הטור הארוך/בראשית/טו

הטור הארוך בראשית טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

היה דבר ה' אל אברם במחזה. פי' הרמ"בן כי עתה זכה להיות לו דבר ה' במחזה ביום שעד עתה לא היתה נבואתו אלא במראות הלילה:

אנכי מגן לך. לפי שהיה ירא מב' דברים מהמלכים שכבש אולי יקבצו חיילים לבא עליו או שימות בלא זרע והבטיחו שיהא מגן בעדו ושיתן לו שכר הרבה מאד:

ב

מה תתן לי. הנה הצלתני מהמלכים אבל לא הבטחתני על הבנים אלא שאמרת שכרך הרבה מאד ומה יהיה השכר בלא בנים כי מה תועלת יהיה לי במה שתתן לי ואין לי בן שירשני כי לא עלה בדעתו שיהיה השכר גדול שאמר לו לעולם הבא כי בזה לא היה צריך הבטחה כי כל עובד אלהים ימצא חיים לנפשו אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים. ועוד שהרבה מאד משמע בלי שום עונש ויזכה לשני שלחנות עולם הזה ועוה"ב:

ואנכי הולך ערירי. כפשטי' שילך לבית עולמו בלא זרע. והרמ"בן אמר כי מתחלה התאונן מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בן ואנכי הולך נע ונד בארץ נכריה יחיד כערער בערבה ואין יוצא ובא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי לקחתי אותו מדמשק אחר כך אמר הן לי לא נתת זרע כאשר הבטחתני והנה בן ביתי העבד יורש אותי ואע"פ שכבר אמר לו הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך ועוד אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ ולמה לא האמין בה כמו שהאמין עתה וי"ל לפי שצדיקים אינם מאמינים בעצמם והיה ירא שמא גרם החטא שהרי רואה את עצמו זקן ועדיין לא נולד לו בן. וי"מ וודאי האמין בראשונה כמו שהאמין עתה אבל בעבור שהזקין ועדיין לא נולד לו בן אמר ודאי ידעתי שתתן לי זרע אמנם אם נזקין וקרוב למיתתי יהיה לי בן וישאר הנער קטן אם כן בן ביתי הממונה על אשר לי יירשני כי ישאר הנער קטן והוא יעשה בו כרצונו והשיב לו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ויהיה מוחזק בחייך בכל אשר לך:

ד

והנה דבר ה'. פי' בעוד שהיה בפיו והנה בן ביתי יורש אותי בא אליו דבר ה' פתאום ואמר לו לא יירשך זה ובעבור היות לו בן היורש אותו אחרי זקנתו הבטיח על הירושה שלא ידאג עליה כי לא יירשנו:

ה

וספור הככבים וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך. ולמעלה אמר לו יהיה זרעך כעפר הארץ אלא רמז לו ליעקב ועשו כי זה יהיה למעלה ככוכבים וזה יהיה למטה כעפר לדוש:

ו

והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. פירש"י הב"ה חשב לו זכות וצדקה על האמונה. והקשה הרמ"בן מה זכות היה לו בזה והיאך לא יאמין בה' ועוד מי לא יאמין בטובה שאמר לתת לו. ופי' הוא שאברהם חשב לו להקב"ה לצדקה פי' שבצדקתו יתן לו זרע ולא בצדקת אברהם ושכרו שאע"פ שאמר לו שכרך הרבה מאד ומעתה אינו ירא שמא יגרום החטא כי צדקת ה' אין לה הפסק שנאמר בי נשבעתי יצא מפי צדקה:

ז

אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ. פי' הרמ"בן לא אמר לו עתה שום דבר חדש בענין מתנת הארץ אלא אמר לו מתחלה אשר הוצאתיך מאור כשדים ועשיתי עמך נס בדעתי היה לתת לך את הארץ אבל לא גזר עתה שיתננה לו ומפני זה חשש שמא היה בירושת הארץ שום תנאי כדרך שהיה חושש בענין הזרע שכבר אמר לו לזרעך אתן את הארץ ואעפ"כ היה חושש שמא יגרום החטא וכך היה חושש בירושת הארץ ולכן לא שאל אות שתתאמת על ידו המתנה אלא אמר במה אדע שתתקיים המתנה כי שמא יגרום החטא שמא יעשו הכנענים תשובה ויתקיים בהם רגע אדבר על עם ועל ממלכה לנתוש ושב הגוי ההוא ונחמתי על הרעה וגם הב"ה לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא אלא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים. י"מ במה אדע כי אירשנה אינו חסרון אמונה אלא פי' מה תקנה תעשה לי שאירשנה כי אני גר ביניהם וידחקוני שאכרות עמהם ברית לפרנסם ולכבדם וכן יעשו לזרעי עד עולם אמר לו הקב"ה אעשה לך תקנה שיגלה זרעך מביניהם לארץ אחרת שלא ידחקום לכרות להם ברית ויהיו שמה עד דור רביעי וישובו הנה ויגרשום ויקחו את הארץ:

ט

עגלה משלשת. י"מ משובחת ושמנה כמו עגלה שלישיה ולא היה מכל מין ומין אלא אחת ועל כן הוצרך לבתר אותם בתוך וליתן איש בתרו לקראת רעהו. ואף לרש"י שפי' ששלש היו מכל מין ומין היה נותן השנים זה כנגד זה והיה חולק השלישי אבל תור וגוזל שלא היו אלא שנים לא הוצרך לחלוק ונתן זה כנגד זה. עגלה משולשת רמז לג' מיני קרבנות עולה חטאת ושלמים כי העולה כחטאת היא אין ביניהם אלא השם בלבד:

י

ויבתר אותם בתוך. לכרות ברית לעבור בין הבתרים וגם רמז לו כי מאלו המינים יהיו כל הקרבנות בבהמה ובעוף כי גוזל הוא בן יונה ואמר גוזל מפני שלא הוכשרו במין ההוא אלא קטנים אע"פ שכל קטני העופות נקראים גוזלים דכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף הבין אברה' בעצמו המין המובחר או שהקריב בן יונה לרצונו והכתוב בחר לעולם במין שהקריב אברהם ורמז שכל הקרבנות ינתחו אותם לנתחי' העולה לנתחי' והשלמים לחזה ושוק וחלבים וחטאת ואשם לחלביהן:

ואת הצפור. דהיינו תור וגוזל כי הכל בכלל צפור:

ואת הצפור לא בתר. רמז שבעוף נאמר לא יבדיל:

יא

וירד העיט על הפגרים. רמז שיבואו העמים לבטל הקרבנות וזרע אברהם יבריחום:

יב

אימה חשכה גדולה וגו'. רמז לד' גליות כמו שדרשו רבותינו ואמר הרמ"בן כשהב"ה כרת ברית לתת לו הארץ היה במתנתו שד' מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם וזה בעל מנת אם יחטאו בניו לפניו ואח"כ הודיעו גלות אחרת שיגלו תחלה למצרים שכבר נענש בו כאשר פירשתי:

יג

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. פי' הרמ"בן מקרא מסורס הוא כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם ולא פי' במה יהיה העבדות. ור' אברהם פי' כי גר יהיה זרעך בעבודת פרך ועינוי עד קץ ד' מאות שנה והודיעו קץ הגאולה ולא הודיעו כמה ימי הגלות:

יד

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. פירש"י לרבות ד' מלכיות. והרמ"בן פי' כאשר דנתי את בניך בגלות וענוי על אשר חטא גם את הגוי אשר יעבודו אדון על החמס אשר עשו להם. והנכון בעיני בטעם גם אע"פ שגזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם אעפ"כ אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ולא יפטרו בעבור שיעשו גזרתי והטעם כמו שאמר הכתוב קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים אשר קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וכן עשה למצרים שהב"ה לא גזר אלא שעבוד והם דימו לאבדם והשליכו ביאור בניהם ומררו את חייהם בעבודות קשות ע"כ אמר דן אנכי שאביא אותם במשפט אם עשו כאשר עליהם נגזר או הוסיפו להרע להם וזהו שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם. והרמ"בם כתב טעם לדבר כי הב"ה לא גזר על איש ידוע וכל המריעים לישראל אלו לא רצה כל אחד מהם הרשות בידו לפי שלא נגזר עלי' בידוע. והקשה עליו הרמ"בן שאפי' אם גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך וקדם אחד מהם ועשה גזירתו של הב"ה זכה בדבר מצוה כמו המלך שגזר על מדינתו שיעשו דבר פלוני הממהר לעשותו הוא זריז ונשכר אלא הטעם כמו שפירשתי מפני שהוסיפו להרע וזה היה עונשו של נבוכדנאצר אע"פ שהלך בשליחותו של הב"ה על ירושלים אעפ"כ נענש על שהוסיף להרע לישראל ועוד מפני שלא עשה הדבר כמקיים מצות הבורא אלא נתכוון להשמיד כל הארץ ולהגדיל ממשלתו וכן זה היה עונשו של סנחריב אע"פ שהלך במצות המקום דכתיב הוי אשור שבט אפי וגו' בגוי חנף אשלחנו נענש על שהרבה להרע לישראל ולהגדיל ממשלתו. וכן האיש הנחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הלסטים ההורגו שלא כיון להורגו לקיים מצות הב"ה אלא לשנאה או לשלול שלל הוא לעבירה נתכוין אלא א"כ הרגו במצות הנביא כאשר עשה יהוא לבית אחאב:

טו

ואתה תבא אל אבותיך בשלום. פירש"י ולא תראה את כל אלה. וכתב הרמ"בן וזה איננו נכון שהרי נאמר כי גר יהיה זרעך משיהיה לו זרע ומשנולד יצחק נאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים א"כ הוא בכלל הגזירה. ופי' הוא ואתה תבוא אל אבותיך בשלום שלא יגיעך שום עונש מאתי אע"פ שאני גוזר על בניך עונש בעבדות ובענוי:

טז

ודור רביעי ישובו הנה. פירש"י לאחר שיגלו למצרים יהיה שם ג' דורות וכן היה יעקב גלה צא וחשוב תולדותיו דורותיו יהודה פרץ חצרון וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה וקשה שהרי חצרון מיורדי מצרים היה א"כ לא היה שם כ"א שתי דורות ואם גרות שאר ארצות קחשיב היו להן ז' דורות ואינו קשה כלל שמתחיל המנין מיעקב אע"פ שגם האחרים גלו לפי שהוא היה ראש הגולים. ויש לפרש דור רביעי מן הגולים שהרי קהת מיורדי מצרים היה צא וחשוב קהת עמרם אהרן ואלעזר בנו מבאי הארץ היה. והרמ"בן אמר ודור רביעי לאמורי שאז נתמלא סאתו ישובו ישראל הנה ויקחו הארץ מידו כי הב"ה האריך להם עד דור רביעי שאם ישובו לא יחרימם אלא יהיו למס עובד או יפנו להם והזכיר האמורי שהוא התקיף שבהם ולא יוכלו לו עד שתתמלא סאתו. וי"מ שאב ובנו ובן בנו נקראים דור אחד כדכתיב ועליה יספרו ובניהם לבניהם לדור אחר אלמא ג' דורות הם דור אחד והכא אברהם יצחק ויעקב דור אחד יהודה פרץ וחצרון דור שני רם עמינדב נחשון דור שלישי ושלמון בנו מתחלת דור רביעי היה והוא היה מבאי הארץ:

יח

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו'. כתב הרמ"בן הנה הבטיח הב"ה את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים וכולם לצורך ענין בבואו לארץ מתחלה אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת ולא ביאר מתנתו כי אין במשמע אלא במה שתלך אותו הפעם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה ואחרי כן כשרבו זכיותיו בארץ הוסיף לו שא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה שנתן לו כל הארצות בכללו ומה שאמר אשר אתה רואה לא על הראיי' לבד כי אין ראות האדם למרחוק אלא פי' שיתן לו כל מראה עיניו הרוחות או שהראהו כל ארץ ישראל כאשר עשה למשה והוסיף לו ברכה גם כן ולזרעך עד עולם ושירבה זרעו כעפר הארץ ובפעם שלישית ביאר לו תחומי הארץ והזכיר לו בשם כל עשר האומות וכרת עמו הברית לאמר שלא יגרום החטא וכאשר צוהו על המילה אמר לו לאחוז' עולם לאמר שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה ועוד הוסיף והייתי להם לאלהים שהוא בכבודו ינהיגם ולא יהיו בממשלת ככב או מזל משרי מעלה ואמר הכתוב בפעם ראשונה לזרעך אתן בלשון עתיד וכן בשניה כי לא נתנה לו כולה ולפיכך אמר אתננה ובשלישית בשעת הברית אמר לזרעך נתתי לומר שכבר נתנה וכרת לו ברית עליה וכן בשעת המילה אמר ונתתי לך בלשון עתיד לפי שהוא רמז שיחזרו ויתננה להם אף אם יגלו ממנה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.