רד"ק/בראשית/כב

רד"ק ‏ בראשית כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי אחר הדברים האלה, אחר מה שקרה לאברהם עם אבימלך וארכו לו שם הימים ובא לו לבאר שבע לגור שם היה הדבר הזה שנסה אלהים את אברהם בדבר בנו יחידו, וענין הנסיון קשה מאד לספרו על האל, כי הוא חוקר לב ומבין כליות וידע כי אברהם יעשה מצותו, ואם להודיע לבני עולם, הנה לא היה שם בעת העקדה אלא אברהם ובנו יצחק, כי אפילו נעריו שהלכו עמו לא ידעו בזה הדבר, ומי הודיע דבר זה לעולם, ואפילו היה הוא מספר מי מאמין לו; והאמת כי הנסיון הזה להראות לבני עולם אהבת אברהם השלמה, ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים המאמינים בתורה שכתב משה רבינו מפי האל ובספוריה שיראו עד היכן הגיע אהבת אברהם לאל; וילמדו ממנה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר מנפשו כי הוא היה זקן, ואם ימות הוא, ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים אבל בנו היה נער ועדיין לא היה לו אשה ובנים ולא נהנה מן העולם, ואם ימות הוא יהיה הדבר קשה לאברהם מאד. ועוד שהיה לו בן זקונים, וכשאמר לו האל שיעלהו שם לעולה היתה כל אהבה והחבה כאין בעיניו, ולא שאל ולא נסה, הלא אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא כיון שאמר לו האל עשה כך, מיד השכים ומהר לעשות רצון האל, ולא חשב שום אהבה כנגד אהבתו, ובאמת קודם שנכתבה התורה וספוריה היה הדבר הגדול הזה מסור לזרע אברהה יצחק ויעקב כי יצחק מסר ליעקב ויעקב לבניו, ואחר שנכתבה התורה לבני יעקב נתפרסם הדבר בעולם יש מאמינים ויש שאינם מאמינים. והיום כמה שנים מיום שבטלה עבודת הצלמים והאלילים מאמינים רוב העולם בתורת משה רבינו ובספוריה, אלא שחולקים עלינו על המצות, שאומרים כי דרך משל נאמרו. ובהאמין רוב בני העולם הספור הגדול הזה הוא עדות גדולה על אברהם אבינו שהיה אוהב האל אהבה שלמה ותמה וראוי לאדם ללמוד הימנו דרך אהבתו.

ויאמר אליו אברהם, במראת הלילה אמר לו, שהרי אמר "וישכם אברהם בבקר".

ב

קח נא את יחידך, אע"פ שהוא יחידך ואהבת אותו מאד שנולד לך מאשתך בימי זקניכם וזהו יצחק אע"פ שהדבר קשה עליך שהוא בנך יחידך, כל שכן שהוא אהוב שהוא בן זקונים.

אל ארץ המוריה, ירושלים וגבולה נקראת ארץ המוריה ועל שם זה נקרא ההר שהיה שם גרן ארונה היבוסי הר המוריה, כמו שאמר לבנות בית ה' בירושלים בהר המריה (דברי הימים ב' ג') ולא מצאנו בכתוב למה נקרא כן. ורז"ל אמרו (ב"ר פ' נ"ה) נקרא כן, לפי שמשם יצאה הוראה לעולם, ואונקלס תרגם לארעא פולחנא.

על אחד ההרים . ולא אמר לו עדיין על איזה הר אמר, אלא אמר לו אשר אמר אליך, כמו שאמר לו "אל הארץ אשר אראך". וכן זה להגדיל ספור אהבת אברהם אבינו לאל; לא שאל ולא נסה, למה לא אמר, ולמה אמר להעלותו במקום רחוק שלשה ימים, ולא אמר לו להעלותו מיד שם במקומו. וזה היה לשתי סבות, האחד להגדיל אהבת אברהם, כי אילו אמר לו האל העלהו עתה במקומך, היה הדבר פתאום ונבהל לדבר ולא התבונן בו ועשה מצות האל פתאום כמו שצוהו, אבל בהאריכו לו זמן העלותו עד שלשה ימים והיה לו שעות להתבונן בדבר ועם כל זה מהר לעשות רצון האל, זה היה דבר גדול. והסיבה השנית שהורוהו מקום הנבחר שיבנו בניו בית לה' ומזבח להעלות עליו עולות וזבחים ולחנך המקום ההוא בנפש הנבחר והאהוב, כי אע"פ שלא נשלם הדבר ולא נשחט הרי היה לרצון לפני האל כאלו נעשה, והנה הועלה על המזבח נעקד כשה:

ג

וישכם, השכים לעשות רצון האל, ולא הודיע לשרה, אולי תעשה רעה לעצמה לאהבתה את יצחק.

ואת שני נעריו, הרגילים ללכת עמו לשמשו. ובדרש (פרד"א ל"א) אליעזר וישמעאל. ויבקע, לשום על החמור להוליך עמהם, וחשבו הנערים, כי כדי לבשלו בהם במקום שילינו עשה אולי לא ימצאו עצים.

אל המקום אשר אמר לו, ארץ המריה, כי ההר לא ידע עדיין:

ד

ביום השלישי וישא, הוי"ו היא נוספת כמו ווין רבים במקרא שהם כמוה, כמו ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית ל"ו) והדומים לו, כאילו אמר "ביום השלישי נשא אברהם את עיניו". ואפשר לפרשו שהוא דבוק עם הפסוק שלמעלה ממנו, כאלו אמר, וילך אל המקום ביום השלישי, כלומר כי ביום השלישי לצאתו מביתו הגיע שם קרוב לו, ונשא את עיניו כנגד המקום שהוא ירושלים, משנכנס בגבולה ראה אותה מרחוק, אבל ההר לא ידע עדיין עד שאמר לו האל. ובדרש (ב"ר נ"ו) וירא את המקום שאמר על הר המריה, וכן אמרו, וירא, מה ראה, עמוד אש על ההר, אמר לו, יצחק בני, רואה אתה מאומה על אחת ההרים? אמר לו רואה אני כמו אש, אמר לישמעאל ואליעזר נעריו רואים אתם מאומה על אחת ההרים אמרו לו לא, אמר להם הואיל ואין אתם רואים מאומה והחמור אינו רואה מאומה, שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.

ה

ונשתחוה, והבינו הנערים כי יעשו זבח עם ההשתחויה, כי הוליכו עמהם עצים ואש, כי ברוב מי שילך למקום להשתחות שם יביא זבח, כמו שאמר בדבר אלקנה, להשתחות ולזבוח לה' (שמואל א'):

ו

ויקח, ולא לקח עמו החמור כדי שלא יחשבו הנערים כי למקום רחוק היו הולכים, גם לא יהיה מי שישמור החמור שם בעודם עושים המעשה. וגם כן כדי שלא יכנוס החמור למקום קדושה כזה:

ז

הנני, בדגוש עם הנו"ן השניה:

ח

אלהים יראה לו השה לעולה בני, ענה לו מענה שיוכל אדם להבינו לשני פנים, האחד, שיהיה בני, תשובת הקריאה, כמו הנני בני, כלומר בני, אלהים יראה לו השה, ר"ל הוא יודע מי יהיה השה והוא יזמיננו לנו, והשני אלהים יראה לו השה לעולה, ומי הוא השה, בני הוא. ויצחק הבין כי הוא יהיה השה, לפיכך אמר,

וילכו שניהם יחדיו, כלומר בלב אחד, כי קבל הבן מאהבה למסור נפשו לאל ולהקריבו לפניו:

ט

ויבאו אל המקום, היא הר המריה,

אשר אמר לו האלהים, ובבואם יחדיו אמר לו והראהו במראה הנבואה. ובדרש (שם) שראה ענן קשור עליו או עמוד אש כמו שכתבנו למעלה. ולדעת הדרש יהיה פירש אשר אמר לו, כשהראה לו את הענן או העמוד זהו האמירה.

ויערך את העצים, ערכם על האש להדליקם.

ויעקד את יצחק, עקדו בידו וברגליו כדי שלא יבעט ואע"פ שברצונו היה וברצונו נעקד, פחד שלא תגבר עליו הרוח הכועסת, ואמר לאביו שיעקדנו יפה:

י

לשחוט את בנו, לשחטו תחלה על המזבח ואחר כן תאכלהו האש כדרך הזבח:

יא

ויקרא וגו' מן השמים, כלומר שמע הקול ולא ראה מראה.

אברהם אברהם, כפל לו השם כדי שישמע מהר וימנע מלשחטו:

יב

ואל תעש לו מאומה, כפל לו הענין במלות שונות לרוב האזהרה.

כי עתה ידעתי, אם נפרש כמו הודעתי על ענין שפירשנו בדבר הנסיון, הנה לא מצאנו פועל ידע מן הקל יוצא, ולפי דעתי פירושו כמו ידעתיך בשם (שמות ל"ג י"ב) ופירושו כי שב החלק כל, ודי בזה למבינים, כי אין לבארו יותר מזה.

כי ירא אלהים אתה, היראה הזאת היא אהבה, כי לא היתה יראת גופו אלא יראת נפשו שלא תאבד שהיה מוסר נפש בנו, שהיה אוהב יותר מנפשו, תחת נפשו שלא תאבד מהעולם הבא, שהיא האהבה לאל והדבקות בו:

יג

וישא, נשא עיניו אם יראה שום בהמה טהורה קרוב או רחוק כדי שיעלהו לעולה תחת בנו.

וירא והנה איל אחר נאחז, אחר שנאחז בסבך בקרניו,

וזה היה לו הזמנה מאת האל דרך נס שאיל זה נאחז בסבך נפרד משאר הצאן ולא הרגיש עליו הרועה, וזה מאמר חז"ל (פסחים נ"ד) אף אילו של יצחק, ואם מצא אברהם את הרועה נתן לו מחיר האיל כי לא העלה עולה לה' חנם:

יד

ה' יראה, על שם שאמר אלהים יראה לו השה.

אשר יאמר היום, זה היום יסופר בהר כשיראה ה' בו שיבנה בו מזבח ובית המקדש יאמר אז ויסופר היום הזה שהעלותי בני יצחק לעולה, כי זה נאמר לו בנבואה למה בחר ההר ההוא כי עתידים בניו להקריב שם קרבנות:

טו

ויקרא, קרא לו שנית לבשרו בגמול הזה שיגמול את בניו עקב המעשה הזה אשר עשה:

טז

ויאמר בי נשבעתי, הוסיף לו בברכה הזאת השבועה והשבועה כמו אם אמר חי אני כלומר בעצמי נשבעתי שאני חי וקיים לעולם כן תהיה שבועתי קיימת, ואע"פ שדברו לבד קיים הוסיף בשבועה, שאע"פ שיחטאו בניו לא ישבתו מהיות גוי גדול לפניו, ועוד הוסיף שלא אמר לו עדיין

יז

וירש זרעך את שער אויביו, ופירש שאר אויביו, ארץ אויביו, בעבור שהוא חוזק הארץ בכניסתה, כי הארץ החזקה סביבותיה הרים ימים, ומשנכנסו האויבים ועברו אותם השערים כל הארץ נכבשת לפניהם, לפיכך אמר, נפתחו שערי ארצך (נחום ג׳:י״ג) ולכן נקראת כל הארץ שער.

ואמר לו ככוכבי וכחול כאחד להחזיק הדבר, כי כל כפל הוא לחזק הדבר, ועד עתה לא אמר לו כן אלא פעם אחת כעפר הארץ ופעם אחרת ככוכבים ועוד הוסיף לו והתברכו בזרעך.

וירש ביו"ד האיתן לבד, ויו"ד השורש נעלמה מהמכתב:

יח

והתברכו, פירושו אינו כמו ונברכו. כי פירשו שהם יסבבו הברכה לעצמם בתפילתם ויאמרו האל יברכנו כמו שברך זרע אברהם, ר"ל כל כך יהיה זרעך מבורך עד שכל גויי הארץ יתלו ברכתם בזרעך.

עקב, פירושו שכר, והוא מענין עקב כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף כי בשכר המעשה יבוא השכר בסוף.

אשר שמעת בקולי, בזה ובכל אשר אמרתי לך:

יט

וישב אברהם, ואין צריך לומר כי יצחק היה עמו, אלא זכר אברהם שהוא העקר:

כ

ויהי, אחרי עקידת יצחק.

גם היא, כמו שילדה לך שרה כן ילדה לך מלכה לנחור אלה הבנים; ידמה שעמדה מלדת כמו שרה אלא שלא היתה עקרה כמוה, לפיכך בשרו אברהם בבנים שנולדו לאחיו ממלכה. ונכתוב הספור הזה בתולדות נחור מאשתו מלכה ומפלגשו ראומה לכבוד אברהם אבינו ולספר בכלל תולדות רבקה:

כא

אבי ארם, אולי היה ארם בעל השם לפיכך יחס האב אליו וכן "אבי כל בני עבר" וכמוהם רבים בדברי הימים, ולשבחים יבוא לרוב כמו אבי כנען. וכבר כתבנו בתולדת בני שם ענין ארם ועוץ הנזכרים שם:

כב

ואת כשד, וממנו יצא הגוי הנקרא כשדים כמו שכתבנו:

כג

ובתואל ילד את רבקה, ולא זכר לבן כי עיקר הספור על רבקה היה:

כד

ופלגשו, ותלד גם היא, פירש ותלד לו גם היא, ואחר שאמר ופלגשו בוי"ו הכינוי ואמר גם כאלו אמר לו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.