טעמא דקרא/בראשית/יד

טעמא דקרא בראשית יד

א

ויהי בימי אמרפל. אמרפל הוא נמרוד כמ"ש בעירובין (נ"ג א'), והנה מהפסוקים משמע שכדרלעומר הי' הראש של כולם כמ"ש י"ב שנה עבדו את כדרלעומר וגו' וגם בפסוק ט' הקדים את כדרלעומר הראשון, ומה שהקדים כאן את נמרוד נראה שנמרוד השיאן עצה זו להלחם על אברהם שמרד בו כדא' בכלה רבתי (פ"ג) ארבעה מלכים הללו לא נתכוונו אלא בשביל אברהם אלא שבו את לוט שהיו כסבורים שהוא אברהם ובשביל שנמרוד השיאן לזה מנה אותו ראשון.

אמרפל. פירש"י זה נמרוד שאמר לא"א פול לתוך כבשן האש. וקשה וכי הוא אמר לא"א פול הרי הוא הפילו ובעירובין (נ"ג א') באמת הגי' שאמר והפיל לא"א כו' אבל בתנחומא הגי' כלשון רש"י. ויל"פ ע"פ המדרש (או"מ ע' ו') שלא יכלו להפילו לכבשן האש כי כל מי שבא להפילו נשרף מיד עד שעשו טראבוקו שהוא כמין מכונה שמתגלגלת מעצמה ונתנו לא"א בצד השני והמכונה ע"י גלגולה הפילתו לתוך הכבשן וזהו שאמר לא"א פול מעצמך ע"י המכונה.

יא

ויקחו את כל רכוש סדום וגו' ואת כל אכלם. וכשהשיב נאמר רכוש ולא נאמר אכלם לפי שהיו נבלות וטרפות (ואולי חשש שיש בהם אמה"ח שאסור לב"נ), ולכך מלכי צדק הוציא לחם ויין שלא היו יכולים לאכל מהשלל, א"נ לא נאמר שהשיב אכלם לפי שאכלו הנערים מהם.

יב

ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו. לכאו' הו"ל למכתב את לוט בן אחי אברם ואת רכושו. וי"ל שרמז למ"ש בכלה רבתי (פ"ג) שבאו בעיקרן להלחם באברהם אלא שנטלו את לוט שהי' פניו דומין לו והיו סבורים שהוא אברהם, והנה כפה"נ מהפסוקים לא נטלו את האנשים אלא את השלל כמ"ש בפסוק הקודם ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם [אמנם נשים וקטנים כנראה לקחו בכלל השלל לכן כתיב וישב את הנשים ואת העם] לכן בתחלה נטלו את לוט בשביל רכושו והי' דעתם להחזיר אותו וליקח רק את הרכוש אבל אח"כ שראו שהוא בן אחי אברם ודומה לו חשבו שהוא אברהם ולכן לא החזירוהו ונטלו גם אותו ולכן חילקו הכתוב.

שילהי מס' סופרים אברהם אבינו הי' גבוה קומתו כנגד ע"ד אנשים וכן כחו ע"ש, וצריך ביאור. וי"ל דהוא מוכרח דבסנהדרין (צ"ב ב') מבואר דאורך המחנה שבאו על אברהם הי' ת' פרסה, ואליעזר הוא עוג כמ"ש שם במס' סופרים והוא בא עם אברהם להלחם כמ"ש בנדרים (ל"ב א') ומפורש בפ' דברים דעוג ערסו ט' אמות וכל אדם כשנולד ארכו אמה ומחצה כמ"ש בב"ר (פי"ב) וא"כ עוג קומתו כנגד ו' אנשים, ומבואר בפסחים (צ"ד א') דמהלך אדם י' פרסאות ביום והם נלחמו עד חצי הלילה כדפירש"י בחומש וא"כ נלחמו ו' שעות ורדפו אחרי המחנה ואדם בינוני מהלך בו' שעות ה' פרסאות וא"כ אברהם שהי' קומתו וכחו כנגד ע"ד אנשים ואליעזר כנגד ו' הרי ביחד היו כנגד פ' אנשים א"כ הלכו בו' שעות פ' פעמים ה' פרסאות והוא מכוון ת' פרסאות כנגד כל המחנה וזהו שפירש"י ויחלק עליהם כדרך הרודפין זה לכאן וזה לכאן דהיינו שאליעזר רדף לצד מזרח המחנה ל' פרסאות כנגד ו' אנשים ואברהם רדף לצד מערב ש"ע פרסאות כנגד ע"ד אנשים נמצא השיגו כל המחנה, ואע"ג שהם ברחו הרי גם אברהם ואליעזר רדפו ושוב נשתוו, ודו"ק (מיהו י"ל דכשרודף או בורח הולך יותר מי' פרסאות ליום וצ"ע).

יט, כ

ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. בנדרים ספ"ג (ל"ב ב') ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן וכו' כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם וכו' ע"ש, ושם י"ל דסבר כמ"ש בשבת (קכ"ז א') גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דכתיב (לקמן בפ' וירא י"ח ג') ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו', ואברהם היה אורח אצלו, אבל באמת טעה בד"ז כי כאן כבר הכניסו כאורח והוציא לו לחם ויין ואין מקדימין ברכת עבד לברכת קונו כדאמרינן בנדרים שם.

כ

ויתן לו מעשר מכל. פירש"י לפי שהי' כהן. ונראה דאתיא כראב"ע ביבמות (דף פ"ו) דמעש"ר אף לכהן דלר"ע מה ענין מעשר לכהן.

כג

ולא תאמר אני העשרתי את אברם. תימא איך יאמר כן הא זכה מהפקר ועוד למה נתן מעשר אם היה דעתו להחזיר [וערמב"ן ואולי יש ללמוד מכאן דהמחזיר אבדה שאין חייב להחזירה רק לפנים משוה"ד צריך ליתן מעשר כספים אם לא שנותן לעני שכולה צדקה, וצ"ע] ועוד למה אמר מלך סדום והרכוש קח לך פשיטא שהן שלו ולא הול"ל רק תן לי הנפש. וי"ל דבאמת אברהם אבינו לא היה דעתו להחזיר לו דקי"ל אסור להחזיר אבדה לגוי ולכך נתן מעשר אבל מלך סדום סבר שיחזיר לו לפנים משוה"ד כמ"ש בחו"מ (סי' רנ"ט) דהמציל מזוטו של ים יש לו להחזיר לפנים משוה"ד ולכך אמר והרכוש קח לך שאני מוחל לך, וכיון שאמר כן כבר היה אברהם מוכרח להחזיר לו שאל"כ יאמר אני העשרתי שאלמלא מחילתי היה מחזיר לי.

---

---

שולי הגליון

---

---

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף