טעמא דקרא/בראשית/טז

טעמא דקרא בראשית טז

ז

וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר על העין. לכאו' הוא כפול על עין המים על העין. ונראה דקרא קמא על עין המים קאי על המלאך שהוא הי' על עין המים וכמ"ש בפ' חיי שרה גבי אליעזר והוא עומד על הגמלים על העין ואמר בילקוט שם שרצה להמיתו והכיר בו אליעזר שמרוצתו לרעה ואמר שם והעמיד את הגמלים על העין באויר והוא עומד על הגמלים באויר ויהי כראותו כן הכיר שהוא צדיק ואמר בא ברוך ה' וגם כאן ע"י שעמד באויר על עין המים הכירה שהוא מלאך וקרא בתרא על העין קאי אהגר שהיא עומדת על העין.

יא

הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל. ואח"כ כתיב ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל. ויל"ע הרי הגר נצטוותה שהיא תקרא את שמו ישמעאל ולמה אברהם קרא. וי"ל דקרא וקראת אינה מצוה עלי' אלא נבואה הוא שעתידה לקרותו בשם ישמעאל כי שמע ה' אל עניך אבל אברהם לא ידע מזה וכיון מעצמו לשם ישמעאל ומן השמים הזמינו לו שם זה בעבור ששמע ה' לקול הגר. ומש"כ רש"י (בפסוק י"א) דציווי הוא היינו דהוא לשון ציווי.

יב

והוא יהי' פרא אדם ידו בכל ויד כל בו. פירש"י לסטים והכל שונאים אותו כו'. יל"ע למה בישר לה המלאך את זה. וי"ל דאין זה נבואה שודאי יהי' כך שזה תלוי בבחירה אלא הודיע לה שזה טבעו כדי שתדע איך לחנכו דומיא דרנב"י דא"ל כלדאי לאימי' בריך גנבא יהא וא"ל כסי רישך דתיהוי עלך אימתא דשמיא וזה הועיל לו (שבת קנ"ו ב').

טז

ואברם בן שמונים וגו'. פירש"י לשבחו של ישמעאל נכתב להודיע שהי' בן י"ג שנה כשנמול ולא עכב. משמע שאם הי' מעכב לא היו מלין אותו בע"כ דאל"ה מנ"ל שלא עכב אולי עכב ומלוהו בע"כ. וזהו כדאמרי' ביבמות (מ"ח א') עבד איש אתה מל בע"כ ואי אתה מל בן איש בע"כ ולכן כיון שהי' גדול א"א למולו בע"כ, (וכמ"ד שהגר נשתחררה), וכ"ה בתרגום יונתן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)