אלשיך/בראשית/לז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו'. הנה פסוק זה יראה בלתי מקושר לא למעלה ולא למטה. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פרשה פ"ד) בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא וכו' הנה שקשרו הכתוב אל מה שאחריו אך עדיין קשה במאמרם כי הלא ענוש לצדיק על בקשו שלוה בעוה"ז הלא כמו זר נחשב. כי למה לא יאכל פירות תורה ומצות בעה"ז והקרן לעה"ב והנה שמעתי אומרים כי זה תירץ באומרו לשון בקשה באומרו בקש ולא אמר רצה. כי גם את הטוב יקבל איש מאת אלהים אך לא שיבקשנו ויחזור אחריו. והן אמת שהבקי במדרשים יראה פעמים אין מספר אומרו בקש במקום רצה. אך אחשבה תירץ הענין בהתימו לומר לא דיין וכו' כי זולת הייתור ראוי לשים לב אל אומרו מה שמתוקן להם ולא אמר מה שמזומן להם וכיוצא בלשונות אלו. ולא לשון תקון שמורה שמתוקן להם מה שהיה חסר תקון והנה כמה צדיקים מצינו שלא יאכילה פירות תורה ומצות. המיוחדות לאכול פירותיהן בעה"ז כר' חנינא בן דוסא ורבי אלעזר בן פדת ודומיהם ומה נעשה מפרי תורתם ומעשיהם. והנה על מאמרם ז"ל אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עניים. והשיב להנחיל אוהבי יש כו' ומה ומה זו תשובה ינחילם הקרן בעוה"ב והפירות בעוה"ז. אך הוא שאומר הוא ית' אם אאכילם פירות בעה"ז. ילכו פירותיהם במה שהוא הבל שהוא טובות העה"ז ולא במה שהוא יש על כן יעשה מהפירות קרן קיימת לעה"ב. וזה יאמר פה בקש יעקב וכו'. ושמא תאמר האם יחסר ליעקב יושב אוהלים מה שיאכל פירות בעה"ז. לז"א לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם מפרי מעשיהם שהוא טובות העה"ז שהמה הבל מתוקן להם ונעשה טוב רוחני שאין תיקון גדול מזה אלא שמבקשים גם טוב בעה"ז:
ועל דרך הפשט מקושר גם כן אל מה שלמטה יאמר בשום לב אל אומרו בארץ מגורי אביו שהוא מיותר והיל"ל וישב יעקב בארץ כנען. אך לזה נזכירה מאמרינו על פסוק ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' שראוי לשית לב אל הכניסו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים. וכן נכנם בגרות ויצא בעבדות ועינוי. אך הורה כי מיצחק מתחיל הארבע מאות שנה. והוא כי יש גרות בעלמא ויש שעבוד עצמיי. אמר ידוע תדע שתי ידיעות. אחד כי גר שהוא גרות וטלטול בעלמא יהיה זרעך שהוא מעת בא לך זרע שהוא מיצחק שנקרא לך זרע טרם הגיעם לכלל רבוי. אך בהגיעם לכלל רבוי אז ועבדום כשיהיו רבים וענו אותם שהוא במצרים ובין הגרות והעבדות הם ארבע מאות שנה:
ובזה יובן מאמרו יתברך אל יצחק באומרו שכון בארץ כו' גור בארץ וגו' וגם שינוי הלשון. אך הוא כי אחרי צוותו יתברך ישכון בארץ כנען. הנה יוכל יצחק לומר איך אשכון בארץ הזאת. והלא אתה אמרת גר יהיה זרעך בארץ לא להם אך ארץ כנען הלא לנו היא. ואיך ינוכה בה הגרות. לז"א גור תחשב גר בארץ הזאת כי לא לכם היא כי לזרעך אתן לעתיד ולא מעתה. וזה גם כן כיון באומרו בארץ לא להם כי עדיין אינה להם ועדיין ביעקב היה נמשך הגירות. ואלו היה בשלוה היה נפסק חוט הגירות ולא ימנו מאז הארבע מאות שנה והיא הפסד עצום ורב. על כן אמרה תורה הנה וישב יעקב ביישוב ובשלוה. בארץ שהיו גר בה אביו לקיים הגרות וזהו בארץ מגורי אביו. כי ארץ לא להם תחשב אף היא כי הוא בארץ כנען ולא לישראל עדיין באופן כי ביישובו היה נפסק חוט הגירות. ויתחיל הארבע מאות שנה מזרע יעקב לכן אלה תולדות יעקב וגו' שע"י היות יוסף עיקר התולדות נמשך אחריו אל השעבוד האמיתי. ותמנע שלותו מעתה ולא יפסיק חבל מספר שנות הגרות:
עוד אפשר ויקושר הכתוב גם עם הקודם והוא להורות מה בין בחירת עשו לבחירת יעקב. והוא כי למעלה נאמ' בעשו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ופירשו ז"ל כי אמר עשו הלא לנו נחלה היא ארץ כנען וחוב הוא גלות מצרים. מי שנוחל את אביו כורע חובו על כן וילך מכל תחום הארץ לבל יגלה מצרימה. אך יעקב היפך כי בחר בגירות שהיחל בו יצחק. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו ולאיזה טעם עשה כן כי בחר שבזרעו יתקיים גר יהיה זרעך בשביל ארץ כנען. כי הפורע חוב אביו יורש נחלתו וז"א בארץ כנען שהבי"ת בי"ת בעבור. ובזה אינה מיותרת אחר שנאמר בארץ פעם אחרת:
עוד יתכן ויהיה הקשר אמיץ בסמוך לנו למעלה ולמטה. והוא כי באה תורה ללמדנו דעת כמה וכמה צריך יזהר אדם על שלום ביתו כי רע עליו שביב אש קנאה בתוך ביתו המביאה לידי שנאה מכל מחנות שונאין אנשי מלחמה שמדלתי ביתו וחוצה. כי הביטה וראה מה גדלו ועצמו מאד בני עשו ואלופיו ושריו יחדו שונאי נפש יעקב הנזכרים. ועם כל אלה וישב יעקב ביישוב ושלוה ואין מחריד מכלם. עם היות בארץ מגורי אביו שהיו גר ומטולטל שם אביו מרגשת תושבי הארץ. באופן היו ליעקב שגי סוגים שכנים רעים וחטאים שונאי נפשו. אלופי עשו ותושבי הארץ נוסף על היות בארץ כנען שהיא ע"י ייסורין ועם כל זה בהיוח שלוה בארמנותיו בלי קנאה היה ביישוב. אך אלה תולדות יעקב כו' שע"י שנתגלגלה קנאה ושנאה בביתו ובחומותיו מאז לא שלו ולא שקטו לא נח כהמשך הסיפור:
או מעין הדבר הזה הורה ג"כ כי כל אויבי איש לא ישלטו להצר לו. כל עוד שאין בו ובביתו עון. כי אין ערוד ממית כו' וזהו וישב כו' לומר ראה כי עם כל האלופים הנזכר וישב יעקב ביישוב ושלוה. עם היות בארץ מגורי אביו כו' עד שואלה כו' שגתגלגלה ביניהם אשמה מה מהדבה והקנאה ויתעתדו מאז לגלי צרות:
ב[עריכה]
אלה תולדות כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו אלה תולדות יעקב ואינו מזכיר רק את יוסף. (ב) למה מודיענו שהיה בן שבע עשרה שנה ושהיה רועה את אחיו בצאן. (ג) אומרו בצאן והיל"ל והצאן. (ד) למה יודיענו שהיה נער את בני בלהה כו'. וכן. אומרו ואת בני זלפה מיותר שהיה די יאמר את בני בלהה וזלפה. (ה) אומרו נשי אביו מי לא ידע כי נשיו המה. (ו) איך יקושר אומרו ויבא יוסף כו' אל הקודם (ז) וישראל אהב למה קראו ישראל ולא יעקב. כאשר בפסוקים הקודמים. (ח) אומרו ויראו אחיו כו' כי אם אביו אהבו. מה פשע יוסף על זה שישנאו אותו:
אך הנה להסיר תועה מלב הרואה מעשה השבטים שבטי יה והקדוש אביהם איש האלהים כי הלא מי יראה כאלה. ולא יפלא קדוש אלהים כיוסף ישא שמע שוא ויביא את דבתם רעה אל אביהם. ומי כאביהם קדוש ה' יקבלנה ומי כשבטים קדישי עליונים ישנאו את אחיהם. ויקנאו בו ויביאוהו עד שערי מות. ואותו דמו להרוג וישליכו אותו אל בור נחשים ועקרבים ובעלותם אותו מכרוהו לישמעאלים האם אנשי אמת יעשו כמעשיהם. על כן היה מקום לאיש שוגה ופתי לחשוב מחשבות אשר לא טובות על זרע יעקב לאמר אולי חלילה וחס לא נכון לבם עם אל ואולי ידמו וישוו לזרע אחי אביהם עשו הוא אדום ראו איזה דמות נערוך למו כי ע"כ זה מוציא דבה. ואלה נוטרי איבה וגם אם על יעקב לא ישלחו רסן לשונם על קבלת דבת יוסף. באומרם כי ברית כרותה ללבון הרע שמקובל שמץ מנהו. הלא גם לבל יושר לבב יחשביהו שלא כראוי לאיש כמוהו ע"כ על כל הדברים האלו באה תורת ה' תמימה ותאמר מה יחשבון על זרע אלהים דמיון אל בני בליעל חלילה. כי הלא אלה שהם יוסף וכל אחיו האמורים בפסוק אלה תולדות יעקב. ולא בוי"ו ואלה תולדות יאמר עליהם להוסיף על של עשו האמורים בפרשה הקודמת. כי כלו זרע אמת. ושמא תאמר הלא מעשיהם בלתי טובים אל תכביד אשמותם כי הנני מודיעך גדר אשמת כל חלק מהם על ראשון ראשון ותחיל ביוסף ואומר יוסף בן שבע עשרה שנה ובו שני גריש"ין כמגביה קול ואומר יוסף אשר לא טוב עשה לכל מראה עיניך. אל לכבד עון תחשבנו כי הלא בן שבע עשרה שנה נער ורך היה. ומנהיג את אחיו ומדריכם בהיותם בצאן מרוב חכמה וכשרון אשר בו וזה היה בצאן ולא בבית אביו כי אביו היה הרועה אותם בביתו ובחומותיו. ואם כן איך יחשד איש כזה. לחטוא חטאה גדולה להביא שמע שוא. ושמא תאמר כי מה שהיה רועה את אחיו היה מגאוה וגודל לבב לא מרוב חכמה וכשרון. לא כן הוא כי הלא והוא נער את בני בלהה מתנהג עמם כנער ומשרת. והטעם להורות כי לא לבני שפחות היה מחשיבם רק לנשי אביו וז"א נשי אביו. ולא בלבד לבני בלהה שפחת אמו. כ"א גם לבני זלפה ולא בלבד בהיותם ארבעים יחד שאגב בני בלהה יכבד גם את בני זלפה. כי אם את כל כת וכת בפני עצמו וזה אומרו את בני בלהה ואת בני זלפה ולא אמר בני בלהה וזלפה. ושמא תאמר אם כן עתה תגדל אשמתו למה הביא הדבה רעה. אל יקשה כל כך הדבר בעיניך. כי הלא מה שויבא את דבתם רעה. לא היה כי אם אל אביהם. למען יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך ישרה כאב לבנים ולא לזרים ככל מוצאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני העם הנה ניתן התנצלות מה על יוסף:
ושמא תאמר א"כ יהיה יעקב באשם שקבל הדבה. שע"כ אהבו יותר על כל בניו כי אותו בלבד החזיק לכשר מכולם לז"א וישראל אהב וכו'. והוא בשום לב אל טעם רבי"ע שעל ישראל לומר הלא הקלנו אשמת יוסף ואם תאמר נא מה אשיב על אביהם ע"כ אמר כמגביה קול ואומר. וישראל. שהיית בא להאשים אל תעשה כן כי ע"כ לא יעקב קראתיו כאן כ"א ישראל. כלו' ביושר לב היה מה שאהב את יוסף. לא על קבלו הדבה חלילה. רק על כי בן זקונים הוא לו בן שני זקונים. אחד כמשמעו שנית שקנה חכמה ואשר העדוף על אחיו. הנה לא היה רק כתונת פסים והוא כי כתונת הוא המלבוש התחתון שבכל המלבושים. לבלתי נגלה כמעט כאשר אמרו רז"ל (בראשית רבה פרשה פ"ד) על פסוק על כתונת הפסים אשר עליו. שאמרו כתונת הפסים הוא התחתון אשר עליו הוא המלבוש העליון. והלא תאמר הנה הקלת באשמת יוסף ואביו ומה תשיב על אחיו. שעתה תכבד יותר אשמתם ואתה אמרת אלה תולדות יעקב שפסל את הראשונים. כי זרע יעקב כולם צדיקים ואיך לבשו קנאה ושנאה ואשר לא טוב עשו על מלא פסת יד משי כמ"ש ז"ל (שם) לז"א ויראו אחיו בטעם רבי"ע במלת אחיו. כמרים קול ואומר. מה שתכבד אשמת אחיו על מה שבראיית כתונת הפסים עשו רעה. לא כן הוא כי לא על בחינת המלבוש עשו שאם כן היה להם לקנא ולא לשנוא. אך הוא כי ראו כי אותו אהב אביהם וכו' חששו פן קבל דבתם רעה. והוא לבדו היה צדיק בעיניו. על כן וישנאו אותו. באומרם כי הוא עשה על ידי הביאו הדבה. ושמא תאמר למה לא שמו לבם לדון את אביהם לכף זכות שעל כי בן זקונים הוא עשה הדבר ולא על קבלת הדבה לז"א מכל אחיו. לומר שאם על היותו בן זקונים הוא. הלא יותר בן זקונים הוא בנימין. ואותו היה ראוי יעשה כתונת הפסים. אך אין זה כי אם חרב קבלת הדבה. וז"א מכל אחיו שהוא את כלם לגמרי לרמוז גם על בנימין וע"כ לא אמר מכלם כי אם מכל אחיו לרמוז גם את אשר לו בו עיקר האחוה מכל השאר. עוד יתכן כי מלמעלה היחל ההתנצלות אחיו. כי אמר ראו נא כי לא על התנשא יוסף עליהם שנאוהו וגם לא הביאו הדבה אם לא היה עולה על לבם שאביהם קבל ממנו. כי הלא בן י"ז שנה רועה את אחיו בצאן מתנשא עליהם רועה אותם ומנהיגם. ולא שתו לב עם ראותם שעם בני הלחנות היה כנער ולא לבשו קנאה. וגם ויבא יוסף את דבתם רעה ולא שנאוהו אך כאשר ויראו כי אותו אהב וכו'. וחששו פן קבל האב וגעל בהם אז וישנאו אותו. הנה כי סבלו הרבה וגם עתה לא היה רק כי מר להם. היותם חוטאים בעיני ישראל אביהם ועם כל זה לא הגיע לדבר לו סרה. רק אל העדר דברו לשלום. ואחר מצוא השנאה מקום לחול היתה הולכת ונוספת ומתרבה על יד החלום הראשון שנוא אותו ומשלילת דברו לשלום באו לדברו למלחמה המלוך תמלוך וכו'. ואחר הדבור עוד בהוספת שנאה וקנאה באו לידי מעשה הרעה וגם הוא בהוראת היתר בעיניהם כאשר יבא בס"ד. כלל הדברים כי כל האנשים ההם שלמים הם ולא עם כבד עון היו חלילה. כ"א שהוא יתב' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. וכן אחשיב כוונו רבותינו ז"ל (שם) לתת התנצלות בעד השבטים. במאמרם במדרש באומרם כתונת פסים. אל תקרי פסים אלא פס ים וז"ל לכו חזו מפעלות אלקים למה וישנאו אותו כדי שיקרע לפניהם את הים ע"כ. והלא יקשה מה זו שאלה למה וישנאו אותו. הלא מקרא מלא הוא ויראו אחיו כו' וישנאו כו' ועוד כיון שדורש מלת פסים. היל"ל למה עשה לו כתונת פסים כדי שיקרע לפניו את הים ולא יתלה באחי'. ועוד היתכן שכוונו זה. אך הנה הוקשה למו כי פסים אינו שם שום מין משי. או דבר שעושים ממנו לבושי מכלול. ע"כ אומרו שהוא פס ים. והענין כמאמרם ז"ל על פסוק הים ראה וינס. מה ראה ארונו של יוסף והוא כי מדה כנגד מדה בזכות וינס ויצא החוצה. נס הים מלפניו והוא נלמד מגזרה שוה וינס. כרוב מדרשי רז"ל ואמרו לכו חזו כו' לומר הנה מדרשה זו למדנו תירץ אל קושיא אחת. הוא למה וישנאו אותו. והענין כי אשר בידו עונות. לא יפלא בא חטא על ידו כי עבירה גוררת עבירה. אך אשר הוא נקי הלא כמו זר נחשב. כי אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם. צדיקים עצמם לא כל שכן כעובדא דחמריה דר' פנחס בן יאיר וחמריה דר' חנינא בן דוסא שלא היה מהלך עם שהיו מכים בו עד אומרו ר"ח אולי יש עליו דבר משל אחרים ומצאו עליו מנעלים של איש אחד ונטלום והלך. וכן אמרו רז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו. ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו. וכן אומרו על רגלי חסידיו ישמור. וכן מאמר התנא (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה כו' ומרחקתו מן החטא. וא"כ יקשה למה וישנאו אותו ולא הצילם והרחיקם מן החטא הוא יתב' כ"א הניחם בזה הדבר אל בחירתם. וזה היה למען יתגלגל ע"י כן שימכר יוסף. באופן יקרנו עם אדונתו שינוס ויצא החוצה. כדי שע"י כן הים ינוס גם הוא מפניו. ושיעור הכתוב ועשה לו כתונת שנמשכה ממנו קריעת הים. ובזה כאשר ויראו אחיו כו' נמשך שוישנאו אותו. שאם לא כן לא שנאוהו שלא היה הקב"ה מביא תקלה על ידם והניח הדבר אל בחירתם. ואין לומר יעקב למה עשה הכתונת. ולא עזרו ה' לבל תבא להם תקלה כדי שיקרע להם הים כי אין בעשיה חטא. כי עשה על מה שבן זקונים הוא לו. אלא שנמשך גרמ' אל הקנאה. וממנה אל השנאה. ולא אמרו אין הקב"ה מביא תקלה אלא להרחיקו מעון. עוד אפשר בהמשך הכתובים על דרך פרש"י. שמלת תולדות הוא מאורעות. כד"א מה יולד יום והוא כי הלא יפלא כל רואה מאורעות הרעות אשר ליעקב. מה פשעו ומה חטאתו ששתה כוס תרעלה צרת יוסף ומה פשע יוסף שגרם לו כל הרעה הבא עליו. על כן היחל ואמר אלה תולדות יעקב שארעו לו סבתם הלא היא כי הנה יוסף בן שבע עשרה שנה נער ורך. היה משתרר רועה את אחיו ומנהיגם כשר עליהם בהיותם בצאן. מה שלא היה עושה כן עם בני בלהה כו' רק כנער לפניהם באופן שהיה מקום לקנא בו כי גרעו בעיניו מבני השפחות וכדי בזיון להם. ועוד הוסיף כי ויבא יוסף את דבתם רעה שהם ג' דברים כמ"ש ז"ל שנחשדו באבר מן החי. ושהיו קוראים עבדים לבני הלחנות ושהיו תולים עיניהם בבנות הארץ. ויהיו כי מלת את מרבה הא' דבתם היא הב'. רעה היא הג'. והענין כי מה שתראה ששלטו על יוסף הוא על מה שהיה משתרר ורועה אותם. ומה שהובא כתנתו. הוא כנגד מה שויבא יוסף כו'. ומה שהיה אל אביהם על כן הובאה כתונת בנו אליו על שלא גער בו. ובכלל הדבר על ג' מאורעות שהן כנגד הג' דבות כנודע מרז"ל (ב"ר פרשה פ"ד) ולבל יאמר איש כי גם יעקב נכנס בגדר מקבל לשון הרע חלילה לאיש כמוהו כי ע"כ אהב את יוסף מכל בניו לז"א וישראל אהב את יוסף כו' ביושר לבב. כי על כן קראו פה בשם זה שהוא על כי בן זקונים הוא לו כמדובר בקודם. ועשה לו כתונת פסים אמרו רז"ל שנמכר ארבעה פעמים ראשי תיבות. פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים. והוא כי ע"י הכתונת נתגלגלו מכירותיו ויהיה מדת כנגד מדה. כי למה שעל אומרו שהיו אחיו קורים עבדים לבני הלחנות לעבד נמכר יוסף על כן נמכר ארבעה פעמים כנגד אומרו שלארבע בני הלחנות היו קורין עבדים כנגד כל אחד פעם אחד:
ה[עריכה]
ויחלום כו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומרו ויוסיפו עוד שנא אותו כי הלא אין ספק שהוא על חלומותיו. (ב) למה לא נאמר רק שנא אותו סתם מה שאין כן אחרי הספור. (ג) אומרו ויאמר אליהם שמעו נא כו' כי כל פסוק זה מיותר והיה לו לומר ויאמר הנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. (ד) בדברי החלום קמה וגם נצבה נראה כפל לבלי צורך ומהו תוספ' הגם. (ה) והנה תסובינה שהוא מיותר והיל"ל ותשתחוין אלומותיכם לאלומתי. (ו) אומרו המלוך תמלוך למה יזכיר שני מיני שררה ואם הם לשון שאלה או לשון תמיהה. (ז) אומרו על חלומותיו ועל דבריו כי דבריו הן הם חלומותיו. (ח) מה פשעו על חלומותיו כי אשר יראה יגיד. (ט) שהיל"ל על חלומו כי חלום אחד הוא. (י) אומרו עוד חלום אחר שהיל"ל ויחלום עוד ויספר כו' או ויחלום חלום אחר כו' מאי עוד אחר. ובספרו החלום אמר להם עוד ולא אחר. (יא) כי ראשונה אמר ויספר לאחיו ואח"כ אומר אל אביו ואל אחיו (יב) מהו אומרו אח"כ ויקנאו בו אחיו ולא אמר כבראשונה ויוסיפו עוד שנא אותו ומה ענין ואביו שמר וגו':
אמנם הנה ג' בחינות הן. (א) מציאות ספר להם חלום. ביודעו כי לא יוכלו דברו לשלום ומה גם כי אין דרך לספר חלום כי אם לאוהב ובספרו להם היה מורה כי שנאתם הבל לפניו וכמכריח אותם ידברו לו על כרחם לחמץ לבבם אז יותר. (ב) היות ענין החלום מורה השתררו עליהם ומרבה שנאה וקנאה. (ג) אופן הספור על הבחינה הא' שהוא כי בראותו שלא יכלו דברו לשלום לא היה לו לרדוף אמרים אתם ולהגיד להם חלום שהוא כבא להקהות שיניהם על בחינה זו אמר ויחלום יוסף חלום ויגד וגו' כי בלי שום בחינה נוגעת אליהם רק על מציאות חלום במה שבא ויגד לאחיו שהיא הבחינה הא' גרם שויוסיפו עוד שנא אותו. ועל הבחינה השנית והשלישית אמר ויאמר אליהם שמעו נא וגו' ושמלבד היות הוראות החלום שררה עליהם. גם היה אופן סיפורו כמתפאר על שררתו לפניהם ומקהה שיניהם באומרו שמעו נא החלום הזה וגו'. כלומר התיצבי נא וראו את גדולתי בחלום הזה אשר חלמתי. ועל שתי בחינות אלו חזר ואמר ויוסיפו עוד שנא אותי על חלומותיו כלומר שלו מתי חסים אליו שרעיוניו על משכבו סליקו להשתרר. ועוד על דבריו הוא אופן סיפורו בדברים מורים כמתעלה ושש על הוראות חלומו כמקהה שיניהם וזהו ועל דבריו והנה הם חשבו היה פתרון החלום שיהיה בתחלה מושל עליהם כקצין שוטר ומושל. ואח"כ עוד יעלה אל מלכות וזהו קמה אלמתי שהוא קימה מה. ואח"כ וגם נצבה שיצלח למלוכה. כד"א אין מלך באדום נצב מלך. ע"כ אמרו אם מה' היה יוצא הדבר לא היה מקום לשנא רק לקנא על גדולתו עליהם אך אין זה רק שרעיונך מחלמים אותך אשר תתאוה. והכל הבל כי הלא המלוך כו' לומר הנה שני דברים מורה חלומך. א' היותך מישל שנית שגם תמלוך אחר כך והנה כאשר השני שקר גם הראשון כי המלוך שהיתכן תמלוך עלינו שתהיה מולך על עשרה אנשים אין זו מלוכה ואתה עלינו בלבד חלמת ומה גם שלא היה עולה בדעתם יהיה מלך הגוים וא"כ כאשר חלוקה זו נמנעת גם הראשונה שהיא שתהיה מושל גם היא הבל וזהו אם משול תמשול בתמיהה כי גם זה שקר כמלכות וע"כ אין לנו לקנא בגדולתך כי לא מן השמים הוא רק שאתה גורם לחלום אותך ברעיונך. ועל כן ראוי לשנאתך על חלומותך מרעיון לבך ביום להשתרר עלינו המה וזה ויוסיפו וגו' על חלומותיו. ואמרו לשון רבים על כל מציאות חלימותיו כי זה וכיוצא בו חולם במה שמהרהר ביום כי ילמד סתום מן המפורש אלא שהיחל לגלות זה וגם על דבריו כמפורש. והנה המה לא צדקו בפתרון החלום לא הא' ולא השני כעת כי מאשר יתגלה אחר כן זה פתרונם לפי האמת כי היה עתיד יוסף לצבור בר בשבע שני השבע וג"כ כל בני ארץ מצרים וארץ כנען ובכללם אחיו. וזה מאלמים אלומים בתוך השדה כד"א אוכל שדה העיר אשר סביביתיה נתן בתוכה והנה קמה אלומת יוסף התקוממות דשן ושמן. וגם נצבה מתקיים זמן רב ירקב מה שאין כן של אחיו וזולתם באופן תסובינה אלומתם ותשתחייו לאלומת תבואתו שיבואו אפים ארץ מצרימה בעד אלומות יוסף לשבר אוכל אשר שמר וקרוב לשמוע על פי דרך זה שאומרו תסובינה הוא מלשון סובין שתרקב תבואתם ושתהיה כולה סובין וע"י כן ישתחוו לאלומתו אשר צבר ונתקיים ואחרי בואם אחרי תבואתו נמשך ענין החלום השני שיכניעו תחתיו ויאמרו לו עבדיך באו לשבור אוכל וגם אמרו עבדך אבינו וגם בלהה שפחת רחל השתחוית בבואה בתוך הבאים את יעקב כמ"ש ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ד) על מ"ש יעקב הבא נבא אני ואמך והלא כבר מתה והיה הדבר מגיע אל בלהה שפחתה וזהו השמש והירח הוא יעקב ובלהה שבמקום רחל. וגם אחד עשר כוכבים הם השבטים משתחוים לי. ובזה יצדק מאמר התורה באומרו ויחלום עוד חלום אחר. כי בבחינה אחת הוא חלום עוד שהוא נמשך מהקודם וזהו אומרו עוד תוספות על הקודם. ובבחינה אחרת הוא אחר זה על בואם לחנות תבואתו. וזה על הכנעם תחתיו. אמנם עדיין לא נודע להם פתרון זה והיה עם לבבם שהוא כי ישתרר וימליך עליהם כמו שכתבנו שאמרו רעיונך אל משכבך סליקו ונדמה לך חלום כוזב כי לא יצדק תואר מלוכה על הי' אחים על כן השיב יוסף אחר חלומו הב' ואמר הנה חלמתי חלום עוד ולא אמר אחר כלו' ע"ד מוסיף ומפרש הקודם. ומכזיב מאמריכם כי אשר חשבתם שמה שהיה בלבי ביום תאב למשול בכם. נדמה אלי בלילה והוא חלום כוזב לא כן הוא כי הנה חלמתי חלום עוד כלומר מוסיף. ומפרש הקודם והנה השמש והירח כו' משתחוים והיתכן היה עולה בלבי היום שאבי ואמי ישתחוו לי אך זה יוכיח גם על הראשון כי הכל מן השמים ובספרו החלום השני לאחיו התעצבו כשומעם הוכחה כי לא תאות לבו היתה מתדמית לו בחלומו כי לא על אביו ואמו היה מהרהר ודאי באופן כי מן השמים היו וא"כ אין ראוי לשונאו אך לקנא על שיגדילוהו עליהם מן השמים ועל כן עמדו ולא ענו לו מדאגת לבם. אז ראה ויספר אל אביו ואל אחיו יחד. לראות מה ידבר בו אביו ואז לההביל הדבר לבל יקנאו בו אמר הבא נבא וגו' לומר האם בא אחיך יצדק נבא גם אני ואמך היתכן והיא מתה אך זה הוראה כי הכל הבל ועם כל זה לא הספיק להסיר הדבר מלבם כי יצלח למליכה מן השמים ועל כן לא היסיפו שנאה כי לא יאשם כי אין הרהורו הגורם כי לא על אביו הרהר אך לבשו קנאה וזהו ויקנאו בו אחיו ולא חשו אל ענין אומרו ואמך כי אין חלום בלא דברים בטלים או הוא על בלהה כמ"ש ז"ל (ברכות דף נ"ד) וש"ת האם נעלם ענין בלהה מיעקב שמזה מהביל כל החלום לז"א ואביו שמר את הדבר בלבו ולא גלהו שעל בלהה הוא להסיר קנאה מלבם:
יב[עריכה]
ויאמר ישראל וגו'. לבא אל ענין הכתובים נעיר ראשונה הספקות אשר יפול לב האדם עליהם. א' דרך כלל בכללות הענין והוא כי הלא נוראות יפלא על ה' ועל משיחיו ית' על ה' כימי יתן ידענו דרך ה' בדבר יוסף כי לו חפץ ה' ילך אחר אחיו למה צוה את מלאכי אלהים יצאו לקראתו ויאמרו לו נסעו מזה כי ארז"ל כי אנשים שבמקרא ההוא מלאכים ממש גלו אזנו כי נסעו מזה להפר את האחוה של שנים עשר אחים ואם אמרנו כי ה' לא רצה ילך אחריהם אל מלאכיו יצוה לו להציל אותו מידם להשיבו אל אביו טרם יקרב אליהם ונם על מלאכיו יתב' יפלא כי הלא המה ידעו דרך ה' ואם מה' הוא הלזה ילך לא יחמיצו את לבבו ואם אין ויאמרו לו אל תלך בדרך אתם כי לא זו הדרך ישכן אור שוב בית אביך וישוב מדרכו כי הן בקדושיו יאמין וגם על יעקב נפלא מה ראה על ככה ומה הגיעו אליו לשלוח את מורשי לבבו ביד מבקשי נפשו כי הלא ארז"ל (ב"ר פ' פ"ד) כי כשהיה יעקב זוכר הודאת יוסף בשליחות היו מעיו מתחתכין. איך לא חש אל שנאתם אותו. ולמה לא יתמה על עצמו כי מי יחוש חוץ ממנו גם אם היה הדבר אצלו בספק הלא ספק נפשות להחמיר:
והן אמת כי על יעקב אפשר להשיב אמרנו לו לאמר כי לא חשב כזאת על מטתו שלמה כולם צדיקים יעשה רעה אך על יוסף יפלא הפלא ופלא. איך אבד חכמתו ובינתו ידע עברתם כי קשתה ואש קנאת' וחמתם בערה בם מאד אשר לא יכלו דברו לשלום ולא יחמלו ביום נקם ולמה יתן המכשלה זאת לפניהם אולי ימהרו לשפוך דם וגם שם נפשו בכפו ואם נעלם מעיני בשר לו למה יאטם אזנו משמוע מאמר קדישי עליונין באומרם אליו נסעו מזה וימנע רגלו מנתיבתם וילך וישוב לביתו. ועל הכל יתגדל אשמת דבר על שלומי אמוני ישראל שבטי יה מי יאמין לשמועתם יעשו כמעשה הרע ההוא כי מתחלה החילו ברעה ויתנכלו אותו להמיתו ויאמרו לכו ונהרגהו והשליכו אותו בבור אין מים בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ומכרם בכסף צדיק בעבור נעלים והאנשים ההם שלמים הם אנה יוליכו חרפת רעה חולי כזו ולא עוד כ"א שהוא חטא משפנו מות. ומקרא מלא דברה תורה וגונב איש ומכרו וגו' מות יומת ואין די באר קישיא זו מה שלא ניתנה תורה בימים ההם ובעת ההיא כי גם את הכל קיימי וקבלו מאז:
ולבא אל הענין נשית לב אל דקדוקי המקראות קו לקו ונקרב ונבואה אל הנרצה בהם בס"ד. (א) באו' ויאמר ישראל אל יוסף וגו'. למה נקרא בשם ישראל פה מביתר מקומות. (ב) באו' לכה ואשלחך כי מהראוי יתהפך לאמר אשלחך ולכה אליהם.(ג) מה יום מיומים שהוצרך לדרוש שלומם וטבתם במרעית'. (ד) אומרו וישלחהו מעמק חברון מה בצע בהודיעו מקום נסיעתו (ה) אומרו וימצאהו איש והנה תועה בשדה כ"א כמשמעו שהי' תועה בדרך באחד משדות העיר מהראוי הנקד הבי"ת בשב"א ולא בפת"ח שהוא כאומרו בהשדה בה"א הידיעה אשר לא יצדק רק בדברו על שדה נודע או בזכור ואיננו. (ו) כי היה ראוי יודיענו הכתוב איך יישר דרכו כאשר הודיע היות תועה. (ז) במאמרם ז"ל (בתנחומא) כי הנה קיימו וקבלו כי שלשה מלאכים נזדווגו לו והכריח' לזה שאם הוא כמשמעו למה נאמר איש זה שלש רגלים וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר האיש ועוד שאם הים איש א' ודבר לו ג' פעמים מה צורך אל כל הספור והיה די יאמר שימצאם בדותן משא"כ בהיות מלאכים ממש כאשר יבא ביאורו בס"ד. והוא כי הנה גם לדבריהם ז"ל שג' מלאכים היו צריך טוב טעם מה צורך אליהם וא' יספיק לכל אשר דברו. (ח) קשה עד מאד למה לא החזירוהו אל אביו. (ט) שאם מלאך היה איך ישאל מה תבקש האם ממנו יפלא. (י) הג' למה יודיענו מקום אחיו מבקשי נפשו. (יא) גם לפי הפשט כי הלא השלישי מורה מקום היה לו אך השני מה יועיל לו ואדרבה יוסף הודיע לו את מי היה מבקש כי הוא לא ידע וכ"ש לרז"ל כי היתכן ישלח מלאכו יתב' לגלות אזן איש צדיק. ונהפוך היא כי המלאך יסכל דבר והצדיק יודיענו ואף גם הראשון לא נזכרה היישרתו כמדובר (יב) באומרו דותינה מה ענין היו"ד יתירה. (יג) באומרו ויתנכלו אותו להמיתו כי הנה אמרו ז"ל שהשיסו עליו הכלבים מה ראו על ככה לעשות כן. (יד) מה ענין אומרו הנה בעל החלומות וגו'. שיראו דברי משטמה משוללי טוב טעם ליאמר בתורה. (טו) אומר ועתה כי היא מלה מיותרת. (טז) אומר וישמע ראובן כי הלא יחד כלם שמעו ולמה ייחס השמיע' אליו ומהראוי לא יאמר רק ויצילהו ראובן מידם. (יז) אמרו ויד אל תשלחו בו המעט מהם שלוח ידם להשליכו הבורה מלא נחשים ועקרבים ובכוונתם הניחו שם עד עולם. (יח) מה זו היתה עצת יהודה לכו ונמכרנו וערבה להם גם הם איך חמת אחיו שככה האומרים לכו ונהרגהו ועתה נאמר וישמעו אחיו. (יט) אומרו וכסינו את דמו איזה כסוי הדם בא לשלול ולמעט. (כ) אם לא נמכר רק לישמעאלים למה נזכר שעברו אנשים מדינים סוחרים. (כא) אומרו וידנו אל תהי בו מי לא ידע שאם ימכרוהו ידם לא תהיה בו. (כב) אומרו ואני אנה אני בא. והיה ראוי יאמר ואני מה מה אעשה וכיוצא כי מה ענין אומרו אנה אני בא:
אמנם הן אמת חכמים יגידו כי כל חפץ ה' בימים ההם היה להוריד את יוסף מצרימה לסבות חלוקות לחכמי המדרש על כבוד יעקב כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ו) עתיד היה יעקב לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אלא שהקדים הקב"ה והוריד את יוסף תחלה. משל לפרה שהיו ממשיכין אותה לבית המטבחים ולא היתה נמשכת. משכו את בנה ונמשכה אמו אחריו. ולדעת חכמי זוהר (פ' זו דף קפ"ד) למען יהיה מרכבה לשכינה שקדמה לרדת מצרימה לרחף על עם בני ישראל בגלות ההוא:
עוד ענין שלישי היה ראוי להעשות בימים ההם עם שהטעמים הראשונים הם עיקר. הלא הוא לקבל יוסף עונש הביאו דבת אחיו רעה על אביהם לימכר לעבד תחת אומרו שהיו אחיו קורים עבדים לבני הלחנות ולפגוש דוב שכול בו היא אשת אדוניו יען אמר כי אחיו היו תולין עיניהם בבנות הארץ וכו' ולהורות כי אחיו בכל שוחטים אפילו שלא לאכול כי לא נחשדו על אבר מן החי כדבתו רעה עליהם:
עוד רביעית היה ראוי להעשות בזמן ההוא הלא היא לשתות יעקב סף רעל הבאת כתונת בנו אליו תחת אשר שמע אותו נושא שמע שוא על אחיו ולא גער בו. גם שלא קבלו על כן תחת ד' אלה אלהי עולם ה' העושה פעולת רבות כאחת ופעל ועשה יחד כלם הלא הוא בהעיר את רוח יעקב. שלח ישלח את בן יקיר לו אשר אהב עד מקום שכם המוכן לפורענות ולא שת לבו פן יקראנו אסון ויוסף גם הוא הקל כנשר לעשות רצון אביו ולא פחדתו אליהם לאמר איך אלך והרגוני על חלומותי ועל דברי כי תכלית שנאה שנאוני ע"י כן נשתלשל ירד מצרימה ועל פי דרכו יקבל ענשו הכל הכתוב בספר. אך לעומת זה ראה הוא יתברך ב' רעות המתרגשות קשות אשר כח בהם לאבד עולם. הלא הוא כי ראה שבטים שבטי יה ברעה גדולה יוסף לקוח למות ואחיו מטים להרוג כי באש קנאתם ימהרו לשפוך דם ואוי מי יחיה אחרי כי קדושים אשר בארץ עמודי שמים יהי עון דם צדיק יסוד עולם תלוי על צואר'. וגם עצת ה' אשר יעץ נמהר לשלח את יוסף לפני אחיו מצרימה לטובתם היתה מתבטל' ויחפרו ויאבדו בגלות ההוא. ע"כ מה עשה ראה והתקין שלוח שרי קדש ג' מלאכים ידברו אל יוסף לנחותו הדרך למען ישכיל את אשר יעשה. לעת מצוא עם אחיו למען יעבור מצרימה ואל יהרג תחת ידם כאשר יבא בס"ד. כי לולא היתה אמרי שרפי קדש אליו טרם יקרב אליהם היה מומת בידם כי חפשיות בחירתם ושנאתם גם קנאתם יוציאו דבר בלתי מתוקן מתחת ידם:
והנה הן זה כללות הענין. ובו נבא אל ביאור הכתובים בסדרן כהלכתן והוא כי הנה יעקב היה מסתפק בשנאת אחיו את יוסף אם קטנה או גדולה כי יבושו מהראותם לפניו. משא"כ יוסף עצמו כי הוא היודע ועד ממראה עיניו ומשמע אזניו רבה משטמה. ע"כ יעקב היה נכוה בשתי אשות מצטער מצער בניו על היותם בשכם מקום מוכן לפורענות. ואף גם מדאג' מדבר גואלי דם בעלי שכם פן יחם לבבם לנקום נקמת עיר שכם מאת בני יעקב המחריבים אותה. ב' כי לא עמד איש אתו מוכן לשלח לראות את שלום בניו בלעדי יוסף ויצר לו פן עליו יהיה משלוח ידם לבלע ולהשחית. על כן רצה לנסות את יוסף לדעת את אשר בלבבו כי לפניו גלוי כמדובר:
וזה מאמר הכתוב ויאמר ישראל ביושר ותמימות לבב. כי על כן לא נאמר יעקב כי אם ישראל הלא אחיך רועים בשכם כלומר כי נורא המקום ההוא מרוע הכנתו וכי רבה משטמתו ואדאג עליהם. אך לא אחליט מאמרי לשלחך אליהם לדרוש שלומם וטובתם עד מלבך תוציא מלין. וזהו אומרו לכה ואשלחך כלו' איני אומר אשלחך ולכה כי ירא אני פן לבלתי עברך על צוויי לא תחוש אם תסתכן רק לכה כעצמך על פי בחירתך ועצת לבך ואחר לכתך מעצמך בלי היות לבך נוקפך ואז ואשלחך אליהם למען תלך בדרך מצוה לעשות מצות אביך ועל כן עד אומרו הנני מוכן כי אין פחד שלחני לא אמר לך נא ראה וגו'. והוא כי אמר יעקב בלבו אוי לי אם אומר ליוסף ירא אני את אחיך פן יהרגוך כי אולי אהיה חושד בכשרים וגם לא לאמר ליוסף אם חושדם פן יחטיאהו לכן היה מטמין ברמז אולי יחוש ובשב ואל תעשה ישמור רגלו מלוכד:
ויובן בזה מאמרם ז"ל (שם פ' פ"ד) על וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו שרמז לו יוסף שיזכור יום הפרדו ממנו שהיו עסוקים בהלכות עגלה ערופה כי אחשבה כי לא במקרה היה התעסקו אז בעת ההוא בהלכות ההם. אך עשה כההוא תלמיד במסכת עוקצין כי להיותו מסתפק רמז לו ליוסף אשר נפשו יודעת מאד אשר בלבבם יחוש פן יתקיים בו כי ימצא חלל באדמה אולי יתן אל לבו ויאמר לו כמאמר שמואל הנביא איך אלך ושמע שאול והרגני כי היכא דשכיח היזקא חוששין כן יאמר יוסף לא כן אבי כי השטימוני אחי אך בראותו כי אדרבה אז נחרץ ויאמר הנני. אז בטח לבו וישלחהו ויאמר לו לך נא ראה כו'. לומר עשה זאת איפה והנצל מחששתי ולא תתעכב שם כרגע. רק לך נא וגו' ומיד שוב והשיבני דבר והוא כי הולכי בדרך מצוה אינן ניזוקין. וע"כ לא תתיצב שם רק עודך רואה שלום אחיך ושלום הצאן ושוב מיד כי נמצאת תמיד עוסק במצוה. בלכתך ובראותך שלומם ובשובך אלי ובזה לא תחוש כי לא תזיק כי הולכי בדרך מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. משא"כ אם יום או יומים תעמוד אתם שם כי בהאריכו שם לא יחשב לו למצוה עד שבתו. ועוד הוסיף לשלחו מעמק חברון מקום אשר עמד שם אברהם אשר התפלל על המאורעות רעות העתידות להיות בשכם למען יגן זכותו. וזהו וישלחהו מעמק חברון הוא מקום אברהם למה שהוא הולך לשכם כי על זה התפלל אברהם כאשר בא עד מקום שכם כמאמרם ז"ל אמנם יוסף גם כי ידע כי רעה בלבבם רוח אחרת עמו אומר בלבו מי יורדני ארץ וה' העלני גם עלה על אחי כי כה הראני ה' והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה וישתחוו אלומותם לאלומתי ואין זה כי אם אלכה לי אצא השדה אל צאנם. ושם יקדו וישתחוו לי וא"כ איפה למה אירא וה' אתי האם יוכלו הם לבטל שעה שעומדת לי מאתו ית' ע"כ תחלת דבר המלאך הדובר בו היה להסיר תועה מלבו בל יבטח בחלומו כי גם אם יהיה זה פתרונו לא תמנע בחירתם מהם ואל יבטח במשענת קנה הרצוץ ההוא בחלומו כ"א אש קנאתם תבער בם מה יהיו חלומותיו האם יקומו ויעזרוהו יהיה עליו סתרה ומה גם כי אין זה פתרון חלומו ההוא כמדובר. וזהו וימצאהו איש והנה תועה בשדה כמו שנתבאר בס"ד והוא כי למה שכל חפץ ה' היה הלוך ילך לרדת מצרימה ככל הכתוב ע"כ לא רצה ישוב מדרכו אך מדאג' מדבר פן יסתכן. ראה והתכין ע"י ג' שרפי קדש:
והענין כי הנה יוסף היה מתנהג בשררה עמהם כאשר כתבנו על רועה את אחיו בצאן ומתגאה עליהם. ואולי פיו ימצא תוכחות והנהגת שררה כאשר בתחלה בבוטחו בחלומו הלא לא ימלט נפשו כי ימיתוהו באש קנאתם. ע"כ בא האלהים ביד מלאכיו לנחותו הדרך אשר ילך בו אתם. והנה אם היה המלאך בפתח דבריו מגיד דבר אכזריותם עליו הלא יסוג אחור ויעלה אל אבוי ולא היתה נעשית עצתו ית' להוריד את יוסף מצרימה ע"כ מה עשה לאט לאט הודיעו באופן יאחז צדיק דרכו ולא ישוב אחור כי אם אז יכנע ויחנן קולו כעיני עבדים אל יד אדוניהם לקרר דעתם בל ימיתוהו תחת ידם וישמט מידם ללכת מצרימה. והוא כי לולא באו המלאכים הנה היה מחזק מצחו לעומת מצחם כדרכו. וגם מה בבטחו בחלומו והיה מת תחת ידם. ע"כ בא הראשון והסיר מגן חלומו אשר בטח בו מנגד עיניו והודיעו כי תועה הוא. ולא יעוז במעוז החלום נגד בחירתם וז"א תועה בשדה כלומר תועה אתה בחלום אשר חלמת והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה שעולה על רוחך כי בהיותך אתה בשדה עתה יגדלוך. תועה אתה בזה כי אין זה פתרונו וגם לא יגן חלומך בעדך. וזה נקודת הבי"ת בפת"ח ולא בשו"א שהוא כאו' בהשדה הידוע הנ"ל הוא שדה החלום ולא הכביד עליו פן ישוב אחור. רק הניח הדבר ברפיון. ועדיין היה נדון בקרבו אם לפניו ילך ואם יחדל ע"כ בא הב' ואמר לו מה תבקש. כלומר התבקש שלומ' או מלחמה וע"כ לא אמר את מי תבקש לומר האם תבקש אחוה ושלום אל תירא. וע"ז השיב ואמר את אחי אנכי מבקש לומר גם שהם לא יבקשו אחוה. אנכי מבקש אחוותם ובזה אינו מיותר אומר אנכי מבקש אחר אומר את אחי אך הגידה נא לי איפה הם רועים כלומר כי אם הם בשכם ירא אני כי הוא מוכן לפורענות. ועדיין לא נגלה אליו פירודם העצמי מאחות בני רחל כי לא ערבו אל לב שני המלאכים לומר פן יחזור מדרכו אך אחרי אומרו את אחי אנכי מבקש. שהוא יבקש אחוה עמהם עם שהם לא כן לבם אז בא המלאך הג' ומצא את לבו לאמר לו בפירוש נסעו מזה היא האחוה כמאמרם ז"ל (תנחומא פ' זו) ממנין זה:
ועל פי דרכם אחשוב כי זה כוון באומרו דותינה ולא דותנה. לומר כי עשו אחוה מהעשרה לבדם ולא כללו בתוכם את שני בני רחל. והנה אחרי אשר נאמר זה אליו לאט לאט ובשובה ונחת ולא מתחלה נסעו מזה לא גדל התפעלות להתחבר לברוח רק על משמרת שליחתו נצב ומה גם כי ראה המלאך הג' כי מראה מקום הוא לו כי הם בדותן. אז אמר בלבו לו היה פחד למה יראני און ועמל יביט. אך אין זה רק שהא' היקל והסיר טעות בטחוני ממני פן בזדון אתן מצה. והב' זרזני יותר שאבקש אחוה ושלום. והג' הודיעני עוצם פרוד למען לא בלבד אבקש שלום כי אם גם אפיל תחנתי בלב נשבר כי רעה בלבבם וכן היה שהיה מתאבק ובוכה ברגלי כל א' ות' מהם כמשז"ל (ב"ר פ' פ"א) באומר אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו. וע"י כן מצא חנינה ונותרה בו נשמה וירד מצרימה אל המנוחה ואל המעלה המעותדת לו מן השמים ולקבל עונש' ביני וביני ויצדק במאמרנו זה מאמר פרקי ר"א (פרק ל"ח) הלא הוא וימצאהו איש והנה תועה בשדה שהיה גבריאל. ולפי זה השני היה מיכאל והג' רפאל ולמה היו שלא כסדרן ולא היחל מיכאל אך באשר כתבנו כי הראשון בא להסיר מלבו בל יבטח בחלומו הוצרך יהיה ע"י גבריאל כי כל החלומות נמשכים ממנו כי על כן אמר בספר הזוהר שנקרא החלום אחד מס' בנבואה שהיא המדרגה ששים מהדרגת הנבואה כנודע ליודעי חן כי ממקום המתייחס אל הנביאה למעלה עד מדרגת גבריאל יש ס' מדרגות. וע"כ בפי' נקרא גבריאל בעל החלום במס' ברכות (דף נ"ז) ומיכאל בעל החסד הורהו יהיה מושך חסד ומבקש שלום גם שלבם לא כן והשלישי המחבר מדות חסד וגבורה ברחמים הודיעו כי לא יבטח בו יוכל לחברה כי נסעו בבחירתם מחבור אחוותם. או למ"ד נסעו ממדות הקב"ה והוא חיבור והפשרת המדות לתוך השלום. כלל הדברים כי מה' יצא הדבר להכין אותו ולסעדו. הלוך ילך ונסוע מצרימה להשתרר גם השתרר במלכות שלמה למען טרם ישתעבדו ישראל למצרים תהיה השכינה אשר את יוסף מושלת על הארץ לבלתי יכנעו זרע ישראל תחת טומאת מצרים בעצם ויאבדו חלילה ומה גם גם אשר התעתדו לעבוד ע"ג כאשר כתב אצלנו כל זה באר היטב:
ויתכן על פי דרכנו הענין הלזה בכוונת המסרה שאמרו כי תועה שלש במקרה תועה בשדה חמורו תועה אדם תועה מדרך השכל כו' והיא כאשר ידענו כי אין החומר הוא האדם רק הנפש כד"א על בשר אדם לא ייסך הרי כי אין הבשר הוא האדם. ובזה יאמר מה שתראה את יוסף תועה בשדה כאיש נבוך להעדר הנהגת חמורו הוא החומר אשר לו הוא התועה והנבוך. אך שתאמר אדם שהו' נפשו הרמתה היודעת מאד את מעשה ה' התחשבהו תועה מדרך השכל. וזהו אדם שהו' הנפש תועה מדרך השכל בתמיהה לא כן הוא כי הלא בקהל רפאים הוא בית שר הטבחים כי רפאים שם הוא בית פרעה ועמו כי רפאים יחשבו אף הם כמתים שם ינוח לו שם יגדל ויצלח למלוכה כי מה' היתה לו כמדובר:
יח[עריכה]
ויראו אותו מרחוק וגו'. הנה דרך השלם כי גם שישטום את שונאו בהיותו רחוק כאשר יקרב אליו והוא נגד פניו ישוב מחרון אפו ולא יכבד כל כך כאשר טרם יקרב אליו אמרה תורה כי כדבר הזה קרה למו כי בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו בהסכמת כלם. אך כאשר קרב אליהם עוד מעט אל המיתו לא נשאו נפש רובם רק שנים מהם. וזהו ויאמרו איש אל אחיו וגו' לכו ונהרגהו. אך כאשר בא יוסף אל אחיו בעצם אז ויפשיטו וגו' אך לא אחד בהם חפץ המיתו:
והנה אר"זל (ב"ר פ' פ"ה) ויתנכלו אותו להמיתו שהשיסו בו את הכלבים שימיתוהו ואחשבה ע"פ דרכם כי הלא השלמים ההם את ה' היו יראים ולא ערבו אל לבם לשלוח יד בצדיק יסוד עולם אך התחכמו לו לגרות עליו את הכלבים באומר בזאת יבחן אם צדיק וישר הוא ולא חטא על הנפש בהביאו דבה רעה כי עשה למען יוכיחנו אבינו או אם נאץ האיש הזה את ה'. כ"א שן בהמות תשולח בו אז יודע כי לא צדיק הוא ובעונו ימות וידנו אל תהי בו ואם לא נדעה. ולהפך יותר בזכותם אחשבה כי לא נעלם מהם מאמרם ז"ל (ש"ר פ' ל"א) על פסוק לא תשא שמע שוא מכאן שהמוציא שם רע ראוי להשליכו לכלבים שנא' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא ויעשו לו כן ויתכן כי הם אמרו שלשה דברים. (א) הנה דרך כלל הוציא שמע שוא וראוי להשליכו לכלבים ולא נחטא כי גמול ידיו יעשה לו וידינו אל תהי בו. (ב) כי הלא הא' שבדבות הלא הוא על שנחשדנו על ידו אבר מן החי. והנה מדה כנגד מדה יאכלוהו חי. (ג) נשא פנינו אל יעקב אבינו באמור אליו ידינו לא שפכה את הדם הזה כי אם הכלבים עזי נפש לזר חשבוהו והיה בא לישא שה מהעדר ואכלוהו ויכלוהו והו' יבין לאשורו כי אין זה כ"א חרב הביאו את דבתם רעה אך לא נעשתה עצתם כי ויהי ה' את יוסף ומוראו וחתיתו נפל עליהם כי צדיק וישר הוא ולא חרץ כלב עליו את לשונו. אכן שמעון ולוי כי לבם כלב הארי לא נתקררה דעתם. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו' ועתה וגו'. והו' כי אמרו לא בצדקתו מלט נפשו כי אם להיותו בעל החלומות שעתידין להתקיים כי קיימ' ליה שעת' ועל כן לא המיתוהו. אך לא יבצר כי בן מות הוא כענין ר' יוחנן (תענית דף כ"א) דעל דהוה קיימ' לה שעתא לא שדא מלאכ' ביה גוד'. וזהו הנה בעל החלומות הלזה בא. שאם לא כן לא היה בא לפנינו מתחת ידי כלבי צאננו לכן ועתה וגו'. ונראה מה יסכונו לו חלומותיו כי בחיריים אנחנו ולא יבצר ממנו כל אשר נחפוץ לעשות. ובמה שכתבנו מרז"ל במס' ברכות (דף נ"ז) כי גבריאל המלאך נקרא בעל החלום אפשר כי שמעון ולוי שלמים היו ראו את גבריאל. וגם יוסף כי לא משו הג' מלאכים מלהיות עמו כבני לויה. ואמרו אל נתמה אם נצול מהכלבים כי הנה בעל החלומות הוא גבריאל הלזה בא עמו ומתלוה אליו כמאמרם ז"ל כי הוא האיש אשר מצאו תועה בשדה. שיראה מרז"ל כי לא הניחוהו המלאכים. כי זה לשון רז"ל (ב"ר פ' פ"ד) ג' מלאכים נזדווגו לו שהו' כי נתחברו והיו עמו לשומרו והנה לא יוכל להציל רק ממשוללי בחירה. אך לא מידינו. כנודע כי בעלי בחירה אין מוחה בידם כמבואר אצלנו בספר חבצלת השרון ויוצדק בזה אומרו בעל החלומות כי הוא בעליו ממש. כי נמשכים החלומות הצודקים והאמתיים ממנו. לכן ועתה לכו ונהרגהו כי אנו בעלי בחירה ונראה מה יהיו חלומותיו: או יאמר בעל החלומות על יוסף. ויקר' כה ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק נוקם ה' ובעל חמה. כי הוקשה למו איך יכנה את ה' בדופי כזה שהו' בעל חמה חלילה. ואמרו בב"ר שהו' להפך לו' שאינו כב"ו שהחימה מושלת עליו לעשות יותר מטבעו כי תבער בו. ולא יאמר די עוד חמתו באפו אך הוא ית' אינו כך אך הוא בעל החימ' ואדון עליה לקצר ולהארי' ולמונעה כרצונו. ועד"ז יהיה אומר פה הנה בעל החלומות שהו' בעל ושליט בם ולא חלם אותו מעצמו אלמל' היו רעיוניו למשול בנו. וע"כ על משכבי' סליקו ואמר הלזה בא לו' האם ע"ז בטח לבו כי לא נוכלו לו. כי שעה עומדת לו למשול בנו ואמרו ועתה לכו ונהרגהו לו' אין ספק. שאם נניחהו ויחי' יעלה לגדול' ומשול ימשול בנו. ולא יבצר שהשב ישיב לנו את אשר גמלנו אותו. ויהרגנו על אשר התנכלו אותו להמיתו. א"כ אחר שהו' בעל החלומות מעותד למשול בנו ולשלם גמולנו בראשנו. לכן טוב טוב הוא כי ועתה שהו' בידנו שנשכים להורגו טרם ימיתנו הוא וז"א ועתה וגו'. ע"ד הבא להורגך השכם והורגו. ולשלא ירגיש אבינו נאמר לפניו דבר. יאמין לשמועתנו והו' חיה רעה אכלתהו. כי בזה יאמנו דברינו כי יאמר כי הוא מדה כנגד מדה הוא הוציא דבה כי אחיו היו אוכלים אבר מן החי. על כן נאכל כמות שהו' חי ויתן אל לבו כי מה' יצא הדבר. ולא אמרו חיה רעה הרגתהו רק אכלתהו שהוא אכיל' בעודנו חי כנגד דבת אכילתם מן החי. ואומרם רעה כנגד דבתם רעה ונראה מה יהיו חלומותיו נגד בחירתנו:
כא[עריכה]
וישמע ראובן וגו'. הנה כאשר היו כקוצים בעיני אחיו חלומותיו ודבריו. כן היו לראובן כדבש למתוק כי היה כמבשר בעיניו כי בשומעו ואחד עשר ככבים שמח בלבו. כי אמר ברוך ה' ואעשיר והנני בכלל השבטים ולא גרעתי על דבר בלהה כי בלעדי לא היו רק י'. ועל כן היה אפשר כי לכן שת לבו להצילו מיד אחיו. לז"א וישמע ראובן אומרם ונראה מה יהיו חלומותיו והיה הדעת נוטה שעל כן היה עושה. לזה אמרה תורה אל יעלה על לב איש כי עשה כן למען בשירתו אשר נתבשר על ידו. כי לא היה רק למען הציל אותו מידם. ולא לשום בחינה זולתה כאשר יבא ביאור המאמר בס"ד באומרו אילו ידע ראובן וכו'. ומה עשה לשישמעו דבריו עשה עצמו כאלו הוא מכלל מבקשי רעתו. כי אם שאין ראוי להכביד עליו יותר מדאי וז"א לא נכנו נפש. כלומר גם אנכי בכלל המכים אלא שאין ראוי נכביד עליו עד נפש ואומרו לא מלבו כי אם לבל יחשבו שלאהבת יוסף היה עושה. אך אחר החילם להתפייס אז גלה דעתו ואמר אל תשפכו דם כלומר לא עלה על רוחי מעולם לשפוך דם רק אתם בלבד. ואליכם אני אומר אל תעשו העולה על רוחכם. ועל כן לא אמר אל נשפוך דם. וגם עצתי להשליכו הבורה לא שאטפל עמכם חלילה לי רק שתעשו אתם לבדכם. וז"א השליכו אותו אל הבור וגו' ועל כן חזר בפסוק זה לומר ויאמר ראובן. גם כי הוא המדבר עד כה וגם ייתור אומרו אליהם למה שהדברים הראשונים לא היו כן לבו. אך דברי ראובן האמתיים בכל לבו לא היה רק אל תשפכו דם וזה היה אליהם לא שיוכלל גם הוא עמהם רק אליהם לבדם. ואומר ויד אל תשלחו בו יובן במאמרם ז"ל (ב"ר פ' צ"א) על פסוק ויאסור אותו לעיניהם. יוסף כשאסר את שמעון היה משליך לו פטומות. ושמעון כשהשליך את יוסף בבור היה זורק בו אבנים. ובזה יתכן חשש ראובן פן יעשה כן ויוכל כי הוא בעל בחירה. על כן הקדים ואמר ויד אל תשלחו בו כלומר אחרי כן. כי טוב להניחו בבחירת נחשים ב"ח מבחירת בני אדם כאשר יבא בס"ד:
והנה כונת ראובן אליהם היתה לאמר. הנה נסית' להשליכו לכלבים על נושאו שמע שוא. ובייחוד על דבר אבר מן החי ולא שוה לכם. עשו זאת איפה ולכו לקראת נחשים אשר בבור הזה לשתי בחינות האחת כי הנחש הוא הראשון שסיפר לשון הרע והו' הנותן נקמות על מספרי לשון הרע כמאמר חכמינו ז"ל על אם ישוך הנחש בלי לחש אומרים לנחש אריה טורף ואוכל זאב דורס ואוכל את מה הנאה יש לך. משיב ואומר מה יתרון לבעל הלשון המדבר לשון הרע מה הנאה יש לו. עוד שני' על דבר הבחינה השנית של הדבה רעה. והיא שהיו תולים עיניהם בבנות הארץ מתייחס אל לה"ר של נחש שהיה על ידי תלותו עיניו בחוה כמז"ל (שם פ' י"ט) שהיו עסוקים במשגל ונתאוה לה כו'. וז"א השליכו אותו אל הבור הזה המיוחד שמים אין בו אבל נחשים יש בו. וכל חפצו היה למען הציל אותו מידם כלומר מידם שהה בעל בחירה ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. משא"כ בהיות ב"ח כי מוראו וחתיתו תפול עליהם כי צדיק וישר הוא וצלם אלהים שלם בפניו ולא ירעו ולא ישחיתו אותו. אך חש פן אחר השליכם אותו פן מגבוה ירגמוהו באבן על כן אמר ויד אל תשלחו בו כי בעלי בחירה הם כמדובר. ויעשו כן. והנה שבתם לאכול לחם אחר השליך אותו הבורה. הלא כמו זר נחשב אנשים צדיקים כהם ישבו לאכול לחם ולהטיב לבם אחר עשותם רעה אך אחשבה זאת עשו למען שכך אש חמסם אולי יוכלו הועיל הואיל יערוץ חרון אפם מהם וירחמוהו. וכן היה כי ע"י כן שב אשם מהם ויקלו ממנו. וישמעו לקול יהודה לבלתי המיתו כעולה על רוחם. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פ' צ"ב) על פסוק וישתו וישכרו עמו כי עמו שתו יין אך לא מאז נפרד מהם יוסף:
ואחשבה לפי דרכם. כי מעתה החילו לבלתי שתות יין מדאגתם על אחיו ויצדק באומרנו כי היה עם לבבם לבקש האהב' ורפיון שנאה להקל מעליו ועל כן הזירו עצמם מן היין כי יתאדם ויתאבזרו שותיו. והוא הפך כונתם כאמור וזהו אומרו וישבו לאכול לחם. כלומר אך לא לשתות יין ובראות יהודה כי הלך לקראת נחשים ולא עשו לו מאומה והוא גר אתם ואין מכלים אז נחרץ יהודה ויאמר מה בצע כו' לומר כי הנה עד כה היינו מסתפקים בכשרותו ובאנו לנסותו היש ה' אתו להציל מן הכלבים ובבור מן הנחשים ועקרבים ועתה היה ראה ראינו כי היה ה' עמו זה פעמים אין זה כי אם על כי צדיק וישר הוא ואת אלינו יתייחס בצדקתו ואם כן איפה מה בצע כי נהרוג את אחינו. והוא לומר הנה עד כה שתים רעות היו מועצותיהם ראשונה מהאומרים לכו ונהרגהו. שנית העולה מהסכמתם לבלתי העלותו מהבור עד יגוע כי יערב ללחם ומים. אם יום או יומים יעמוד לא יוקח משם ואם לא ישכנו נחש יומת מאליו. אך אני אומר לא כדברי זה. כי מה בצע כי נהרוג את אחינו. כעצת שמעון ולוי ולא כדברי אלו להניחו בבור עד יומת. כי הלא קרובים דברי אנו להיות כדברי אלו כי אין בין הריגתכם אותו להשאיר אותו בבור כי אם הכסות דמו בל יראה כאשר בהרוג אותו כי במותו בבור יבלעבו דמו ויאסף אל עמיו ועל כן על העצה השנית אמר וכסינו את דמו כי גם הוא בלתי ראוי אך שמעו לא דברי לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו' והוא לומר הנה נסיתם להשליכו לכלבים אל הוציאו שמע שוא ועל דבר אבר מן החי ולא שוה לכם וכן על השנית על דבר תליית עינינו בבנות הארץ ותראו כי אין מה נשאר עתה מהדבות. אם לא דבת קראנו עבדים אל בני הלחנות וגם קנאת החלומות פן יעלה לגדולה ומשל ימשול בנו. ועל כן אני אתקן על הראשונה לכו ונמכרנו לעבד תחת דבת העבדות. ועל השנית יהיה לישמעאלים למה שהולכים להוליד מצרימה כי שם אין פחד גדולת' אליכם כי הלא יחייב מזל מצרים כי אין עבד עולה שם לגדולה ולא ישדד הוא יתברך הוברי השמים בשביל יחיד. ושמא תאמר הלא נחייב את ראשינו למלכו של עולם כי מקרא מלא דבר' תורה וגונב איש ומכרו וגו' מות יומת הנה זאת תקנתנו כי וידנו אל תהי בו כי אחינו וגו'. והוא אצלי נתינת ב' טעמים. הא' שמעתי טעם בעל פה בשם הרמ"ע ז"ל ואני אבא אחריו ומתורת ה' אלמדנו. ועוד אוסיף טעם ב' וגם מוציא אני אותו בכתוב. והוא כי הנה ארז"ל (סנהדרי דף פ"ו) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו פרט למצוי אצלו כבן ואח וכיוצא. והן זאת חשבתי כיוונו הכתוב באומרו כי אחינו בשרנו הוא. כלומר ואין מצוי אצלינו יותר מזה. עוד טעם ב' כי שם נאמר בבריית' ההיא. כי אין החיוב רק במי שגונב ומחזיק ותוקף בו לזכות תחלה ואח"כ מוכרו. שנאמר והתעמר בו ומכרו. ובזה יאמר וידינו אל תהי בו כלומר לתקוף בו תחלה. באופן כי נזכרנו ב' טעמי פיטור. (א) באומרו וידינו אל תהי בו. (ב) באומרו כי אחינו כו' וע"י כל זה וישמעו אחיו. ובגלל הדבר הזה גם שעברו מדינים וסוחרים לא רצו למכרו רק לישמעאלים למה שהם הולכים להוריד מצרימ' ושם ימכרוהו ויהיו בטוחים בל יעלה עוד לגדולה ויובטחו מדאגתם. פן ישתרר עלימו. ובזה יבא על נכון מקרא שכתוב ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו'. כי מה בצע בהזכיר מדינים וסוחרים בכתוב. אחר שאינן לא לוקחים ולא קונים כעת אך יאמר הביטו וראו כי כל ישעם וכל חפץ לבלתי יעלה לגדולה כי הלא עברו אנשים מדינים סוחרים ולא מכרוהו לא' מאלה הוי אומר כי אין זה כ"א שחששו פן יובילוהו אל מקום אחר ולא יורידוהו מצרימה. כישמעאלים שהולכים להוריד מצרימה ומזה נמשך שויביאו את יוסף מצרימה כי המה המיוחדים להוריד מצרימ' מהשאר ובשוב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו כי אמר אין זה כי אם שלקחוהו למות וקרע על מיתתו. אך כאשר וישב אל אחיו לא ערב אל לבו לאמר להם שהמיתוהו בל יהיה כמוציא דבה. אולי לא כן הוא והם לא הגידו לו מפני הנדוי שגזרו אך אמר הנה הילד איננו אם מת ואם חי ואהה עלי מק"ו והוא כי בספר יוסף חלומו היה כמבשר בעיני ראובן. באומר מה לי עוד בשור' כ"א אומרו ואחד עשר כוכבים. שיורה שזולת יוסף יש י"א שבטים. ואילו על דבר בלהה הייתי בלתי בא בכלל שבטים. אינם כ"א עשרה. ועתה אמר אליהם אם הילד שעיקר בשורת החלומות בעצם היה עליו. ועם כל זה איננו. וא"כ איפה אני שבשורתי שהייתי בא בכלל אחי. הי' כלאחר יד ע"פ דרכו. אנה אני בא האם אזכה לבא בכלל אחי. אוי אמר הילד על עון שנוגע בכבוד אחיו. שהבי' את דבתם רעה נענש ואיננו. וא"כ איפה אני שבלבלתי יצועי אבי אנה אני בא היכן יהיה חלקי. או קרוב לזה אם לעושי רצונו כך כי הילד הצדיק איננו ואני שיש בי עון אנה אני בא היכן יהי' חלקי. ואמר זה אל אחיו למען יכוו בצרבת מאמרו. כי ק"ו הם אנה יהי' חלקם על דבר הילד. והוא מאמר ר' יוסי בן צרידה לקרובו. ועל פי דרכנו למדנו לימוד נאה עד מאד כמה הקפידה תורתנו הקדושה בדבר סרה על איש אשר יעשה את הרע. כי הכתוב הס שלא להזכיר את עושה הרעה בשם בהזכיר רעתו. כי הלא מאמר איש אל אחיו סיפר באמרם לכו ונהרגהו. ולא הזכיר אותם בשמם שהם שמעון ולוי עם היות על דבר אמת. ומה גם הדוברים על אשר לא חטא. וכמה חביבה מדת המספר בשבח חבירו. כי הלא את ראובן שלא הציל את יוסף. כ"א אדרבה צוה להשליכו הבורה מלא נחשים ועקרבים כי לו היה נשאר שם. היה מצטמק ורע לו. ועם כל זה ככרוזא קרי בחיל מקר' שכתוב וישמע ראובן ויצילהו מידם כי לא בלבד הזכיר שמו רק הפליג בשבחו כאלו הצילו. על דבר טוב הכוונה אשר לא בא אל הפועל. והוא ענין מאמרם ז"ל. במדרש (תנחומ') וישמע ראובן. לימדתך תורה דרך ארץ שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח. שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם. בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו אילו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו (שמות ד') וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח מלבו. בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה בועז יודע שכותב עליו (רות ב') ויצבט לה קלי. עגלות ופטומות היה מביא ומאכל לה. לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומשיח. והקב"ה חותם על ידם דכתיב אז נדברו יראי ה' כו':
ולבא אל ביאור המאמר נשית לב אל הערות הראיות להעיר בו (א) כי אין ראשו סופו כי היה לו לומר כשאדם עושה מצוה יעשנה בשלמות. שאילו היה יודע ראובן כו' בכתפו היה טוענו כו' שהיה משלימה בעצם או יאמר יעשה אותה בלב שמח. שעל שעשאה ראובן בלב שמח. כתב אחריו הקב"ה ויצילהו מידם. (ב) מאין לנו שעשאה בלב שמח ואדרבה מאשר לא עשאה בשלמות מורה היות לבו בלתי שמח. ואם הכוונה יעשה אותם בלב שמח לא כראובן שאם היה יודע שהקב"ה כותב עליו כו' היה טוענו כו' אך לבלתי יודעו כן לא שמח לבו ולא עשאה בשלמות זה לא יתכן. שא"כ בא המדרש לספר בגנות ראובן במקום שהתורה משבחו וכן לא יעשה וגם הוא הפך ענין אהרן שמעיד עליו הכתוב ששמח בלבו ועוד שא"כ לא היה הכתוב מעלה עליו כאילו הצילו באומר ויצילהו מידם. (ג) כי מאומרו אילו היה יודע ראובן כו' יורה כי יוהרא הוא מבקש כי לבלתי יודעו לא גמר המצוה כראוי. ואין לך דופי גדול מזה וההיקש בקושי זה באהרן ובועז וחלילה לגדולי עולם ללכת בגדולות ובנפלאות כאלה. (ד) למה זה הודיעני ית' דרך ארץ זה ג' רגלים בראובן ובאהרן ובבעז. (ה) מי הגיד לו כיוונה תורה דרך ארץ ולא לספר בשבח ראובן בלבד. (ו) אומרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה ועכשיו שאין כו' מה צורך אל הקדמה מה שהיה לשעבר לשאול על מה שהוא עתה. (ז) כ"א על כתיבה עליונה ידבר מי אמר לו שאין נכתבין לפניו יתברך ומשנה שלמה (אבות פ"ג) התנא דבר וכל מעשיך בספר נכתבים. ואם על כתיבה בעה"ז. האם כל מצות אשר נעשו על הארץ כתבום נביאים. (ח) אומרו ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה מה זו שאלה היבצר לפניו יתברך מי יכתבנה. (ט) למה נתייחדו אליהו ומשיח מזולתם. ולמה הוצרכו שנים ואיך נלמד מפסוק אז נדברו כו':
אמנם הנה הקשו לרז"ל בכתוב. אומרו וישמע ראובן ויצילהו מידם שמורה שהציל לגמרי והוא לא עשה כן רק שמנע הריגתו בידים. אך עודנו מעותד למות בידם בתוך הבור ביד הנחשים ועקרבים. או בהמנעם מהעלותו כי ישאירוהו שמה עד ימות ברעב ובצמא כאשר היה על לבבם. לולי מאמר יהודה באומרו וכסינו את דמו כמפורש למעלה על כאלו גזר ואומר כי אין זאת רק על עשותו המצוה בלב שמח הכתיב עליו הכתוב שהצילו כי מעלה עליו שכר כאלו הצילו לגמרי ואילו לא נאמר זה פעמים היה אפשר לומר שאין כוונת תורת ה' רק ספר בשבח כוונת ראובן. אך לא ללמד דרך ארץ לזולתו רק ישאר הדבר אל השכלת הבא ללמוד מראובן לעשות כמעשהו אך מאשר חזר הכתוב הזה בעצמו. שבו ידבר ואמר למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו אחר אומרו ויצילהו מידם. הוא ללמד לאדם דעת יעשה בלב שמח כי על שעשה כן ראובן העלה עליו הכתוב כאלו הצילו והביאו אל אביו. ושמא תאמר אדרבה מאשר לא השתדל לגמור הדבר. ולשים נפשו מנגד לטוענו ולהשיבו אל אביו כי אם ברפיון הניחו שם כמתרפה במלאכתו יורה כי לא שמח בלבו בעצם. בעשותו הדבר מלבו מנפש לז"א שאילו היה יודע ראובן כו' לומר מה שלא גמר הדבר לעשותו ולטענו על כתפו לא היה רק מדאגה מדבר שלא ידע שיכתוב בתורה ויצילהו שאילו ידע ודאי היה עושה כן. והטעם כי הנה אמר בלבו לא יחשבוני לעושה לשם שמים ואדרבה אם אחזיק בדבר בכל תוקף הלא יאמרו היתכן כי הוא הבכור ולא יקנא על יוסף המשתרר עלינו יותר ממנו אך אין זה כי אם להורות אמיתת חלומותיו כי אז טוב לו כי אמר שראה בחלומו אחד עשר כוכבים משתחוים לו וזו בשורה גדולה לראובן שנכלל בכלל השבטים ולא נדחה על דבר בלהה. ועל כן הוא מתחזק להצילו הן מאהבת בשורתו הן למען בהחיותו יחזיקו לקיימים חלומותיו להחשיב את ראובן מכלל שבטי יה אמנם אילו היה יודע שהתורה תפרסם כי כונתו לא היתה רק להצילו ולא לבחינה אחרת לא היה חושש לחשדתם כי עדות ה' נאמנה להכחישם. ואם כן ראוי הוא תחשב לו לצדקה כי אלו הצילו הצלה גמורה כאשר היה עם לבבו וא"כ איפה טוב לגבר ללמוד דרך ארץ יעשה המצוה בלב שמח מק"ו ואם מי שלא גמר המצוה על שמחת לבו העלה עליו הכתוב כאלו עשאה מה עתה גם העושה אותה ובשמחת הלב שאין ערך אל זכותו לפניו יתברך:
ואפשר כיוונו גם כן לתת טוב טעם אל אומרו למען הציל אותו שיורה שאין מייחס אליו רק שעשה הכנה למען הציל ומתחילה אמר ויצילהו כאלו הצילו כבר ממש וגם הוא אומרו להשיבו אל אביו אך הוא נתינת טעם למה העלה עליו כאלו הצילו מידם. על טוב הכונה שהיה טוענו על כתפו ומוליכו אצל אביו וזה רמוז באומרו למען הציל כו' להשיבו אל אביו וכן באהרן בבא משה ליטול שררתו להיות סרסור ונביא בין המלך ה' ובין העם והיה משה חושש פן יקפיד. ואמר לפניו יתברך שלח נא ביד תשלח כמ"ש ז"ל (ש"ר פ"ג) שאמר שישלח ביד אהרן שהיה שלוחו תמידי ובישרו הוא יתב' ואמר אל תחוש שיקפיד כ"א אדרבה וראך ושמח בלבו. ולא מצינו שעשה הוראת שמחת לבב אמר מה שלא יצא בתופים ובמחולות לא היה רק כי לא ידע שיהיה הקב"ה כותב עליו וראך ושמח בלבו והוא כי היה ירא ליחשד בפני הרואים למחניף באומרם היתכן לא יקנא על אחיו אך אין זה רק חנופה חלילה ולא מלבו אך אילו ידע שהיה נכתב בתורה כך לא היה חושש באומרו כי הלא יראו אחרי כן עדות התורה ויחפרו ויבושו אך על בלתי יודעו לא רצה לתת פתחון פה לחושד ושישאר בחשדת לבו לעולם וכן בעז האם זאת גמילות חסדו לתת לה כדי תפיסת ב' אצבעות קלי לצדק' קרובתו אשר באה לבית מלונו וגם הכתוב יראה כממעט בזכותו בספרו המיעוט הוא אך אמנם אין זה כ"א שהכתוב לא הביט רק אל שמחת הלבב וטוב הכונה וש"ת אילו היתה שמחה בלבו למה לא הרבה בשבילה. ע"כ אמר אילו היה יודע בועז שכותב עליו ויצבט לה קלי פטומות היה מביא ומאכיל לה והוא כי אם היה חרד אליה חרדה גדולה להאכילה משמנים ופטומות לא יבצר מהרואים לאמר הלא עיניו נתן בה. כי הוא פנוי והיא פנויה. ומתנת אהבים הוא לה על כן לזות שפתים הרחיק ממנו אך אילו ידע שנכתב ויצבט לה קלי שהכתוב היה מספר בשבחו להאכילה. שהיה מורה שהכתוב מעיד עליו כי לשם שמים עשה ולא לפנויה זולת לא היה חושש לחשדתם כי הכתוב יסיר תועה מלבם כי יאמרו אילו היתה כונתו שלא לשם שמים חלילה לא היה הכתוב כותבו להורות טוב הכונה בשמחת לבב זה הוא פשוטו של דברים איש על מקומו:
ולבא אל כללות קצובן של מעמד שלשתן. ולא אמר די בא' אוב' מהם. אפשר למה שהמצות יתחלקו לשלשה מחשבה דבור ומעשה וכל אחד מהם צריך שמחת לבב ולא אשר היא מחשבה לבדה אשר אין בה פעולת דבור או מעשה. וע"כ הביא מאהרן על מחשבה שכל הענין אינו רק להיותו שמח בגדולת אחיו ועל הדבור הביא מראובן שנכתב עליו שהצילו במה שדבר לא נכנו נפש וגו' ומעשה הביא מבעז שויצבט לה קלי אלא שמתחיל בראובן להביאן כסדר מציאותן כל הקודם בזמן הזכירו תחלה:
