רש"י/שמות/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות יג

ב

פטר כל רחם. שפתח הרחם תחלה, כמו: פוטר מים ראשית מדון (משלי י"ז), וכן יפטירו בשפה (תהלים כ"ב), יפתחו שפתים:

לי הוא. לעצמי קניתי, ע"י שהכיתי בכורי מצרים:

ג

זכור את היום הזה. למד, שמזכירין יציאת מצרים בכל יום:

ד

בחדש האביב. וכי לא היינו יודעין באיזה חדש, אלא כך אמר להם, ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צנה ולא גשמים, וכן הוא אומר, מוציא אסירים בכושרות (תהלים ס"ח), חדש שהוא כשר לצאת (מכילתא):

ה

אל ארץ הכנעני וגו'. ואע"פ שלא מנה אלא חמשה עממין, כל ז' גוים במשמע, שכלן בכלל כנעני הם ואחת ממשפחות כנען היתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני:

נשבע לאבתיך. באברהם הוא אומר ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו' (בראשית טו), וביצחק הוא אומר גור בארץ הזאת (שם כ"ו), וביעקב הוא אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה (שם כ"ח):

זבת חלב ודבש. חלב זב מן העזים, והדבש זב מן התמרים ומן התאנים:

את העבדה הזאת. של פסח. והלא כבר נאֱמר למעלה והיה כי תבאו אל הארץ וגו'", ולמה חזר ושנאה, בשביל דבר שנתחדש בה, בפרשה ראשונה נאֱמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם — בבן רשע הכתוב מדבר שהוציא את עצמו מן הכלל, וכאן והגדת לבנך — בבן שאינו יודע לשאל, והכתוב מלמדך, שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב (מכילתא):

ח

בעבור זה. בעבור שאקים מצוותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו:

עשה ה' לי. רמז תשובה לבן רשע, לומר עשה ה' לי, ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי לגאל (מכילתא):

ט

והיה לך לאות. יציאת מצרים תהיה לך לאות :

על ידך ולזכרון בית עיניך. שתכתב הפרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע:

על ידך. על יד שמאל, לפיכך ידכה מלא בפרשה שניה, לדרש בה יד שהיא כהה (מנחות ל"ו):

י

מימים ימימה. משנה לשנה (שם):

יא

(והיה כי יבאך. יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר קדשו, מפרש ביאה זו אם תקימוהו במדבר תזכו לכנס לארץ ותקימוהו שם):

נשבע לך. והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו):

ונתנה לך. תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירשת אבות:

יב

והעברת. אין והעברת אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר והעברת את נחלתו לבתו (במדבר כ"ז) (מכילתא):

שגר בהמה. נפל ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו. ולמדך הכתוב שהוא קדוש בבכורה לפטר את הבא אחריו ואף שאין נפל קרוי שגר, כמו שגר אלפיך (דברים ז), אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל שהרי כבר כתב כל פטר רחם. וא"ת אף בכור בהמה טמאה במשמע, בא ופרש במקום אחר בבקרך ובצאנך (דברים טו). לשון אחר יש לפרש, והעברת כל פטר רחם — בבכור אדם הכתוב מדבר:

יג

פטר חמור. ולא פטר שאר בהמה טמאה. וגזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד, שסיעו את ישראל ביציאתן, שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים ממצרים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים:

תפדה בשה. נותן שה לכהן ופטר חמור מתר בהנאה והשה חלין ביד כהן (בכורות ט'):

וערפתו. עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יפסיד ממונו (שם י'):

וכל בכור אדם בבניך תפדה. חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר (במדבר י"ח):

יד

כי ישאלך בנך מחר. יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה, וכגון ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו (יהושע כ"ב), דבני גד ודבני ראובן:

מה זאת. זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת,", ובמקום אחר הוא אומר מה העדת והחקים והמשפטים וגו' (דברים ו), הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים — רשע, ושאינו יודע לשאל, והשואל דרך סתומה, והשואל דרך חכמה (מכילתא):

טז

ולטוטפת. תפלין. ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת , טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים (סנהדרין ד'). ומנחם חברו עם והטף אל דרום (יחזקאל כ"א), אל תטיפו (מיכה ב'), לשון דבור, כמו ולזכרון, שהרואה אותם קשור בין העינים, יזכר הנס וידבר בו:

יז

ויהי בשלח פרעה, ולא נחם. נהגם, כמו לך נחה את העם (שמות לב), בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו'):

כי קרוב הוא. ונח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה:

בראתם מלחמה. כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני וגו' (במדבר י"ד), אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם דרך מעקם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (שם), אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה:

פן ינחם. יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב:

יח

ויסב. הֱסבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה:

ים סוף. כמו לים סוף, וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים, כמו ותשם בסוף (שמות ב), קנה וסוף קמלו (ישעיהו י"ט):

וחמשים. אין חמושים אלא מזינים. (לפי שהֱסבן במדבר הוא גרם להם שעלו חמושים, שאלו הֱסבן דרך ישוב, לא היו מחמשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך, אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצרך. ומקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמת סיחון ועוג ומדין מהיכן היו להם כלי זין שהכו אותם בחרב) וכן הוא אומר ואתם תעברו חמשים (יהושע א'), וכן תרגמו אנקלוס מזרזין", כמו וירק את חניכיו (בראשית יד), וזריז. דבר אחר, חמשים אחד מחמשה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפלה (מכילתא):

יט

השבע השביע. השביעם שישביעו לבניהם. ולמה לא השביע בניו שישאוהו לארץ כנען מיד כמו שהשביע יעקב, אמר יוסף, אני שליט הייתי במצרים והיה ספק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצרים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו:

והעליתם את עצמתי מזה אתכם. לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העֱלו עמהם שנאֱמר אתכם (מכילתא):

כ

ויסעו מסכת. ביום השני, שהרי בראשון באו מרעמסס לסכות:

כא

לנחתם הדרך. נקוד פתח שהוא כמו להנחותם, לראותכם בדרך אשר תלכו בה (דברים א) שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחתם ע"י שליח, ומי הוא השליח, עמוד הענן. והקדוש ברוך הוא בכבודו מוליכו לפניהם, ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי ע"י עמוד הענן הם הולכים. עמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך:

כב

לא ימיש. הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה. מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.