רש"י/בראשית/כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית כב

א

אחר הדברים האלה. יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פ"ט) אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד. אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב. וי"א אחר דבריו של ישמעאל, שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מחה, אמר לו יצחק באבר א' אתה מיראני, אלו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני, לא הייתי מעכב.

הנני. כך היא עניתם של חסידים, לשון ענוה הוא ולשון זמון:

ב

קח נא. אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך, עמד לי בזה הנסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש:

את בנך. אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך. אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת. אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק (סנהדרין פ"ט). ולמה לא גלה לו מתחלה, שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצוה ולתן לו שכר על כל דבור ודבור:

ארץ המוריה. ירושלים, וכן בדברי הימים לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה (דברי הימים ב ג'). ורבותינו פרשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל. ואנקלוס תרגמו על שם עבודת הקטרת שיש בו מור נרד ושאר בשמים:

והעלהו. לא אמר לו שחטהו, לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה, ומשהעלהו אמר לו הורידהו:

אחד ההרים. הקב"ה מתהא הצדיקים ואחר כך מגלה להם. וכל זה כדי להרבות שכרן, וכן אל הארץ אשר אראך (בראשית יב), וכן ביונה וקרא עליה את הקריאה (יונה ג ב):

ג

וישכם. נזדרז למצוה (פסחים ד'):

ויחבש. הוא בעצמו, ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה:

את שני נעריו. ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים (בראשית רבה), שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק, יהיה השני עמו:

ויבקע. תרגום וצלח, כמו וצלחו הירדן (שמואל ב' י"ט), לשון בקוע, פינדר"א בלע"ז:

ד

ביום השלישי. למה אחר מלהראותו מיד, כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו, ואלו היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה:

וירא את המקום. ראה ענן קשור על ההר:

ה

עד כה. כלומר דרך מעט למקום אשר לפנינו. ומ"א אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום כה יהיה זרעך:

ונשובה. נתנבא שישובו שניהם:

ו

המאכלת. סכין, על שם שאוכלת את הבשר, כמה דתימא וחרבי תאכל בשר (דברים לב), ושמכשרת בשר לאכילה. ד"א זאת נקראת מאכלת על שם שישראל אוכלים מתן שכרה:

וילכו שניהם יחדו. אברהם שהיה יודע שהולך לשחט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק, שלא היה מרגיש בדבר:

ח

יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה, ואם אין שה, לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להשחט,

וילכו שניהם יחדו. בלב שוה:

ט

ויעקד. ידיו ורגליו מאחוריו. הידים ורגלים ביחד היא עקידה (שבת נ"ד), והוא לשון עקדים, שהיו קרסוליהם לבנים, מקום שעוקדין אותן בו היה נכר:

יא

אברהם אברהם. לשון חבה הוא, שכופל את שמו:

יב

אל תשלח. לשחט. אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם, אמר לו אל תעש לו מאומה , אל תעש בו מום:

כי עתה ידעתי. אמר רבי אבא, אמר לו אברהם אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת קח נא את בנך, עכשו אתה אומר אל תשלח ידך אל הנער, אמר לו הקב"ה, לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהילים פ"ט). כשאמרתי לך "קח", מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתיה, אחתיה.

כי עתה ידעתי. מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאמות התמהים מה היא חבתי אצלך. יש לי פתחון פה עכשו, שרואים כי ירא אלהים אתה:

יג

והנה איל. מוכן היה לכך מששת ימי בראשית:

אחר. אחרי שאמר לו המלאך אל תשלח ידך, ראהו כשהוא נאחז, והוא שמתרגמינן וזקף אברהם ית עינוהי בתר אלין:

בסבך. אילן:

בקרניו. שהיה רץ אצל אברהם, והשטן סובכו ומערבבו באילנות:

תחת בנו. מאחר שכתוב ויעלהו לעלה, לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא מפשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן:

יד

ה' יראה. פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות:

אשר יאמר היום. שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב"ה לעמו:

היום. הימים העתידין, כמו עד היום הזה שבכל המקרא, שכל הדורות הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים עד היום הזה על היום שעומדים בו. ומ"א ה' יראה עקדה זו לסלח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפרענות, כדי שיאמר היום הזה, בכל הדורות הבאים, בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה:

יז

ברך אברכך. אחת לאב ואחת לבן:

והרבה ארבה. אחת לאב ואחת לבן:

יט

וישב אברהם בבאר שבע. לא ישיבה ממש, שהרי בחברון היה יושב, י"ב שנים לפני עקדתו של יצחק יצא מבאר שבע והלך לו לחברון, כמו שנאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, מרבים משל חברון הראשונים, והם כ"ו שנה, כמו שפרשנו למעלה:

כ

אחרי הדברים האלה ויגד וגו'. בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אלו היה בני שחוט כבר, היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו הדברים האלה , הרהורי דברים שהיו על ידי עקדה:

גם היא. אף היא השות משפחותיה למשפחות אברהם י"ב, מה אברהם י"ב שבטים שיצאו מיעקב, ח' בני הגבירות וד' בני שפחות, אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פילגש:

כג

ובתואל ילד את רבקה. כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.