צרור המור/שמות/ד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


י[edit]

אח"כ חזר לומר לא איש דברים אנכי. ואמר ה' אליו מי שם פה לאדם. הרצון אצלי בזה שמשה חשב כי לשון השם מרפא. ושדיבור השם ירפאהו מכבדות לשונו. וזהו גם מאז דברך אל עבדך. ועכ"ז כבד פה וכבד לשון אנכי. ולכן בי אדני שלח נא ביד אדם יותר ראוי ממני. אחר שאני כבד פה לדבר לפני המלך. ולפי שהוא חטא בזה. השיב לו השם מי שם פה לאדם. כלומר מי הוא העושה אלו הדברים לשים האדם אלם או כבד פה הלא אנכי ה'. וא"כ הגנות הוא לי. איזה דופי שתהיה בכלי אין ראוי לשומו אלא לעושה הכלי. ואם כן אני בראתי כל הדברים ותקנתים ועשיתים כל א' לפי הצורך. וממני יצאה הפעולה חסרה. וזה לא יתכן בדרך ה'. לכן ועתה לך בזה השליחות. אבל בשליחות של ארץ כנען לא תלך אתה לעונש זה. וזה כעין מה שאמרו במסכת תעניות מעשה בר' שמעון בן אלעזר שבא ממגדל עדר והיה שמח שמחה גדולה פגע בו אדם שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי. אמר לו ריקא שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית וכו'. וכן בכאן הלא אנכי ה' עושה כל. ולי אתה מגנה. לך ואמור לאומן שעשה לך הרעה הזאת. או יאמר מי שם פה לאדם. לפי שהוא אומר כי כבד פה וכבד לשון אנכי. השיב לו השם מי שם פה לאדם. כלומר ממי אתה מתרעם. אינך יודע שאני משים פה לאדם בכל עת שארצה. ואני נותן לו הדיבור כשאני רוצה. ואני מסירו ממנו כשאני רוצה. או מי ישום אלם למי שהוא מדבר. או חרש למי שהוא שומע. וכן בשאר החושים. הלא אנכי ה' נותן הדיבור ומסיר הדיבור. והוא מעור פוקח ופוקח עורים. אוסר לשון מדברת. מתיר לשון נאסרת. ואין לך לשאול על זה איכה ואיככה. אלא לעשות מאמרי בלי אחור. לכן ועתה לך בלי אחור. וזהו הדיבור תמצאהו מפורש בהרבה מקומות אין להאריך בהם. ורבותינו הביאוהו על בלעם שהודיעו השם שאפילו הדברים שהם ברשותו הקב"ה הסירם ממנו. אתה סבור שפיך ברשותך אינו כן אלא שוב אל בלק וכה תדבר. וכן הודיעו שאין הרגלים ברשותו דכתיב לא תלך עמהם עיין בילמדנו ולכן אמר בכאן מי שם פה לאדם בכל עת שרוצה. ולכן אעפ"י שלא יהיה לך פה. לך ואנכי אהיה עם פיך. והנה בלשון אהיה תיקן כל שאלותיו באומרו מי אנכי השיב כי אהיה עמך. ובאומרו ואמרו לי מה שמו השיבו כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. ובאומרו כי כבד פה וכבד לשון אנכי. השיבו ואנכי אהיה עם פיך. וחזר לומר שלח נא ביד תשלח. שיהיה יותר הגון וראוי מצד עצמו בלי שתצטרך לתקנו:

יד[edit]

ויחר אף אדני במשה לפי שראה אותו חשוד בדבר זה. חרה אפו בו ואמר לו הריני דן אותך כדין חשוד שצריך לתת לו חבר. וזהו הלא אהרן אחיך הלוי. כי מה צריך לומר בכאן הלוי כי ידוע. אבל פירושו אני הייתי רוצה לתת לך זה הכבוד לבדך. ואחר שאני רואה שאתה חשוד. צריך אני לתת לך חבר שיהיה עמך. ולא תשא אתה לבדך זאת המעלה וזה הלוי. ויפה אז"ל כל חרון שבתורה עושה רושם חוץ מזה. לפי שבמעלת השם אין לומר בו חרון אף. לפי שאינו מתפעל. אבל אמר חרון אף כנגד הרושם שעושה במקבלים. כאומרו ויחר אף ה' בם [וגו'] והנה מרים מצורעת כשלג. אבל בכאן לא מצינו שעושה בו רושם. וא"כ נשאר החרון בו יתברך ח"ו. לזה בא ר"ש ואמר אף בזה נלמוד רושם. כי במשה עשה חרון אף והתפעלות. וזהו הלא אהרן אחיך הלוי שהוא היה עתיד להיות לוי ואתה כהן. ועכשיו לעונש זה יהיה להפך שהוא יהיה כהן ואתה לוי. ולפי שכל זה היה עושה משה מצד ענותנותו ושפלותו שלא ליטול מעלה. נאמר לו והוא יהיה לך לפה ולמליץ ואתה תהיה לו לאלהים לרב ולנגיד:

ובמדרש הגלוי אמרו כי הטעם שמשה נתאחר מלילך אל פרעה היה. לפי שמשה אמר לו לא איש דברים אנכי. כלומר איני רואה בכאן אלא הדברים. לך אל פרעה ואמרת אליו. ואני יודע כי בדברים לא יוסר עבד וזה האיש שאני שלוח אליו הוא עבד ממשפחת העבדים דכתיב ובני חם כוש ומצרים וגו'. ולכן בדברים לא יוסר עבד. וזהו לא איש דברים אנכי. ומה צריך לזה האיש מקל להכות על קדקדו דכתיב שוט לסוס ומתג לחמור. והמצריים נקראו כן דכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. וכשראה השם דבריו אמר יפה דברת וכך אני רוצה. ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. בפועל להכות אל פרעה ולא בדברים ע"פ. ולכן כתיב מיד וילך משה בזריזות ויאמר אל חותנו אלכה לראות את אחי העודם חיים או בריאים. ולא הגיד לו דבר מרוב שפלותו. ולפי שראה טענתו צודקת אמר לו לך לשלום. ויפה אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. כי בברכה זו עשה והצליח וקנה השלמות האמיתי ונתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ורמז בדבריו שעדיין לא היה שלם אלא שהיה הולך לקנות השלמות. וזהו לשלום ולא אמר לו בשלום. לפי שעדיין לא היה לו השלימות האמיתי. וזה הנרצה אצלי באומרם ז"ל הנפטר מן החי לא יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום. שהרי אמר יתרו למשה לך לשלום והלך והצליח. ודוד אמר לאבשלום לך בשלום והלך ונתלה. אבל למת אין אומרים לו אלא לך בשלום דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום. והרמז בזה כי האדם בעודו בחיים חיותו מתנועע להשיג השלמות וכל דרכיו יישירו נגדו. ולכן אומרים לחי לך לשלום להשיג השלמות. ואין אומרים לו לך בשלום לפי שאין משיג השלימות עד יום מותו. אבל למת אומרין לו לך בשלום. לפי שכבר קנה השלימות והוא מונע בשלימותו. ואם לא קנאו בחייו אימתי. לכן אין אומרים לו לך לשלום. כי אוי לנפשו אם באותה שעה הוא חסר השלימות. כי אין לו זמן יותר. ולכן אומרים לו לך בשלום אבל לחי אומרים לך לשלום. ולפי שראה השם שהיה רוצה לילך ביושרו. ואמר לו אל תירא כי מתו כל האנשים. ויקח משה את מטה האלהים. להכות לפרעה. ולפי שתאות משה היתה זאת. עצת מלאכו השלים. ואמר לו ראה כל המופתים שיש לך לעשות בפועל כמו שאמרת ולא בדבור. ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו. בענין שתצטרך להכותו פעמים רבות. ואם לא תרצה לשלח בני בכורי ישראל הנני הורג את בנך בכורך מדה כנגד מדה. וי"א שאחר שלקח משה מטה האלהים אמר לו ראה כל המופתים. והסתכל במטה אשר שמתי בידך שבו כל המופתים נרשמים ועשיתם לפני פרעה. והוא דעת רבותינו שאמרו שכל המופתים היו כתובים במטה:

כד[edit]

ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. אולי שרצה להענישו לפי שלא נזדרז למצות כהוגן ולקח אשתו עמו. וחברת האשה היא עכוב על האיש. כ"ש אם היא יולדת או הרה ללדת. ולפי שהוא היה בדרך מצוה ולא היה לו להתדבק עם אשתו. ויבקש המיתו שהוא העונש. ולכן הזכיר ויקח משה את אשתו ואת בניו ולא היה לו ללוקחם. ולכן כשמשה הרגיש בדבר פירש ממנה. וזהו מאמר רז"ל משה פירש מאשתו מדעתו. ועזבה במלון והלך לדרכו ושלחה לבית אביה. והעד ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו'. ותקח צפורה צור למול בנה. וזה לאות שלא היה משה שם. כי אין זה מעשה אשה כי משה צוה עליה לעשות. זה חתן דמים אתה לי. כאשה שמפייסת ומשחקת את בנה הקטן וקוראה לו בעלי וחתני ואבי. וירף ממנו. אולי נשפך דם רב. אז אמרה חתן דמים למולות. שנשפך דם רב מהמילה. והיא מפייסת את בנה בדברים. והקבלה אמת:

כז[edit]

ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה לקיים דברו. וילך ויפגשהו בהר האלהים. בלשון שנצטער ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. באותו לשון נחמו. ויאספו את כל זקני ישראל. למסור להם סימני גאולה ולהביאם במסורת שמות הקדש שנאמרו למשה. ויעש משה האותות לעיני העם. כי לזקנים ולחכמים לא הוצרך לעשות להם אותות. כי אותות השמות די להם. אבל להמון העם צריך אותות להביאם אל האמונה כי תרגום ויבא ואתא. ויאמן העם. איך היכולת שלו לעשות כל הדברים. וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל. מצד הרצון ואהבת האבות. וכי ראה את עניים שיש לו ידיעה. והם הג' דברים שהזכרנו למעלה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.