טעמא דקרא/בראשית/טו

טעמא דקרא בראשית טו

ב

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. וברש"י שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, והוא מהגמ' ביומא (כ"ח ב'). ויל"ע היאך לימד אברהם תורה לאליעזר והא אמרינן בכתובות (כ"ח א') אמר ריב"ל אסור לאדם שילמד את עבדו תורה. וי"ל שאליעזר למד מעצמו ע"י ששמע מאברהם, וכדאמרינן בירושלמי רפ"ב דסוכה ובכתובות (פ"ב ה"י) רוצה היה טבי עבדו של רבן גמליאל לשמוע דברי חכמים.

ה

הבט נא השמימה וספור הכוכבים. פירש"י הגביהו למעלה מן הכוכבים. ויל"ע לאיזה צורך הגביהו למעלה מן הכוכבים וי"ל כי הכוכבים הנראין כבר ספרום והן אלף וכ"ב כמש"כ המפרש לרמב"ם ה' יסה"ת (פ"ג ה"ח) אבל כשעולין למעלה רואין שיש עוד רבבות כוכבים שאין נראין למטה ואז א"א לסופרן ולכן הגביהו למעלה מהכוכבים שיראה שאין להם מספר וא"א לסופרן.

הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור. בסנהדרין (ל"ט א') מבואר שאפשר לספור הכוכבים אלא מפני שאין קבועין א"א לסופרן (ועי' במפרש על יסה"ת (פ"ג ה"ח) שספרו הכוכבים עיין לעיל בסמוך), וקשה מה הדמיון לישראל. וי"ל דגם ישראל אינן קבועין שמוסיפין מע"ט, ויש ששקולין כנגד כמה כדמצינו שמשה שקול כנגד כל ישראל (מכילתא ריש אז ישיר) ויאיר בן מנשה שקול כרובה של סנהדרין (סנהדרין מ"ד א') וכן אבישי בן צרוי' (ברכות ס"ב ב') וכן ישעי' הנביא ששקול ככל העולם (סנהדרין ק"ג ב') וכן אמרו בלוי בן סיסי שהי' חביב ככל העולם (ירו' ברכות פ"ב ה"ח).

ט

עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משלש ותר וגוזל. בויק"ר (פ"ג) כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאאע"ה חוץ מעשירית האיפה כו' ריב"ס בשם ר"ז אף הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזו זו עשירית האיפה. יש לפרש שכל הקרבנות יש בהם סברא שמכפר כמ"ש רש"י ויקרא (י"ז י"א) תבא נפש ותכפר על הנפש ועי' רמב"ן ריש ויקרא באורך (וכ"ה בתנחומא ויקרא סי' ח' ובתנחומא צו סי' י"ד ע"ש) אבל עשירית האיפה של מנחת חוטא אין לה שום סברא אלא חסד ה' על דלי דלות ונתן לו כפרה ולכך לא הראהו הקב"ה לאברהם שכפרה שע"י עשירית האיפה הוא בגדר ויתור בעלמא וזהו דקאמר אף הקב"ה וכו'.

י

ואת הצפור לא בתר. לכאו' הרי הי' שם ב' צפרים תור ובן יונה, ובפדר"א (פכ"ח) אמרו ואת הצפור הוא הבן יונה (ואף שדרשו שם תור על שור זהו לענין מה שדרשו על המלכיות אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמיירי בתור וכמ"ש בב"ר) ובב"ר אמרו ואת הצפור לא בתר מכאן שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף ומבואר דהתור כנגד עולת העוף והבן יונה נגד חטאת העוף (וכ"כ המפרשים שם) וצריך טעם למה נגד עוה"ע תור ונגד חטה"ע בן יונה. ונראה דהנה בשילהי כריתות תנן תורין קודמין לבני יונה בכ"מ יכול שהן מובחרין מהן ת"ל ובן יונה או תור מלמד ששניהן שקולין, וצריך טעם למה באמת בכ"מ הקדימה תורה תורים רק ביולדת עשירה הקדימה בן יונה (ועי' בבה"ט פ' תזריע שכ' ג"כ טעם). וי"ל דבאמת אע"ג ששניהן שקולין היינו למי שא"א לו להביא יש לו מצוה כמו המרבה כדתנן א' המרבה כו' אבל מי שיכול בודאי מצוה שיתנדב הגדול הגדול יותר כמ"ש הרמב"ם (סוף ה' איסורי מזבח) וא"כ תורים שהם גדולים ובני יונה קטנים כדתנן פ"ק דחולין בודאי מצוה יותר להתנדב תורים אם אפשר לו ולכן בכל מקום שמביאין חטאת ועולה של עוף הקדימה תורה התורים, אבל ביולדת עשירה שמביאה כבש בהמה לעולה ורק החטאת מביאה מעוף הקדימה בן יונה משום דביבמות (ל"ב ב') גבי זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה אר"ח שבת לכהנים הותרה ולא לזרים וכן מליקה וב"ק ס"ל שם דלכל הותרה ע"ש וכ' בערוך לנר שם דפליגי אי טומאה הותרה בצבור או דחוי' וכן בשבת אי הותרה או דחוי' (וסוגיא ביומא (מ"ו א') כבר קפרא וצ"ע) וכן במליקה וא"כ למאי דפסק הרמב"ם כר"ח דחייב שתים מבואר דמליקה לכהנים דחוי' ולא הותרה וא"כ יותר טוב להביא בן יונה שהוא יותר קטן מתור כדי למעט באכילת נבלה כיון שהיא רק דחוי' וכמו דקי"ל גבי טומאה דחוי' בצבור ולכן הקדימה תורה כאן בן יונה [ואע"ג דלא מצינו בשום מקום שיש להדר על עוף קטן משום מליקה י"ל דבמין א' אין קפידא אבל כאן שהן ב' מינין יש הידור במין הקטן], וכן בכל הני דאמרי' שם בכריתות האב קודם לאם כבשים קודמין לעזים יש טעם למה הקדימה תורה בכל מקום האב משום שבאמת כבוד האב קודם כדתנן התם שאתה ואמך חייבין כו' ורק בנתגרשה שוין, וכן כבשים מצוה יותר שנתרבו באלי' ורק בא"א לו שניהן שוין וכן מה שאמרו בתוספתא שם שהקדים משה לאהרן יהושע לכלב אברהם לאבות בכולן יש טעם למה הקדימו בכ"מ אע"ג דשקולין הן ודו"ק, ועפ"ז מיושב ג"כ כאן למה בעולת העוף נטל תור ובחטאת העוף בן יונה והיינו כמש"כ דעולת העוף מצוה יותר בתור וחטה"ע בן יונה, ורק היכא שבאין יחד שא"א להביא רק ממין א' יותר טוב להביא תורין משום מבחר נדריך וכנ"ל.

טז

ודור רביעי ישובו הנה. המפרשים טרחו הרבה בחשבון דור רביעי, ולפי פשוטו יל"פ על יוכבד בת לוי וסרח בת אשר שהיו מבאי הארץ כמ"ש חז"ל (סע"ר פ"ט) והם דור רביעי מאברהם.

יט

את הקיני וגו'. ולא חשיב כאן החוי, ורשב"ם פי' בב"ב (נ"ו א') דרפאים הוא חוי אבל רש"י כ' בפ' משפטים (כ"ג כ"ח) דחוי אינו רפאים שהרי רפאים הוא בעה"י כדפירש"י כאן, ואפשר משום דהגבעונים נשארו בא"י והגבעונים הם החוי כמ"ש ביהושע ט'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)