אלשיך/שמות/ד

אלשיך שמות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויאמר אליו ה' וכו'. הנה ארז"ל שעל שחשד בכשרים ואמר והן לא יאמינו לי. א"ל הקב"ה לקחת אומנתו של נחש. וע"כ צוהו יעשה אות הנחש. וכן אמרו שע"כ לקה בצרעת כמרים על לה"ר. וזהו הבא נא ידך וכו' והנה ידו מצורעת. והנה כמו זר נחשב יוכיחנו ה' על מה שדבר נגד אנשים ולא על אומרו ולא ישמעו בקולי הפך מאמרו ית' באמור אליו ושמעו לקולך. והנה במדרש תנחומא אמרו שאמר הקב"ה למשה אחד שלי ואחד שלך שלי וידבר העם באלהים ובמשה. וישלח ה' בעם את הנחשים ומי שהוא מדבר על עצמך לוקה בצרעת. והנה מרים מצורעת כשלג ע"כ:

ואפשר כיוונו להשיב על זה שכנגד אומרו ולא ישמעו בקולי והוא ית' אמר ושמעו לקולך היה רמז אות הנחש ועל מה שדבר נגד אנשים היה הצרעת מעין לקות מי שחטא נגדו והן אמת כי במה שכתבנו למעלה על פסוק והן לא יאמינו לי כו' נחה שקטה קושיא זו כי מענותנותיה שלא טוב הוא מהאבות דבר שיאמר נא ישראל כסברתו כמדובר:

ועל דרך הפשט ראוי לשים לב אל אומרו מה זה בידך כי מה זו שאלה כי היפלא מה' שהיה מטה בידו ויאמר לו השלך מטך ארצה וכו'. ועוד למה הוצרכו אותות לשיאמינו ולמה נתייחדו אז אותות אלו:

אך הנה לבל יאמינו ישראל כי נראה אליו ה' לגאלם מפרעה היה להם שלש טענות. (א) כי היתכן שלא מצא הוא ית' לשלוח אל פרעה אלא מי שלא עצר כח לעמוד לפניו וברח מפני פרעה ועוד יד המשטמה במקומה על שהרג את המצרי ואיך יתכן שלחו ה' אל פרעה המבקש המיתו. (ב) הכירם בעצמם שהם מחוסרי זכות עע"ג כמצריים כי טענה זו בעצמה ארז"ל במדרש חזית ובש"ר (פ' ט"ו) שאמרו ישראל למשה איך תאמר שבחדש הזה אני נגאלים והלא מצרים מלאה מע"ג שלנו וכו'. (ג) התמיהא הב' שתמהו ישראל באמור להם משה החדש הזה אתם נגאלים והיא כי מן הדין יש למצרים ק"צ שנה של שליטה לישראל על כן צוהו ית' יעשה שלשה האותיות האלה על הטענה הראשונה אמר מה זה בידך וכו' כי כמשל הזה הוא ענין משה עם פרעה כי כאשר בהיות המטה בידו הוא מטה דומם בלתי מזיק ובהשליך אותו ארצה שנפרד ממנו נס מפניו ובאחוז בזנבו נעשה מטה כן היה ענין משה כי כשהיה פרעה שהוא נחש בריח והוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו בהיותו ביד משה שהיה גדל עמו בהיכלו היה מטה:

ואם נשים לב אל היות תיבות מזה בתיבה א' יהי' לרמוז מאמרם ז"ל במדרש (שם פ' ח') כי בהיות משה קטן גדל בבית המלך. ויהי היום ביום אידו ויקח עטרת פרעה מעל ראשו וה' עזרו שלא המיתו. ובזה רמז זכור בהיות דבר מזה האיש בידך הוא נזרו היה למטה שלא עשה לך מאומה אך אחרי כן כאשר השלכתו ארצה שנפרדת ממנו שהוא כאשר ויגדל משה ויצא אל אחיו שיצא מבית המלך שרפתה ידך ממנו בארצו ואין אומר לו דבר אז היה לנחש שבקש להרוג את משה על שהרג את המצרי וינס משה מפניו עד מדין עכ"ז בשלחך יד לאחוז בו ותחזוק בו לשים פניך נגדו בכח בלי פחד יהי למטה בכפך כעץ דומם שלא ירע ולא ישחית לך וע"י ראותם ישראל נס בזה הסגנון מתוך המשל יבינו הנמשל כי יהיה ה' עמו ולא יעצרנו אימת פרעה כי אדרבה יהי למטה בכפו. וע"י כן יאמינו כי נראה אליך ה' כי אשר כח בו להיות פרעה למטה בכפו אין זה כי אם שנראה אליו ה' אשר כפר בו פרעה ולא יחשב כמו זר כי הצטרפה זכות האבות לשיראה אליו ה' שלא נראה בשם ההוא לשום א' מהאבות יען כי בזה נצטרף זכות מעמד שלשתן עם זכות היות אבות ישראל וכו':

ועל השנית אמר הבה נא ידך וכו' ויוציאה והנה מצורעת ויאמר השב ידך כו' והנה שבה כבשרו. לומר כי כאשר שנצטרעה ידו שהוא בחיקו שם שבה כבשרו ונרפא כן ישראל במצרים שקנו צרעת הע"ג שם ישיבו לראשיתן ויטהרו וכן היה על ידי דם פסח ודם מלה כנודע:

ועל השלישית הראהו שכמו שמימי היאור נעשים דם ולוקים ביבשה כן ק"ץ שנה שנשארים להם של שליטה ורחמים יהפכו להם לדם בשביל היובש שהם עושים עם ישראל והלחץ שדוחקים בענין העדר התבן שתוכן לבנים יתנו ובקיעת הילדים עד יבש דמם על צרעת מלך מצרים וזהו רמז והיו לדם ביבשת:

או תהיה החלוקה השלישית שמא יאמרו ישראל אפשר ששם הרחמים שלחך איך ימשך ממנו מכות למצריים ע"כ אמר ולקחת ממימי היאר והיו לדם ביבשת לומ' שהכל לפי הכנת המקבל כאשר מים אלו ביאור הם מים וביבשה דם כך השם הגדול בישראל שבהם לחלוחית זכות יהיה רחמים ולמצרים יבשי זכות יהיה להם לדם:

י

ויאמר משה וכו'. הנה רז"ל (שם פ' ג') למדו מכאן כי שבעה ימים סירב מרע"ה בשליחות כי זולת היום שבו עומד יש תמול שלשום הרי שלשה ומלת גם ג' פעמים מרבה שלשה אחרים ומלת מאז הרי שבעה והלא יקשה למה יזכיר הוא מעצמו כל הימים שסירב במקום הסתר דבר שהרבה לסרב. עוד למה יזכירם בהפוכים מלמטה למעלה ועוד בפתח דבריו באומרו בי אדני כי לשון בי אם היא לשון בקשה הוא בלתי צודק פה כי איך יבקש שלא איש דברים הוא ועוד למה שינה תוארו ית' שעד כה היה תוארו יתברך שם הוי"ה ופה שם אדנות. אך יאמר הנה במה שתפציר כל כך שאהיה אני שליח לזה יורה שאין הענין רק שאין זולתי מוכן לשרות בו שכינה שיהיה מרכבה אליה להצליח בשליחות והנני מודה ואומר כי בי אדוני כלו' בי תשרה שכינה שהיא שם אדנות אך שאלתי היא שאם כן הוא למה לא איש דברים אנכי שלא נתרפאתי להיות מוכן לשליחות ואם הוא על סרבנותי גם מתמול שלא היה הסרבנות רק ששה ימים גם משלשום שעדיין לא היו כ"כ גם מאז ביום הראשון שלא היו עדיין סרבנות כלל כי כבד פה וכבד לשון אנכי כקודם השליחות וכן לא יעשה למנות שליח אל המלך ואל העם רק בלשון מדברת צחות כעט סופר מהיר:

או שעור הכתוב אם בי אדוני שבי שורה שכינה להצליח בשליחות איך לא איש וכו' ולא רפאתני השכינה שעל ראשי להצליח בשליחות גם מתמול כו' כמדובר:

יא

ויאמר ה' וכו'. הנה אין בזה תשובה אל טענתו שמה מתקן בזה אל היותו בלתי הגון אל השליחות על כובד פיו ולשונו שאם הוא שיתקן פיו יאמר ואני אשים לך פה ולשון צח ואם הוא שמכלל או' מי שם פה הוא מה ענין אלם חרש פקח עור ועוד כי ארז"ל (שם) שלא נתרפאת לשונו עד מתן תורה ולפרש"י אומרו פקח הוא מיותר ואם הכוונה לומר דבר והפכו הל"ל מקביל אל עור:

אך יאמר בשום לב אל אומרו שם פה לשון עבר ומי ישום אלם ל' עתיד והוא הממני יפלא תקן לשונך מי שם פה לאדם הידוע הוא אדה"ר שהיה בו רוח ממללת משא"כ לב"ח בלתי מדברים וק"ו הדברים מי ששם כח דבור לגמרי לא יתקן מי שהוא כבד פה בלבד ועוד כי הלא נתיישבה דעתך על מה שברחת ממנו ואפשר יהרוג אותך וכן כמה דברים שצריך נסים עד בא הדבר אל הפועל ולא ראית טענה אלא כבדות הפה אל תחוש על זה כי הלא מי ישום אלם את פרעה הלא יאמר לך דבר על מה שברחת ממנו על דם נפש או חרש לבלתי שמוע לשלח את ישראל עד ילקה בכל המכות או פקח אחר כך לשלח ישראל וללכת לילה מבית לבית לחלות פני משה ילכו מהרה עד שהוצרך לומר שלא היו רוצים לצאת לילה כגנבים או עור אחרי כן על שפת הים ומהביט אל מה שלפניו שהענן והחשך היה מאחרי ישראל במחנהו ויאר את הלילה לישראל בעמוד האש ומצרים שבחושך אין רואים האור שבמחנה ישראל לפניהם וגם הכנסם בתוך הים בחרבה ומי עור כמוהו שעצם עיניו מהביט אל השגחת ה' לישראל הלא אנכי ה' ומי שיעשה כל אלה האם יכבד לפניו תקן פיך אך אין זה כי אם שאין הדבר תלוי בל' הצח רק בהשגחה וסיוע האלהים וז"א ועתה לך כלומר הנני מבטיחך שארפא לשונך והוא כנודע מרז"ל שנרפא במתן תורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים אך חפצי הוא כי ועתה שעודך כבד פה וכבד לשון לך ותזכר ההצלחה בהשגחה ולא בטבע על צחות לשון וז"א ועתה לך כלומר מה שלא יהיה כן אחרי זאת ואם העולה על רוחך הוא כי לא יחשיבך על כבדות פיך הנה אנכי אהיה עם פיך ויכנסו הדברים בחשיבות באזניו ואם הוא שיסתתמו טענותיך על היותך כבד פה אל תחוש כי הלא והורתיך את אשר תדבר והשיב משה ויאמר בי אדוני כלומר ידעתי ה' כי בי הוא שם אדנות שורה הוא שכינה ואני מוכרח לעשות גאולה זו אמנם כעת בשליחות הראשון הזה שאין התשועה נגמרת עד פעמים רבות שלח נא ביד תשלח הוא אהרן שהוא אשר עד כה היה שליח בינו יתברך ובין בני ישראל וז"א נא כלומר עתה בשליחות הא' ובזה נקל מאשמתו בסרבו אח"כ אחרי הודיע אלהים לו את כל זאת:

יד

ויחר אף ה' במשה וכו'. הנה יקשה. (א) אומרו ויחר אף וכו' יפלא איך הוא בכעס עמו ואדרבה עושה רצונו שאחיו יהיה לו לפה והוא לו לאלהים והיא גדולה לו בעצם. (ב) אומרו ידעתי כי דבר ידבר הוא כי אומרו ידעתי הוא מיותר. (ג) כפל אומרו דבר ידבר ומהראוי יאמר ידבר הוא. (ד) אומרו וגם הוא יוצא כו' כי אינו מעין הקודם לומר וגם כמוסיף מעין האמור. (ה) אומרו ודברת אליו כו' למה לא דבר הוא יתב' בעצמו אל אהרן כי נביא היה. (ו) אומרו אהיה עם פיך כי אחר שאהרן הוא המדבר אל פרעה ואל העם הל"ל אהיה עם פיהו. (ז) אומרו ודבר הוא לך כי מלת לך מיותרת. (ח) אומרו והיה הוא יהיה כי מלת והיה מיותרת ובלתי נאותה פה. (ט) או' ואתה תהיה לו לאלהים מה ענין האלהות הלזה. (י) שאם אל פרעה ידבר כ"ש שידבר אל העם ולמה חזר ואמר ודבר הוא לך אל העם. (יא) או' ואת המטה הזה תקח בידך כו' או' בידך מיותר ומהראוי יאמר ובמטה הזה תעשה את האותות:

אמנם הנה אין ספק כי לא על חינם סירב הוא יתברך עם משה שבעת ימים יעשה שליחות זה אם לא שלא היה מוכן אל הגאולה ההיא זולתו כנודע ליודעי חן כי דור דעה מיוחדים לפי בחינתם לקבל השפע על ידו וגם אין מי שיהיה סיפק בידו לקבל שפע מאתו ית' לשדד את פרעה ואת שרו ואת מזלו כי אם משה לבדו ואפילו אם אהרן יהיה המדבר אל פרעה אין כח לאהרן לקבל שפע מאתו יתברך לשודד את פרעה ושרו אם לא ע"י השתלשלות משה כי יבא אליו השפע וממנו אל אחיו וזה כוונו רז"ל במדרש (שם פ' ב') על פסוק ומשה היה רועה כל מי שנאמר בו היה מוכן לכך משה מוכן לגאולה וכן במרדכי איש יהודי היה וכו':

ונבא אל הענין והוא כי אחר סרוב שבעה ימים והשיב משה שהיה חושש על כבוד אחיו שהיה רגיל להיות שלוחו של מקום אז ויחר אף ה' במשה שהיה נראה חש יותר על כבוד אחיו מעל כבוד המקום המפציר עליו וידוע כי האף הוא א' משלוחי הרוגז ויתעורר לפגוע במשה על סרובו לפני קונו יתברך והנה אם היה מניחו ית' ימשול במשה היה פוגע בו על כן אלהינו מרחם הפך פניו אל משה למען ירפה האף ממנו והענישו בסלקו אותו מן הכהונה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי כי היתרון אשר לשבט לוי על אחיו למה שהוא מעשר הוא היותו כהן לאל עליון והוא ממה שלא נאמר לוי כ"א הלוי בה"א הידיעה יורה על גדולה אשר בשבט ההוא על מציאות היותו לוי והוא היותו כהן וכמ"ש ז"ל שנקרא בן יעקב לוי על שהוא מלווה במתנות כהונה יאמר הלוי על כך ועל זה אמר הלא היטבתי אשר אהרן אחיך הוא הלוי ולא אתה וחבירו וכי יבא הלוי מאחד שעריך שקבלו רז"ל שעל כהן ידבר והוא מוכרח גם בכתוב ויתרון זה לו כי כבר ידעתי כי דבר ידבר הוא דבר לישראל ידבר גם לפרעה מש"כ אתה שסירבת כי תהיה לוי בלבד כי מעתה אני קובע לו שכר להיות כהן לאל עליון עם שעדיין לא עשה דבר הלא הוא כי מחשבה טובה אני מצרפה למעשה ומעתה ידעתי את לבו כי דבר ידבר הוא שידבר לישראל וגם ידבר לפרעה. ועוד טעם שני שעליו אותו מניתי לכהן כי הלא גם הוא יוצא לקראתך וראך הולך בשליחות במקומו ושמח בלבו על גדולתך כלומר ולכן גם אתה אל תחוש על כהונתו והנה יראה אהרן גדול עליו ולא יקפיד כי הנה ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו מש"כ עד כה שהיה ית' בעצמו משים את הדברים בפי אהרן ובראות האף כי העניש הוא ית' את משה ושגם רצונו עכ"ז עמו שעל שישמח אהרן בגדולת משה הגדיל את אהרן אז נסתלק האף משני הטעמים על שכבר קבל ענשו ועל שה' אוהבו ואחרי אומרו דבר ידבר הוא אמר ושמא תאמר מי הכניסני בכל זה ולא אדבר עם אהרן לבדו והוא יעשה הכל הלא הוא כי הנה באמצעותיך ישתלשל בו כח לקבל שפע לשליחות הצלחת הגאולה כי הנה ואנכי אהיה עם פיך ואגבך ועם פיהו וגם והורתי אתכם יחד בהיותך עמו את אשר תעשון מש"כ אותו לבדו והוא הקדמתנו שהכל תלוי במשה והנה זה הוא על דברו אל פרעה וגם אל העם להשפיע בהם הכנה להאמין וליגאל צריך על ידך אלא שודבר הוא לך במקומך ובשבילך ואל תאמר כי ידאג אהרן על היותו מושפע על ידך ואתה העיקר כי הלא והיה הוא וכו':

והענין כי הנה ידענו מרז"ל (שם) כי כל לשון והיה הוא שמחה וזה יאמר והיה הוא כו' לו' שמחה תהיה מה שהוא יהיה לך לפה ויושפע העם על ידו כאלו אתה המדבר כי הוא יהיה לך לפה בלבד ואתה תהיה לו לאלהים כי הוא כי כאשר השפע בא מאלהים אל האדם כן תהיה אתה כי השפע יבא לו מאתך כאשר מהאלהים אליך ובזה גלה כל מה שכתבנו. ושמא תאמר כי על ידי המטה יושפע אהרן ולא יצטרך אליך לא כן הוא כי גם המטה צריך אליך כי ואת המטה הזה תקח בידך וע"י כן שתקחנו בידך יהיה אשר תעשה בו את האותות גם שיעשו ע"י זולתך ובזה יתכן אומרו אח"כ ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך וכו' שיורה שע"י אמירת משה וקחתו אהרן מידו היה עושה אהרן את האותות וז"א פה ואת המטה הזה תקח בידך וכו':

ועוד יתכן באו' ודבר הוא לך אל העם לומר הנה עיקר סירובך היה על דבר פרעה כי על ישראל כבר אמרת הנני בא אל בני ישראל אך אתה דע לך כי גם תפסיד כי ודבר הוא לעם כאשר לפרעה ותפסיד זכות זה והשאר כמדובר:

טו

וילך משה וכו'. ראוי להעיר למה בפסוק אחד משנה שמו פעם יתר ופעם יתרו וגם הפעם השנית לא היה צריך ליזכר רק ויאמר לו לך לשלום ועוד למה לא הגיד ליתרו שהיה הולך במאמרו ית' אל פרעה. ועוד באו' ית' לך שוב כי מתו כל האנשים כו' הנה היה ראוי ליאמר מתחלה כשצוהו ללכת בשליחות יבטיחהו שמתו כל המבקשי' את נפשו ולא עתה ששלחו יתרו ועוד למ' לקח אשתו ובניו עמו ולא חשו אל מאמר אהרן על הראשוני' אנו מצטערי' וכו' שע"כ הוצרך לשלחם אל חמיו ועוד או' ית' בלכתך לשוב כו' ראה כל המופתים וכו' שנראה כאומר שעל פי דרכנו יטפל בגאולת ישראל ואדרבה זה הוא העיקר שעל כן נשתלח ועוד מלת ראה שהיא מיותרת ועוד שלא תצדק ראיה במה שמסר לו המופתים ועוד אומרו בידך כי איננו בידו ועוד שאם הוא על האותות שאמר למעלה להפך המטה לנחש וכו' הנה למעלה לא אמר שיעשה אותם אלא לפני ישראל ופה אמר ועשיתם לפני פרעה ועוד למה לא הזכיר לו בפירו' רק מכת בכורו' ועוד למה שינה כי למעלה אמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וכו' ועתה אמר ואני אחזק:

אמנם הנה בבוא משה ליטול רשות מחמיו אמר בלבו אם אומר לו שאני הולך לגאול את ישראל ולהכות את מצרים ימאן כי צר לו על צרת מצרים כמ"ש ז"ל על ויחד יתרו נעשה בשרו חדודין חדודין שנית על התעכבו שם ויניח את בתו וילדיה ולא היה בדעת משה היות לב חמיו שלם כאשר בזמן שנקרא יתרו שהוא אחר שיתר פרשה אחת בתורה והוסיף מצות ומעשים טובים הרבה כ"א במדרגת יתר בלא וא"ו וזהו וישב אל יתר חותנו ולא אמר לו רק שהיה הולך עראי לראות את אחיו העודם חיים לבקרם בלבד אז השיב יתרו בלב שלם ואמר לך לשלום ע"כ קראו הכתוב יתרו בוי"ו והיתה כוונתו לומר לך כדי להיות לך שלום כלומר כי תחוש פן יקרך אסון כי לא על חנם ברחת משם כלומר שאם יש בלבו חשש לא ילך אז א"ל הקב"ה לך שוב לומר הנה מאמר חמיך באומרו לך לשלום רמז שתחוש אם ימיו מנגדים וגורמים לך העדר שלום שלא תלך ואפשר תתעכב מפחד דתן ואבירם אויביך אשר הלשינוך ואיבתם בלבם וגם מאשר אמרת ליתרו ואראה העודם חיים. נראה כי לא תתעכב במצרים כ"א ברשותך שעודם חיים מיד תשוב אל מדין אך לא כן הכוונה רק להתיצב שם י"ב חדש היא זמן שמוש המכות כנודע והנה בהתעכבך תמצא בדאי כלומר ולכן צריך תגלה אזנו מעתה וז"א ויאמר ה' אל משה במדין הנה על העדר שלום שרמז לך יתרו אל תירא כי הלא מתו כל האנשים המבקשים את נפשך שירדו מנכסיהם כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' ה') כי ע"כ לבם חלל בקרבם מלהתקומם להרע לך ועל השנית שיבין יתרו מדבריך כי תמהר לשיב כי אמרת אלכה נא ואשובה שפירושו אלך עתה ואשובה אל מדין שפרשת ואמרת מה שאמרתי אלכה נא הוא אל אחי אשר במצרים. ומה שאמרתי ואשובה הוא למדין כי אין הכוונה רק כדי שואראה העודם חיים בלבד הנה לא כן הדבר. רק לך שוב מצרים כלומר לא כדברך שאמרת ואשובה שהוא למדין רק מצרימה כי שם היא השיבה להיות שם כבתחלה שלא תהיה הליכת עראי כ"א לך שוב למושבך כיתר ישראל כאשר היית קבוע ודר שם מתחלה ואמר הכתוב שאמר לו זה במדין למען יודיע הדבר ליתרו כי מתו וגו' וששלום לו אל יירא וגם שלא עראי היה הולך כ"א להשתקע. ומשה בוש מלומר לו שהיה מתפרד ממנו עד זמן רב. וגם חש פן יקפיד שיעזוב את אשתו עזובה ימים רבים ע"כ לתקן שניהם מה עשה ויקח משה את אשתו ואת בניו כהולך להשתקע ולבלתי שוב אל מדין עוד כאשר היה שיתרו הבין לאשורו שהיה יורד להשתקע גם שלא אמרו בפירוש ותקן ענין בתו ולהיות על פי ה' לא עזב חמיו ויקח משה את מטה האלהים בידו כאלו הוא על פי דרכו בל ירגיש יתרו שכל כוונתו היא להכות את מצרים בו ואז אמר לו הוא יתברך תדע למה אמרתי לך שתשוב דרך קבע לא בלבד תדע צורך העכוב בהיותך שם. כ"א מעתה בלכתך לשוב מצרים קודם הגיעך שמה כי מעתה בלכתך ראה כל המופתים אשר שמתי בידך. שהוא אשר במטה שבידך כמ"ש ז"ל (פרקי דר"א פרק מ') שהיו דצ"ך עד"ש באח"ב חקוקים במטה את כלם תעשה לפני פרעה כלומר שלזה צריך זמן שלא ישלח את ישראל עד האחרון באופן ועשיתם כלם לפני פרעה. ואני אחזק את לב פרעה עד תאמר לו בני בכורי וגו' הנה אנכי הורג וגו' שהוא מכת בכורות הוא המופת האחרון לפיכך צריך תתעכב הרבה ולכן אמרתי תשוב להשתקע שם כל זמן שישראל שם:

כד

ויהי בדרך במלון וגו'. ראוי לשים לב אל מלת בדרך שהיא מיותרת ועוד באומר ויפגשהו שמלבד שהיא מיותרת שהיל"ל ויבקש ה' המיתו שאינו צודק רק באיש הפוגע באיש ודומה לו. ועוד שיראה כפגישה מקריית ולא בהשגחה. ועוד אומרו ויבקש המיתו כי אין צודק רק בפרעה ודומה לו שנא' בו ויבקש להרוג את משה כי הוא ית' מעכב בידו אך ממנו ית' מי מעכב ועוד איך יתכן כי שם הרחמים יבקש המיתו:

ועוד כי הלא ארז"ל (ש"ר פ' ה') שהיה מלאך בדמות נחש:

ועוד על פי דרכנו יש להקשות למה לקחה צור. לדעת האומר שהוא צור החלמיש ועוד מה ענין ותגע לרגליו ואומרה חתן דמים אתה לי. ומה ששינתה אח"כ ואמר למולות ומה הוא רבוי או' מולות ולא אמרה למילה:

אמנם הנה ארז"ל (נדרים דף ל"ב) שעל שנתעסק תחלה על עסקי מלון נענש וז"א במלון. והנה הוא ית' ראה שני דברים. א' שהיה דרך מצוה לגאול את ישראל וראוי שלא יוזק. עוד ראה עסקי מלון שנתעסק תחלה וזהו אומר ויהי בדרך במלון שהם בחינת דרך ובחינת המלון ע"כ ויבקש המיתו שלא גמר הדין להמיתו רק מבקש על היות פנים לכאן ולכאן כאמור. וז"א ויהי בדרך שהוא דרך מצוה ולעומת במלון כי נתעסק על עסקי מלון תחלה. ע"כ ויבקש וכו' וזהו ויפגשהו ה' כי ה' אשר אמר אליו ראה ראיתי וגו' וארד להצילו וגו' שהוא כמו שכתבנו שאמר לו שכביכול ירד בגלות מצרים עם ישראל ומה גם לספר הזוהר שמאז הורד יוסף מצרימה ירדה שכינה עמו וז"א (בראשית ל"ח) ויהי ה' את יוסף לכך אותו ה' בלכתו בשליחותו ית' יצא ה' אשר היה שם להקביל פני משה על לכתו בדרך מצוה ההיא אשר צוהו וזהו ויפגשהו ה' כי יצא לקראתו כאיש היוצא להקביל פני זולתו ופוגש בו:

ושיעור הכתוב הנה משה היה בדרך הוא דרך מצוה ולעומת זה היה במלון שנתעסק על עסקי מלון תחלה וע"כ על בחינת הדרך ויפגשהו ה' ועל ענין המלון ויבקש המיתו או שעור הכתוב ויפגשהו ה' והוא כי שם זה הוא מכוון כנגד המילה כמאמר דורשי רשומות על פסוק 'מי 'יעלה 'לנו 'השמימה ר"ת מילה ס"ת שם ההוי"ה. וע"פ דרכנו נשית לב אל היות מילה בר"ת וה' בס"ת. ונהפוך הוא מהראוי. אך אל זה נשית לב אל אותיות שבין ר"ת לס"ת שעולין המספר ישראל. והוא כי קודם מילה אין שם ה' נקרא עליו כי עדין אינו ישראל ע"כ תחלה היא המילה ואח"כ שהוא ישראל שהוא מה שבאמצע בא עליו ה' שהוא בסוף:

ונבא אל ענין הכתוב כי בהגיע עת עשות המילה. אז ויפגשהו השם הזה המילה להיות עמו ובראות כי נתעצל מהמילה והוא דבק בה ע"כ ויבקש המיתו והוא כמאמר רז"ל שהוא ע"י המלאך בדמות נחש שהיה בולע את משה מראשו עד המילה. וחוזר ובולעו מרגליו עד המילה והנה רוב דרשות רז"ל הן בדרך ג"ש ואפשר הוא כי נאמר כאן ויבקש המיתו ונאמר להלן ויבקש להרוג את משה מה להלן פרעה שנקרא נחש אף כאן נחש:

וגם רמז לזה אפשר כי ויבקש המיתו עם הכולל במ"ק עולה כמו נחש בולע והיתה ההוראה לרמוז שמילה מעכבת הבליעה שבהגיע אליה חוזר מבלע שתבין שע"י מילה יתוקן והיות ע"י נחש יהיה על כי הערלה היא בחינת נחש כנודע ופרעה נקרא נחש. והורה ית' למעלה כי בהחזיק משה בו יהי למטה בכפו רמז לו הוא יתב' עתה שבמקום בלועת משה את פרעה בשליחות זה הנקרא נחש עתה ע"י הניח הערלה יתהפך שהנקרא נחש הוא יבלענו:

ואחשבה לפי זה כי אז ראתה צפורה ותבהל ותהי לבה נדון בקרבה אם על מילת בנה היה הדבר או על מילת בעלה שלא היה רצונו יתברך יטמאו במדינית עתה שנתייחד לו הדבור. ע"כ אמרה אחר שבהגיע למילה מרפהו יראה שע"י מילה יתוקן ע"כ ראתה לעשות מצות מילה ע"י עצמה לשתי הכוונות אם על בנה הרי כורתת ערלתו אם על עצמה הרי על ידי עשתה בעצמה תיקון זה יהיה לה תיקון מה ועל כן נטלה צור שהם כנגד שתי אותיות שבשמה לעשות מילה שעולה כמנין השתי תיבות אחרות הנותרות שהם פ"ה. וזהו ותכרות וגו' שהוא עור הראשון הנכרת והנה אז תיקנה שלא היה בולעו כבתחלה מראשו עד המילה ומרגליו עד המילה כי אם לרגליו בלבד. וזהו ותגע לרגליו שהוא ע"י מעשה זה הסיבה שיגיע הנחש לרגליו בלבד חלקו התחתון על עור התחתון כאלו היא הגיעתו לרגליו ויהי בראותה שלא הירף ממנו לגמרי אמרה לאישה חתן דמים אתה לי כלומר חתן מתחייב דמים אתה לי בשבילי ואין הענין על הילד שעשיתי ע"י עצמי הוקל הצער ועודני מחזיק בך להמיתך אך בראותה שאח"כ בהתימה לגמרי אז וירף ממנו. אז אמרה אין הדבר כאשר חשבתי כ"א חתן דמים למולות על ערלת בנה ומה שלא הירף ממנו מיד היה על כי מתחלה לא עשתה רק כריתת הערלה. אך לא פרעה העור השני אך בהתימה הכל וירף ממנו אז אמרה חתן דמים. והוא למולות הוא בשביל השתי מילות בין על מילה בין על פריעה כי על כן לא הירף עד השנית ובמספר קטן וי"רף ממ"נו כמו אחר שפרעה:

כז

ויאמר ה' אל אהרן וגו'. הנה היא יתברך לא אמר לו באיזה מקום מהמדבר ימצאהו רק ילך לקראתו המדברה אלא שה' אנה לידו דרך מקום כבודו להקבילו וזהו וילך ויפגשהו וגו'. והנה באומרו לשון זה יורה כי אהרן פגש במשה ולא משה בו. ע"ד ויפגשהו ה' האמור למעלה כי הוא ית' פגש במשה ולמה לא יתהפך. ועוד אומרו וישק לו ולא אמר וישקו איש את אחיו ויתכן יאמר מה שכתוב אצלנו (אבות פ"ו) על ר' יוסי בן קיסמא באומרו מצאני אדם אח' ונתן לי שלום שהוא כי להיות רבי יוסי טרוד בגירסא לא יתייחס למוצא את שכנגדו כי לא שת לבו אמנם האחר מצא אותו וע"כ מקדים לו שלום וזה יאמר פה כי הנה משה היה מתבודד ומה גם בהר האלהים כי שם נגלה אליו הוא ית' והיה מקום קדוש אך אהרן לא היו מעייניו רק לבקש את משה ולא היה מטריד עצמו בגירסא ע"כ הוא היחל ויפגשהו וישק לו. וזה יאמר ויפגשהו את משה. ולא יתייחסו לפוגשים זה בזה למה שהיה בהר האלהים מקום התנבאו כי מן הסתם היה מתבודד שם ועל אהרן יתייחסו לפוגש בו. ולכן וישק לו ראשונה טרם הסתלק משה מהתבודדותו:

כח

ויגד וכו'. הנה רצה משה לנסות אם יקפיד אהרן בשנותו ית' את שליחותו ממנו אל משה ע"כ לא אמר לו כי את אהרן היה הוא ית' מצוה לדבר אל פרעה ואל העם וזהו ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' אשר שלחו וגו' שיורה שהוא לבדו המטפל בשליחות ועם כל זה וילך משה ואהרן בלב א' ויאספו וגו'. לשיעשה משה השליחות. וז"א וילך ולא אמר וילכו. כי כאיש א' היו בלב אחד כי לא הקפיד אהרן ועכ"ז בעת הפועל וידבר אהרן את כל וגו' כי על משמרתו היה נצב משה שיהיה לו אהרן לפה:

לא

ויאמן העם וגו'. הנה למעלה כתבנו כי היה מסורת בידם שהאו' פקידה כפולה היא הגואל האמיתי. והענין אחשבה שהוא על כי גלו למצרים שכינה עמהם והיא ופמליא שלה משכון אל גאולת ישראל כי כאשר יפקוד את שכינתו יפקוד את ישראל. וז"א פקד פקדתי אתכם שפקוד את השכינה הוא בטחון שפקדתי אתכם וגו'. והנה היה אפשר שעל שמעם פקידה כפולה היתה האמנה או על האותות שאחרי דברי השליחות אמר כי לא הוצרך זה כי הנה תחלה ויאמן העם כאיש אחד שעל כן לא נאמר ויאמינו ואח"כ וישמעו את הפקידה כפולה שהיא כי פקד ה' את בני ישראל. כי האת מרבה פקידה מהשכינה והנה תחלה היל"ל כי ראה את ענים ואח"כ כי פקד כי הקפידה הוא מהעוני. אך הוא כי ב' דברים אמר למעלה בשליחות. (א) הפקידה שיגאלם. (ב) ונתתי את חן העם וגו' ושאלה אשה וגו' אמר כי על מה שוישמעו כי פקד ה' את בני ישראל שהיא הא' וגם כי ראה את עניים ומבקש להעשירם. ע"כ עשו שתי הוראות החזיק לו טובה שהם ויקדו וישתחוו כנגד שתיהן. וזהו וכי ראה את עניים. ובזה יתכן מה שלא היפך ואמר כי ראה עניים ופקד אותם וגם אומרו וכי בוי"ו שהוא יורה היות ב' דברים:

עוד יתכן ויתיישב יותר אומרו ויאמן העם וישמעו כי הנה ראוי לומר תחלה וישמעו ואח"כ ויאמן העם כי פקד ה' וגו' אך הנה כתבנו למעלה כי על יראת מרע"ה שלא יאמינו בשליחותו על אומרו כי נראה אליו ה' באומרם הטוב טוב אתה מהאבות שלא נראה אליהם בשם הגדול הזה ושעל כן אמר לו הוא יתברך יאסוף את זקנים היודעים יותר במסורת ויאמר אליהם ה' וגו' נראה אלי ואם על זה יתחמץ לבבם. לבלתי האמין בשליחותך לו' כי איך גדלת מהאבות אמור אליהם לאמר פקד פקדתי אתכם וגו'. כי בשמוע מפיך פקידה כפולה יתאמת להם כי אתה הוא הגואל האמיתי. וע"ז השיב משה הן לא יאמינו לי. באומרי כי ה' נראה אלי. וע"י כן לא ישמעו לקולי. גם בהזכיר אח"כ הפקידה כפולה אמר עתה כי אין צריך לומר הזקנים כ"א גם העם האמינו מיד כי נראה אליו ה' ושלחו טרם ישמעו הפקידה הכפולה. וזהו ויאמן העם שנראה אליו ה' ואח"כ וישמעו כי פקד ה' וגו'. ורמז הפקידה כפולה במלת את כמדובר למעלה. והשאר כבקודם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.