שיח השדה/זבחים/קיב/ב

שיח השדה זבחים קיב ב

קק"ל ומע"ש לפנים מן החומה. עי' בספרי זוטא ר"פ נשא קק"ל ומע"ש נאכלין בירושלים ואין נאכלין בערי חומה ומכאן ראי' דלא כדעת המבי"ט בק"ס דקק"ל נאכלין מדינא בכל ערי חומה אלא דלא משכח"ל דנפסלין ביוצא ויש ליישב:

אם בנוב וגבעון היה מקדש או משכן

אם בנוב וגבעון הי' מקדש או משכן. רש"י בפסחים ל"ח ב' ד"ה זאת פי' שהי' שם מקדש וכ"מ מד' רש"י סוטה ט"ו ב' ד"ה איסי וכ"מ מד' הרמב"ם פ"א מביה"ב ה"ב אבל התו"י יומא מ"ד א' ד"ה שילה כ' שהי' משכן וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ שילהי זבחים וכ"מ בהדיא בדה"א כ"א כ"ט ודה"ב א' ג' (כ"ז ציין בס' כד"ו) ועי' זבחים קי"ח א' ימי אהל מועד שבנוב וגבעון ושם קי"ט א' שלש בירות הן נוב וגבעון פירש"י מקדש כגי' שטמ"ק ועי' זבחים קי"ז ב' תד"ה ר"ש באהל מועד שבנוב וגבעון ועי' סע"ר פי"ד אבל אהל מועד שעשה משה במדבר כו' היו בבמה בגבעון וכ"מ בתוספתא סוף זבחים איזהו במה גדולה בשעת היתר הבמות אהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם והיינו ע"כ בנוב וגבעון שלא הי' הארון נתון שם והי' שעת היתר הבמות ועי' סוטה ט' א' משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו כו', ובמאירי סוטה ט"ו ב' כתב דנוב וגבעון במה היתה שם ולא משכן ולא מקדש כו' ואפשר שנוב וגבעון לא הי' הנכנס שם בטומאה חייב עכ"ל ותימא גדול דבהדיא תנן בזבחים קי"ב ב' בנוב וגבעון ק"ק נאכלין לפנים מן הקלעים אלמא היו קלעים (ועי' בש"א ט"ו כ"ז ברש"י שכ' דבזמן נוב הי' אוה"מ בגלגל והוא תמוה), והנה ד' רש"י בסוטה ט"ו ב' בלא"ה תמוהים דנהי דהי' בית של אבנים עכ"פ לא עדיף ממשכן שילה שהי' ג"כ כך ופירש"י דאיקרי משכן וה"ה הכא וזהו קושיית התו"י יומא מ"ד א' וע"כ דכוונת רש"י לומר דבנוב וגבעון בלא"ה יש עוד טעם דא"א למיגרסי' משום שאין מנחה בבמה וע"כ אין לנו מד' רש"י אלו שום ראי' לנידון דידן מיהו בפסחים פירש"י בהדיא דבנוב הי' בית של אבנים וכ"מ ל' הרמב"ם ריש ה' ביה"ב ונ' דלמדו זה מסוגיא דזבחים קי"ט א' שלש בירות הן שילה נוב וגבעון ובית עולמים ופירש"י בירה מקדש (ע"פ גי' שטמ"ק) ומשמע להו דמקדש ממש הי', וכל הסתירות הנ"ל יתיישבו ע"פ ירושלמי מגילה פ"א הי"ב כשם שהי' אהל מועד נטוי כך הי' אהל שבשילה נטוי אר"י בר"ב קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו ופי' הק"ע כל הקרשים של אוה"מ היו עומדים על הי' טפחים של בנין וע"ש בפ"מ וכן מבואר במדרש תהלים פע"ח ויטש משכן שילה בית מלמטן אבנים ויריעות מלמעלן ר' זעירא אומר קרשים היו שנא' ויטש משכן שילה וע"כ לא פליג אמתני' דריש פרת חטאת דלאו תנא הוא אלא כונתו כדאי' בירושלמי וכן מתפרש במדרש שמואל פ"ג ע"ש אך הלשון משובש שם קצת וע"ש במפרשים ואין להאריך, וכן הי' ג"כ בנוב וגבעון לד' רש"י והרמב"ם (וגם שילה נקרא משכן עי' מגילה י"ד א' רש"י ד"ה פתילות וע"ש בגמ' ב' גירסות) ובזה מיושב כל הסתירות ולק"מ מקרא דד"ה דודאי הי' ג"כ המשכן מלמעלה וכן ל"ק מש"כ הרמב"ם בפיה"מ שהקימו שם את המשכן וכן הא דס"ע שהי' שם המשכן והא דזבחים קי"ח ב' אוה"מ שבנוב וגבעון והא דתוספתא סוף זבחים אוה"מ נטוי כדרכו והא דסוטה ט' א' משנבנה ביהמ"ק נגנז אוה"מ דודאי הי' כל הזמן אוה"מ רק ע"ג הבנין ודעת התו"י שלא הי' שם כלל רק משכן בלא בית של אבנים ויפרש ג' בירות היינו דגם המשכן קרוי בירה והא דקאמר ג' ולא חשיב במדבר וגלגל היינו משום דמסיק התם למע"ש וזה לא נהג עד אחר כיבוש וחילוק ובזה מיושב הכל בע"ה זולת דעת המאירי תמוהה מאד וכמש"כ:

תד"ה אלמא. כתבנו בזה בשיח השדה קו' הלקוטים סי' ז' סק"א:

אם נוהג במה בחו"ל

אם נוהג במה בחו"ל. במגילה י' א' שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז קסבר הותרו הבמות מבואר דגם בחו"ל מותר במה (וכ"מ קצת בסנהדרין פ"ג א' ע"ש ברש"י ד"ה תרומה דנוהג נותר בחו"ל בשעת היתר הבמות וזה י"ל דמיירי שהוציאוהו מא"י, וכ"מ בזבחים י"ד א' כ"ח ב' כ"ט א' דאין מחשבת חוץ למקומו בבמה משמע אפי' בחו"ל ואפי' יחשוב להקטיר שם אך אולי אין פוסל מחשבה משום שאינו מקום משולש דבשר מותר לאכל שם דל"ש יוצא בבמה כמש"כ ראב"ד בתו"כ צו ריש פרשה ה' יוצא כשר בבמה שלא נאמרה אלא במזבח לבד כדכתיב כו') וצ"ע דבאדר"נ פכ"ו אי' כל א"י ראוי' למזבח וקאי אבמה בשעת היתר הבמות כמש"כ ריעב"ץ שם משמע דוקא א"י וכ"מ במכילתא ריש בא עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל א"י ראוי' למזבח ובילקוט הגי' להקרבה ומשמע דוקא א"י (ובספרי זוטא ר"פ נשא ארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשר לבית השכינה אך שם הכונה לבנות ביהמ"ק) ותי' מו"ח שליט"א דשם מיירי בבמת צבור וזה מוכרח אי ברייתא דהתם אתיא גם כר"ש הא ס"ל בזבחים ק"ח דאין מזבח בבמה וע"כ בבמת ציבור איירי, ועי' ספרי זוטא שלח ט"ו סי' ג' רע"א יכול יעשו במה בחו"ל ויקריבו עלי' נסכים אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר אני נותן לכם אתם עושין במה ולא בחו"ל עכ"ל ומובא ג"כ בילקוט וצ"ע פירושו, ובהגהות הרד"ל זבחים קי"ב ב' כ' דבגלגל נאכל קק"ל אף בחו"ל ובנוב וגבעון רק בא"י וק' א"כ משכח"ל חוץ למקומו בבמה (ועי' רש"י זבחים י"ד א' שכ' בבמה כל הבקעה מקומו עד סוף העולם אך י"ל לענין אכילה וכנ"ל, ועי' מאירי קדושין ל"ז א' דמשמע דאין במה קטנה בחו"ל):

הערות בדיני במה על סדר הקונטרס שבסוף ספר חמדת דניאל על זבחים

בסוף ס' חמדת דניאל על זבחים סידר דיני במה, וזה שכתבתי בגליון:

המחבר השמיט:

-אין במה כשרה אלא בא"י ולא בחו"ל אדר"נ פכ"ו ומכילתא ר"פ בא ובספרי זוטא שלח סי' ב' אבל במגילה י' א' מוכח דכשרה בחו"ל וכן בסנהדרין פ"ג א' וברש"י ד"ה תרומה וצריך לחלק בין במה גדולה לבמה קטנה כמש"כ קודם.

-ומותר לעשות במה מדבר שנשתמש בו הדיוט אע"ג דמזבח אסור. טור עה"ת בפ' ויקח את האבן אשר שם מראשותיו (בראשית כח יח) ועי' זבחים קט"ז ב' וצ"ע [שו"ר במנ"ח מצוה ח' שתמה עליו].

-ואין בונין אכסדראות אפי' בבמה. ספרי שופטים סי' קמ"ה.

-כהנים ששמשו לע"ז כשרין להקריב בנוב וגבעון. תוס' במנחות ק"ט א' בשם רש"י.

-שתויי יין מותרין להקריב בבמה כן משמע קצת בתו"כ שמיני פרשה א' מדאיצטריך לרבות שילה ובית עולמים וכ"כ הרמב"ן בפ' שמיני דשתויי יין מותרין בבמה.

-ברות רבה פ"ה סי' א' וכן בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ה משמע דניסוך המים כשר בבמה קטנה ועי' רש"ש שם ברות רבה.

-פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בבמה נשרפים אפי' ע"ג הקבר. ירושלמי מגילה פ"א הי"א.

-ושם פלוגתא אם קרב בבמה פר העלם דבר ונדבת הצבור וע"ש ועמש"כ המחבר אות י"ח.

-שלמי חגיגה שהקריבן בבמה כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ירושלמי פסחים פ"ב ה"ד.

-עולת נקבה כשרה בבמה. ע"ז כ"ד ב'.

-אתנן ומחיר פסולין באוה"מ שבגלגל תוספתא דתמורה פ"ב ה"ב משמע דבבמה קטנה כשרין ומ"ש בספרי תצא דפסחים בבמה צ"ל דהיינו בבמה גדולה [ובספרי תצא אי' דאתנן ומחיר אסורין בבמה].

-מומין וזמן נוהג בבמה. זבחים ק"ה א'. אבל לא לבני נח שלהם כשר בע"מ בבמה אבל לא מחוסר אבר. שם קט"ז א', ולא טריפה. שם, יתר אבר פסול. רש"י בב"ר פל"ה ח', זקן פסול לקרבן ב"נ. תו' ע"ז ה' ב' ד"ה מנין.

-רובע ונרבע פסול בבמה. כ"נ בע"ז כ"ד ב' דקדחי בבמת יחיד ומשמע דמ"מ מוכח דל"ח לרביעה בגוי ע"ש וכ"נ מהא דאם עלו ירדו מיהו לפני מתן תורה הי' כשר כדמוכח שם ע"א יתרו קודם מ"ת בא.

-סרוחין סרוסין ומרוטין פסולין. ב"ר פל"ב ח' אך בע"ז ה' ב' תד"ה מנין מבואר דסריס כשר בבמה.

-מחוסר זמן פסול בבמה. תו' חולין פ"א א' ד"ה יום.

-כל דיני אם עלו ירדו נוהג ג"כ בבמה. תוס' זבחים י"ב א' ד"ה יום.

-אם בבמה צריך מלח כתבנו במנחות דף כ'.

-אין מביאין בכורים בבמה. רמב"ן דברים כ"ו ב'.

-קדשים שנפסלו בפנים אין ראוים להקטיר בבמה בשעת היתר הבמות. חזו"א זבחים סי' י"ט סק"ד.

-יושב ועומד ע"ג כלים וכה"ג כשר בבמה. חזו"א זבחים סי' יז (ב) סק"ז.

-ושם בסק"ט נסתפק אם עץ שנמצא בו תולעת פסול בבמה.

-גם בבמה קטנה יש איסור גזית. משך חכמה ס"פ יתרו.

-ועמש"כ בד"ח פ"א מביה"ב הי"ב אם בבמה צריך אבנים וכמה אבנים.

-במה צריכה להיות לא פחות מגובה י' טפחים ורוחב ד"ט על ד"ט ולא פחות מג' אבנים. חזו"א זבחים סי' כ' ב' סק"ו.

-בבמה מותר ללוי משורר להיות שוער. או"ש פ"ג מכה"מ הי"א ע"ש ראיתו:

בסי' ו'. שאשה כשרה להקריב בבמה. נ"ב אבל בירושלמי פ"א דמגילה הי"א איכא למ"ד דאשה פסולה בבמה ובתוספתא סוף זבחים מכשיר באשה:

שם. בענין בגד"כ. נ"ב כנראה שהמחבר השמיט שבבמה א"צ כלי שרת לעבודה והוא מפורש במשנה בזבחים קי"ג א' ובגמ' שם קי"ט ב', ודוקא כלי שרת א"צ אבל כלי צריך אפי' לשחיטה כדמשמע בזבחים צ"ג ב' דיליף מאברהם והתם במה הואי:

בסי' ז'. בענין בע"מ. נ"ב ובב"ר פ"ל סי' ו' מבואר דבע"מ פסול להקריב אף בקרבנות ב"נ [נחטטה עינה ולא יצאה לחוץ או יבשה גפה אינה מחוסר אבר לב"נ וכשרה וכשרה אע"ג דפסולה בעוף. ריב"א עה"ת ויקרא בפ' מן העוף]:

שם. בענין טמא. נ"ב טבו"י ששמש בבמה במיתה ראב"ד פ"ד מביאת מקדש ה"ד:

שם. סי' ט'. בענין אווזין ותרנגולין. עי' חולין כ"ב ב' תד"ה והביא דדוקא לב"נ כשרין ולא לישראל וכ"מ חולין ל"ג א' חי' בקדשים מי איכא ולא מוקי בבמה וכ"כ המחבר בסמוך דין י':

בסי' י'. ועופות. נ"ב ומולקה אפי' זר זבחים ס"ט א':

בסי' י"א. במנחה. וזר קומצה ומקטירה ע"ג האשים תוספתא מנחות פ"ז ה"ח וכן מבואר בזבחים ס"ט א', מנחת סוטה אינה קרבה בבמה ספרי זוטא נשא סי' כ"ט:

בסי' י"ג. בענין תודה. נ"ב תרומת תודה לכהנים בבמה גדולה ולבעלים בבמה קטנה. זבחים קי"ט ב':

בסי' י"ד. בקרבנות נזיר. נ"ב ועי' ספרי זוטא נשא סי' י"ג וסי' כ"א דממעט לה מקרבן טומאה ומקרבן טהרה:

בסי' ט"ו. בענין אשם דלא קרב. נ"ב ואפי' עולה הבאה מחמת אשם ירושלמי מגילה פ"א הי"א:

בסי' כ"ח. בענין לילה. נ"ב בירושלמי מגילה פ"א הי"ב דר' יוחנן ור"א פסלי וא"כ הלכה כן, ומ"מ אם עלתה לא תרד תו' זבחים י"ב א' ד"ה יום:

בסי' כ"ז. בענין הפשט וניתוח. נ"ב ועורה לבעלים בבמה קטנה ולכהנים בבמה גדולה ירושלמי מגילה פ"א הי"ב:

(ע"כ דיני במה):

מכתב להגאון רבי דב לנדא בענין מזבח הקטרת

מכתב להגר"ד לנדא שליט"א בענין מזבח הקטרת

בדבר מה שרוצה כת"ר שליט"א לחדש שמזבח הקטרת של בית עולמים הי' מחובר לקרקע וסמך ע"ד הרד"ק והרלב"ג מ"א ו' כ' כ"ב שכ' שהיו ממלאים חללו באבנים הגם שמצאתי ג"כ להמלבי"ם ז"ל שם שכ' ג"כ כדברי כת"ר שהי' מחובר מ"מ לענ"ד לא יתכן לומר כן חדא מכח סוגיא דזבחים כ"ז ב' שהביא כת"ר האי רצפה והאי כלי שרת [ובפרט למה שרוצה כת"ר לומר שבמשכן הי' גם למזבח החיצון דין כלי שרת וזה צ"ע דהא בזבחים נ"ח א' יליף מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה בכל מסע כדפירש"י ס"פ יתרו ומה"ט אמרי' ג"כ שילהי חגיגה דהו"ל כמחובר לקרקע דכתיב מזבח אדמה וא"כ מוכח דמזבח החיצון דמשכן ג"כ דינו כמחובר], ועוד ראי' מסוף חגיגה כל הכלים טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת ובגמ' מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי מזבח הזהב דכתיב והמזבחות איתקוש כו' הרי מבואר דמזבח הזהב אין דינו כמחובר לקרקע ורק משום היקש טהור [וכאן ע"כ לא מיירי במשכן שעדיין לא נגזרה אז דין טומאת ע"ה], עוד ראי' בכתובות ק"ו ב' מזבח הזהב לבונה וכלי שרת באין ממותר נסכים מזבח העולה כו' מלשכת בדק הבית פירש"י מזבח הזהב כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לקרקע ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי מזבח העולה שהוא בנין בא מקדשי בד"ה [ועי' רמב"ם פ"ד משקלים ה"ב שהשמיט מזבח הזהב וברור שכללו בל' כלי שרת שכ' ע"ש וכ"מ לשון הירושלמי פ"ד דשקלים ה"ב מזבח הזהב וכל כלי שרת באין ממותר נסכים מזבח העולה כו' ע"ש], ומה שהביא מד' הרד"ק והרלב"ג הנה אפי' לדבריהם שהיו בו אבנים אין זו ראי' שהוא מחובר לקרקע שאבנים תלושים אין עושין אותו למחובר לקרקע ועוד שנראין הדברים שהי' מצופה זהב מכל ו' צדדין [גם למטה] ורק בפנים מלאוהו אבנים לפי דבריהם וג"ז כתבו בל' אפשר ויתכן שהי' ממולא עצים או דבר אחר עכ"פ אינו נוגע לענין דידן לעשותו מחובר ובאמת לולי דבריהם הי' אפשר לומר שהי' חלול בתוכו ולכך שייך ל' ויצף וצ"ע [וכמדומני שראיתי שמזבח הפנימי של משה הי' חלול מתוכו אלא מוקף עצי שטים מכל ו' צדדים ואיני זוכר כעת מקומו] ומה שנתקשה כת"ר שליט"א על פי' הגר"א ז"ל במלכים שם שהוסיפו על מזבח של משה מאי ל' ויצף לענ"ד לפי' הגר"א מתפרש כמין חומר שסביב מזבח הזהב של משה הקיפו מכל צד עץ ארז עביו חצי אמה וממילא הי' עובי כל המזבח ב' אמות על ב' וזהו ל' ויצף [ואיני יודע אם גם בגבהו הוסיפו לפי' הגר"א], ומש"כ למה לא הוסיפו בעצי שטים בודאי הכל בכתב כו' ועי' תנחומא תרומה סי' ט' ומה שהק' מיומא נ"ח ב' איך אפשר להקיף ביד ב' אמות הוא דבר נראה בחוש שקל להקיף ב' אמות, ומה שהק' כת"ר מזבחים י"ד א' אין מחשבה בחטאות הפנימיות כו' הרי אפשר לקרב מזבח הפנימי עד הפתח של היכל ודאמרי' שם בזיכין לענ"ד איני מבין קו' זו הרי בחטאות הפנימיות צריך הזאה על הפרוכת [ואפי' למ"ד יומא נ"ז א' א"צ ליגע מ"מ סמוך לפרוכת בעינן ע"ש] וא"כ אין ההולכה משום הזאות מזבח הפנימי רק משום ההזאות שעל הפרוכת, ומה שהוקשה לו בזבחים נ"ט א' ל' מזבח שנעקר הנה ל' שנעקר מצינו בהרבה מקומות גבי תלוש עי' פסחים ק' ב' לעקירת שלחן ושם ק"א ב' ועקרו רגליהן ושם קט"ו ב' למה עוקרין את השלחן ובסוטה ד' ב' נעקר מן העולם ובכ"ד, ומה שהק' עוד מה שייך מקומו אם אין לו מקום קבוע לענ"ד נראה כיון דמשמע מהפסוקים דמקומו קבוע דווקא בין השלחן למנורה עי' יומא ל"ג ב' בעינן דחזי אהדדי משמע שקצת צריך שיראה ולא כולו מדאיצטריך קרא להכי וכ"ה בפי' ר"ח שם שהי' משוך רק מעט [וצ"ע ביומא נ"א ב'] ועי' מנחות צ"ט א' ובתוס' ושם צ"ח ב' משליש הבית כו' ובל' הרמב"ם פ"ג מביה"ב הי"ז כנגד הפרוכת כו' ומבואר דדינו נגד הפרוכת וכ"ה בתורה בפ' פקודי וע"ע חגיגה כ"ו ב' דהשלחן א"א להזיזו ממקומו דכתיב בי' תמיד ע"ש וא"כ גם גבי קטרת כתיב תמיד ס"פ תצוה אך שם הכונה שלא יוציאנו לחוץ כמבואר בזבחים י"ד א' ומנחות צ"ט א' עכ"פ מקומו מכוון כנגד הפרוכת ובין המנורה לשלחן [ואפי' נאמר שאינו ביניהם ממש עי' רש"י יומא נ"א ב' עכ"פ צריך להיות סמוך להם] וזהו מקומו שמקטירין בו ואה"נ שאם יזיזו השלחן וגם המנורה יוכלו להקטיר שם ביניהן ובלבד שיהא נגד הפרוכת ואפשר זו כונת מרן הגרי"ז (שליט"א) זצ"ל שהביא כת"ר.

גם א"א לומר שבבית ראשון הי' מחובר ובבית שני עשאוהו תלוש כמו במשכן עי' רמב"ם פ"א מביה"ב ה"ד שבית שני עשו כמו בנין שלמה מלבד המפורש ביחזקאל [וכ"מ בזבחים ס"ב א' שהוצרכו לדרוש קרא להוסיף על המזבח] ובזה לא מצינו בבנין יחזקאל שינוי שיהא תלוש [מלבד בגובה שמצינו בזה שינוי יחזקאל מ"א כ"ב וכבר נתקשו בזה התוס' חגיגה כ"ו ב' ד"ה שאני ע"ש] ואפשר דלדעת הגר"א הי' גם בבית שני של ב' אמות וצ"ע:

מכתב שני

מכתב ב' להנ"ל

כת"ר שליט"א השיב לי על מה שהבאתי ראי' משילהי חגיגה דמזבח הזהב הי' כלי בימי שלמה מדתנן שאינו טהור אלא משום היקש וע"כ לא מיירי במשכן דהא במקדש תנן ועוד דאכתי טומאת ע"ה לא הוי והשיב דע"כ מדתנן התם נמי מזבח הנחשת דלא הוי בימי שלמה וע"כ דמיירי במשכן ע"כ דבריו, לכאו' תשובתו נכונה ולא משום דקרי לי' מזבח הנחשת שזה אינה קו' דגם מזבח שלמה נקרא מזבח הנחשת כמש"כ בדה"ב ד' ויעש מזבח נחשת עשרים אמה כו' והיינו כדאמרי' בשבת נ"ה א' מזבח שאומרים עליו שירה בכלי נחשת וכמש"כ שם תד"ה מזבח או כדא' זבחים ס' א' מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת או כדא' במד' תנחומא דשלמה קרא שם מזבח שלו מזבח הנחשת להזכיר זכות של מזבח משה ע"ש עכ"פ מאיזה טעם שיהי' שפיר י"ל דנקט מתני' לישנא דקרא וקרי לי' מזבח הנחשת אבל עיקר הראי' מקו' התי"ט דמזבח בית עולמים הי' מאבנים וסיד דלא מק"ט בלא"ה וע"כ דמיירי בשל משה ובאמת אין זה מוכרח דאפשר לשל שילה איצטריך [אם כבר גזרו אז טומאת ע"ה וכ"מ בחגיגה כ"ו א' ויאסף כו'] שהי' מזבח הנחשת כר' נתן בזבחים ס"א ב' וקרי לי' מקדש משום שהי' בית אבנים כדתנן שם קי"ב ב' ומצאתי להרד"ק והרלב"ג במ"א ח' כ"א שפי' לפי פשוטו של מקרא דמזבח שלמה הי' ג"כ מצופה נחשת אך זה סותר לגמ' דידן זבחים ס' א' שבת נ"ה א' אבל יתכן שאם היו רוצים היו יכולים לצפותו נחשת או שאר ציפוי תדע דבזבחים ס"א ב' מבואר לפירש"י דראב"י ור"נ אמרו ד"א וא"כ לראב"י דיליף מאבנים ג"פ א' לשילה וא' לבית עולמים ואיך עשו בשילה ציפוי נחשת וע"כ שאין בזה קפידא אך אפשר שיש בזה משום הכל בכתב דלא גרע ממעט דם או מים שאסור להוסיף כמבואר חולין פ"ג ב' עירובין ק"ד א' ועי' ל' הרמב"ם פ"א מביה"ב הי"ג.

ומש"כ עוד כת"ר שליט"א דלחכמים ס"ל שילהי חגיגה דגם מזבח החיצון מק"ט הוא תמוה דשם הטעם משום ציפוי כמבואר בגמ' שם דס"ל דהציפוי אינו בטל להמזבח והו"ל ככלי בפ"ע ורק המזבח מחובר לקרקע ולא הציפוי [ובירושלמי סוף חגיגה יש בזה סתירות וי"ל ואכמ"ל] ומה שהעיר כת"ר דהו"ל עשוי לשמש עם הקרקע עי' חזו"א כלים סי' י"ט סק"א שהוכיח דהיכא שאין קביעותו להקרקע מסייע לתשמישו לא נקרא משמש עם הקרקע ע"ש אבל המזבח עצמו ודאי מחובר לקרקע דמחד קרא ילפי' לה מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה וא"כ אין לחלק בין של משה לבית עולמים, ומה שכתבנו בשעת המסע היו ממלאין אותו נכון שכיונתי בשעת גמר המסע וכמש"כ רש"י סוף יתרו בשעת חני' אבל מ"מ ע"י המסע אין שם כלי ע"ז לענין קב"ט כמש"כ תו' מנחות צ"ט ב' ד"ה כלי עץ ורק משום הציפוי דנה הגמ' סוף חגיגה וכמש"כ לעיל.

ומה שכתבנו שלא הי' למזבח החיצון שוליים לענ"ד הוא פשוט דאל"ה לא יתכן שיהא מחובר באדמה דרק אדמה מתחברת באדמה ולא מצינו שקובעו במסמרים לקרקע, והמכילתא שהביא כת"ר נ"ל דפליגי דלר' נתן הי' חלול ממש ולא ממולא באדמה [ועי' ב"ב י"ב ב'] ולאיסי הי' ממולא באדמה וסוגיא דשילהי חגיגה כאיסי ועי' זבחים ס"א ב' וברייתא אחריתי היא ובמק"א הארכתי בע"ה, ומש"כ עוד כת"ר דאפי' אם נאמר שהי' מחובר באדמה מ"מ הרי נמשח כמפו' פ' כי תשא וזהו החילוק בין רצפה לכ"ש כמש"כ רש"י זבחים כ"ז ב' הנה באמת ד' רש"י ז"ל לא זכיתי להבינם במאי מיירי רש"י אי במשכן שניהם נמשחו ואי בימי שלמה שניהם לא נמשחו כדא' שבועות ט"ו א' מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ואולי דעתו ג"כ כפי' הגר"א שבימי שלמה נשאר מזבח הקטרת של משה אלא שהוסיפו עליו אבל רש"י במלכים לא כתב כן וצ"ע. והא דהקפה ביד שכ' כת"ר דלא יתכן להקיף אלכסון של ב' אמות הנה נהי דחטאת בעי אצבע מ"מ א"צ ליגע באצבעו בקרן המזבח אלא זורקו מרחוק ולכן איני יודע למה לא יוכל לזרוק אלכסון של ב' אמות וכמדומה שזה דבר נקל ע"י כפיפה מעט, עוד השיב כת"ר שליט"א על מה שכתבתי דהולכה דזבחים י"א א' הוא משום הזאת הדם שעל הפרוכת והשיב דבפר הע"ד ושעירי ע"ז עומד מחוץ למזבח החיצון ומזה כדא' יומא נ"ח ב' וא"כ יכול לעמוד גם סמוך לפתח ולהזות הנה ביומא נ"ז א' פליגי ר"א בר"י ורבנן ולר"א בר"י צריך ליגע ולדידי' פשיטא שהי' עומד סמוך למזבח פנימי והי' יכול לזרוק עשרים אמה כדא' זבחים ס"ד א' בא וראה כו' ודם שהוא קל מזה נזרק לערך כ' אמה אבל לא יתכן כלל שיזרוק סמוך לפתח דהיינו מ' אמה ומסתבר דגם לרבנן צריך שיפול סמוך לפרוכת מדקאמר אם נגעו נגעו וכה"ג כ' הרמב"ם פ"ג מעיוה"כ דהזאות שבין הבדים צריך שיפלו סמוך לכפורת בתוך טפח שנא' ולפני הכפורת כו' ע"ש [ועי' ר"ח יומא נ"ה א' דגריס כנגד טפחה של כפורת ואפשר שזהו מקור הרמב"ם ז"ל] ומש"כ כת"ר בדבר שינוי הלשון בב' הברייתות יומא נ"ז א' דבריו נכונים, ומה שהק' ע"ד התו"י ביומא כ"ט א' ד"ה ומנחה דבסוגיא דתמורה אי' להיפך הנה ל' הריטב"א ג"כ וא"ת וקמיצה בלילה האיך תפסל והא קי"ל מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה והא ליתא שכבר הקשו כן בגמ' דתמורה ותי' דההיא במנחת נסכים הבאה עם הזבח והכא במנחה הבאה בפ"ע עכ"ל אבל במאירי מצאתי שכ' בהיפך וז"ל ומה שאמרו ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה פירושו במנחה ונסכים הבאים מחמת עצמן לא מחמת הזבח ולא קדשו בקדושת הזבח אבל הבאים עם הזבח פסולים בלילה כזבח עכ"ל ואפשר שגם בתו"י וריטב"א צריך להגי' כך וס"ל דמנחה הנקמצת דמיא למנחת נסכים הבאה עם הזבח שאין זה תשלומין לקרבן כמו מנחת נסכים הבאה בפ"ע, ומה שנסתפק כת"ר אם ניסוך המים מקרי בא עם הזבח או בא בפ"ע עי' ריטב"א סוכה [הנדפס בחי' הרשב"א] מ"ט ב' סד"ה ואמאי מש"כ בזה בשם הרמב"ן [ולכאו' זה סותר מה שרצינו להגי' לעיל בד' הריטב"א ז"ל וי"ל]:

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף