טעמא דקרא/שמות/ה
ז[עריכה]
לא תאספון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום הם ילכו וקוששו להם תבן. וצ"ב דלקמן בפסוק י"ב כתיב ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן, ורש"י מפרש דקש הוא לשון אסיפה וליקוט והיינו ללקוט לקט לצורך תבן הטיט. ונראה לפרש עוד, דהנה התוס' בב"מ ק"ג א' (בד"ה בתבן) כתבו, דתבן הוא אותו שנקצר עם השיבולת וזנבות השיבלים שנשאר בארץ קרוי קש [וכ"כ התוס' בשבת ל"ו ב' בד"ה כירה], וכתבו וז"ל וכתיב נמי לקושש קש לתבן שהיו מלקטים בשדות הקש הנשאר שם תחת התבן כי התבן כבר הוליכוהו הבעלים איש לביתו עכ"ל, ולפי"ז נראה לפרש, דעד עתה נתנו להם לגבל עם הטיט את התבן שזה החלק החשוב ולכן הספיקו לעשות הרבה לבנים ועתה גזר פרעה תכבד העבודה והיינו שילכו לקושש בעצמם והרי בשדות לא נשאר התבן שזה מוליך כל א' לביתו שזה נקצר ביחד עם השיבולת ונשאר רק הקש שזה החלק שטוב פחות ובזה ישתמשו במקום תבן ואעפ"כ את מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו, וזהו כונת הפסוק ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן.
טו[עריכה]
למה תעשה כה לעבדיך. תעשה טעמו במרכא כפולה, משום שאמרו לו למה תעשה על ב' הדברים כמ"ש תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו.
יט[עריכה]
ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע. פי' המפרשי' אותם את עצמם, וקשה דבספרי נשא אמר בג' מקומות נאמר אותו את עצמו והשיאו אותם עון אשמה והביא אותו אל הכהן ויקבור אותו בגיא ולא חשיב האי. ויל"פ ויראו אותם היינו את עבדי פרעה שחשבו שיסייעום לבקש מפרעה ובסוף ראו שגם הם ברע עליהם וגם הם אומרים לא תגרעו מלבניכם וגו' ובהכי א"ש הא דמסיים אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו וגו' דלכאו' עבדיו מאן דכר שמייהו ולפמש"כ אתי שפיר.
כא[עריכה]
אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ממה שהוזכר בעיני עבדיו נראה שפרעה לא הי' עושה דבר בלי עצת עבדיו כמ"ש ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון וגו' ונא' ויכבד לבו הוא ועבדיו, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, ולכן במכות כתיב מפורש עבדיו חוץ מעמו כמ"ש גבי צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובבית עבדיך ובעמך, הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך את הערוב, ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים את הארבה כי הם היו עיקר המסיתים וכן בפ' בשלח כתיב ויהפך לבב פרעה ועבדיו וז"ש ג"כ בפ' וזאת הברכה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו.
כב[עריכה]
למה הרעותה לעם הזה. בסנהדרין ק"א ב' הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי מיכה שנתמכמך בבנין פירש"י כדמפרש באגדה שא"ל משה להקב"ה למה הרעותה לעם הזה שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהן של ישראל בבנין א"ל הקב"ה קוצים הם מכלין שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים גמורים ואם תרצה תנסה ותוציא אחד מהן והוציא את מיכה. אמנם בתוס' השלם שמות בפסוק ויצא ביום השני הביא מדרש שהוציא שנים ביחד והם דתן ואבירם ונראה שמדרש זה חולק על הדרשא (בנדרים ס"ד ב') כ"מ שנאמר נצים ונצבים אינו אלא דתן ואבירם שא"כ איך אמרו לו מי שמך לאיש והוא הי' בן פ' שנה הרבה מבוגר מהם אלא ס"ל שאחרים היו (ואע"ג שנדפס שם אח"כ כ"מ שנאמר כו' זה ממדרש אחר).
הפטרת שמות[עריכה]
הפטרת שמות עי' בישעי' פכ"ז.
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |