רש"י/בראשית/לז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png לז

א[עריכה]

וישב יעקב וגו'. אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים וחשובים לפרש היאך נתישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החרי, פרש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארכה כל גלגולי סבתם, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם, וכן אתה מוצא בי' דורות שמאדם ועד נח פלוני הוליד פלוני, וכשבא לנח האריך בו, וכן בי' דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם, ומשהגיע אצל אברהם האריך בו. משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית[1].

ד"א וישב יעקב , הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה, היה פקח אחד משיב לו נצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כלו, כך יעקב ראה את כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבש את כלן, מה כתיב למטה, אלה תולדות יעקב יוסף, דכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א'), נצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כלם:

ב[עריכה]

אלה תולדות יעקב. ואלה של תולדות יעקב, אלו ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב, סבה ראשונה יוסף בן י"ז וגומר, על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים, זהו אחר ישוב פשוטו של מקרא להיות דבר דבור על אפניו. ומ"א דורש תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת, שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שארע ליעקב ארע ליוסף: זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בב"ר.

ועוד נדרש בו וישב, בקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רגזו של יוסף[2], צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב"ה לא דין לצדיקים מה שמתקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה[3]:

והוא נער. שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:

את בני בלהה. כלומר ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות[4] , ובשלשתן לקה: וישחטו שעיר עזים במכירתו ולא אכלוהו חי, ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, "לעבד נמכר יוסף", ועל עריות שספר עליהם, ותשא אשת אדניו וגו:

דבתם. כל לשון דבה פרלדי"ץ בלעז, כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה, היה מספר:

דבה. לשון דובב שפתי ישנים (שיר ז'):

ג[עריכה]

בן זקנים. שנולד לו לעת זקנתו. ואנקלוס תרגם בר חכים הוא לה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ד"א, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו:

פסים. לשון כלי מילת, כמו כרפס ותכלת, וכמו כתנת הפסים דתמר ואמנון, ומ"א ע"ש צרותיו, שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים:

ד[עריכה]

ולא יכלו דברו לשלום. מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב:

דברו. לדבר עמו:

ז[עריכה]

מאלמים אלמים. כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין, וכן נשא אלמתיו (תהלים קכ"ו), וכמוהו בלשון משנה והאלמות נוטל ומכריז:

קמה אלמתי. נזקפה:

וגם נצבה. לעמד על עמדה בזקיפה:

ח[עריכה]

ועל דבריו. על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם:

י[עריכה]

ויספר אל אביו ואל אחיו. לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם:

ויגער בו. לפי שהיה מטיל שנאה עליו:

הבוא נבוא. והלא אמך כבר מתה, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו. ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים, ויעקב נתכון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקניאוהו, לכך אמר לו הבוא נבוא וגו', כשם שאי אפשר באמך כך השאר הוא בטל:

יא[עריכה]

שמר את הדבר. היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן שמר אמנים (ישעיהו כ"ו), וכן לא תשמר על חטאתי (איוב י"ד), לא תמתין:

יב[עריכה]

לרעות את צאן. נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן:

יג[עריכה]

הנני. לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו:

יד[עריכה]

מעמק חברון. והלא חברון בהר, שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר י"ג), אלא מעצה עמקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך (בראשית ט״ו:י״ג):

ויבא שכמה. מקום מוכן לפרענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר וילך רחבעם שכמה (מלכים א י"ב):

טו[עריכה]

וימצאהו איש. זה גבריאל, שנאמר והאיש גבריאל (דניאל ב'):

יז[עריכה]

נסעו מזה. הסיעו עצמן מן האחוה:

נלכה דתינה. לבקש לך נכלי דתות[5] שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו:

יח[עריכה]

ויתנכלו. נתמלאו נכלים וערמומית:

אתו. כמו אתו, עמו, כלומר, אליו:

כ[עריכה]

ונראה מה יהיו חלמתיו. אמר רבי יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקדש אומרת כן, הם אומרים נהרגהו והכתוב מסים ונראה מה יהיו חלמתיו, נראה דבר מי יקום אם שלכם או שלי. וא"א שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלמתיו, שמכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו:

כא[עריכה]

לא נכנו נפש. מכת נפש, זו היא מיתה:

כב[עריכה]

למען הציל אתו. רוח הקדש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכלן, לא יתלה הסרחון אלא בי:

כג[עריכה]

את כתנתו. זה חלוק:

את כתנת הפסים. הוא שהוסיף לו אביו יותר על אחיו:

כד[עריכה]

והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו (בראשית רבה, שבת כ"ב):

כה[עריכה]

ארחת. כתרגומו שירת, על שם הולכי ארח:

וגמליהם נשאים וגו'. למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן, שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים, שלא יזוק מריח רע:

נכאת. כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת, וכן ויראם את כל בית נכתה (מלכים ב כ יג), מרקחת בשמיו. ואנקלוס תרגם לשון שעוה:

צרי. שרף הנוטף מעצי הקטף, והוא נטף הנמנה עם סמני הקטרת:

ולט. לוטיתא שמו בלשון משנה. ורבותינו פרשוהו שרש עשב, ושמו אשטרולוזיאה במסכת נדה:

כו[עריכה]

מה בצע. מה ממון, כתרגומו:

וכסינו את דמו. ונעלים את מיתתו:

כז[עריכה]

וישמעו. וקבילו מנה, וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה, וכגון וישמע יעקב אל אביו, נעשה ונשמע, מתרגם נקבל. וכל שהיא שמיעת האזן, כגון וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, ורבקה שמעת, וישמע ישראל, שמעתי את תלונת, כלן מתרגם ושמעו, ושמעת, ושמע, שמיע קדמי:

כח[עריכה]

ויעברו אנשים מדינים. זו היא שירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה:

וימשכו. בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, וישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים:

כט[עריכה]

וישב ראובן. במכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. ד"א עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו:

ל[עריכה]

אנה אני בא. אנה אברח מצערו של אבא,

לא[עריכה]

שעיר עזים. דמו דומה לשל אדם:

הכתנת. זה שמה, וכשהיא דבוקה לתבה אחרת, כגון כתנת יוסף, כתנת פסים, כתנת בד, נקוד כתנת:

לג[עריכה]

ויאמר כתנת בני. היא זו:

חיה רעה אכלתהו. נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר. ולמה לא גלה לו הקב"ה, לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא), אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו:

לד[עריכה]

ימים רבים. כ"ב שנה, משפרש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר יוסף בן שבע עשרה שנה וגו', ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השבע, ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים, הרי כ"ב שנה, כנגד כ"ב שנה שלא קים יעקב כבוד אב ואם (מגילה ט"ז), כ' שנה שהיה בבית לבן, וב' שנה בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל, וזהו שאמר ללבן זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי, וסופי ללקות כנגדן:

לה[עריכה]

וכל בנתיו. רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום, רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנתיו,, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו:

וימאן להתנחם. אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזרה שישתכח מן הלב ולא על החי (בראשית רבה):

ארד אל בני. כמו על בני, והרבה אל משמשין בלשון על, אל שאול ואל בית הדמים (שמואל ב כ"א), אל הלקח ארון האלהים ואל מות חמיה ואישה (שמואל א ד'):

אבל שאלה. כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. ומדרשו, גיהנם. סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבני בחיי, מבטח אני שאיני רואה גיהנם:

ויבך אתו אביו. יצחק, בוכה היה מפני צרתו של יעקב אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי:

לו[עריכה]

הטבחים. שוחטי בהמות המלך:



שולי הגליון


  1. בטעם שנמשלו כל הדורות לחול, ובני ישראל למרגלית, ביאר הכלי יקר על פי מה שביארו במדרש הטעם שלגבי ישראל נקראו כל שבעים נפשות שירדו עם יעקב בתואר 'נפש', ואילו עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותם 'נפשות', לפי שהאומות עובדות לאלילים הרבה ואינם מתאחדים זה עם זה, משא"כ ישראל שהם כגוף אחד בעובדם לקל אחד. ולכן האומות דומים לחול שאינו דבוק זה לזה, וישראל דומים למרגליות החרוזות בחוט אחד המחברם.
  2. בכלי יקר העיר מהו לשון 'קפץ עליו' ולא 'בא לו', ומהו לשון 'רוגזו' ולא 'עניינו', ומהו 'רוגזו של יוסף' שמשמע כאילו הרוגז הוא של יוסף. וביאר, שחטאו של יוסף במה שהוציא דיבתם רעה היה טעם לגלות, אלא שהיה בן שבע עשרה שנה ואינו בן עונשים, וכשהתווסף לטעם זה מה שביקש יעקב לישב בשלווה, 'קפץ עליו רוגזו של יוסף' היינו שהקדים הקב"ה להיפרע מחטאו של יוסף, אף שלא היה בן עונשין, כדי שלא ישב יעקב בשלווה.
  3. בכלי יקר הוסיף שלא נתן ליעקב לישב בשלוה, שהרי מלידת יצחק התחיל ארבע מאות שנות גזרת כי גר יהיה זרעך, ואילו היה יושב יעקב בשלוה הרי לא היו שנים אלו עולות בכלל, והיה הקץ מתאחר. ועוד ביאר שיעקב ביקש לישב בשלווה בארץ מגורי אביו, שמעתה יכבד את אביו, אך קפץ עליו רוגזו של יוסף על אותם השנים שלא כיבד את אביו.
  4. סמך לדרש זה הביא הכלי יקר ממה שנאמר 'היה רועה את אחיו בצאן' שמשמע שאף הוא היה רועה אך רק בצאן, ופירושו שמצאנו ד' מקומות שנופל בהם לשון רועה, א' רועה זונות, ב' המשתרר על העם, כמו 'רועה ישראל', ג' האוכל מן הצאן, כמו 'הלא הצאן ירעו הרועים', ד' רועה צאן כפשוטו. והם היו רועים בכל הד' פירושים א' גילוי עריות, ב' שקראו לאחיהם עבדים והשתררו עליהם, ג' אכלו מן הצאן בחייהם דהיינו אבר מן החי, ואילו יוסף היה אף הוא רועה אך 'בצאן' דוקא ככל רועה צאן. עוד הביא סמך לדרש זה ממה שנאמר שהביא דיבתם 'אל אביהם', דהיינו בדבר הנוגע לאביהם, והיינו זנות שמחלל שם אביו, כמו שנאמר 'את אביה היא מחללת', וגם יוסף נשמר מאשת פויטיפר כשראה דמות דיוקנו של אביו. וכן קריאת בני השפחות בשם עבדים, הוא פגם באביהם. ואף אבר מן החי מוליד אכזריות בנפש האדם, והרואה סבור שהוא טבעו שירש מאביו.
  5. פי' מהרי"ץ דושינסקי עפ"ד הפרשת דרכים שאכלו מפרכסת המותרת לישראל ואסורה לבני נח, ויוסף דנם כבני נח והם סברו שישראלים הם. ואם כן תמוה כיצד דנוהו בעדים קרובים הפסולים בדין ישראל, וע"כ שדנוהו לפי שיטתו שהם בני נח. ואם כן נמצא שבקשו לו נכלי דתות, היינו דת בן נח ודת וישראל, והוה תרתי דסתרי.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף