פרקי דרבי אליעזר/לא
|
< הקודם · הבא > |
הנסיון העשירי ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ר"ל היה מנסה בכל פעם ופעם לידע את לבו אם יכול לעמוד ולשמור המצות של תורה ואם לאו ועוד שנתנה התורה שישמור אברהם מצותיה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי
יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אבינו.
רבי יהודה אומר באותה הלילה נגלה הקב"ה עליו ואמר לו אברהם "קח נא את בנך" ואברהם חס על יצחק, אמר לפניו רבון כל העולמים לאי זה בן אתה גוזר אלי לבן הערל או לבן המילה? אמר לו את יחידך.
אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו? אמר לו אשר אהבת.
אמר לו שניהם אני אהב. אמר לו את יצחק.
והעלהו שם לעולה. אמר לו רבון כל העולמים באי זה הר אמרת לי אמר לו בכל מקום שתראה את כבודי עומד וממתין לך שם ואומר זה הוא הר המוריה שנאמר "על אחד ההרים אשר אומר אליך".
השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור. הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ' וישכם אברהם בבקר, הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנאמר עני ורוכב על החמור.
בן שלשים ושבע שנה היה יצחק בלכתו אל הר המוריה וישמעאל בן חמשים שנה. נכנס תחרות בין אליעזר וישמעאל. אמר ישמעאל לאליעזר עכשו אברהם הקריב את יצחק בנו מוקדה על המזבח ואני בכורו יורש אברהם. אמר לו אליעזר כבר גרשך כאשה שהיא מגורשת מבעלה ושלחך למדבר, אבל אני עבדו משרת אותו ביום ובלילה ואני הוא היורש את אברהם. ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת להם לא זה יורש ולא זה יורש.
ביום השלישי הגיעו לצופים וכיון שהגיעו לצופים ראה כבוד השכינה עומד על גבי ההר שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום. ומה ראה? עמוד של אש עומד מן הארץ ועד השמים והבין אברהם שנתרצה הנער לעולה תמימה. אמר לישמעאל ולאליעזר רואים אתם מאומה באחד מן ההרים הללו. אמרו לו לאו, וחשב אותם כחמור. אמר הואיל ואין אתם רואים מאומה - עם הדומים לחמור.
נטל את העצים ונתן על גבי המזב"ח(?) יצחק בנו ולקח את האש ואת המאכלת בידו והיו מהלכין שניהם יחדיו. אמר יצחק לאביו אבא הרי האש והעצים - היכן הוא הכבש לעולה? אמר לו בני אתה הוא הכבש לעולה שנאמר ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה.
ר' שמעון אומ' באצבע הראה הב"ה לאברהם אבינו המזבח ואמר לו זה הוא המזבח. והוא היה המזבח שהקריבו קין והבל, והוא המזבח שהקריבו נח ובניו שנ' ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא ויבן שם אברהם את המזבח -- הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים.
אמר יצחק לאביו אבא קשור לי שתי ידי ושתי רגלי שלא אותך(?) כגון הדבור היוצא מן הפה על שום אונס מיתה ונמצאתי מחלל כבוד אב. וקשר שתי ידיו ושתי רגליו ועקדו על גבי המזבח ואמץ את שתי זרועותיו ואת שתי ארכובותיו עליו וערך את האש ואת העצים ושלח ידו ולקח את המאכלת וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו. והב"ה יושב ורואה האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לבו ומלאכי השרת צועקים ובוכים שנ' הן אראלם צעקו חוצה. ואמרו מלאכי השרת לפני הב"ה רבון כל העולמים נקראת רחום וחנון, מי שרחמיו על מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם ונעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה' שנאמר צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'.
ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים
ר' זכריה אומ' אותו האיל כשנברא בין השמשות היה ובא להתקרב תחת יצחק והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו ונאחז בשני קרנותיו בין האילנות שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו מה עשה אותו האיל פשט את ידו ואחז בטלתו של אברהם אבינו ונאחז בשתי קרנותיו בין האילנות שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר והביט אברהם וראה האיל והלך והתירו והקריבו תחת יצחק בנו שנ' וילך אברהם ויקח את האיל וכו'
ר' ברכיה אומ' עלה קרבן האיל לריח ניחוח לפני הב"ה כאילו היה ריח ניחוח של יצחק ונשבע לברכו בעה"ז ובעה"ב שנ' בי נשבעתי נאם ה' כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים כי ברך בעולם הזה אברכך לעולם הבא והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים לעתיד לבא
ר' חנניא בן דוסא אומ' אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה
- אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי
- גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם
- עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו'
- קרניו של איל - של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל, ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא - עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ"
רבי יצחק אומר הכל לא נברא אלא בשביל השתחויות. אברהם לא יצא מהר המוריה אלא בזכות השתחויה שנ' ו"נשתחוה ונשובה אליכם". בית המקדש לא נברא אלא בזכות השתחויה שנאמר "רוממו ל-ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו":