העמק דבר/בראשית/טו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. פרש"י שירא מן העונש שהרג כמה נפשות ע"ז אמר הקב"ה אנכי מגן לך ודאג עוד פן קיבל את שכרו בשביל הנס ע"ז אמר שכרך הרבה מאד. ובאמת תרי אמוראי אינהו ר' לוי ורבנן. ח"א שירא מן העונש או ממלכי אוה"ע וחד אמר שירא מקבלת שכר. והנה למ"ד שירא מן העונש מפרש המקרא כמשמעו אל תירא אנכי מגן לך. והסיום שכרך הרבה מאד לא קאי להא דאל תירא. ומלתא בפ"ע הוא ולא משום שירא מזה אלא הבטחה בעלמא. אבל למ"ד דירא מקבלת שכר וא"כ קאי אל תירא על שכרך הרבה מאד. וא"כ האיך מפרש אנכי מגן לך. מש"ה איתא במדרש כל מה שאני עושה בחנם אני עושך עמך. ושכרך משלם הרבה מאד. ומפרש מגן לשון תרגום בחנם ואינו אלא בתורת דרש וכונה שניה. אבל לפי הפשט קשה להבין. וע"כ פרש"י שתי הכונות יחד. ללמד דגם למ"ד דאל תירא קאי על שכרך הרבה מאד קאי גם על אנכי מגן לך. אבל הרי במדרש מבואר דחולקין. והנראה דבאמת יש להבין אמאי לא הוקטן שכרו כמו שאמר יעקב קטנתי וגו' אע"ג שהיה לו ללמוד מאברהם שלא הוקטן שכרו. ונראה משום דמשונה הצלת אברהם מהמלכים. מהצלת יעקב מלבן כי המלכים עוד לא הגיעו לאברהם והיה אברהם מבחוץ עדיין. רק שהיה עלול שיגיעו לאברהם. וא"כ אין זה אלא אברוחי ארי דלאו מילתא היא. וממילא אין לנכות השכר שמגיע בשביל זה [ואע"ג דאברהם הכניס עצמו לסכנת מלחמה שברצונו רדף אחריהם. אבל יעקב היה נרדף מלבן. והיתה הצלתו יותר מוכרחת משל אברהם. מ"מ הרי נשבה לוט בן אחיו והיה מוכרח להצילו מידם. ועוד שהבין שכל כונתם להלחם עליו כמו שנתבאר לעיל]. משא"כ ביעקב אבינו שכבר הגיע לבן אליו ובידו להרע לו והקב"ה הצילו ודעת התוס' ב"ק דנ"ח דדוקא באופן שהארי מרחוק ולא כשהוא בקרוב ומוכן להזיק. וא"כ מתפרש המקרא יפה אל תירא מקבלת שכר:
אנכי מגן לך. ואיני מניח שתגיע אליך החרב וא"כ שכרך הרבה מאד. והיינו דמפרש בתורת כונה שניה כל מה שאני עושה על מגן אני עושה. אמנם הטעם בזה שלא בא בחשבון הוא משום שאני מגן לך מרחוק שלא יגיע החרב מש"ה לאו מילתא הוא [ומשום דרש"י לא ס"ל כמש"כ התוס' כמבואר שם מש"ה נתקשה לו פי' אנכי מגן לך מש"ה הביא שתי הכוונות יחד ואולי באמת מחלוקת אמוראי הוא במדרש][א]:
ג[עריכה]
ויאמר אברם וגו'. מאמר שני. ולא היה ביחד עם מאמר הראשון והיינו משום שהשכיל אברהם ממה שלא השיב הקב"ה מאומה. כי לא שאל כענין לומר ואנכי הולך ערירי אחר שכבר הבטיחו הקב"ה על זרע מש"ה חזר ופירש שיחתו:
הן לי לא נתתה זרע. דכל רצוני הוא להשריש אמונת ה' ע"י זרעי. ואחר שהגעתי לימי זקנה ועדיין אין לי זרע א"כ אפי' אוליד בסוף ימי ושנותי הלא אך בן ביתי יורש אותי. היינו עיקר מה שיש לי בעולם היא פעולה זו. תגיע לבן ביתי ולא לזרעי[ב] {והיינו דיוק הלשון שהקדים תיבת לי ולא אמר הן לא נתת זרע לי, אלא דייק לי דכל כחי ואוני הוא להשריש וכו', מכת"י}:
ד[עריכה]
והנה. משמעו דבר חידוש באשר ירא א"א ממה שלא שאל בראשונה כהוגן דשוב לא יהי נדבר עמו. והנה בא דבר ה':
ה[עריכה]
וספר הכוכבים. לא בשביל רבוי הבטיחו כאן שהרי כבר המשיל רבוי זרעו לעפר הארץ אלא הוסיף כאן שיהיו הרבה אנשי מעלה שיאירו ככוכבים. ולא כמו שפחד וירא פן יהיו פחותי ערך:
אם תוכל לספר אתם. דאע"ג שיש בכל אוה"ע אנשי מעלה ומאירים לעמם ככוכבים אבל מעט היו אז לפי ערך ההמון. משא"כ זרע אברהם יש גדולי מעלה יותר מערך ההמון כמש"כ בס' דברים עה"פ לא מרבכם מכל העמים:
ו[עריכה]
והאמן בה'. מזה שראה שהקב"ה מתרעם על שמסתפק בהבטחתו ידע אברהם שאין מקום לירא עוד. שמא יגרום החטא. כמו שירא יעקב כדאי' בברכות פ"א (דף ד.):
ויחשבה לו צדקה. אברהם חשב שהוא צדקה מה' שהבטיח בלי שום תנאי כפי המדה שידע שכן הוא בודאי אלא צדקה עושה עמו הקב"ה והכי פי' בזוה"ק והודיע זה הכתוב באשר שעל מחשבה זו בא דבר ה' שלא כן הוא וכמו שיבואר לפנינו:
ז[עריכה]
ויאמר אליו. רש"י בפ' בא כ' דברית בה"ב נאמר שלשים שנה קודם שנולד יצחק ומיישב בזה הכתוב ומושב ב"י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והכי הוא בס"ע וכ"כ התוס' ברכות ד"ז ב' בפשיטות דא"א הי' בן שבעים שנה בשעה שנדבר עמו בה"ב. וכבר כתב הרמב"ן שאין כן דרך הפשט ובאמת אפי' נימא דעיקר פרשיות כתוב כאן מ"מ הי' ראוי לכתוב ויאמר ה' אל אברם ולשון אליו מורה דמיירי בדבור הקודם. ותו קשה אם כבר נכרת ברית על הזרע ועל הארץ מה הוסיף הקב"ה אח"כ להבטיח. ומה הי' ירא אברהם שמא יגרום החטא הרי ברית אינו חוזר לעולם. ובאמת אפילו אי נימא הכי לא מתיישב הכתוב ומושב ב"י וגו' כמשמעו אלא יבואר שנגזר אז שישבו. ואחר שכן יותר נוח לומר שאז עלה ברצון לפניו יתברך ונגזר בדעתו אבל לא היה הדבור לא"א עדיין עד אחר מלחמת המלכים. ובספר שמות הוספנו דמאז נעשה הכנה ממערכת השמים להגדיל כח מצרים באופן שיהא מקום מוכשר לישיבת ישראל בקרבם בימים יוצרו ומאז נקרא ומושב ב"י. היינו השגחה פרטית בשביל ישיבת ב"י. וכיב"ז כתבו התוס' במס' ר"ה בפי' מאמרם ז"ל בתשרי נברא העולם. שאז עלה במחשבה לבראת אע"ג שלא נברא עד ניסן. ונ"ל שגם בס"ע אין הכוונה שהי' הדבור כמשמעו אלא בהיותו בן שבעים שנה הי' לו הערה וקול דודו ית' דופק על לבו לצאת מאור כשדים ומשם לא"י. והערה זו מפורש בישעיה מ"א מי העיר ממזרח וגו' ומשום שאז עלה ברצון כל ענין בה"ב. אבל לא הי' שום דבור מפורש עד שהגיע לבן חמש ושבעים הגיע דבור הראשון לזרעך אתן את הארץ הזאת. ובמלחמת המלכים בא דבור של הקב"ה בשלימות בשעה שעלה במחשבת א"א שהוא צדקה בלי טעם. ע"ז אמר הקב"ה אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. הוסיף לו תיבת לרשתה. וגם לירושה מיבעי. כמו ונתתי לכם מורשה. כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. אלא לרשתה משמעו שיעשה פעולה שבזה תגיע לו הארץ בטבע כמו היורש שזוכה בלי רצון המוריש אלא בשביל שהוא היורש כך הוצאתיך שזרעך יעשו פעולה שהיא סגלת הארץ. ובזה מובן שזרע אברהם ג"כ מסוגלים לאותה פעולה. עד שבפעולתם תגיע הארץ להם בטבע היצירה. וכיב"ז ביארנו בס' דברים א' ל"ט. ואמר ה' שמאז שיצא אברהם מאור כשדים מדעת עצמו אני אני הוא שהוצאתיך במה שהעירותי את לבבך לכך להגיע לירושת הארץ כטבע יצירתה ומזה הטעם אין לך לירא שמא יגרום החטא אחר שטבע היצירה היא ולא משום שהיא צדקה. וע"ז החידוש שהודיע לו הקב"ה נתעורר אברהם לשאול. ולא שאל אז כאשר הבטיח לו לזרעך אתן את הארץ הזאת לא ביקש אות ח"ו אבל כאשר למדו דעת שהיא בטבע כך ע"ז שאל.
ח[עריכה]
אדני ה'. במה אדע כי אירשנה. באיזה דבר היא מסוגלת ביחוד משאר ארצות עד שתפול עליה שם ירושה דוקא לזרעי משום שהם ג"כ מסוגלים ביחוד באותו סגולה מכל אוה"[ג]:
ט[עריכה]
ויאמר אליו וגו'. בדרך כלל השיב הקב"ה כי סגלת א"י היא קרבנות, {וכ"ה במכילתא יתרו פ"ט הראהו ביהמ"ק וסדר קרבנות שכ' קחה לי עגלה משלשת. מכת"י}. וכקבלת חז"ל במס' תענית ובכ"מ דבזה הפרט אך היא מסוגלת ואך לישראל היושבים בה וכמו שהודיע הקב"ה למשה בעת שביקש על פרנסת ישראל אחר מותו אמר את קרבני לחמי וגו' ויבואר יפה באותה פרשה[ד] מעתה היתה תשובת ה' דבזה ניכר שא"י ירושה לזרעו שהרי סגולת א"י וישראל ביחד על הקרבנות עומדים ובזה תבין שא"י ירושה לך. זהו תשובה מדרך כלל. אכן אמר ה' ברמז ההפרש שבין קרבנות ישראל ובין קרבנות אוה"ע אע"ג שגם הם מקריבים ובזה ישכיל שאך ישראל המה מסוגלים לקרבנות שא"י היא מסוגלת ביותר:
ואמר קחה. קח מיבעי וכבר נדרש על כיב"ז בירושלמי סוכה פ"ד ובוי"ר פ"א על מלת ולכה. שאם אין אתה לא יהא אחר. כן הפי' כאן אם לא יהיו בניך עוסקים בקרבנות לא יהיה זרע אחר מסוגל לזה:
לי לשמי כידוע דרשת המכלתא על מזבח אבנים תעשה לי וכן הרבה ובזה הפרש בין ישראל ובין אוה"ע. דישראל משעת הלקיחה מחויב לדעת ולדקדק שכשר לקרבן. שהרי בע"מ כ"ש פסול לקרבן ואסור להקדיש כדאמרינן במס' תמורה ד"ו. משא"כ אוה"ע רשאי להקריב בע"מ רק מחוסר אבר שניכר לכל. וא"כ בשעת לקיחה לקרבן א"צ ליקח לשמו:
עגלה משלשת כו'. שלש בהמות הללו נשתנו ישראל מאוה"ע שישראל מביאים עליהם נסכים. משא"כ אוה"ע והיינו משום שאין הקרבן עולה לרצון והנסכים המה גורמים שיעלו לרצון כמו שאמר הושע הנביא ט'. לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים וגו' ומש"ה באוה"ע כשר בכ"מ משום שאינו לריח ניחוח כמש"כ לעיל ז' ב':
תור וגוזל. הוא בן יונה. וצוה הקב"ה ליקח א' מכל מין לרמז שאין הבדל ביניהם בין ישראל לאוה"ע אלא בחטאת שאין אוה"ע מביאים. ולא בעולה שבזה אין נ"מ בין ישראל לעובד כוכבים:
י[עריכה]
{ויתן איש בתרו. אין הלשון מדויק והכי מיבעי ויתן את הבתרים איש לקראת רעהו. ונראה דמשום דלא היה אפשר לצמצם שיהיו הבתרים אחד מכוין נגד השני והיו הבתרים מצמצמים את עצמם בדרך נס כדרך הברית שעשה משה רבנו בחלוקת הדם כדאיתא בזבחים דף צ"ו מי חלקן מלאך בא וחלקן. ה"נ איש פי' הבתר נתן בתרו לקראת רעהו במקום חתך זה כנגד זה בצמצום. מכת"י}
יא[עריכה]
וירד העיט על הפגרים. ראה כאלו באים לבטל קרבנות מישראל. אבל.
