מראי מקומות/בראשית/לז
פסוק ד[עריכה]
מכל אחיו[עריכה]
בביאור הוספה זו. כתב המשך חכמה, שעצם אהבתו לא היתה מובילה לשנאתו כיון שהיו תולים אותה במה שאהב את אמו של יוסף, רחל, יותר משאר האמהות. אך כיון שראו שאותו אהב אביהם יותר מ'כל אחיו' דהיינו אף מבנימין בנה של רחל, מכך סברו שאהבתו נובעת ממה שמביא את דיבתם רעה אל אביהם, ולכן 'וישנאו אותו.
פסוק ו[עריכה]
שמעו נא החלום[עריכה]
הטעם שסיפר להם החלום על אף שנאתם לו. הספורנו (פסוק ה) כתב שעשה זאת מחסרון העצה כנער, שלא די שסיפר להם זאת אלא גם אמר להם 'שמעו נא' כלומר הבינו את הוראת החלום ובזה הוסיף להטיל איבת אחיו עליו. אך עיין משך חכמה שביאר שאמר להם כן על דרך תוכחת הניביאים, שכיון שראה בחלום שזה יהיה בסופם מן הראוי שיפסיקו לשנאתו ואז ינחם ה' אליהם.
פסוק ז[עריכה]
והנה גו' והנה גו' והנה גו'[עריכה]
הטעם ששילש תיבת 'הנה'. המשך חכמה (פסוק ח) מבאר ע"פ דברי הספרי (קרח קיז) שלשון 'הנה' הוא לשון שמחה. ואף יוסף אמר להם ג' פעמים לשון 'הנה' לפי שהיה שמח על כל פרט ופרט במידה גדושה.
פסוק ח[עריכה]
ועל דבריו[עריכה]
מהם דבריו. המשך חכמה מפרש ע"פ המבואר בספרי (קרח קיז) שלשון 'הנה' הוא לשון שמחה. והוא אמר להם (פסוק ז) 'והנה אנחנו גו' והנה קמה גו' והנה תסבינה' גו' לפי שהיה שמח על כל פרט ופרט במידה גדושה. ועל זה הוסיף הפסוק ששנאו אותו אחיו על חלומותיו ועל דבריו דהיינו על שאמר ג' פעמים 'הנה' לשון שמחה.
פסוק ט[עריכה]
ויספר אותו לאחיו[עריכה]
הטעם שסיפר החלום השני אחר שראה שהזיק לו סיפור החלום הראשון. המשך חכמה פסוק ו מבואר שהוסיף וסיפר להם חלומו זה, לומר להם שאין זה העדר כבוד ומעלה להם שהרי אף אביו גם כן ישתחווה לו.
פסוק יא[עריכה]
ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר[עריכה]
טעם החילוק בין אחיו לאביו. המשך חכמה מבאר ע"פ דברי הגמרא בסנהדרין (קה:) בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, ומשום כך אף שאחיו קנאו בו, אביו לא.
פסוק כא[עריכה]
ויצלהו מידם[עריכה]
במה הצילו כיון שהיו בבור נחשים ועקרבים. הזוהר (קפה.) מבאר שבמקום שיש נחשים ועקרבים אם צדיק הוא לא יינזק לפי שהקב"ה ייעשה לו נס, אך אם יימסר בידי שונאיו, 'זעירין אינון דיכלין לאשתזבא'. וכ"כ האור החיים שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים.
והמשך חכמה ביאר שהם סברו שחייב מיתה בידי אדם, ואם כן כיון שהיה בן י"ח שנים היה ראוי למות בידם, אך כיון שאמר להם להניחו בבור במקום נחשים ועקרבים הרי זה חשוב כמיתה בידי שמים שאין מתחייבים בה עד גיל עשרים (כמבואר בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א), והוא לא היה בן עשרים באותה שעה.
ובתורה תמימה (פסוק כד) כתב, וכן הביא בספר המאור הגדול בשם הגר"א, שאותו הבור היה עמוק מכ' אמה ואין העין שולטת בו ולא ידעו ראובן ושאר האחים שיש בו נחשים ועקרבים.
ביאור לשון מידם. יתבאר לפי מחלוקת המפרשים בביאור הצלת ראובן כמבואר לעיל בסמוך. לדעת הזוהר והאור החיים הצילו במה שהוציאו מידם שהם בעלי בחירה. ולדעת המשך חכמה הצילו מיד הרוצים להמיתו במיתה בידי אדם.
פסוק כד[עריכה]
וישלכו[עריכה]
אין השלכה פחות מכ' אמה. כן ביארו התורה תמימה (תורה תמימה) ובספר המאור הגדול בשם הגר"א, ע"פ דברי המפרש למסכת תמיד (כח:) דקים להו לרבן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמה, וכ"כ התוס' במעילה (יא: ד"ה דישון).
פסוק כה[עריכה]
נשאים נכאת וצרי ולט[עריכה]
מדוע נכתב משאם. כתב רש"י למה פרסם הכתוב את משאם להודיע מתן שכרן של צדיקים שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע.
ומקשים, מאחר שיוסף נמכר בכך לעבד וכי מה אכפת לו אם יהיה משאם נפט או בשמים.
וידוע ליישב ע"פ הפסוק (דברים לב ד) 'אל אמונה ואין עול' שהכל נעשה בדקדוק גדול ולא יסבול אדם אף לא צער קל יותר ממה שנגזר עליו.
ועוד יש לבאר ע"פ דברי הפני יהושע (שבת כא:) לגבי נס חנוכה, שעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע חיבת המקום עליהם, ואף שלא היה נצרך שהרי טומאה הותרה בציבור ויכלו להדליק בשמן טמא (וכ"כ הראש יוסף שם). וכן מצינו במשנה באבות (פ"ה מ"ב) שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם, ונעשה הנס בתמידות מטעם זה. וכמו כן כאן נעשה לו נס אף שלא נצרך להודיע חיבת המקום עליו.
ובמלבי"ם ביאר שסיבב ה' שירד בכך למצרים ולכן זימן דווקא ארחת ישמעאלים הנושאת משא גמלים שהוא משא רב של מיני בשמים שהם מינים יקרים ולא ימכרו בדרך אלא יבואו עד מצרים דווקא.
פסוק כו[עריכה]
מה בצע כי נהרג[עריכה]
ובוצע ברך נאץ ה'. בסנהדרין (ו:): רבי מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגדה יהודה שנאמר 'ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו' וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר (תהלים י ג) 'ובוצע ברך נאץ ה.
בטעם הדבר שדרשו מעשהו לגנאי כתב המשך חכמה שמעשהו של יהודה אף שהיה לתכלית טובה שירד יוסף למחיה למצרים ולקיים את שבועת בין הבתרים אך מחשבתו היה לרעה.
עוד ביאר, שכיון שיוסף היה 'נער את בני בלהה ואת בני זלפה' (שם פסוק ב) הם לא רצו להורגו והיו ארבעה בנים וכנגדם היו לבד מיהודה רק ארבעה בני לאה והיה יכול להצילו אם היה אומר להם להשיבו לאביו.
פסוק כז[עריכה]
כי אחינו בשרנו הוא[עריכה]
ביאור כפל הלשון. המשך חכמה מבאר על פי המבואר בגמרא בנדה (לא.) ג' שותפים יש באדם כו' אביו מזריע הלובן שממנו עצמות כו' אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר כו'. ומבואר בגמרא בברכות (ס.) שהתפללה דינה שתלד בת אחר שנתעברה בבן ונהפך לבת. ובמדרש (שכל טוב בראשית ל כא) מבואר שנתהפכה עם הולד שבמעי רחל (אך עי"ש שנחלקו אם נתחלפה עם יוסף או עם בנימין). וכן מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל (שם) 'ואיתחלפו עובריא במעיהון והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינא במעהא דלאה'. וזה הביאו במה שאמר אחינו בשרנו הוא, כי אחינו הוא מצד האב ובשרנו מצד האם שהרי לאה היא שהזריעה בשר שלו קודם שנתהפך למעי רחל.
פסוק לא[עריכה]
וישחטו שעיר עיזים[עריכה]
וברש"י שדם שעיר עיזים דומה לדם אדם. וקשה מגיטין (נז:) גבי נבוזארדן ששחט על דם זכריהו, פרים אילים וכבשים ולא דמי. חזקוני. ועיין חות יאיר (סימן ל) שחילק בין שניהם לפנינו, לאחד אינו בפנינו. וע"ע מהר"ם שיף (גיטין שם) ובפרדס יוסף מה שהביא בשם זכרון יעקב.