהב לו:

ז

והנה תסובינה אלומותיכם שהלכו סביב סביב כדי שלא להשתחוות ועל כרחם ותשתחוין לאלומתי או ירצה תסובינה כדרך העבדים שמשמשים לאדוניהם שהולכים סביב לו לשמשו או יאמר לפי שאמרו ז"ל שבשנות השבע כולם צברו חטה ונתרקבה ויוסף היה חכם בטבע וערבבה חומטון ולא נתרקבה. ונראה לי שדרך נס היה זה ומה צורך לטבע ולזה אמר קמה אלומתי וגם נצבה כלומר לא נתרקבה והנה תסובינה אלומותיכם פירוש נתרקבה מלשון סובין ואחר שנעשית סובין בהכרח תשתחוין שנפלו לארץ בפני אלומתי:

ח

המלוך תמלוך עלינו יאמר והלא אם יש לך קצת ממשלה אינו אלא בעזרתינו וזהו בנו או יאמר המלוך תמלוך עלינו אי אפשר ולא מלך לבד אלא אפילו שר ומושל ואונקלוס תרגם המלכו את מדמי למימלך עלנא או שולטן את סביר למישלט בנא פירש במלכות מדמה ובשלטנות סברא וכוונתו שאם תחשוב למלוך עלינו הוא מצד הדמיון והוא שקר ודמיון כוזב אבל להיות שר עלינו זה אינו דמיון שאינה כל כך מעלה אבל הוא סברא ואפילו זה לא יהיה שאינה סברא טובה. וראה אלומים שמצד הרעב השתחוו לו. ויש בשני החלומות ספקות:
הספק הא' בחלום הראשון שאמר ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים אחר שהגידו לאחיו פעם אחת בשאמר ויגד לאחיו למה חזר להגידו פעם אחרת להם שאמר שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים וא"ת לא הגידו ב' פעמים אלא שהפסוק חזר לפרש איך הגידו לאחיו ואמר והנה אנחנו מאלמים לא יתכן שכשאמר ויגד לאחיו מיד אמר ויוסיפו עוד שנוא אותו ואחר שאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים חזר ואמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו אם כן מבואר שהגיד החלום להם שתי פעמים ומה צורך בזה:
הספק הב' בחלום השני והוא למה ספר החלום השני שתי פעמים שאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ואמר ויספר אל אביו ואל אחיו ואם ספר אותו פעם שנית לאחיו כדי לספר אותו אל אביו היה ראוי שבפעם ראשונה יספר אותו אל אביו ואל אחיו:
הספק הג' נחלק לששה חלקים והם השינויים שיש בין החלום הראשון לחלום השני. השינוי הא' שבחלום הראשון ראה אלומים ובחלום השני לא ראה אלומים אלא כוכבים במקום אלומים. השינוי השני שבראשון לא ראה שמש וירח ובשני ראה שמש וירח. השינוי הג' החלום הראשון לא ספר לאביו והחלום השני ספר לאביו. השינוי הד' בחלום הראשון ויוסיפו עוד שנוא אותו ובחלום השני לא אמר שנאה אלא קנאה ויקנאו בו אחיו. השינוי החמישי בחלום הראשון השיבו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו ובחלום השני השיב אביו ולא אחיו. השינוי הששי בחלום הראשון אמר סבת השנאה על חלומותיו ועל דבריו ובחלום השני לא נתן סבה לקנאה:
התשובה לראשונה נ"ל שבראשונה אמר חלום חלמתי ולא אמר עוד וזהו ויגד לאחיו ומיד אמרו שטות מה חלום ולזה וישנאו אותו וחזר ואמר להם שמעו נא החלום אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים ויוסיפו עוד שנוא אותו על שאמר שחלם ועל דבריו שהגיד החלום בפרט ואמר מאלמים אלומים. או נאמר שמי שמתעדן מאד בדבר אחד מגיד אותה פעמים רבות לזה אמר ויגד לאחיו והגיד אותו בפרט ואחר שהגיד אותו להם ושנאו לו חזר פעם אחרת ואמר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי אולי בפעם הראשונה לא דקדקתם בו היטב והנה אנחנו מאלמים אלומים ולזה אמר בפעם ראשונה שהגיד להם ויוסיפו עוד שנוא אותו וכשחזר פעם שנית לספר אותו להם אמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שהוא על שהיה מספר חלומותיו ועל דבריו שהיה מכפיל ההגדה. ובזה הותר גם הספק השני שהוא בחלום השני למה ספר אותו ב' פעמים שהוא לפי שמתענג בספורו אלא שבפעם ראשונה לא רצה לספר אותו בפני אביו לפי שלא יחשבהו לשטות בספורו שתי פעמים שכשחזר לספר אותו יהיה נראה להם שאינו עושה כן אלא כדי שישמע אותו ולא ידינוהו לשטות ודי בחלום ראשון שספר אותו להם שתי פעמים וטעם השינויים שיש בין החלום הראשון לשני אם לשינוי הראשון שבחלום הראשון ראה אלומים ובחלום השני לא ראה אלומים אלא כוכבים במקום אלומים לפי שבפעם ראשונה באו המה וחמוריהם כדרך עובדי אדמה זורעים וקוצרים מאלמים אלומים אבל בפעם שנייה באו כמו שרים אחי המלך ולכן ראה אותם כוכבים. וטעם לשינוי השני שבחלום הראשון לא ראה שמש וירח ובחלום השני ראה שמש וירח לפי ששמש הוא יעקב וירח בלהה ובפעם ראשונה לא באו אלא אחיו לבד ובפעם הב' באו גם כן יעקב וביתו. ובזה יובן טעם השינוי הג' שהחלום הראשון לא ספר אותו לאביו אלא לאחיו והחלום השני ספר גם לאביו לפי שלא בא אביו בפעם הראשונה ובא בפעם שנית לכן ויספר אל אביו ואל אחיו. ובזה יובן טעם השינוי הד' שבעבור שהמשילם לכוכבים לא היה בו כל כך שנאה אלא קנאה למה יהיה הוא שולט עליהם. והותר השינוי הה' שהחלום הראשון השיבו אחיו ובחלום השני לא השיבו הם שאחר שגער בו אביו ואמר הבוא נבוא אני ואמך ואחיך מה צורך שישיבו הם. ועוד דרך מוסר שאחר שגם אביו ישתחוה לו אין ראוי שיחושו אחיו לכבודם. והותר השינוי הששי שאחר שאמר בחלום הראשון סבת השנאה ידוע שזאת עצמה סבת הקנאה:

טו

וימצאהו איש אמרו רז"ל זה גבריאל והטעם לפי שדרך התועה להיות שואל על הדרך ולא שהולכי דרכים ישאלוהו מה תבקש. וכתב הרמב"ן יאריך הכתוב בזה להודיענו כי הגזרה אמת והחריצות שקר כי הזמין לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם:

יט

הנה בעל החלומות היה ראוי שיאמר הנה בעל החלומות בא או בעל החלומות הזה בא ואמרו הלזה לומר אם בא לספר לנו עוד חלומות וזהו הלזה האם לזה בא:

כא

ויאמר לא נכנו נפש ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם טעם ויאמר ויאמר לפי שראובן דעתו שלא יגעו בו ושאל זה מעט מעט בראשונה אמר לא נכנו נפש פי' לא נהרגהו באופן שתצא נפשו אבל נכנו בידינו בפניו עד שיצא דם ואחר שראה שמסכימים בזה אמר עוד אני שואל שלא תכו אותו לשיצא ממנו דם אבל נכה בפניו דרך ביזיון כדרך סטרו על פניו וזהו אל תשפכו דם כמו עד שפך דם עליהם ואח"כ אמר עוד אני שואל שאפילו זה לא תעשו ויד אל תשלחו בו. עוד נ"ל שבמה ששינה ממה שאמר בראשונה לא נכנו שהכניס עצמו בכלל ואח"כ אמר אל תשפכו דם ולא הכניס עצמו בכלל וכן ויד אל תשלחו בו הטעם שראובן נכנס בשלהם ויצא בשלו ולז"א לא נכנו נפש לומר שרצוני כרצונכם אבל דעתי שאין ראוי שנעשה אנחנו הפעולה הזאת להורגו ואח"כ אמר אם אתם רוצים להכותו אתם תעשו ולא אני ולכן אל תשפכו דם שאם תשפכו אתם השופכים ולא אני ואני את נפשי הצלתי. ואם תרצו לעשות עמו רעה יהיה בשתשליכו אותו אל הבור ואפי' בזה איני מסכים. ויש בזה ספק שראובן אמר לאחיו הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם שלא מצינו שאמר להם כן בכל מה שדיבר אליהם. התשובה שלא נכנו סובל אחד משני פירושים הא' לא נכה אותו כמו ה' לא יעזבנו בידו. השני לא נכה לעצמנו כמו אל יעזבנו ואל יתשנו וכן לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו שהפשט מאנחנו וחז"ל אמר כביכול כלפי הקב"ה אמרו וכוונת ראובן לא נכה לעצמנו הנפש או נפרש לא נכנו בעבור הנפש פי' שנאבד נפשנו:

כו

מה בצע כי נהרוג את אחינו שההורג הוא לא' מג' סבות. א' לגזול ממונו. ב' להנקם ממנו. ג' מפני הכבוד שעשה גבורה. לראשון אמר מה בצע כתרגום מה ממון מתהני לנא. לשני אחינו הוא ואין ראוי להנקם ממנו. לג' אינו כבוד שנראה גבורתנו שעל כרחינו צריך שיהיה סוד אצלינו:

כח

ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו'. יש בזה ספק שבמה שאמר לכו ונמכרנו לישמעאלים נראה שמכרוהו לישמעאלים ובמה שאמר ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור נראה שמכרוהו למדינים וממה שאמר אח"כ וימכרו את יוסף לישמעאלים נראה שמכרוהו לישמעאלים ומה שאמר אח"כ והמדנים מכרו אותו אל מצרים נראה שמכרוהו למדנים ורז"ל אמרו שנמכר פעמים רבות. ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין כי ישמעאלים הם עד כאן. ויתכן לפרש שהמדנים היו סרסורים בין אחי יוסף לישמעאלים שאמרו אחי יוסף נער אחד יש לנו בבור הוציאוהו ומכרו אותו והישמעאלים קנו אותו מהסרסורים שהוציאוהו מן הבור ומה שאמר וימכרו את יוסף לישמעאלים ר"ל הסרסורים האלה מכרוהו לישמעאלי' ואח"כ הלכו הסרסורים עם הישמעאלים שגם הם דרכם למצרים ובמצרים אמרו הישמעאלים להם כמו שקניתם אותו לנו מיד אותם האנשים כך תהיו סרסורים למוכרו וזה שאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר שהם הסרסורים וזהו שאמר אח"כ ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה מיד הישמעאלים שהישמעאלים היו בעליו. ויש ספק במכירת יוסף איך אחיו חטאו חטא גדול כזה ואולי לפי שהבא להרגך השכם והורגו ויוסף אמר עליהם שחשודים על אבר מן החי ועל העריות:

לה

וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה הטעם במלת כי לפי שהמנחמים אומרים לאבלים מה שיעשה הזמן יעשה השכל לומר שכשיעבור זמן רב נשכח המת מן הלב ואם כן יעשהו השכל מעכשיו ומעתה ולז"א לא תוכלו לנחמני בזה שהזמן הרב לא ינחמני כי ארד אל בני אבל שאולה ואם כן גם כן השכל לא יעשה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.