מראי מקומות/בראשית/טו
פסוק ז[עריכה]
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י ה' אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים[עריכה]
השייכות לפסוק הקודם[עריכה]
בפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש שני ד"ה ובזה יובן) הקשה מה השייכות בין הוצאתו של אברהם מאור כשדים להאמור קודם בפרשה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וביאר ע"פ דרשת חז"ל ויוצא אותו החוצה שאמר לו צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל, ואם כן הודיעו שיצא מכלל בני נח ובא לכלל ישראל, ועל דבר זה נאמר ויחשבה לו לצדקה שאברהם חשבה לטובה שדנו הקב"ה כישראל. ועל זה אמר לו ה' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכבר אז היה לך לדעת שיצאת מכלל בני נח שהרי רק ישראל מצווים על קדושת ה' ואילו בן נח אינו מצווה ועל דבר שאינו מצווה להיהרג ולא לעבור ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, ואם הצילו ה' מאור כשדים על כרחך שדנו כישראל שלא היה עושה לו נס אם היה נוהג שלא כדין.
פסוק יב[עריכה]
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו[עריכה]
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא[עריכה]
ויהי השמש לבוא. התוס' בברכות (ז: ד"ה לא) הביאו קושיית הרשב"ם שלעיל (פסוק ה) כתיב 'ויוצא אותו החוצא גו' וספור הכוכבים' משמע שלילה היה, ואילו כאן כתיב 'ויהי השמש לבוא' משמע שהיה יום. ויישב, שב' פרשיות הם: הראשונה מפסוק א ועד פסוק ו והיא נאמרה אחר מלחמת המלכים כשהיה אברהם בן ע"ג שנים, והשניה מפסוק ז ואילך והיא נאמרה כשהיה אברהם בן ע' שנים.