מראי מקומות/שמות/יג
יח[עריכה]
וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ[עריכה]
בספר מנחת משה (לרבי משה בונם קרויס) ביאר עפ"י מה שידוע שהקב"ה הוציא את ישראל אחר שהיו במ"ט שערי טומאה שלא יפלו לשער החמישים, ורמז לכך בפסוק דידן 'וחמושים עלו' היינו שעלו ויצאו משער החמישים של טומאה.
יט[עריכה]
וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם:[עריכה]
בברייתא המובאת בגמרא בנזיר (מה.) שנינו: טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה. ולא טמא מת בלבד, אלא אפילו מת עצמו, שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", מאי 'עמו' – עמו במחיצתו, עמו במחנה לוייה, ע"כ.
ובספר פני דוד לחיד"א (שמות יג יט) הביא דברי ספר אמרי נועם, "מחידושי הראשונים ורבותינו בעלי התוספות", שהקשה איך לא נטמא משה בלקיחת ארונו של יוסף. ויישב: ויש לומר, שצדיקים אינם מטמאים במיתתם. ותמה הפני דוד, מה שייך לומר שלא טימאו עצמות יוסף את משה, הלא מפורש בגמרא שלמדו שמת נכנס במחנה לויה ממה שלקח משה עצמותיו עמו, ואם צדיקים אינם מטמאים איך אפשר להביא ראיה מעצמות יוסף לכל מת שנכנס למחנה לויה.
וכתב ליישב דלעולם אין טומאה בתלמידי חכמים וצדיקים... וגם יוסף הצדיק לא נופל הוא ח"ו... והא דדרשינן דמת מותר במחנה לויה מדכתיב "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", לאו למימרא דיוסף היה מטמא כשאר מתים ח"ו, רק כוונתם דכתיב 'עמו' כלומר במחיצתו, ללמד דמת דעלמא מותר במחנה לויה, אף דלא שייך ביוסף.
ומוסיף החיד"א שאפשר שיוסף עצמו רמז לכך באומרו "והעליתם את עצמותי מזה אתכם", 'אתכם' דייקא שאין להם לחשוש מטומאה, כיון שאינו מטמא. וזה גם ביאור הפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" – במחיצתו, ואם יקשה לך איך לא חשש להיטמא לו, לזה הוסיף "כי השבע השביע... והעליתם את עצמתי מזה אתכם" שכולם יכולים להעלות עצמותיו ואף הטהורים ואין להם לחוש לטומאה כי אינו מטמא.