רלב"ג - ביאור המילות/שמות/יג

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

קדש לי כל בכור. הנה קדש הוא מקור והוא שב אל בכור הבהמה הטהורה כמו שאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש הנה למדנו מזה כי ההקדשה תהיה בבכור בהמה הטהורה ואולם בכור האדם יפדה ואין לו קדושה וכן בכור החמור פטר כל רחם הנה מלת פטר הוא מענין פתיחה והרצון בזה הולד הראשון אשר נפתח בו רחם האם בלדתו ולזה למדנו שאם יצא הולד דרך דופן לא דרך הרחם או שלא יהיה שם רחם והוא פה המקום הנקביי הנה איננו בכור לזה הענין והנה לקח השם יתעלה לו הבכורות באדם ובבהמה בבני ישראל לפי שהוא הציל בכורות ישראל ביום הכותו כל בכור בארץ מצרים והנה ידמה שלא היה לישראל אז מהבהמות הטמאות כי אם החמורים ולזה לא נהגה התורה זאת הבכורה כי אם במין החמור מהבהמות הטמאות ולא היו מגדלים סוסים לפי שלא יותר לרכוב בהם במצרים כי אם השרים הגדולים. וראוי שתדע שבכור אדם אינו נוהג בלויים כ"ש בכהנים כי הלוים לקחם השם יתעלה תחת כל בכור בבני ישראל כמו שהתבאר בפרשת במדבר סיני ואם פטרה קדושתם בכורות ישראל כ"ש שתפטר בכוריהם כי הם יהיה קדושים בזאת הקדושה הפוטרת בבכורות. והנה למדנו מזה כי בכור הבהמה אינו חייב בבכורה עד שיהיה הבכור ואמו מישראל כי אמרו בבני ישראל שב אל הבכור זה פטר רחם ולזה אם היה אחד מהם של גוי או שהיה לו שותפות באחד מהם אינו חייב בבכורה:

ג

זכור את היום אשר יצאתם ממצרים. הוא זכירה בפה כמו שזכרנו במה שקדם והיא מצות עשה וזאת הזכירה נצטוינו בה כליל ט"ו כמו שהתבאר במה שקדם והנה אמר מש זה המאמר ביום ההוא בעצמו אשר יצאו ממצרים מבית עבדים ר"ל שהיו מסוגרים בארץ ההיא תהלי' ההסגר כמו שהיה מוסגר הבית אשר ישימו בו העבדים כדי שלא יברחו ולזה אמרה התורה תמורת זה המאמר במקום אחר מכור הברזל:

כי בחוזק יד הוציאנו. ר"ל כי ביד החזקה ובמכה נפלאה שהביא על המצרים הוציאם השם יתעלה ממצרים והיא מכת בכורות ולזה צריך שיזכרו זה הפלא שעשה להם השם יתעלה:

ולא יאכל חמץ. היא מצות לא תעשה הוזהרנו בה מאכילת החמץ וכבר התבאר שהעונש על זאת האזהרה היא כרת והנה התבאר בשרשים הכוללים שכבר התבאר מזאת האזהרה שהחמץ אסור בהנאה גם כן כי האכילה היא אחת ממיני ההנאה:

ד

היום אתם יוצאים בחדש האביב. הנה אמר זה כי התורה תצוה שנעשה פסח בחדש האביב כמו שיאמר בפרשת ואלה המשפטים את חג המצות תשמור למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים. ולזאת הסבה יצטרכו ב"ד לעשות קצת השנים מי"ג חדש כדי שיבא חג המצות באביב כמו שקדם והיה כי יביאך יי' וגו':

ה

ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. ר"ל ששחיטת הפסח ואכילתו על התואר הנזכר כי זה לא היה נוהג אלא בארץ ובמקום אשר יבחר השם ממנו היתה שחיטתו ואכילתו כמו שביאר בראה אנכי והנה לא עשו ישראל פסח במדבר רק בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים כי אז באה המצוה להם על זה מהשם יתעלה כמו שהתבאר בפרשת בהעלותך:

ו

שבעת ימים תאכל מצות. רוצה לומר שמה שנאכל מהלחם באלו השבעה ימים יהיה מצה אך אין חובה לאכול מצה כי אם בלילה הראשונה כמו שקדם. ולזה אמר בכאן מצות יאכל את שבעת הימים שהו' לשון מורה על היותו רשות:

ז

ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. הם מצות לא תעשה ואין האדם חייב עליהם אם לא היה בהם שיעור אכילה והוא כזית כי הכונה היתה בזה כדי שלא יאכל החמץ או השאור באלו השבעה ימים ולא תהיה אכילה בפחו' מכזית כמו שהתבאר בשרשים הכוללים:

ח

והגדת לבנך ביום ההוא וגו'. ראוי שתדע שזאת ההגדה יחוייב שתהיה ביל ט"ו כי אז צותה התורה לעשות המעשי' שיבואוהו לזכור יציאת מצרים והוא ענין אכילת הפסח בתואר ההוא ולזה אמר במה שקדם כי הלילה הזה הוא נשמר לכל בני ישראל לדורותם והנה רצה הש"י שנכפר אלו המופתים הנפלאים לבנינו ובעבור זה חרבה מופתים בארץ מצרים כי בזה האופן תמשך האמונה האמתית בשם יתעלה לבני ישראל תמיד באמרו למען תספר באזני בנך וכן בנך והנה הרצון בזה שכבר עשה השם יתעלה אלו המופתים הנפלאים בצאתי מצרים בעבור שאגיד זה לבני ובן בני כי בזה תתמיד האמונה לבני ישראל כמו שזכרנו:

ט

והיה לך לאות על ידך. ר"ל שתהיה זאת הפרשה והיא קדש לי כל בכור כתובה ותהיה לאות לנו על היד להזכיר לנו ענין זאת הפרשה כי כשנשא אותה תמיד על ידינו תביא אותנו לזכור עניינה ותהיה מפני זה תורת השם יתע' אשר צונו בזאת הפרשה שגזרה בפינו ונזכור עניין יציאות מצרים שהיה בה מן הנפלאות מה שיביאנו להאמין בשם יתעלה אמונה אמתית והנה באה זאת המצוה בד' פרשיות בתורה והם קדש לי כל בכור. והיה כי יביאך. שמע ישראל והיה אם שמוע ולזה ידענו שאלו הארבע פרשיות כתובות בתפילין של יד וכן נזכר בכל אלו הפרשיות בתפילין של ראש אמר בזה המקום ולזכרון בין עיניך ובשאר המקומות אמר ולטוטפות בין עיניך. וראוי שתדע שאין הכונה בזה שנניח תפילין של יד על היד בעצמה כי זה יהיה מזיק מאד לפעולותינו וכן אין הכונה שנניח התפילין שלראש בין העינים מפני מה שאמרה התורה בהם ולזכרון בין עיניך ולטטפות בין עיניך וזה כי אין שם מקום יתכן שיונחו בו עם שהם יהיו סגורים בעינינו ר"ל שכבר ימנעונו מראיי' הדברים כהוגן עם שזה יהיה דבר יביא אותנו להיו' ללעג ולשחוק לשאר העמים והנה התורה לא תצוה לעשות כמו אלו הדברים ולזה יהיה הרצון באמרו בין עיניך בראטש מקום שהוא כנגד בין העינים והו' במקום שמוחו של תינוק רופס בו ויהיה הרצון באמרו על ידך על גובה היד והוא בפרק האמצעי בין הכתף והזרוע וכבר יתבאר גם כן שאין תפילין של יד מונחים על היד בעצמו לפי שנאמ' והיה לך לאות ר"ל שיהיה לו לבד לאו' ואם על היד בעצמו היה לאות לו ולאחרים כי כלם יראו אלו התפלין כמו שבארנו זה במכילתא ועוד שכבר יראה שהתורה צותה שיהיו אלו התפילין באלו המקומות כדי שנשים לבנו ומחשבתנו באלו הפרשיות באמרו למען תהיה תורת יי' בפיך ולזה ראוי שיהיו התפילין של יד כנגד הלב ותפילין של ראש במוח כי משם תהיינה המחשבות וראוי שתדע כי התפילין של יד יחוייב שיהיו ביד שמאל וזה כי כתוב בהם וקשרתם לאות על ידך בפרשיות שמע ישראל והיה אם שמוע ופעל הקשירה הזאת יחויב שיעשה ביד הימנית כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים ולזה יחוייב שיהיו התפילין ביד השמאלית כי לא יתכן שנקשר אותם ביד הימנית אם יהיו התפלין ביד הימנית וזה מבואר בנפשו וראוי שתדע שאלו הד' פרשיות ראוי שיהיו על הסדר שהם בו בתור' בתפלין של יד בקלף אחד או בעור אחד ובתפלין של ראש בארב' חתיכו' מן הקלף או מן העור וזה כי בתפלין של יד אמר שהם יהיו לאות שהו' לשון יחיד ובתפילין של ראש אמר שהם יהיו לטטפות הם רבים. וראוי שתדע כי כתיבת התפלין לא תהיה אלא בעור בהמה וחיה טהורה כי אין מהנהוג לכתוב בזולתם והתורה תצוה לעשות הפעולות לפי הנהוג כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ואולם איכות עשית האות הזה והטטפות לפי מה שיורה עליו גדר אלו השמות היה מבואר לאבותינו הקדושים דור אחר דור מפי משה רבינו והנה נזכיר זה בזכרנו שרשי אילו המצות:

י

ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. ר"ל משנה לשנה והנה קרא השנה ימים כי הוא כמו יום אחד ארוך כמו שקדם והנה הרצן בזה החקה החוקה הנוהגת בכל מקום כמו אכילת מצה והשבתת השאור והחמץ ואולם עשיית הפסח לא יתחייבו בו כי אם בארץ ושם יתחייבו בו בכל שנה:

יא

והיה כי יביאך וגו'. והעברת פטר כל רחם ליי' מגיד לך הכתוב שאין מצות בכורות בכללה נוהגת אלא בארץ ר"ל כי בכור בהמה טהורה אינה נוהגת כי אם בארץ לפי שיש לו קדושת הגוף ואמנם פדיון פטר חמור ועריפתו ופדיון בכור אדם יתבאר שהוא נוהג גם כן בחוצה לארץ. ולזה זכר תחלה בכור הבהמה הטהורה קודם שיזכיר בכום אדם להורות כי בכור הבהמה הטהורה הוא לבדו תלוי בארץ וזה שאם היה בכור אדם ג"כ בלתי נוהג בחוצה לארץ היה ראוי שיקדים בזאת המצוה בכור אדם כמו שהקדימו במה שקדם באמרו באדם ובבהמה לי הוא. וכבר יראה גם כן שבכור אדם נוהג בחוצה לארץ כי תמצא בפרשת במדבר סיני שנמנו הבכורות לישראל כלם והעודפים על מנין הלוים נתנו חמשה שקלים ואם אמר אומר שהם היו לשם יתע' מפני שהצילם במצרים ביום הכותו כל בכור ולזה יחוייב שיהיו נפדי' הבכורות שיצאו ממצרים ואע"פ שלא יהיה בכור אדם נוהו בחוצ' לארץ אמרנו לו שכבר היו נמנין עמם הבכורו' שנולדו אחר יציאת מצרים כי זה המניין היה בזנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים לפי מה שהתבאר בפרשת במדבר סיני וזה ראיה כי פסיון אדם נוהג בחוצה לארץ. ואם אמר אומר שכבר יתבאר ג"כ שבכור בהמה טהורה נוהג בחוצה לארץ לפי שכבר היתה בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל בשנה השנית לצאתם ממצרים לפי מה שהתבאר בפרשת במדבר סיני וזה ראיה שבכור בהמה טהורה נוהגת בחוצה לארץ אמרנו לו שאי אפשר שיונח העניין כן כי כבר התבאר בכאן כי קצת ענין הבכור' תלוי בארץ. ולזה אמר והיה כי יביאך וגו'. והעברת כל פטר רחם ליי' ואם לא תהיה תלויה בארץ לא בכורות האדם ולא בכורות הבהמה לא יתאמת מה שזכר בכאן מההתלות קצת עאנין הבכורה בארץ ובכלל כשהיה מחויב שיהיה קצת הבכורה תלוי בארץ הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה תלוי בארץ ענין בכורת בהמה שיש לה קדושת הגוף ועוד כי הבהמות אשר ללוים לא נמנו ולא בכור הבהמה אשר לישראל כמו הענין בבכור האדם ולזה יראה שלא הקפידה התורה בבהמה בהקפדה בבכור אדם. ועוד כי בהמת הלוים לא היתה קדושה באופן קדושת הבכור שנוכל לומר שתחול קדושת בכורות הבהמה הטהורה על בהמות הלוים שאם היה הענין כן תהיינה בהמות הלוים כלם לאהרן ולבניו כי הבכורו' הם לו כמו שנזכר בפרשת קרח. ואולם היות בהמות הלוים תחת בכורות הבהמות אשר לישראל היה לפי שכבר היה ראוי שיהיו בכורות בהמתם לשם יתע' מפני שהצילם ר"ל בכוריהם מבין בכורי מצרים ולפי שהלוים היו לשם יתע' היה רצון השם יתע' שתהיה בהמת הלוים פדיון לבכורות בהמת ישראל כי לא היה קדושה לפי שאין בכור הבהמה הטהורה נוהג בחוצה לארץ ובכלל הנה מפני שקצת המצות הנזכרות בזאת הפרשה נוהגות בארץ ובחוצה לארץ כמו הענין בתפלין של ראש ותפלין של יד כי הם נזכרו בפרשת שמע והיה אם שמוע בלא תנאי ביאת הרץ הוא מבואר שאין בכאן מצוה נתלית בביאת הארץ זולת הראשונה והיא בכור הבהמה הטהור' אשר היא סמוכה לזה התנאי וכל פטר שגר בחמה אשר יהיה לך הזכרי' ליי' למדנו מזה שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בזכרים ולזה הוא מבואר שאם היה הראשון נקבה אינו קדוש ולא הבא אחריו לפי שאינו בכור ולא פטר רחם:

יג

וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו. זה נוהג בחוצה לארץ וכל מה שנזכר אחריו בזאת הפרשה מהמצו' כמו שקדם והנה זה השה הוא לכהן כמו שהתבאר בפרשת קרח והנה זה השה אין לו קדושה כלל אבל הוא ממין כהן כמו שאין לפדיון בכור האד' קדושה ועוד שכבר נזכרה קדושה בפדיון פטר חמור והנה זה השה כבר יהיה מהכשבים או מן העזים כי כל אחד מהם נקרא שה יהיה נקבה או זכר תמים או בעל מום כי כל אחד מאלו נקרא שה ולזה יתחייב שיהיה חי כי המת איננו שה כי אם בשתוף השם לבד. ולפי שכבר חייבה אותו התורה לפדותו ושאם לא פדהו יערפהו כדי שלא יהנה בו למדנו מזה שאסור לאדם ליהנות בפטר חמור עד שיפדהו ולמדנו כי כבר יתחייב אדם לפדותו משיהיה בכור אדם מבן חדש כי כבר נתבאר בו בפרשת קרח שמצות פדייתו תהיה מעת היותו בן חדש ואע"פ שכבר אין כופו נאסר בדבר שלא נפדה. ולזה יהיה זה הדין יותר ראוי בפדיית פטר חמור שגופו נאסר בהנאה עד פשייתו והנה לא נזכרה התורה זה הדין בפטר כמור לפי שכבר יהיה אפשר לו שלא יפדה אבל ירפהו ועוד כי כבר הספיק לה מה שזכרה מזה הענין בפדיית בכור האדם והנה לא ינהג דין פטר חמור אלא במי שיהיה מדרכו מין החמור ולזה אם היו קצת סימני חמור אינו חייב בבכורה וראוי שתדע שלא יהיה נפדה פטר חמור אלא בשה שיוכל ממנו הכהן לעשות כל מה שירצה כענין פדיון בכור אדם כי הקיש הכתוב פדיונם זה לזה בזה המקום ובפרשת קרח. ולזה לא יפדה פטר חמור בפסולי המוקדשים כי לא יוכל הכהן לעשות מהם מה שירצה כמו שיתבאר במה שיבא בג"ה והוא מבואר שמצות פדייה קודמת למצות עריפה כי כבר נזכרה זה בתורה בביאור. והנה עניין העריפה הוא לפי מה שיור' עליו הגדר שיכה בערפו בקופיץ ובמה שידמה לזה ממה שיאות לו בו לפי הנהוג ענין העריפה ואם המיתו בענין אחר בטל זאת המצוה והוא מבואר שהו' אסור בהנאה אחר העריפה כי אין לפועל העריפה תכלית אחר אלא שלא יהנה ממנו בעליו. וכן כל בכור אדם בבניך תפדה מגיד לך שאין בכור אדם נוהג אלא בזכרים ולזה אמר בבניך שהרצון בו זכרים וכן תמצא שכאשר נמנו הבכורות לפי מה שנזכר בפרשת במדבר סיני לא נמנו אלא הבכורות הזכרים ועינן זאת הפדייה הוא שיתן לכהן חמש סלעים של כסף או דבר שיקחהו הכהן בחמש סלעים כמו שהתבאר בפרשת קרח והנה הסלע כ"ד מעה כסף צרוף משקל כל מעה מהם כמו משקל י"ו גרגירי שעורה. והנה זאת הפרשה צווינו לכתבה בתפילין של יד ובתפילין של ראש ממה שאמר והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.