עוד יתכן בהביאו משלשתן כי לא' משלש סיבות ימנע איש מעשות איזו מצוה שתהיה. ואם יעשנה לא תהיה בשמחה שלמה או פן יאמרו הרואים שאינה לש"ש כ"א יש בה פניית הנאה מה גם שלא יתערב בה חשדת נדנוד איסור שנית גדולה הימנה אם ירא פן יאמרו שמכוין לחנופה שיש איסור בדבר להחניף את זולתו לגנוב דעתו שלישית גדולה הימנה שחושדין אותו שהיא לכוונת עבירה אמר כי לא ימיש מעשותה בלב שמח ולא יחוש אחר שיודע בעצמו כי נכון לבו ועל הא' הביא מראובן שלא חש אל חשדת אחיו. שיאמרו שעל הנאת בשורת יוסף היה עושה. ועל השנית הביא מאהרן שהחששה היתה פן יחושו ויחשדוהו למחניף וגונב דעת אחיו ולא עשה רק יצא לקראתו בלב שמח והכתוב מעידו ועל השלישית הביא מבעז שעשה בשמחה ולא חש פן יחשדוהו למתנת אהבים ומה גם לאיש כמוהו שהיה חילול ה' בדבר באופן שמכל אלה ילמוד איש לעשות כל מצוה בשמחת לבב שהן מעט אשר עשה כל א' מאלה על טוב הכוונה נחשב למרובה למה שנמנעו להגדיל מפני הרואים ועל כן כל איש ירבה ולא יסור ומפני כל אלה לא יחוש. ושמא תאמר הלא אמרת אילו ידע ראובן וכו' אלו ידע אהרן כו'. והלא תאמר הנה לשעבר היתה המצוה נכתבת על יד נביאים בעולם הזה והיה לאדם ספק אם תכתב כי לא כל מצוה ומצוה היתה נכתבת ועל הספק ההוא היה נמנע מעשותה בשלמות פן יחשד כי שמא לא תכתב ולא יודע טוב לבוא אם כן איפה בזמן הזה שודאי אין כותב רק למעלה במה יבטח איש שתתפרסם טוכ כוונתו לשלא יחוש אל אחת מהחשדות האפשריות. וזה לשעבר היה אדם עושה מצוה כו' ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותם לזה אמר אליהו ומשיח והקב"ה חותם על ידם והוא ענין שכתבנו על (משלי ל"א) ויהללוה בשערים מעשיה. כי המעשים עצמן שהאדם עושה הן הם המפרסמים מעשיו ומהללים אותו. כי איכות קדושת מעשיו הנעשים כחות קדושה ושרפי קודש הן הם המפרסמים מעשיו ומשימים בלב בני האדם חן טוב העושה מצוה הלא נראה כמה חסידים משרתי ה' ועוסקים בתורה ומצות בסתר. ושמעם הולך בכל עבר ופנה אך אין זה רק כי מעשיהם עצמם הם יפרסמוהו ואם עושה לשמה מתפרסמת טוב כוונתם בשלשת העולמות על ידם. ודרך התפרסמן הוא באומרו שעל ידי אליהו ומשיח נכתב. ולבא אל ענין זה נבין מה ענין הכתיבה העליונה שכל מעשנו בספר נכתבין. אמנם הלא הוא במה שידענו מחכמי האמת כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש עליון בכל אחד מהעולמות העליונים. בכל א' מהם לפי איכות דקותו שהם אבי"ע כנודע ליודעי חן. כי גם שעיקר שרשיהם הוא מעלה מעלה דבקים בו יתברך. עם כל זה לא יבצר מהיות התפשטות כבודו יתברך בכל עולם ועולם. ואגבו כל שרשי המצות כי לא יתפרדו כנודע. ועל כן בעשות איש כל מצוה ומצוה בעולם המעשה איכות קדושתה עולה ונרשמת מעולם אל עולם. עד למעלה מעולם הנשמות. והרושם העושה בעולמות. והאורות המזהירים היא הכתיבה העומדת לעד. ומה שהוא יתברך מלמעלה משפיע משפע השרשים העליונים להחזיק הרשמים הנעשים בכל העולמות. היא הנקראת חתימה כשטר המתקיי' ומוחזק בחותמיו והאורות הנרשמים על ידי חותמיהם הם מלאכים הנעשים במצות שאמרו ז"ל. והם הפרקליטין כי האור הנרשם עם הנשפע מלמעלה הוא מלאך בחיניותו:
ובזה יובן הענין. כי עליית מעשה המצוה אשר יעשה האדם תהיה ע"י אליהו ומשיח. כי אליהו יש לו שייכות בג' העולמות שנשאר מגוו באמצע להתלבש בבאו מעלה אותן עד סוף שלשתן כי מלאך יקרא כנודע. ומשיח כי נשמה הוא בעולם הנשמות והקב"ה חותם מעולם העליון כמדובר. ועל כן למה שהכתיבה והרושם נעשה על ידי אלו. שיש לשניהם שייכות בארבע העולמות על ידן מתפשט ומתפרסם הדבר בכל המקומות שיש להם שייכות. ובזה אין פחד לאיש העושה מצוה בלב שמח. במקום שאפשר לחשוב שהוא שלא לשם שמים שלא יתפרסם טוב הכונה באופן שאין לו להתרשל מפני כך והוא כאשר קרה לאברהם בעקידה שעם שלא היה בהר ההוא זולתם נתפרסם בעולם כי מה' יצא לימנע מלשחטו כי המעשה עצמו מפרסמו. והביא ראיה מפסיק אז נדברו וגו' והוא כי אליהו נקרא איש כד"א איש עולה לקראתינו איש בעל שער ונאמר כאן איש וידוע כי א' מהדרכים שהאגדה נדרשת בהן היא ג"ש. ורעהו של אליהו הוא משיח. הרי שניהם באומר איש אל רעהו כי אליהו הנקרא איש דובר ומעלה המצוה אל רעהו הוא משיח. אל עולם הנשמות וממנו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר ע"י אליהו ומשיח. ואח"כ לפניו יתברך לחתום. ומה היא הנכתב ונחתם ועל מי ידברו הלא הוא ליראי ה' ולחושבי שמו הם עושי המצות כי מצותיהן הן הנכתבות והספר שלהן יקרא. וזהו ליראי ה' ולחושבי שמו. שנכתבת טוב המחשבה:
לא[עריכה]
ויקחו וגו'. ראוי לשים לב. (א) מי הכניסם בזה וטוב טוב היה להסתיר הדבר ולומר לא ראינו ולא הגיע אלינו ולא ידענו מה היה לו. או יאמרו שמצאוהו הרוג או ששמעו עליו שמת או נהרג ולא לצבוע הכתונת ולשלחה ולהביא אל אביהם ולומר הכר נא להשקותו כוס רעל (ב) בדברי יעקב מה ראה שהכיר כי חיה רעה אכלתהו (ג) אומר טרוף טורף מה הוא הכפל הזה (ד) שהיל"ל טרוף טורף ואח"כ חיה רעה אכלתהו כסדר הענין וגם מה ענין מאמרו כי ארד וגו':
אך הנה המה אמרו בלבם מה נאמר. אם אמרנו לא נראה אלינו ולא ידענו מה היה לו. אולי ילך או ישלח לחקור בדרכים ובמקומות וישאל בעל השיירות אשר עברו דרך שכם ואנה הלכו ויתגלה אליו אורחות ישמעאלים אשר הלכו להוריד מצרימה ויפשפש וימצא. ואם אמרנו מצאנוהו מת הלא יאמר למה לא קברתם אותו ואם קברתם אותו הראוני את קברו. ועוד אולי אחר זמן יעלה ויבא. או יודע כי חי הוא וימצאו בדאים. ואם אמרנו שמענו בו שמת נדבר שקר. לכן טוב טוב הוא לומר הכר נא והוא מעצמו יאמר שהומת נמצא הוא אומר ולא אנו כענין אתון קאמריתו אנא לא קאמינא. ואם אמרנו להביא את הכתונת כאשר היא ידין כי הפשיטוהו ועודנו חי ולא יתייאש מלבקשו ומשלח לחפש עד ימצא אך בראות הכתונת צבועה בדם אז יתייאש ולא יחפש וישלחו את הכתונת ולא הניחוה שלמה. למה שאין דרך הנשחט שתצבע כתנתו בדם. אך עתה יאמר כי מדקרות חרב הוכה ומת. והוטבלת כולה בדם ויהיה להם סמך מה. כי על דבתם רעה היה הדבר. כי יש בוטה כמדקרות חרב. וגם לא הראוה בדם במקצתה בל יחשוב שנדבק בה הדם ממקום אחר ויאמרו זאת מצאנו ולא דברו שקר. כי בכלל מוצאם את יוסף אצלם הוא אשר עמו ובהכירה אמר כתונת בני היא ודאי. ומאשר לא נמצא בו עון אשר חטא זולתי הביאו דבה אני גוזר ואומר כי חיה רעה אכלתהו כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' ל"א) המוציא שמע שוא ראוי להשליכו לכלבים שנא' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא. אך חזר ואמר הנה לא יתכן אכלוהו חי כי הלא צלם אלהים היה לו שלם על פניו אחר הביאו הדבה. ע"כ לא עצבו אביו על הדבר ועל כן לא יתכן יכלו לו הבעלי חיים. ולא נפלה חתיתו עליהם. כד"א (בראשית ט') ומוראכם כו' שהוא כמפורש למעלה על אשר לא השחית צלם אלהים מפניו'. על כן אגזור אומר כי ב' טריפות היו לו. אחד בידי אדם בעל בחירה שצדקת הצדיק לא תצילנו ממנו כנודע ואח"כ אפשר טרפו ואכלתו חיה וזהו טרוף טורף יוסף ומה גם למשז"ל שחשב פגע בו א' מבניו. ואז ויקרע על בנו וישם שק במתניו לכפרת עון. והוא כי חשב שאם נענש יוסף על הביאו הדבה. עם היות אל אביהם שכתבנו למעלה שלא לבייש או לדבר סרה כיוון רק כדי שאביהם יישר אורחותם. א"כ גם אני באשמה ששמעתי ולא גערתי בו עם שלא קבלתיה. ע"כ וישם שק במתניו. ולא ערבו אל לבם בניו ובנותיו לנחמו מיד כי ראו כי גדל הכאב מאד עד שויתאבל על בנו ימים רבים שהוא לפחות ימים שנים רבים שלשה אז ויקומו כלם לנחמו וימאן ויאמר כי ארד כו'. והוא כי הנה היה יחס גדול לנפש יעקב בנפש יוסף באופן שהמת משניהם אחרון הולך אצל הראשון. והנה בחשוב יעקב כי בעון הדבה הומת יוסף. היה חושש גם על עצמו שלא עצבו בשמעו. ע"כ אמר איך אקבל תנחומין אחר שבמקום עלותי במותי. אדרבה ארד שנית שתהיה הירידה אל בני שנהיה שנינו ירודים ומי יתן וברדתי שאולה אעלהו עמי כדרך הצדיקי' הגדולים שבמותם יעבירום דרך שאול מכה להעלות אתם קצת מהנדונים שם כי היורד בדרך זה שמתה היא לו. אך אחר שעון זה היה כל כך חמור עד שהספיק שטרוף טורף יוסף אם כן ירא אני שארד אבל שאולה שיהיה לידון ולא שמח שאולה להעלות את אחר עמי והיה צערו על חנם. ולכן הטיבו אשר דברו רז"ל (ב"ר פ' פ"ד) באומרם ויבך אותו אביו הוא יצחק. והוא כי יעקב היה בוכה על יוסף. אך יצחק שידע האמת לא היה בוכה כ"א אותו. הוא את יעקב שעליו מדבר על צערו זה:
לו[עריכה]
והמדנים מכרו כו'. הנה פסוק זה היה מקומו לפנים קודם לפסוק ויוסף הורד מצרימה והיה מקצר חצי הפסוק בכך. אך יאמר הנה יעקב בקצת מאמרו ניבא ולא ידע מה ניבא כי אמר ארד אל בני וכן היה. כי הנה מכרו אותו אל מצרים באופן שע"י כן ירד יעקב אל בנו שמה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |