הרחב דבר/שמות/יג

הרחב דבר שמות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומש״ה כתיב בס׳ יחזקאל מ״ה כ״ג ושבעת ימי החג וגו׳ על פסח. ומש״ה מצלינן בכל הפסח חג המצות. והא דתניא במ״ס פי״ט ה״ג בשביעי ש״פ אומר היום שביעי עצרת. ואינו מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפ״ע. הכונה בשביל שהי׳ המנהג לומר שביעי עצרת כלשון המקרא בפ׳ ראה וביום השביעי עצרת. מש״ה שנינו שאין לומר חג עצרת כמו בשמיני של חוהמ״ס. אבל חג הפסח או חג המצות ודאי יש לומר כל שבעה. משום דקרבן חגיגה יש לו תשלומין כל שבעה . אבל לא לענין להיות נקרא חג בעצם שמורה על שמחת החג. והרי יותר מזה מפרש בגמ׳ חגיגה די״ח הא דכתיב חג הקציר ביום שאתה חוגג וקוצר הוא ימי השלמה שאחר חג שבועות אע״ג שמכ״מ אינם ימי החג. וה״נ בהאי קרא מגופיה מוכח שאין בפ׳ זו סדר החגים כלל. ולא בא אלא ללמדנו שביום השביעי הוא חג לקרבנות להיות עצור לפני ה׳ להתבונן על תכלית המצוה של מצות כל שבעה. ומש״ה כתיב בפ׳ ראה עצרת. ושם יבואר עוד. וע״ע ס׳ ויקרא כ״ג ל״ט:

והנה נמשל כח הגנה של תורה על ישראל לחרב. כדכתיב חגור חרבך על ירך וגו׳ ואיתא בשבת ד״ס דפשטא דקרא בד״ת כתיב. וכן פי׳ בב״ר פכ״א עה״פ וחרב פיפיות בידם. ויש להבין הא דנמשל ביחוד לחרב ולא לכלי זיין אחר. כדי להעמידנו על כח שני חלקי תורה שדברנו. דכמו בחרב יש תיק וסייף. והתיק הוא התכשיט לגבור ואפי׳ כשהסייף שבו אינו חד ונשחז כ״כ. אבל כ״ז אינו להועיל אלא בשעת השלום. והחרב אינו אלא לתכשיט ולהטיל אימה על אשר סביביו. ובזה האופן אינו צריך להרבות חילו לעזר לו וא״צ ג״כ לעזר כל המונו. משא״כ בשעת מלחמה אין בתיק תועלת כ״א לשמור את הסייף המושחז הרבה. וגם הכרח להרבות חיל לתפוס חרב וקשת וגם להעיר את ההמון להתעסק בפרנסת תופשי מלחמה. ונמצאו כולם או רובם עסוקים במלחמה. אלו יוצאי מלחמה ואלו יושבים על הכלים. וגם המה אע״ג שאינם מזוינים כ״כ מ״מ חגורים חרב קטן לשמירה כ״ש ולאות מלחמה. כן המה שני חלקי תורה שהיא חרב של ישראל. תורה שבכתב היא התיק המפואר. והמסתכל בשמותיו הרמוזים בדיוקי תורה שבכתב. הוא פרוש ומובדל משארי ב״א. ועליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. אפילו לא הגיע לשנן כח תורה שבע״פ בהלכות. וכך הי׳ כ״ז שבית הראשון הי׳ קיים והי׳ שלום על ישראל וכח היהדות. אז היו הכהנים הלוים שרי האומה בקיום כח היהדות אחר שניטל זה הכח הנעלה מן הבכורים עפ״י חטא העגל. והיו הכהנים פרושים ומשוקעים בקדושה ובדעת אלהים כידוע מעלת כה״ג בב״ר. ואחריו נמשכו שארי כהנים. ואז לא הי׳ כח תורה שבע״פ משונן כ״כ. ועסק עבודת ה׳ לא התערב אפי׳ עם תלמידים רבים מכש״כ עם כל המון ישראל. עד שהגיע שעת החרבן ומלחמה על כח היהדות וקיום עין האומה אז נדרש לשרי ישראל המתחזקים על קיום האומה להשחיז את הסייף היינו כח תורה שבע״פ ופלפולה. וכח תורה שבכתב בא לשמור את התלמוד המשונן. וההכרח להרבות תלמידים וזכות ת״ת דרבים וגם להעיר את המון ישראל להיות מקיימי התורה ע״י פרנסת תופשי תורה. ונמצא כולם או רובם עסוקים במלחמתה ש״ת. אלו עמלי תורה משיבי מלחמתה שערה ואלו יושבים על הכלים ומספיקים אותם וגם כל איש אע״ג שאינו מזוין בתורה. חגור חרב של תפלין לשמירה כ״ש ולאות על ידו. וכ״ז ראה יאשיהו המלך כדכתיב בס׳ דהי״ב ויאמר יאשיהו ללוים המבינים לכל ישראל תנו את ארון הקודש בבית שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל. ופירשו חז״ל ביומא פ״ה שצוה לגנוז את הארון. ועדיין לא נתפרש מה זה שאמר אין לכם משא בכתף. וכי בשעה שעמד הארון במקומו היה ללוים משא בכתף. [וכבר העירו בזה בירושלמי שקלים פ״ו ודרשו אמר להם אם גולה הוא עמכם לבבל שוב אינו חוזר למקומו. פי׳ שלא יהיה לכם משא בכתף אם לא תעשו כן] ותו ק׳ דבר המלך עתה עבדו וגו׳ איזה עבודה הגיע עתה להם יותר מאשר עד כה. אלא אמר להם שלא יתנהגו עוד כמו עד כה שהיו פרושים ומובדלים מב״א ומשוקעים באלקות. וא״כ עבודת ה׳ שעליהם לא היתה מעורבת עם עבודת ישראל יחד. והיו נקראים בעלי מרכבה לשכינה. ובלשון מליצת המקרא משא בכתף. דשם הוא משכן הדעת. וכמש״כ בס׳ במדבר ז׳ ט׳ עה״פ כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. אבל לא כן עתה שהוא שעת המלחמה ועליכם לראות שלא תאבד עין ישראל. והוא ע״י שתעבדו את ה׳ ואת עמו ביחד. היינו ללמדם מלחמתה ש״ת ברבוי תלמידים ולהבינה וממילא יהיו כל ישראל עסוקים בתמכין דאורייתא. ודבר זה מכריח להסיר משא בכתף ולהיות מעורב עם עבודת הרבים. וע״ע ס״פ פקודי. וכך נעשה ע״פ דבר המלך. ומש״ה כתיב בעת החורבן החרש והמסגר אלף כולם עושי מלחמה. ודרשו בספרי פ׳ האזינו עושי מלחמתה ש״ת. וכן ישעיה הנביא שהיה ג״כ בעת מלחמת סנחריב הזהיר ג״כ הרבה פעמים על מלחמתה ש״ת. ואמר בסי׳ ל׳ ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ. ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה כי תאמינו וכי תשמאילו. הכונה שבימיו היו שלשה כתות בישראל. כת המתנהגים בקדושה ודבקות והמה מרכבה לשכינה. וגדוליהם נכנפים בחדרם ואין עסקם עם בני אדם שלא יהיו מפריעים את דביקותם בה׳. המה מכונים בשם מיימינים. וכת המתנהגים בחכמת הטבע ורחוקים ממחשבה רוחנית. מכונים בשם משמאילים וגדוליהם אינם נכנפים כלל. אבל אין התלמידים נדרשים לראות פני רבם שהרי יכולים להגיע לתלמודם ע״י שבט סופר יותר משישמעו באזנם. משא״כ למוד התורה באשר דבר ה׳ הוא הסגולה שיביטו התלמידים בפני הרב כדאיתא שלהי מס׳ הוריות וע׳ מש״כ ס״פ תשא. וזה היה דרך כת השלישית בישראל וע״ז הזהיר הנביא בשם ה׳ ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ. היינו פת במלח ומים במשורה כדרכה ש״ת. ולא יכנף עוד מוריך. לא יהיה כדרך כת ראשונה. והיו עיניך רואות את מוריך. ולא כדרך כת השניה. ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה. שתשכילו ותבינו כי אך זה הדרך אגוני ומצלי בעת מלחמה על ישראל. הוא הדרך המיוחדת לקיום האומה. כי תאמינו וכי תשמאילו. בין זה הכת בין זה הכת כולם ישכילו כי אך זה הדרך עמלה ש״ת הוא העיקר. וכמו שהצליחו בימי ישעיה ויחזקיהו וחובל עולו של סנחריב מפני שמן התורה שהיה בימיהם. וכן בתחלת בית שני שנדרשו להגנה רבה. הזהיר מלאכי הנביא זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים. וביארנו יפה ריש פ׳ דברים. אשר הזהיר להגדיל תורה ולהאדירה. ואם שביארנו שם מטעם אחר לשמירת ההוראה בישראל בכ״ז ג״ז אמת באשר היו נדרשים למלחמתה ש״ת להגין עליהם וכן נמשכו אנשי כנה״ג והזהירו להרבות תלמידים. וזה עמד להם בכל משך בית שני. ובגזרת מלכות יון. שלא עמדה להם לקיום האומה כ״א אותו הכת פרושים ועמלי תורה. לא כת האיסיים שהתנהגו בקדושה יתירה ובדלים מן ההמון. והיו מרכבה לשכינה. ולא כת המתפלספים אשר אח״כ יצאו מהם הצדוקים. אלא רק אותו כת הפרושים שהגדילו פלפולא ש״ת עם תלמידים כמש״כ להלן ל״ט ל״ז שזה ראה זכריה הנביא. וע״ז החילוק שבין בית ראשון לב״ש. אמרו בברכות די״ח ב׳ והוא הכה את שני אריאל מואב. שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. א״ד דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל וא״ד דתנא ספרא דבי רב ביומא דסיתוא. פי׳ במקדש ראשון שהיה הקדושה רבה היה בניהו גדול מהם עד שברוב שלהבת יה תבר גזיזי דברדא ונחת וטבל. ובמקדש שני שהיו עוסקים בפלפולא ש״ת היה בניהו גדול מהם עד דתנא ספרא דב״ר כו׳: והנה אמרו ביבמות דפ״ו אמר ר״ח בתחלה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים שנאמר ושוטרים הלוים לפניכם עכשיו אין מעמידים שוטרים אלא מישראל שנאמר ושוטרים הרבים בראשיכם. והמקרא הלז אע״ג שאינו בכתובים היה מקובל אצלם. ויש להבין שנוי לשון דבלוים כתיב לפניכם. וברבים כתיב בראשיכם. אבל ההבדל הוא דבשעה ששר הצבא אינו גבור כ״כ שהוא בעצמו ילך בחרבו כאחד מאנשי החיל אלא מורה דרך להם מיקרי הולך לפניהם. משא״כ כשהוא בעצמו גבור חיל וחרבו בידו בראש אנשי חילו מיקרי הולך בראשם. והא דכתיב במיכה ב׳ ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם. היינו בשעה שהמלחמה הוא נסיי ממש. הלא ה׳ לבדו איש מלחמה כ״י. והנה בשעת שלום יש יחס לשרי החיל. ויחוסו מכשרתו לכך ואז אפילו אינו גבור כ״כ נעשה שר הולך לפני החיל. אבל בעת ירידת האומה והסכנה רבוצה אז בוחרים לשרים גבורי החיל שיכולים לעמוד בפרץ בגבורתם. ואינם מביטים על יחוסו שתהא מכשרתו אלא גבורתו הקודמת מכשרתו להיות מנהיג את הצבא ועליו להכשיר עצמו בדברים הנדרשים להנהגה. כך בזמן שישראל ישבו בשלוה על הארץ היו מנהיגי רוח היהדות הלוים מצד יחוסם שהם לוים. ואע״ג שהיו גם חכמי הדור דבל״ז כתיב בהושע ד׳ כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. ולא חל עליהם רוח ממרום. מכ״מ אם רק היו ת״ח הי׳ יחוסם מכשירם לגדולתם אבל לא עמדו בראשם כ״א לפני ישראל. שהרי לא עצרו כח לעמוד בפרץ כ״כ. אבל משעה שגלה ישראל והסכנה מרחפת על כח היהדות אז ראו להעמיד בראש רק גבורי תורה והמה הולכים בראש עדת ישראל ועל גדולי תורה להכשיר עצמם במדות ישרות שיש בהם צורך להנהגת ישראל. וזכות התורה תהא מסייעתם להכשירם להנות עצה ותושיה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.