וישב אתם אברם. לא הניח לבטל עד שראה עוד:
יב[עריכה]
ויהי השמש לבוא. השגחת ה' בגלוי מכונה בשם שמש כדכתיב בתהלים פ"ד כי שמש ומגן ה' אלהים וגו' וראה שהגיע שעה שהשגחתו ית' יהי נסתר וגם ותרדמה נפלה על אברם. רמז תרדמה מתורה ותפלה וכלשון המשורר הק' אני ישנה אז והנה אימה חשכה גדולה וגו'. ראה מלכיות שולטים בזרעו ותלה בשני תנאים א' שהגיע השעה לכך. ב' ותרדמה וגו' וכך הוא הדבר שאע"ג שעונות ישראל גרמו לגלות מ"מ הרבה פעלה השעה להצלחת אותה אומה וע"ז כתיב בפ' נצבים הנסתרות לה' אלהינו והנגלות וגו' וביארנו שם דאע"ג דכתיב שיאמרו אוה"ע טעם על החרון אף משום שעבדו ע"ז מ"מ אצלנו אין הדבר מיושב בזה לחוד. שהרי עדיין קשה על מה פגעו הדין בימי צדקיהו ולא בימי אחז ומנשה שהרשיעו הרבה. וכן עשרת השבטים הרשיעו בימי אחאב יותר מבימי הושע בן אלה אלא הנסתרות לה' אלהינו שלא הגיע שעת הכושר לגלות מטעם ידוע אצלו ית' ומ"מ תלוי הרבה במעשי ישראל וזהו הנגלות לנו ולבנינו וגו' וכך הראה הקב"ה לא"א. אשר גם אם תהי' השמש לבוא וגם ותרדמה וגו':
יג[עריכה]
ידע תדע וגו'. אע"ג דמלכיות העתידות להיות. תלוי בתנאים הללו. וא"כ אין הדבר ברור לע"ע אבל זה ברור.
כי גר וגו' ארבע מאות שנה. יחד גרות ועבדות וענוי יומשך זמן ד' מאות שנה מיום שנדבר עמו וכמש"כ לעיל. ואין ברור כמה יהיה גרות לבד וכמה יהיה עבדות וכמה עינוי רק בדרך כלל בזה המשך יהיה הכל בברור[ה]:
יד[עריכה]
וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. לא מיבעי אם ישתמשו או ירעו להם גוי אשר לא נגזר שיעבדו אותם ודאי יהיו נענשים ע"ז. אלא אפי' הגוי אשר יעמדו בגזרת הבורא ית' מ"מ דן אנכי אם העבידום במדה יתירה יותר מכדי עבודה הרגילה[ו].
טו[עריכה]
ואתה וגו'. באשר לבניו לא נודע כמה יהי' משך הגרות והשעבוד. וא"כ לא היה יצחק מובטח שלא יהיה הוא בכלל השעבוד אלא שלא היה כן. משא"כ לאברהם עצמו היתה הבטחה:
תבוא אל אבותיך בשלום. היינו עד זיבולא בתרייתא שלמא כדאיתא ברכות ד"ח דעל זה יתפלל כל חסיד. דאפי' יעקב אבינו לא זכה לזה שהרי נדרש לבקש להביאו לקבורה אל המקום אשר אוה לו. ויוסף בכל גדולתו במצרים לא זכה להקבר מיד במקום שהיה רוצה משום שהיה ברשות אחרים. אבל אברהם הובטח שלא יראה מזה שום דאגה:
תקבר בשיבה טובה. שמח ועלז מאשר רואה עולמו בחייו משא"כ יצחק אע"ג שגם הוא בא אל אבותיו בשלום ולא שמע קול נוגש. אבל לא מת בשיבה טובה כי כהו עיניו וגם ראה בצרת יעקב באבדן יוסף:
טז[עריכה]
כי לא שלם עון האמרי. אע"ג דשארי משפחות הכנעני יושלם עונם תחלה אבל עון האמרי שהוא העיקר בא"י באותה שעה של ביאת ישראל לארץ. לא יהיה שלם עד הנה:
יז[עריכה]
ויהי השמש באה. עוד ראה דבין במלכיות בין בגלות הראשון כאשר כבר בא השמש. הוא העדר גלוי השגחת ה' על ישראל:
ועלטה היה. לא היה כמו חשכת לילה דמ"מ רואים איך לילך. אבל ראה שהיה עלטה כמו היושבים במקום סגור ואין שום זוהר נכנס לשם דממשמשים בחשך כך יהי' הליכות זרעו בגוים.
וראה עוד והנה תנור עשן ולפיד אש. מתוקף הצרות נראה אור הישועה פתאום כלשון ישעי' הנביא י' מאופל ומחשך עיני עורים תראינה. ומשל תנור עשן הוא שלא כמו שרואים מי שהוא מדליק את האור אלא כמו מאבכת עשן והנה אור. כן יהי השתלשלות הישועה בהשגחת ה' כ"כ נסתר עד שלא יהי נראה איך נהיה אור והוא הברית.
אשר עבר בין הגזרים האלה. לאות כי לא יעזבם בעלטה עד לכלה ח"ו אלא יהיה לפיד אש להאיר עיניהם. וע' בס' שמות י"ט י"ט:
יח[עריכה]
לזרעך וגו'. היינו בכח שהיא שלהם אלא שלא הגיע עוד בטחון לישב בה בשלום בפועל עד להלן י"ז ח' שאמר הקב"ה ונתתי וגו' לאחזת עולם היינו שיהיו משתמשים בה וגם הייתי להם לאלהים. היינו הנהגת השגחתי בה. ויבואר עוד שם. אבל ביום ההוא היה הברית שתהיה הארץ שלהם אם יושבים בה או גולים ממנה ואינה לאחוזה להם. מ"מ היא שייכת לישראל:
{מנהר מצרים. זה בדרום. עד הנהר הגדול. זה בצפון וקראו גדול לפי דאיתא בג' בכורות ד' כ"ה דארבעה נהרות מתפשטין מפרת א"כ הוא גדול. ונהר מצרים אינו כעת בעולם אלא שהיה אז נהר מפסיק שם. כ"ה בצפירה שנת תרמ"ב נומר 32 בשם לוחות חרטומי מצרים. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים ר"ו. מכת"י}
- ↑ והנה עדיין לא נתברר עיקר טעמו ש"ד. מפני מה נשתנה סדר הגנה על אברהם מההגנה שעל יעקב. ונראה דזה הגיע מראש צורים מה שנשתנה זכות של אברהם אבינו מה שהלך לפניו היא כח התורה. מזכות שהלך לפני יעקב אבינו היא כח הגמ"ח ואהבת השלום. כמו שביארנו לעיל. וגדול כח מגן תורה מאד נעלה להציל ממרחק. וע"ז המקרא אנכי מגן לך ראו בני קרח ברוה"ק אשר לע"ל בהיות ה' מלך על כל הארץ ישב על כסא קדשו לשפוט. אז נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם. כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה. וכבר נדרש ע"ז ריש חגיגה למאי כתיב ביחוד אלקי אברהם ולא יצחק ויעקב. והנראה אשר ע"ז בא יסוד האגדה ריש מס' ע"ז דלע"ל יאספו לאומים לדין וכל א' יגיד זכות מה שעשו הרבה כדי שיתעסקו ישראל בתורה וזה פלא מאין יצא מקור זה הדרוש. ותו וכי עלה עה"ד שלא עשו כל פעולתם רק בשביל שיתעסקו ישראל בתורה. אבל לדברינו למדו מדכתיב נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם. הנדיבים והחסידים שבהם שישבו ישראל בצלם ומפעולתם בארצותם הגיע באמת טובה לישראל שיגיעו לעסוק בתורה והיינו עם אלהי אברהם. ויהיו גם נדיבי עמים אלה זוכים בהם ואע"ג שגם המה מתחלה לא כוונו לזה. ורק פעולתם הגיע ממרחק שיתעסקו ישראל בתורה. מכ"מ יש בזה כדי להגן עליהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה אשר אפי' מרחוק הוא למגן. כמו כן הפעולה לזה אפי' היא מרחוק יש בה כדי להגן. ומזה בא האגדה כי גם אוה"ע יתפארו בזה. אבל לא נתקבלו כי אם נדיבי עמים אשר לא הפרו את ישראל מלעסוק בתורה. והיה עוד פעולתם להועיל ולעזר:
- ↑ והנה ברבה אי' שאמר אברהם אם אתה נותן לי בנים שיכעיסוך מוטב לי שאני הולך ערירי. הרי מבואר שהבינו חז"ל שבא א"א במאמר השני לתקן ולפרש מאמרו הקודם שאפי' יהיו לו בנים כהבטחת ה' מוטב לו שיהיה הולך ערירי אחרי שלא יזכה ללמדו תורה:
- ↑ והנה בברכות שם אי' אר"י משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא א"א וקראו אדון שנא' ויאמר אדני ה' במה אדע כי אירשנה אר"י אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנא' ועתה שמע אלהינו וגו' למען אדני. למענך מיבעי אלא למען אברהם שקראך אדון. וכבר הקשו התוס' אמאי לא מייתי קרא הקודם אדני ה' מה תתן לי. אמנם מתחלה יש לדעת דשם אדני משמעו בכ"מ על שידוד הטבע כמש"כ בס' שמות ג' ט"ו ול"ד ט' ובכ"מ. ובא זה השם ע"ז שהוא ית' משנה לפרקים הליכות הטבע כאדון על שלו שהוא משנה לצורך שעה הנהגה הרגילה שמסר לעבדיו. ומש"ה כתיב בתפלת אברהם על סדום שם אדני וכן בקשת אבימלך בחלום בזה השם משום שהיה דבר פלא וניכר לכל שהוא ית' אדון בעולמו. משא"כ לשון המקרא דכתיב ברגלים שני פעמים. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה' אין משמעו בשביל נס ופלא. אלא להתברך בגידולי השנה בג' רגלים שהם ר"ה על התבואה ועל פירות האילן ועל המים. וע"ז כתיב שיראו פנים בעזרה אל פני האדון פרטי המשגיח על עבדיו הנאמנים וחשובים בעיניו עד שהוא בעצמו משגיח על פרנסתם והספקת צרכיהם: והנה התבוננו חז"ל דכאן ע"כ אין כוונתי א"א בשם אדני בשביל שדוד הטבע שהרי ביקש לדעת סגולת הארץ בטבע יצירתה אלא ע"כ כיון בזה השם שאתה אדון שלי משגיח פרטי עלי ואני נושא אליך עיני. ומש"ה לא הקדימו חז"ל להביא מקרא הקודם. דשם אפשר לפרש כמשמעו בכ"מ שביקש מהקב"ה שישדד הטבע ויתן לו בנים משא"כ כאן ודאי לא כוון אלא בתורת אדון שהוא עבדו הנושא אליו עין על הליכות עולם בטבע שלו. וה"ז כמלכותא דארעא. שהאדון על נכסיו מוסר דבר הנהגה להבא בכחו לעשות כל צרכי הנכסים בשמו. ואם א' בא לצורך איזה ענין אם הוא כסדרי הנהגה ה"ז מגיע להבא בכח האדון ואינו מגיע לאדון כלל. אם לא שמבקש לעשות איזה ענין שלא כסדר. בזה בע"כ מגיע להאדון עצמו. אבל לפעמים מגיע עסק הבא כסדר הנהגה ג"כ להאדון עצמו היינו אם א' מעבדיו העומדים לפניו תמיד באמונה נצרך לאיזה דבר זהו כבודו וטובו שלא יבקש צרכיו מהבא בכח האדון אלא מן האדון עצמו. כך הוא אדנות דרקיעא. דלא נקרא הקב"ה אדון אלא לצורך נסיי ובזה הוא ניכר דמאן עביד ניסא קוב"ה. מש"ה כתיב בזה הפרט אדני. אכן א"א העומד לפני הקב"ה באמונה ביקש גם צרכיו בהליכות עולם הטבע ממנו ית' בשם אדני להגיד כי הוא אינו מכיר שום שר כי אם אותו לבדו ית'. וע"ז אמר כאן אדני וגו' ובזה הכונה הלך דניאל ואמר למען אדני למען אברהם שקראך אדון דא"א לפרש כמשמעו בכ"מ שהרי לא ביקש דניאל שתהיה הגאולה בדרך נס אלא בדרך הטבע ובהשגחה פרטית לטובה כמו שהיה בימי עזרא. ומש"ה פי' חז"ל דה"ק בשביל אברהם שקראך אדון. היינו על כונה שניה. ועפ"י מש"כ מבואר מש"כ התוס' ברכות דמ"ט א' דאלהי אברהם הוא מלכות משום שקרא להקב"ה אדון. וקשה לכאורה הרי אנו אומרים את הוי' בשם אדנות ומכ"מ צריך לומר מלך העולם. אבל לדברינו מבואר שאינו דומה. דשם אדני שאנו אומרים משמעו שהוא יכול לשנות ולשדד הטבע כאדם העושה בתוך שלו. ומשום שאין הליכות הטבע ניכר שבא בהשגחת ה' שע"ז מורה שם הויה שהוא מהוה הכל מש"ה אין אומרים זה השם ככתבו דאסור לומר שבח הקב"ה מה שאינו מובן להמדבר בשכלו כי כן הוא כמש"כ בס' שמות ט"ו י"א. וביותר מבואר שם ג' ט"ו. אבל השם אדני בשעה שמשדד הטבע הכל יודעים דמאן עביד ניסא קוב"ה כדאי' בברכות דנ"א. וא"כ אינו מלכות. משא"כ א"א קראו אדון שמנהיג הטבע שלו. מש"ה היינו מלכות. ואל תתמה דשם אדני יש לו שתי הוראות דכך שם אלהים יש לו שתי משמעות כמש"כ לעיל א' משום דשניהם מענין אחד. כך שתי משמעות אדני מענין אחד הוא. דשתי המשמעות כדרך אדון בנכסיו כמש"כ במלכותא דארעא:
- ↑ ובספר ויקרא כ"ט כ"ב נתבאר מקרא בתהלים ס"ח גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה וביארנו שם ע"פ מ"ר דטל וגשם תלוי בקרבנות ומסיים דנחלתך המה ישראל ונלאה היא א"י שהיא ארץ נהלאה בלי מים אתה כוננתה שיהיו מתנהגים בזה האופן. לאפוקי אוה"ע בא"י אין הקרבן בא לרצון להם כדאי' במס' זבחים דמ"ה לרצון להם ולא לגרים וכן ישראל בחו"ל:
- ↑ וכיב"ז שנינו בברייתא דע"ז ד"ט שני אלפים ימות המשיח ובעוה"ר יצאו מהם מה שיצאו. פי' בשני אלפים יכולין להיות ימות המשיח ולא קודם ובזה המשך מוכרח להיות ימות המשיח ולא נתבאר כמה והנה בעוה"ר יצאו כו' כך הית' הגזרה אשר בזה המשך מוכרח להיות כ"ז:
- ↑ והיינו שנמשלו ישראל לקודש כדכתיב מוקש אדם ילע קודש. וכבר דרשו חז"ל בסנהדרין דנ"ח ב' על הסוטר לועו של ישראל כך. אמנם לפי הפשט נמשלו כמו קודש דאע"ג שיש רשות כ"פ לאכול קודש מ"מ יש ליזהר באכילתם שלא יאכלום בלועו כדרך רעבתן שלא בד"א ובכבוד. כך המשתעבד בישראל עליו לדעת עם מי הוא משתעבד ולהיות נזהר בהם וכן הקדים ירמיה הנביא עונש אוה"ע שהרעו לישראל ואמר קדש ישראל לה' וגו' כל אבליו יאשמו. וע"ע מש"כ בשירת האזינו בפסוק כי ידין ה' עמו. והנה בעל הגדה כשבא למקרא זה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא"א בברית בה"ב שנא' ויאמר לאברם וגו'. וביאור המפרשים שחשב ד' מאות שנה באופן שיכלו אחר רד"ו שנה. אין סובל הלשון שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא"א. ועוד סידר המגיד והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא בכל דור כו' צא ולמד מה בקש לבן כך ולפי הבנת המפרשים דהבטחה על הגאולה בזה המקרא מיירי אין מובן היאך משמע בזה המקרא פתח תקוה לכל דור. והלא ואח"כ יצאו ברכוש גדול ודאי אינו אלא במצרים. והדרש וגם את הגוי על כל אוה"ע אינו מבואר כ"כ. עוד יש להבין לפי"ז הא דקאמר צא ולמד וגו' מה יש לנו ללמוד מלבן. הלא זאת ידוע לנו בבירור שבכמה דורות עמדו עלינו לכלותינו אלא שהקב"ה מצילנו ומה יוסיף לנו אם נלמוד שגם לבן ביקש לעקור שם ישראל. אלא עיקר הביאור בכ"ז. שהמגיד הבין בדבר ה' כי גר יהיה זרעך הבטחה ג"כ. היינו שלא ישתקעו ח"ו מרוב צרות להיות ככל האומה שהוא בא בה. למען לא יסבלו עוד כ"כ. עוד זאת הוא גלוי דעת ה' שכך רצונו שנהיה גרים דוקא ולא נבקש בטוב לנו בין הגוים להשתוות להם ולהיות כתושבים. וכמו שאמרו בני יעקב בבואם לפרעה לגור בארץ באנו והדרש שלא ירדו להשתקע. ואין הכונה שעלה בדעתם לשוב אחר הרעב. דאאל"כ שהרי אמר ה' ואנכי אעלך וגו' אלא הכונה שאין רצונם להיות כאזרחי הארץ אלא להיות כגרים: והנה על ההבטחה שלא ישתקעו מרוב צרות אמר המגיד דבשביל זה חשב הקב"ה את הקץ שיכלה ברד"ו שנה היינו כדי לעשות כמו שאמר לא"א כי גר יהיה זרעך. וכיון שראה ה' שעוד מעט ישתקעו ח"ו ע"כ היה חפזון דשכינה להוציאם. וע"ד גלוי דעת ה' שמרוב טובה לא נבקש להיות כאזרחים וכמו שיבואר להלן שהכל הוא לתכלית לשבת בדד והוא עין יעקב וזהו רצון ה'. כדכתיב וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. ואלו היו ישראל מקבלים עליהם רצון ה' בזה לא היו אוה"ע שונאים אותם וכמו שאמר בלעם הן עם לבדד ישכון וכמו שיבואר במקומו. אבל כאשר טבע אנשים להיות מעורב עם העם ששוכן בקרבו ולהשתוות להם בכל האפשר וכמו שהיה במצרים שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים כמבואר בש"ר פ"א. וזה גרם שהפך הקב"ה לב מצרים לשנוא אותם וכמאמר בלעם ובגוים לא יתחשב. וכמו שביארנו במקומו. כשהוא מתערב עם הגוים לא יתחשב כלל וכמו שביארנו ריש פ' שמות ותמלא הארץ אתם ע"ז הכונה. ובזה הגיע ויקם מלך חדש וגו'. וכן הוא בכל דור. {וה"ז כדכתיב בישעיה מ"ט ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים[1], ואין פירוש ואצרך מלשון יצירה שהרי כל העולם הקב"ה יוצרה. אלא הפירוש מלשון צורה ואצרך נתתי לך צורה מיוחדת ומובדלת מהמון אוה"ע ומכ"מ ואתנך לברית עם. ודומה לאש ומים. דאש הוא בצורה גבוה ממים שאש מאיר ומים חשך. ואש מכשיר מים ולא מים מכשירים אש. ומכ"מ אם אש רוצה להתחבר למים בלי הבדל קדרה. הרי המים מכבים את האש, כך ישראל אש כדכתיב והיה בית יעקב אש, ואוה"ע מים כדכתיב הוי המון עמים רבים בהמות ימים יהמיון, וישראל מכשירים דעת אוה"ע ולא להיפך. מכ"מ בשישראל רוצים להתערב עם אוה"ע אוה"ע מבטלים בשנאה גלויה ומאת ה' היתה זאת. מכת"י} וזהו דבר המגיד. והיא. זה המאמר כי גר יהיה זרעך שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ובאשר אנחנו הולכים נגד רצון ה' להיות דוקא כגרים כי זה הוא נוגע לעיקר תכלית האומה. ובאשר שלפי הנראה בעין דעת אדם הוא להיפך כי בשעה שאנו כאזרחים ונחשבים בקרבם אין עושים לנו רע בפועל כ"כ. ע"ז אמר צא ולמד מה ביקש לבן וגו' הלא לפי הנראה לא ביקש לבן אלא לרמות את יעקב בצאנו או לחמסו. ובל"ז היה נראה טוב לב עמו ובאמת הלא הכתוב מעיד שהוא ביקש לעקור את הכל. ומזה תדע שכן הוא בכל דור אלא שהקב"ה מצילנו מידם. ופעם נעשה בהשגחה שלא יתגלה הענין. ופעם מתגלה לחוץ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |