רלב"ג/שמות/יג

רלב"ג ‏ שמות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

קדש לי כל בכור וגו' עד ויהי בשלח

ביאור דברי הפרשה

ואולם שאר דברי אלו הפרשיות הם מבוארים ואולם התועלות המגיעות מהם:

התועלת הראשון הוא במצות. והוא מה שנצטוינו בענין הבכורות על האופן שהתבאר בפרשה השנית רוצה לומר שנתן בכור הבהמה הטהורה ונפדה פטר חמור ובכור האדם והתועלת באלו המצות הוא להזכיר הפלא ההוא העצום שעשה השם יתעלה ביום הכותו כל בכור בארץ מצרים באדם ובבהמה ולבני ישראל לא הגיע נזק כלל אבל הגיע להם מזה היציאה מעבדות לחירות וזהו חוזק היד אשר בו יצאו ממצרים כמו שאמר השם יתע' בראש זה העניין ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה וזה כי המכות הראשונות לא היו חזקות כחוזק זאת המכה והנה התועלת המגיע מזכירת זה המופת הנפלא הוא לפרסם כי יש אלהים שופטים בארץ ומשגיח בדבקים בו בזה האופן העצום מההשגחה והנה שרשי זאת המצוה לפי מה שנזכר ממנה הם ו':

השרש הראשון הו שהבכור הוא הזכר שנפתח בו הרחם תחלה שנא' פטר רחם וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי' וכל בכור אדם בבניך תפדה. ונאמר בפרשת במדבר סיני פקוד כל זכר בבני ישר' כבר התבאר זה בד' מחולין ומב' ומג' מבכורות:

השרש השני הוא שאם אין לאם רחם או שיצא דרך דופן או שבא אחר הנפלי' אינו בכור וזה מבואר חייובו מהשרש הקודם כבר נתבאר זה גם כן בד' מחולין:

השרש השלישי הוא שבכור בהמה טהורה לחיה אינו נוהג כי אם בבהמה טהורה הבא ממנה קרבן ליי' והוא שור וכבש ועז אמר בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ממנה ליי' ואמר גם כן אחר זה שם אך בכור שור או בכור כבש או בכור עז מגיד שבאלו לבד ינהג לא בחיה כבר הגבילו רז"ל כמה יטפלו הבעלים בבכור בהמה טהורה קודם שיתנוהו לכהן כי לא יוכן לכהנים להניק הבכורות כי אי אפשר להם שיניקום מבהמות קדשים כי אסור ליהנות מהם ומועלים בחלבם כמו שימעלו בגזה ועבודה שנ' לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך כבר נתבאר זה בג' ממעילה ובד' מבכורות:

השרש הרביעי הוא שאין בכור בהמה טמאה נוהג במוקדשים שהם הם קדושים מעצמם והתורה אמרה הזכר תקדישו ובזה המקום אמר בבני ישראל יצאו קדשים שהם לגבוה כבר נתבאר זה בב' מבכורות:

השרש החמישי הוא שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בארץ שנ' והיה כי יביאך יי' אל ארץ הכנעני אשר נשבע לך וגו' והעברת כל פטר רחם וגו' והנה זה התנאי שב אל בהמה טהורה לבד כמו שביארנו במה שקדם כבר נתבאר זה מג' מתמורה ומד' מחלה:

השרש הששי הוא שבהתה שותפין חייבת בבכורה שנאמר כל פטר רחם בבני ישראל אך אם היה בה לגוי שותפות פטורה שהרי אינה בבני ישראל כבר נתבאר זה בא' ובשני מבכורות ובי"א מחולין ובה' ממציעא:

התועלת השני הוא במצות והוא מה שהזהיר מלאכול חמץ בחג המצות שנ' לא יאכל חמץ ואולם שרשי זאת האזהרה הם שנים:

השרש הראשון שלא יעבור על זאת האזהרה אם לא אכל כזית חמץ שנאמר לא יאכל חץ ואמר כל אוכל מחמצת והאכילה לא תהיה בפחות מכזית לפי הנהוג ממנה ואחד האוכל או הממחה ושותה הכל בכלל אכילה הוא וזה מבואר מצד הוראת הגדר כבר נתבאר זה בא' מי"ט ומכריתות ובב' מפסחים ובט' מחולין:

השרש השני הוא שהחמץ בפסח הוא אסור בהנאה וזה מבואר מצורת המצות והאזהרות שבאו בזה וזה כי התורה צותה להשבית השאור מגבולין ושלא ימצא לנו ואולם לא יתחייב על ההנאה כרת כי מפני שבא הענש החמור על זה אכילה ושהיא יותר ראויה בזה הדין משאר מיני ההנאה ידענו לפי השרשים הכוללים שעל ההנאה הוא באזהרה לא בכרת וכבר נתבאר זה בשני מפסחים רוצה לומר שהחמץ הוא אסור בהנאה בז' ימי הפסח.

התועלת השלישי הוא במצות. והוא מה שנצטוינו לזכור בליל חמשה עשר בניסן ענין המופתי' שעשה השם יתעלה ביציאת מצרים והתועלת בזדאת המצוה הוא בעינו התועלת שזכרנו במצות הבכורות:

התועלת הרביעי הוא במצות. והוא מה שצונו שלא יראה לנו חמץ ולא שאור בכל גבולינו בשבעת ימי הפסח וזה כלו הוא להרחיקנו שלא נאכל ממנו ולזה לא בא האזהרה בזה אלא כשהיה משלנו אבל אם היה משל הקדש או משל נכרי אין לחוש שנאכל אותו כי האדם לא יאכל מה שבידו משל אחרים אלא עם כל זה רצו רבותינו ז"ל שנוסיף בזה שמירה כשיהיה משל הנכרי כי אולי יקלה האדם בזה ויאכלנו וישען שכבר ישלמהו לו ולזה רצו שיעשה לו מחיצה:

התועלת החמישי הוא להודיע כי השם יתעלה עשה רבוי המופתים בארץ מצרים לתכלית שיאמינו בו ישראל ויספרו זה לבניהם בדרך שהתפרסם זאת האמונה הנפלאה בישראל תמיד עם שבזה תועלת לנטוע בלבנו בזה הגלות החזק שיקיים השם יתעלה היעודים שהבטיח על יד נביאיו הרבה פעמים כמו שקיים היעודים שהיו בענין יציאת מצרים וזו היא כוונת התורה בפרסום אלו העניינים בכל מקום:

התועלת הששי הוא במצות. והוא לזכור מה שצוונו לכתוב בתפילין של יד ובתפילין של ראש אלו השתי פרשיות כדי שנזכור תמיד ענין יציאת מצרים והמופתים שעשה השם יתע' אז והנה התועלת בזה מבואר ממה שקדם והנה זכרה התורה התפלין של יד קודם תפילין של ראש כי האות אשר ביד הוא יותר מכוון לזה כי הוא יזכרנו כי בחוזק יד הוציאנו יי' ממצרי' ועוד כי תפילין של יד הם כנגד חלב ותפילין של ראש כנגד המוח. והנה הלב הוא יותר נכבד מהמוח כי הוא התחלה לו כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ולזאת הסבה אחשוב שרצתה התורה שיהיו תפלין של יד בחתיכה אחת מן הקלף או מן הגויל ותפלין של ראש יהיו בחתיכות רבות להעיר כי מהתחלה אחת יצאו פעולות רבות מצד המקבלים כמו שהלב הוא התחלה אחת במספר והוא יתן למוח כח על החוש והתנועה וכן הענין בשם יתעלה כי הוא אחד פשוט ויסתעפו ממנו רבוי פעולות מצד המקבלים ובזה האופן הסתעפו ממנו רבוי המכרות והנפלאות לא שיהיו בו רבוי בעצמותו יתעלה והנה שרשי אלו המצות הם ט':

השרש הראשון הוא שהמצוה בזה לכתוב אלו הפרשיות בתפלין בדיו ובעור בהמה טהורה וזה כי לא יתכן שיהיו על אלו המקומות שזכר הפרשיות האלו כי אם בזה האופן וכבר ביאר גם כן שהוויתם שם תהיה בכתיבה ממה שאמ' במזוזה וכתבתם באלו המצות בפרשת שמע והיה אם שמוע וכתבתם על מזוזות ביתיך וגומר ולפי שהכתיבה לא תהיה על הנהוג כי אם בדיו ובעוד בהמה טהורה המעובדת באופן יאות לכתוב בו ידענו שכתיבת התפילין לא תכהיה כי אם בזה האופן כמו שנתבאר מהשרשים הכוללים כבר נתבאר מהב' וז' וט' משבת ובב' ממנחות:

השרש השני הוא שתהיינה פרשיות תפילין כתובות בהם באופן שהם עליו בזולת תוספת וחסרון ושנוי שנ' והיה לך לאות על ידך ולזכרון וגומר והיה לך לאות על ידך ולטטפות וגו'. ר"ל שיהיה מה שבאלו הפרשיות שם על האופן שהם בו בעצמן וזה יחייב שלא יהיה בהם תוספת וחסרון ושלא תפסד צורת אות מהאותיות ושתהיינה האזכרות הכתובות בהן כתובות לשמן שאם כוון בהם כוונה אחרת לא תהיה הפרשה שם על האופן שהיא בעצמ' ולא תהיה ג"כ לאו' ולזכרון כמו שכוון בה כבר נתבאר זה בג' ובד' ממנחות וי"ב משבת ובב' ובי' מגטין:

השרש השלישי הוא שיהיה עבוד העור שיכתבו בו התפילין לשמן בדרך שתהיה הוויתם בכללה לאות ולזכרון או לאות ולטטפות כבר נתבאר זה בד' ממנחות:

השרש הרביעי שיהיו הפרשיות מהתפלין כתובות בסדר שלהן בתורה וכבר ביארנו אמתת זה ממה שדקדקה התורה לכתוב בתפילין של ראש בפרש' הראשונה מאלו ולזכרון ובפרשה השנית ולטטפות להורות שהפרשה ראשונה ראוי שתכתב ראשונה ומזה נלמוד שכן הענין בשאר הפרשיות ר"ל שהם יכתבו בסדור שלהם בתורה וראוי יהיה להיות כן כי ראוי שנאמין שהשלמו' נמצא בתורה בתכלית מה שאפשר עד שיאן בה דבר ללא תועלת ומזה יחוייב שיהיה הסדור בפרשיותנו מכוון מהשם יעת' כבר נתבאר זה בשלישי ממנחות:

השרש החמישי הוא שיהיו הפרשיות בתפלין של יד יחד בבית אחד ובתפילין של ראש בד' בתים וזה שכבר נאמר בתפיין של יד בשתי אלו הפרשיות והיה לאות שהוא לשון יחיד ואולם בתפילין של ראש בא בלשון רבים בזולת הפרשה הראשונה והנה אמרו רז"ל והיו לטטפות לטטפת כתיב וזה ממה שיורה הוראה מבוארת שאלו הפרשיות תהיינה שם בבתים מתחלפים באופן שיראה בהם הרבוי והיה זה כן לפי שהתפלין של יד הם כנגד הלב שהוא כח אחד ראשיי ותפילין של ראש הם כנגד המוח שהוא כח בלתי ראשיי יושפעו ממנו כחות החוש והתנועה שהם רבים במה שקנה הכח מהלב שהוא האבר הראשיי וכאלו העיד בתפלין של יד על מה שיושפע מהשם יתע' שהוא הראשיי המוחלט ובתפלין של ראש מה שיושפע באמצעות האמצעות הבלתי ראשיים אשר בסבת זה יושפעו מהש' יתע' פעולות רבו' ומצד זה שפעו ממנו רבוי המכות הנפלאות לא שיהיה בו רבוי בעצמותו וכבר נתבאר זה השרש בג' ממנחות:

השרש הששי הוא שיונחו תפלין של ראש במוח שהוא כנגד בין העינים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס ותפילין של יד במרפק והוא הפרק שבין הכתף והזרוע באופן שיהיו כנגד לבו כשיהיה מרפקו אצל צלעיו כדי שתהיה בזה הערה שיהיו הדברים האלה על לבבו ומחשבתו תמיד כבר ביארנו זה מלשון התורה באמרו והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך אצל ביאורנו בזה הפסוק וכבר נתבאר זה בג' מערובין ובג' ממנחות:

השרש השביעי הוא שיונחו תפילין של יד ביד שלא ישתמש בה לקשור כדי שיוכל לקשרם ביד האחרת שנ' בפרשת שמע והיה אם שמוע וקשרתם לאות ולזה תהיה הנחתם ביד שמאל כדי שתהיה הקשירה בימין או ביד ימין למי שהוא אטר יד ימינו כבר נתבאר זה בג' ממנחות:

השרש השמיני הוא שיהיו בה רצועות יקשו בהם באופן הראוי לקשור באלו המקומות באופן שיהיו שם תמיד בזולת קשירה אחרת וכבר ביארה התורה זה בתפילין שליד בפרשת שמע והיה אם שמוע שנ' וקשרתם לאו' על ידך כבר נתב' זה בג' ממנחות ומי' מעירובין ולפי שהרצועות הם מהדברים העצמיי' לתפילין יצטרכו גם כן שיהיו מעובדות לשמן בדרך שיתאמת בהן שיהיו לאות ולזכרון או לאות ולטטפו' כבר נתבאר זה הששי מסנהדרין ומד' מגטין:

השרש הט' הוא שזמן הנחת התפלין הוא ביום לבד ולא בלילה ולא בשבת ולא בי"ט כי לא יתכן שיהיו אז אות לראות אות ולזרון על המנהג הטבעי ואולם בשבת וי"ט לא יהיו לאות כי הם בעצמם לאות על זאת הכונה בעינה כמו שיתבאר מדברינו בג"ה במה שיבא ולזה לא יהיה מיוחס אז לתפילין שיהיו לאות כבר התבאר זה בג' ממנחו ובי' מערובין ובא' מברכות:

התועלת השביעי במצות. והוא לערוף פטר חמור אם לא יפדהו בשה ותועלת זאת המצוה הוא כדי שיפדוהו בעליו כי יקשה לו לעשות זה הפועל הזר ואולם שרשי זאת המצות הם עשרה:

השרש הא' הוא שיהיה נפדה בשה לא בזולתו ושה יקרא הבא מהכבשים או מהעזים שנ' שה כבשים ושה עזים היה תמים או בעל מום זכר או נקבה ולא יקרא שה אם לא היה חי כי לא יקרא המת שה כי אם בשתוף השם לבד כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

השרש הב' הוא שזה הפדיון הוא לכהן כמו הענין בפדיון בכור אדם שנזכר אצלו וכבר נזכר זה גם כן בפרשת קרח עם שאר מתנות כהונה אשר נתנו לאהרן וזה מורה בלי ספק שזה הפדיון הוא לכהן כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

השרש השלישי הוא שפטר חמור אסור בהנאה כל זמן שלא נפדה ולזה צותה התורה לערפו שלא יבאו לידי תקלה כי אין בעריפתו תועלת אחר כמו שקדם כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

השרש הד' הוא שכבר יחויב לפדותו משיש לו שלשים יום כמו הענין בבכור אדם שנ' ופדויו מבן חדש פדה שהרי נזכ' פדיונם זה אחר זה בזה המקום ובפרשת קרח והם דומים זה לזה בשיש להם דין בכורה ואין בהם קדושת הגוף כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

השרש הה' הוא שאין פודין פטר חמור בפסולי המוקדשין והיה זה כן כי התורה זכרה שה סתם וזה יקרה שה מקושר עם קדש כי יש לו עדין קדוש עד שלא יוכלו הבעלים להנות ממנו בגזיזה וחלב ובהאכלתו לבעלים. ובכלל הנה ראוי שיפדה פטר חמור להתירו בהנאה כמו שהוא מותר בהנאה לבעלים ובכלל לא במה שנאסר ליהנות ממנו בהרבה מההנאות ועוד כי כמו שפדיון בכור אדם הוא לכהן לעשות ממנו כל מה שירצה כן הענין בפדיון פטר חמור כי כבר הוקשו פדיונם כבר נתברא זה בא' מבכורות:

השרש הששי הוא שאם אין לו שה יוכל לפדותו בשוויו כמו הענין בהקדש לפי מה שיתבאר בפרשת אם בחוקותי שהוא נפדה בשויו ואם היתה הבהמה של הקדש נפדית בשויה כ"ש פטר חמור שאינו קדוש בעצמותו ובכלל הנה יראה שהתורה הגבילה השה בפדית הפטר חמור להקל לבעלי' כדי שיתרצו לפדות פטר חמור כי ערך השה הוא על הרוב קטן מערך הפטר חמור לא להחמיר עליהם כי הרשות בידם שלא לפדותו כבר נתב' זה בא' מבכורות:

השרש הז' הוא שיהיה הולד חמור ואמו חמורתה שנאמר פטר חמור ולא יהיה פטר חמור לפי הנהוג על המנהג הטבעי אליו שיהיה המוליד והולד חמור כבר נתבאר בראשון מבכורות:

השרש הח' הוא שאינו נוהג אלא בדבר שיפתח בו הרחם תחלה כמו הענין בבכור בהמה טהור ובכור אדם שאינו נוהג אלא בזכרים כמו שביאר ומשם יתב' זה בפטר חמור ובכם נאמר פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה כבר נתבאר זה בא' מבכורות:

השרש הט' הוא שאם היה לגוי שום שותפות בנולד או באמו פטור מבכור אך בשותפות ישראל אינו פטור שנא' פטר כל רחם בבני ישראל לבד כבר נת' זה בא' מבכורות:

השרש הי' שלא ינהג דין פטר חמור בכהנים ולוים כמו הענין בפדיון בכור אדם שכבר הקישן הכתוב בפדיונם כבר נתבאר זה בראשון מבכורות. ובזה תמו כל השרשים מזאת הפרשה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---