הרחב דבר/בראשית/לז

הרחב דבר בראשית לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

את צאן. נקוד על את. מלמד שהלכו לרעות את עצמן רש״י בשם מדרש. והוא תמוה מה השמיענו הכתוב בזה הרמז. והלא לפי הנראה אין בזה ענין שבח ולא גנאי כ״כ אפי׳ הלכו לרעות את עצמן בצאן היינו לאכול מהם. אבל באמת יש בזה ענין. ונקדים הא דאיתא בחולין ד״ה אין הסתה אלא באכילה ושתיה ומקשה והכתיב ותסיתני בו לבלעו חנם ומשני למעלה שאני. ופירש״י למעלה שאין שם אכילה ושתיה. וקשה לי הרי גם המקשן ידע מזה. ומש״ה הקשה על הכלל. ומה זה משני. אלא ה״פ דעיקר זה הכלל אין הסתה אלא באו״ש הוא משום דהסתה לא נאמר אלא על פתוי לדבר שאינו הגון ואין דעת המתפתה נותן לזה עד שמסיתו ע״י אכילה ושתיה שמשכר ומבלבל דעתו הצלולה ומתפתה ביינו לעשות מעשהו זר מעשהו ומקשה והכתיב ותסיתני בו ומשני למעלה שאני שלא הי׳ נענש איוב חנם והקב״ה אל אמונה ואין עול וכל דבר הסתה לא היה אלא לפנים כמלכותא דארעא: והנה למדנו מזה דלעשות ענין שאינו ראוי לאדם גדול נדרש לאכילה ושתיה וע״ע מש״כ בס׳ במדבר כ״ב מ׳ שכך הי׳ בבלעם ובלק. מעתה שבטי יה שדנו משפט יוסף למיתה הי׳ בל״ס עפ״י חקירה ומשפט צדק בעיניהם וכאשר יבואר לפנינו מקרא י״ח. אבל מ״מ לא מצאו בצדקתם לב לעשות דבר רצח בידם אם לא באכילה ושתיה שהלכו לרעות את עצמם. והקב״ה בהשגחתו להסב הדבר התעה אותם לילך באותו יום לרעות א״ע ומש״ה בבוא יוסף לידם עשו דבר זר לפי כבודם וצדקתם וה״ז דומה לאיזה חבורת אנשים שהוחלט בדעתם להרוג איש. אם משיגים איזה אדם פשוט ורע מעללים מצוים אותו לעשות הרצח ואינם צריכים ליעצהו איך לעשות. משא״כ אם אין משיגים איש כזה בע״כ מצוים על אדם כשר לעשות כך ונדרשים לעצה להאכילו ולשכרו עד שימצא לב לעשות רע. ומזה למדנו כח שבטי יה בצדקתם שבכל קנאתם וכעסם לא הגיעו לידי מעשה זו שעשו ליוסף אם לא שאנה ה׳ לידם מקרה שעלה בדעתם לרעות א״ע ועי״ז ניסותו ותעו ונתפתו וע״ז נאמר למה תתענו ה׳ וגו׳ וכמש״כ לעיל כ״ה בהר״ד:

ולהסביר יותר יש להקדים הא דאיתא בזוהר הק׳ בפ׳ זו דראובן אמר להשליך את יוסף בבור מלא נחשים ועקרבים ולא ירא שיהרגוהו שהיה בטוח על זכותו. והא שהי׳ ירא מן האחים היינו משום דבחירה שבאדם הוא למעלה מהשגחה העליונה. ויש לי ראי׳ מפורשת לזה מדכתיב בדניאל ו׳ בשעה שהשליכו כורש בגוב אריות וחתמא מלכא בעזקתי׳ כדי דלא תשני צבו בדניאל פי׳ הי׳ בטוח שלא יגעו בו אריות שאינם בעלי בחירה. אבל ירא דלא תשני רצון בדניאל. ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם. אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר. והיינו שיהא טוב גם בין אדם לחבירו ויהי׳ צדיק וטוב לו בשביל שהוא צדיק גמור כמש״כ לעיל ריש פ׳ נח בהר״ד. [ועפ״ז הטעם נשמר יעקב מבחירה הרעה של לבן. וכמש״כ פ׳ ויצא ל״א כ״א]. והנה יעקב ידע בכל בניו שהמה צדיקים אבל ירא שהמה אינם בעלי גמ״ח כ״כ בזה שהוציא יוסף דבה רעה. ובזה שראה ששונאים את יוסף מקנאה. וכ״ז חסרון במדת גמ״ח הוא. ע״כ ירא שלא יפגעו בהם רעת בני האדם. משא״כ יוסף שהי׳ באמת בעל גמ״ח להפליא כמבואר להלן מדת יוסף וגם ראה יעקב זאת שהוא אוהב את אחיו. אע״ג שהמה שונאים אותו ע״כ חשב למשפט שאין לו לירא עליו. כך הי׳ עלה על דעתו הגדולה של ישראל ועי׳ להלן ל״ג:

והנה בגמרא אמרו שגם זה הפשר שאמר יהודה מיקרי מנאץ ה׳. ויש להבין איך הוא מכונה מנאץ ה׳. והלא אינו אלא דבר עולה וגניבת נפש ומכרו. והנראה דבאמת אין זה פשרה כלל. וכדאיתא בב״ב ד״ח ב׳. דשבי קשה מחרב ומרעב דכולהו איתנהו בי׳ והוכיחו מלשון המקרא בירמיה ט״ו דכתיב בשבי ישראל אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי וכל המאוחר בפסוק קשה מחבירו וא״כ לא הועיל יהודה כלום. אבל זה אינו אלא בישראל שנשבה ביד גוים משא״כ בגוי שנשבה שנוהג מנהג שוביו ומש״ה כתיב בירמיה מ״ג בשבי מצרים ביד נ״נ אשר למות למות אשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב. וא״כ שראה יהודה דשבי נוח ליוסף מחרב ה״ז כמייעצו לנהוג מנהג שוביו ולעבוד ע״ז וה״ז מנאץ ה׳. ולכן גם המברך את יהודה הוא מנאץ ה׳:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.