רש"י/בראשית/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית טו

א

אחר הדברים האלה. כל מקום שנאמר אחר, סמוך, אחרי, מפלג (בראשית רבה). אחר הדברים האלה אחר שנעשה לו נס זה, שהרג את המלכים והיה דואג ואומר, שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך, מן הענש, שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת. ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד (בראשית רבה):

ב

הולך ערירי. מנחם בן סרוק פרשו לשון יורש, וחבר לו ער וענה (מלאכי ב'), ערירי, בלא יורש, כאשר תאמר ובכל תבואתי תשרש (איוב ל"א), תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים, ובלע"ז דישאנפנטיש. ולי נראה ער וענה מגזרת ולבי ער (שיר השירים ה'), וערירי לשון חרבן, וכן ערו ערו (תה' קל"ז), וכן ערות יסוד (חבקוק ג'), וכן ערער תתערער (ירמ' נ"א), וכן כי ארזה ערה (צפניה ב'):

ובן משק ביתי. כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו, כמו ועל פיך ישק (בר' מלכים א), אפוטרופוס שלי, ואלו היה לי בן, היה בני ממנה על שלי:

דמשק. לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מ"א שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:

ג

הן לי לא נתת זרע. ומה תועלת בכל אשר תתן לי,

ה

ויוצא אתו החוצה. לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן , אבל אברהם יש לו בן, שרי לא תלד, אבל שרה תלד. אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. ד"א הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה:

ו

והאמין בה'. לא שאל לו אות על זאת. אבל על ירשת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע.

ויחשבה לו צדקה. הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמנה שהאמין בו. דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו, הודיעני באיזה זכות יתקימו בה, אמר לו הקב"ה, בזכות הקרבנות:

ט

עגלה משלשת. שלשה עגלים. רמז לשלשה פרים, פר יום הכפורים ופר העלם דבר של צבור ועגלה ערופה:

ועז משלשת. רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד:

ואיל משלש. אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של חטאת יחיד:

ותור וגוזל. תור ובן יונה (בראשית רבה):

י

ויבתר אתם. חלק כל אחד לשני חלקים. ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת ברית עמו לשמר הבטחתו להוריש לבניו את הארץ כדכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגומר, ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה, כמה שנאמר להלן העברים בין בתרי העגל (ירמיה ל"ד), אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש.

ואת הצפור לא בתר. לפי שהאמות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר סבבוני פרים רבים וגו' (תהל' כ"ב), ואומר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (דניאל ח'), ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם), וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב'), לפיכך בתר הבהמות, רמז שיהיו האמות כלים והולכים, ואת הצפור לא בתר , רמז שיהיו ישראל קימין לעולם:

יא

העיט. הוא עוף, על שם שהוא עט ושואף אל הנבלות לטוש עלי אכל, כמו ותעט אל השלל (שמואל א ט"ו):

על הפגרים. על הבתרים. הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהרגלו לתרגם "איש בתרו" ויהב פלגיא, נתחלף להם תבת פגליא לפלגיא, ותרגמו הפגרים פלגיא. וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא, לשון פגול, כמו פגול הוא (ויקרא ז) ל' פגר:

וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו ישב רוחו (תה' קמ"ז), רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:

יב

והנה אימה וגו'. רמז לצרות וחשך של גליות:

יג

כי גר יהיה זרעך. משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב, ויעקב כשירד למצרים אמר ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי ק"צ, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רד"ו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשב שנותיו של קהת ושל עמרם ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לדת עמרם ושחי עמרם אחר לדת משה:

בארץ לא להם. לא נאמר בארץ מצרים, אלא לא להם, ומשנולד יצחק ויגר אברהם וגו' (בר' כ"א), וביצחק גור בארץ הזאת (שם כ"ו), ויעקב גר בארץ חם (תה' ק"ה), לגור בארץ באנו (בר' מ"ז):

יד

וגם את הגוי. וגם לרבות ד' מלכיות, שאף הן כלים על ששעבדו את ישראל:

דן אנכי. בעשר מכות:

ברכש גדול. בממון גדול, כמו שנאמר וינצלו את מצרים (שמות יב):

טו

ואתה תבוא. ולא תראה כל אלה:

אל אבותיך. אביו עובד ע"ז והוא מבשרו שיבא אליו, למדך שעשה תרח תשובה:

תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו. ולפיכך מת ה' שנים קדם זמנו, ובו ביום מרד עשו:

טז

ודור רביעי. לאחר שיגלו למצרים יהיו שם ג' דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו, וכרת ברית זו, כדכתיב: לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. וכן היה: יעקב ירד למצרים, צא וחשב דורותיו: יהודה, פרץ, וחצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:

כי לא שלם עון האמרי. להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאמה עד שתתמלא סאתה, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה (יש' כ"ז):

יז

ויהי השמש באה. כמו ויהי הם מריקים שקיהם (בראשית מב), ויהי הם קברים איש (מלכים ב י"ג), כלומר, ויהי דבר זה:

השמש באה. שקעה:

ועלטה היה. חשך היום:

והנה תנור עשן וגו'. רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם:

באה. טעמו למעלה, לכך הוא מבאר שבא כבר. ואם היה טעמו למטה, באל"ף, היה מבאר כשהיא שוקעת. וא"א לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבוא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה, נמצא שכבר שקעה. וזה חלוק בכל תבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב: כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון ורחל באה, קמה אלמתי, הנה שבה יבמתך, וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשו והולך, כמו באה עם הצאן, בערב היא באה ובבקר היא שבה:

יח

לזרעך נתתי. אמירתו של הקב"ה כאלו היא עשויה:

הנהר הגדול. לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול, אע"פ שהוא מאחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט: עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחוו לך (בראשית רבה):

יט

את הקני. עשר אמות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני, קנזי, וקדמוני עתידים להיות ירשה לעתיד (בראשית רבה), שנאמר: אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיה י"א):

כ

ואת הרפאים. ארץ עוג, שנאמר בה: ההוא יקרא ארץ רפאים (דברים ג):

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.