חנוכת התורה/פרשת וירא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת וירא

חנוכת התורה - פרשת וירא

יב

בגמרא במסכת בבא מציעא דף פ"ז מקשה בגמרא מאי שנא גבי אברהם דכתיב כן תעשה כאשר דברת ומאי שנא גבי לוט דכתיב ויפצר בם מאד ומשני אר"א מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול עד כאן עיין שם. וקשה למה לא למד ר"א מהפסוק הקודם מהתשובה של המלאכים באמרם לא כי ברחוב נלין כפירוש רש"י בחומש מכאן שמסרבין וכו'. ויש לתרץ כי באמת קשה על הלשון של המקשן שאמר מאי שנא גבי אברהם וכו' ומאי שנא לגבי לוט וכו' לא הוה ליה להקשות רק על ויפצר דכתיב גבי לוט הא באברהם לא קשה מידי. וצריך לומר דהמקשן רצה להקשות ב' קושיות כאחד א' למה לא רצו המלאכים לילך לביתו של לוט רק עד לאחר הפצרה. ב' על התורה גופא למה כתיב בתורה ויפצר אצל לוט הלא גנאי הוא חס ושלום לאברהם שלא הפציר גם הוא. ולכך אמר מאי שנא לגבי אברהם וכו' פירוש למה באמת הטעם של המלאכים שלאברהם הלכו בלא הפצרה וללוט עד לאחר הפצרה. ומאי שנא גבי לוט כתיב ויפצר זו קושיא שניה על התורה למה כתיב ויפצר גבי לוט הלא לכאורה גנאי הוא חס ושלום לאברהם הואיל שלא הפציר. והתרצן הבין קושיות המקשן לכך אמר שמסרבין לקטן פירוש שלא לכבודו של לוט כתיב ויפצר אלא ללמוד הדין שאין רשאי שום אדם לסעוד אצל אדם קטן רק לאחר הפצרה גדולה. ובאמת למד הגמרא זאת מהפסוק ויאמרו לא כי ברחוב נלין ומהתשובה זו של המלאכים למדין כי בלא זה לא רצו המלאכים לילך לביתו של לוט עד שהפציר בם להראות לנו הדין דדוקא אחר הפצרה גדולה כי הם המתינו עד שיפציר לכך כתיב ויפצר וזה כבוד לאברהם:

יג

בפסוק ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר וגו'. ויש לדקדק מה הלשון ויען. ומפני מה לקמן בפסוק ל"א לא אמר רק הנה נא הואלתי וגו' ולא אמר ואנכי עפר ואפר. ויש לפרש דידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל שלא יאמר אדם לה' קרבן אלא קרבן לה' דדילמא ימות ונמצא שהוציא שם שמים לבטלה. והנה כאן באברהם כשבאו אצלו המלאכים כתיב ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' ואיתא במסכת שבועות והובא ברש"י כאן דלחד מאן דאמר הוא שם קודש שאמר להקב"ה להמתין עד שירוץ. אם כן קשה איך הקדים אברהם השם בלי שום דיבור מקודם. וצריך לומר דהנה איתא במסכת חגיגה דמי שהוא עניו ומעביר על מדותיו מוסיפים לו ימים ושנים. אם כן יש לומר דהא אברהם היה עניו ביותר נמצא שלא היה לו לידאג כל כך לשמא ימות דהא מאריכין לו ימיו ושנותיו משום הכי היה מותר לו להזכיר השם מתחילה. ואפשר לומר גם כן דזה הוא כוונת הפסוק במה אקדם לה'. אם הוא במה כלומר מה אני שהוא עניו מותר לו להקדים השם. והנה כאן פירוש של הואלתי היינו התחיל אם כן יש לומר דזה הוא הפירוש ויען אברהם שהיה מתרץ את עצמו ויאמר הנה נא הואלתי שהתחלתי לדבר השם וקשה הא אסור על זה אמר ואנכי עפר ואפר משום הכי מותר כנזכר לעיל אם כן אותו זכות יעמוד לי עכשיו שתקבל תחינתי:

יד

בפסוק ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב ואת האנשים וגו' מקטן ועד גדול הכו בסנורים משא"כ השתא דכתיב בסנורים מקטן ועד גדול משמע שקאי על סנורים. ויש ליישב על פי מה דאיתא במסכת עבודה זרה דף י"ב תנו רבנן לא ישתה אדם מים בלילה מפני סכנת שברורי פירש"י זה שם של שד הממונה על מכת סנורים וכן מתרגם על סנורים שברורי וכו' ואי צחי למישתי נימא וכו' שברורי ברורי רורי ורי רי י. פירש"י כששומע השד מועט תיבותיו אות אחר אות מבריח עיין שם. ויש לומר דזה כוונת הפסוק ואת האנשים וגו' הכו בסנורים וקשה הא יש עצה להבריח. על זה מתרץ הפסוק מקטן ועד גדול רצה לומר בכל האותיות אם כן ליכא עצה להקטין השם דהא המכה היה מקטן ועד גדול:

טו

בפסוק ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו' ומקשי בגמרא אטו אשת הדיוט לא בעי להדורי הא אשת איש דכולי עלמא אסיר. ויש לתרץ על פי מה דאיתא במסכת יבמות דף ב' דהמקדש איילונית לא תפסו הקידושין דקידושי טעות הם ואינה צריכה גט. וכתבו שם התוס' דאם המקדש הכיר בה שהיא איילונית וקיבל עליו וקידשה הוי קידושין עיין שם. וידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל דשרה איילונית היתה שנאמר אין לה ולד אפילו בית ולד לא היה לה. והשתא יובן המקרא ועתה השב אשת האיש. וקשה הלא לא היתה כלל אשת איש דקידושי טעות היו כנזכר לעיל. לזה אמר כי נביא הוא והוי ליה הכיר בה דהוי קידושין מעליא ושפיר היא אשת איש:

טז

ברש"י וה' פקד את שרה כאשר אמר בהריון. ויעש כאשר דיבר בלידה וכו'. ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. לכך אמר וה' פקד בהריון שזה היה בצירוף המלאכים שעשו שליחותו ובישרו לשרה. אכן ויעש ה' לבדו בלידה דזה הוא רק ביד הקב"ה בעצמו כמבואר בגמרא שלשתי מפתחות ביד הקב"ה ואחד מהן של לידה:

יז

בפסוק ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי וגו'. לכאורה קשה למה הקדים ויאמר יצחק אל אברהם וגו' ואז שאל הנה האש וגו'. ויש לומר דאיתא בגמרא דאונן פסול לעבודה. אם כן זה הוא פירוש הכתוב ויאמר יצחק אל אברהם אביו דייקא רצה לומר האמירה זו היה רק בשביל שהיה אביו. ויאמר אבי. רצה לומר הלא אתה אבי ואם תשחט אותי אתה תהיה אונן ותפסול בעבודה. כי אני רואה הנה האש והעצים שאתה רוצה להקריב קרבן ואסור לך להקריב באנינות. אלא ודאי שאין ברצונך לשחוט אותי רק דעתך להביא קרבן אחר. ואם כן איה השה לעולה:

יח

בפסוק ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני וגו'. איתא במדרש יראה לו השה ואם לאו לעולה בני עיין שם. ויש לבאר דהנה בהפסוקים יש לדקדק הרבה חדא למה שאל יצחק זאת דוקא לאחר שהניח עליו העצים ועוד וכו'. ויש לומר דהנה איתא במסכת פסחים דף ס"ו פעם אחת חל ערב פסח להיות בשבת וכו' אמר ליה רבי שכח ולא הביא הסכין מערב שבת מהו וכו' למחר מי שפסחו גדי תוחב לו בקרניו וכו' ופריך הגמרא והא קעביד עבודה בקדשים ומשני דבתחילה מכניס אותו לעזרה והדר מקדיש ליה עיין שם. אם כן יש לומר דזאת היתה השאלה ששאל יצחק. דכתיב ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו. על כן שאול שאל האיש איה השה לעולה. דבשלמא עד השתא היה סבור שהוא בעצמו יהיה העולה. אך השתא כיון דחזי דהניח עליו העצים והא עבודה אסור בקדשים. אם כן מוכח שהוא לא יהיה העולה לכן שאל הנה האש והעצים רצה לומר כיון שמונחים עלי העצים אם כן איה השה לעולה. והשתא שפיר השיב לו אברהם אלהים יראה לו השה ואם לאו לעולה בני אבל עד השתא עדיין לא הקדשתיך ומותר לעבוד בך:

יט

בפסוק ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. הפסוק הזה הוא קשה כמו שהאריכו בו המפורשים. ויש לפרשו על פי מה דאיתא במסכת עבודה זרה דף מ"ה בכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה וכו' דע שיש שם עבודה זרה עיין שם. והנה אמרו רבותינו ז"ל דהר המוריה בקעה היה ורמז רמז לו הקב"ה ונעשה הר גבוה. לפי זה יש לומר דהכי פירושו ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וקשה הא קיימא לן דאין לך הר וגבעה שלא נעבד שם עבודה זרה ומחובר אסור לגבוה. ומתרץ הפסוק אשר יאמר היום בהר ה' יראה. היום דייקא רצה לומר דהיום נעשה הר על ידי שרמז לו הקב"ה כנזכר לעיל. דאלו קודם לכן בקעה היה ולא נעבד שם עבודה זרה מעולם:

· מעבר לתחילת הדף