טעמא דקרא/שמות/ד

טעמא דקרא שמות ד

ד

שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו. צ"ב כיון שהקב"ה אמר לו ואחוז בזנבו הו"ל לומר ויאחז בזנבו ומדוע כתיב ויחזק בו. וי"ל עפ"מ דאיתא ביבמות קכ"א ב' דנחש שדוחקין בו אגב איצצא הוא מזיק ומרע"ה בגודל בטחונו בהשי"ת שהנחש לא יזיק לו החזיק בו בדוקא שדחקו בידיו להראות שאינו פוחד.

יד

הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר. לכאו' תיבת הלוי מיותר כי אם הוא אחיך בודאי שהוא לוי. וי"ל שכיון שהוא לוי בודאי שיודע לדבר שהרי הלוים בביהמ"ק עבודתם הוא בדבור כדיליף בערכין י"א א' מכמה קראי א"כ הוא בודאי מומחה לזה.

יט

כי מתו כל האנשים וגו'. לכאו' הול"ל זה בתחלה כשא"ל ללכת ולא עתה שכבר הסכים ללכת. וי"ל שהקב"ה רצה שיקבל עליו ללכת אע"ג שהוא בסכנה ובזכות זה המסי"נ יצליח ולכן לא גילה לו תחלה אבל אחר שכבר הסכים ללכת א"ל שאין לו מה להתיירא.

כה

ותקח צפרה צר ותכרת וגו'. בע"ז כ"ז א' פריך מינה למ"ד דאשה פסולה למול ומשני קרי בי' ותכרת דאמרה לאינש אחרינא ועבד. וקשה איזה אינש אחרינא ישראל הי' שם במלון בדרך (דגוי פסול למול דדרשי' המל ימול) והרי כל ישראל היו במצרים וא' מהן לא הי' יכול לצאת משם (כמ"ש במכילתא יתרו) וע"כ שבנה גרשום שהי' אז בן ג' שנים כדאי' בילקוט הוא מל ואולי מכאן למד הרמב"ם ברפ"ב ממילה שקטן כשר למול שלא נודע מקורו.

ותקח צפורה צור ותכרות. בע"ז כ"ז א' פריך למ"ד אשה פסולה למול איך מלה ומשני איהי אתחלה ואתא משה וגמרה. וקשה איך הי' מותר לה לחבול בו להוציא דם כיון שאין מקיימת בזה מצות מילה. וי"ל שעשתה זה משום פקו"נ שלא ימות בעלה [ומוכח שמותר לחבול בחברו משום פקו"נ ודלא כר"מ דאמר אף גזל אינו נדחה ועי' יומא פ"ג ב' ועי' בכתובות י"ט א' בשטמ"ק בשם הרמב"ן בשם ברייתא חיצונית והוא בפרקי רבנו הקדוש], וזהו שהתנצלה אח"כ כי חתן דמים אתה לי היינו שעשתה כן משום פקו"נ של בעלה, ולמ"ד מילה כשרה באשה משמע בע"ז שם שהיא עשתה כל המילה ואע"ג דגם למ"ד אשה כשרה אין לה למול לכתחלה וכמ"ש ביו"ד ריש סי' רס"ד עי"ש בש"ך ובביאור הגר"א עשתה כן משום פקו"נ ולזה התנצלה אח"כ כי אמרה חתן דמים למולות וכנ"ל.

ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו. ובירו' ספ"ג דנדרים לרגליו של תינוק נגעה בגוף התינוק פי' הק"ע מרוב מהירות נגעה בצור גם ברגליו של תינוק וחתכה גם שלא במקום המילה ויל"ע למה התורה מספרת זה וי"ל משום שמ"ר נענש שנתרשל במילה שהוא מ"ע דביום השמיני וקי"ל עולה מכפרת על חייבי עשה ואמרי' בחולין ז' ב' דם ניקוף מרצה כדם עולה והוא דקאזיל לדבר מצוה ומה שחתכה הערלה זה גוף המצוה אבל מה שנחתך גם ברגליו זה דם ניקוף ומרצה כדם עולה ולכן אמרה חתן דמים תרי דמים דם מילה ודם ניקוף שהוא כעולה (וקטן נענש עבור אביו) וזהו חתן דמים למולות נתחייב תרי דמים עבור המילה.

ותגע לרגליו. בע"ז כ"ז א' פריך למ"ד אשה פסולה למול מדכתיב ותכרות את ערלת בנה ומשני קרי בי' ותכרת דאמרה לאינש אחרינא וכרת, וקשה איך מפרש סיפא דקרא ותגע לרגליו שנגעה ברגליו של תינוק וכאן א"א לפרש שציותה אותו ליגע ברגליו של תינוק. וי"ל דהאי מ"ד יפרש ותגע ברגליו כמ"ד בירו' ספ"ג דנדרים לרגליו של משה או לרגליו של מלאך שא"ל הילך גזי חובך שזה עשתה צפורה בעצמה שנגעה ברגליו כדי להראות לו שנפרע חובו.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)