משאת המלך/שמות/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

משאת המלך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ד

משאת המלך על התורה - שמות ד

ח[עריכה]

והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת וגו' (ד ח)

הנה כתבו בשם הקדמונים דהכתוב (להלן י"ב י"ג) והיה הדם לכם לאות על הבתים וגו', נרמז בו להכחיש הכופרים בבית שלישי, וטענתם בפיהם שהרי נאמר (חגי ב' ט') גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וגו', ועל בית שני קאי ומ"מ קראו אחרון, ויש לסתור טענתם מהכא והאמינו לקול האות האחרון והיה וגו', הרי דשייך לקרות אחרון הגם שיבוא אחריו עוד, ונקרא אחרון לפי שהוא מ"מ אחרון לראשונים, וזה מרומז בכתוב והיה הדם לכם לאות על הבתים וגו', דהאות השלישי של הדם דהכא הוא יוכיח על הבתים, דעוד יהיה בית שלישי לעת"ל.

אמנם בפשוטו נראה דלכך נאמר על האות השני האות האחרון לפי שב' האותות הראשונים שניהם מענין אחד, דהם אותות שלוקה משה לפי שדיבר לה"ר כדפרש"י, ולכך אות השני הוא אחרון לענין זה, משא"כ האות הג' הוא כבר מענין אחר ואינו נמנה עם ב' הראשונים [וכ"מ מהכתוב והיה אם לא יאמינו וגו' שנאמר זה רק לאחר ב' האותות, ולא א"ל כן גם בין הראשון לשני], וכן כיוצ"ב י"ל לענין הבתים, דבית ראשון ושני הם מענין אחד לפי שנעשו בידי אדם וגדולתם ורוממותם הכל בידי אדם, וכלפי זה אמר הנביא גדול יהיה כבוד הבית האחרון, אבל בית הג' הוא ענין אחר שירד מהשמים [וכן למ"ד בב"ב (ג'.) דהאי גדול יהיה כבוד הבית זהו לא בבנין אלא בשנים, מ"מ שפיר י"ל נמי דזהו דוקא שייך בבית ראשון ושני דיש קצבה לשנותיהם, משא"כ בית שלישי הוא אינו מענינם כלל דל"ל קצבה].

ומהכתוב (בראשית לג ב) ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים, נראה דאין להוכיח דאיכא אחרון שיש עוד אחריו, די"ל לפי דהתם כונת יעקב היתה כדפי' רש"י אחרון אחרון חביב, ור"ל שאם יפול עשו על הראשונים יהיו האחרונים אולי לפליטה, וא"כ התם בודאי הכונה אחרונים הוא לפי שאיחרם לראשונים, ואינו ענין לכאן. [א"ה. עיין באב"ע (כאן) דקראו לשני אחרון כי האות השלישי אכתי לא הראהו השתא, ועיין תוי"ט דמאי (פ"ז מ"ג) שהביא ראיה גם מהאותות וגם מלאה לסתור המכחיש בבית שלישי, וע"ש בתוס' אנ"ש בשם הזוהר כעין מש"כ הגהמ"ח זצ"ל, וע"ע רש"ש נזיר (כ"א.) וגם הגהמ"ח זצ"ל ציין לגמ' שם דאמצעי נקרא נמי אחרון, אמנם נראה דאי"ז שייך כלל לעניננו לפי דהתם הא דתנן אחרון כולל אמצעי ואחרון כחדא, ע"ש].

יד[עריכה]

וראך ושמח בלבו (ד יד)

ואמרו רז"ל (ילקוט רמז קמ"א) אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו, וכן אמרו שם כיוצ"ב בראובן ובבועז, ע"ש. ויש להבין זה הענין דמה יתן להם ומה יוסיף להם זאת שהתורה הייתה כותבת מעשיהן דלפיכך היו עושין יותר טובא.

ונראה לפמש"כ להלן בפ' בהעלותך ע"פ דברי התוס' (יבמות ס"ב.) דכתבו דהגם שפירש משה מהאשה ע"פ צווי הקב"ה, מ"מ טענו אהרן ומרים עליו דציווי הפרישות מחמתו הוא, לפי שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וכיון שרצה בכך אף נצטווה בכך, וביארתי שם הא דאמרו בסוטה (ל"ה.) מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לד"ת זמירות וכו', הגם דאכן ד"ת נקראין זמירות שהרי כך כתוב בתהלים (קי"ט) וא"כ ה"ז אמת ונכון, מ"מ נענש דוד לפי דדבר זה בא מחמתו, שאם היה דוד מגיע למעלה גדולה מזו, לא היו ד"ת נקראין זמירות ולא היה נקבע כן.

ועד"ז נראה לבאר מה דאיתא בילקוט הושע (רמז תקט"ו) שאמר לו הקב"ה לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, וקשה והרי הקב"ה השיב לאהרן ולמרים לא כן עבדי משה וגו', הרי דשאר נביאים א"צ לפרוש מן האשה, וצ"ל נמי על דרך זו שבאם היה הולך הושע בדרך זו אף הוא היה מצטווה מדברי קבלה על הפרישות.

וכמו"כ נראה נמי הכא דהרי ממקראות האלו למדנו עד היכן צריך לשמוח באחיו, והחיוב הוא עד כיוצ"ב ששמח אהרן, וכן למדנו עד היכן צריך להתעסק בהצלה דהחיוב הוא כמו ראובן, ועד היכן צריך לעשות חסד כמו בועז, אולם באם הם היו עולים למעלה גבוהה מזו, אז היתה באמת ניתנת הלכה דהחיוב באלו הדברים טפי, והיו ראובן אהרן ובועז מחדשים יותר תוקף במצות הללו, והיינו פירושא שאם היו יודעים שיהא כתוב בתורה וכו', כלומר שע"י תקבע ההלכה ושעור החיוב, אז היו משתדלים להגביר אומץ כדי לחדש הלכה רבתי זו.

הפטרת שמות[עריכה]

* * *
הפטרת שמות

בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנפצות (ישעיה כז ט).

בגמ' ע"ז (נ"ד.) למדו מכאן שמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו, ולפי"ז קאי הכתוב על מזבחות של נכרים שהנכרים מבטלים אותם ע"י נתיצת רובו, אמנם פשטא דקרא במזבח של ישראל לע"ז איירי וכדפרש"י בישעיהו (כ"ז), וא"כ לא איירי הכתוב לענין היתירו לאחר ביטול ע"י נכרי, אלא מיירי במזבח של ישראל דל"ל ביטול ומחוייב הוא לאבדו.

וביאור הכתוב לפ"ז נראה דהנה מבואר בגמ' ע"ז (מ"ה:) דמזבח מצותו נתיצה ואחר כך שריפה, וזהו שייך במזבח עץ שיתכן בו שריפה, מיהו נראה דגם במזבח של אבנים שייך נתיצה ואח"כ שריפה, דהרי איתא בירושלמי (פ"ג דערלה ה"ג) וברמב"ם (פט"ז מטומ"צ ה"א) דשייך שריפה באבנים ששורפן לסיד ע"ש, א"כ לפי"ז מזבח אבנים של ישראל לע"ז מצותו נתיצה ואח"כ שורפו לסיד, וזהו מאמר הכתוב בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות וגו', היינו דלאחר הניפוץ שהוא הניתוץ [כמו שאמרו בע"ז נ"ד.] עוד ישרפם כאבני גיר שהם אבני סיד, ע"ש ברד"ק.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף

ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א