רש"י/שמות/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות כג

א

לא תשא שמע שוא. כתרגומו, לא תקבל שמע דשקר, אזהרה למקבל לשון הרע ולדין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חברו (שם):

אל תשת ידך עם רשע. הטוען את חברו תביעת שקר, שתבטיחהו להיות לו עד חמס:

ב

לא תהיה אחרי רבים לרעת. יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מישב בהן על אפניו. מכאן דרשו שאין מטין לחובה בהכרעת דין אחד, וסוף המקרא דרשו אחרי רבים להטת , שאם יש שנים מחיבין יותר על המזכין הטה הדין על פיהם לחובה, ובדיני נפשות הכתוב מדבר, ואמצע המקרא דרשו לא תענה על רב , על רב, שאין חולקין על מפלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהם שואלין תחלה שיאמרו את דעתם, ולפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעת. לחיב מיתה בשביל דין אחד שירבו מחיבין על המזכין, ולא תענה על הרב לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן, אחרי רבים להטת, יש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחיבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעת שומע אני אבל היה עמהם לטובה, מכאן אמרו דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה. ואנקלוס תרגם לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך (דבעינך) על דינא, ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על רב לנטת. אם ישאלוך דבר למשפט לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמתו.

ואני אומר לישבו על אפניו כפשוטו כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעת. אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר, הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם:

ולא תענה על רב לנטת וגו'. ואם ישאלך הנדון על אותו המשפט, אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור את המשפט כאשר הוא וקולר יהא תלוי בצואר הרבים (סנהדרין ז'):

ג

לא תהדר. לא תחלק לו כבוד לזכותו בדין ולומר דל הוא אזכנו ואכבדנו:

ה

כי תראה חמור שנאך וגו'. הרי כי משמש לשון דלמא, שהוא מארבע לשונות של שמושי כי, וכה פתרונו: שמא תראה חמורו רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו , בתמיה:

עזב תעזב עמו. עזיבה זו לשון עזרה, וכן עצור ועזוב (דברים לב), וכן ויעזבו ירושלים עד החומה (נחמיה ג'), מלאוה עפר לעזר ולסיע את חזק החומה. כיוצא בו כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' (דברים ז), שמא תאמר כן, בתמיה, לא תירא מהם. ומדרשו כך דרשו רבותינו: כי תראה וחדלת, פעמים שאתה חודל, ופעמים שאתה עוזר, הא כיצד, זקן ואינו לפי כבודו וחדלת, או בהֱמת גוי ומשאו של ישראל וחדלת (מכילתא):

עזב תעזב עמו. לפרק המשא. מלמשקל ליה, מלטל משאו ממנו:

ו

אבינך. לשון אובה, שהוא מדלדל ותאב לכל טובה:

ז

ונקי וצדיק אל תהרג. מנין ליוצא מבית דין חיב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו, ת"ל ונקי אל תהרג, ואע"פ שאינו צדיק, שלא נצטדק בבית דין, מכל מקום נקי הוא מדין מיתה שהרי יש לך לזכותו. ומנין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו לבית דין, ת"ל וצדיק אל תהרג, וזה צדיק הוא שנצטדק בבית דין (סנהדרין ל"ג):

כי לא אצדיק רשע. אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני, אם יצא מידך זכאי יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחיב בה (מכילתא):

ח

ושחד לא תקח. אפלו לשפט אֱמת, וכל שכן כדי להטות את הדין, שהרי להטות את הדין נאֱמר כבר (דברים טז) לא תטה משפט (כתובות ק"ה):

יעור פקחים. אפלו חכם בתורה ונוטל שחד סוף שתטרף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו (שם):

ויסלף. כתרגומו ומקלקל:

דברי צדיקים. דברים המצדקים, משפטי אֱמת, וכן תרגומו פתגמין תריצין, ישרים:

ט

וגר לא תלחץ. בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע (בבא מציעא נ"ט):

את נפש הגר. כמה קשה לו כשלוחצים אותו:

י

ואספת את תבואתה. לשון הכנסה לבית, כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כב):

יא

תשמטנה. מעבודה:

ונטשתה. מאכילה אחר זמן הבעור. ד"א, תשמטנה, מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה, ונטשתה, מלזבל ומלקשקש (סוכה מ"ד):

ויתרם תאכל חית השדה. להקיש מאכל אביון למאכל חיה, מה חיה אוכלת בלא מעשר, אף אביונים אוכלים בלא מעשר. מכאן אמרו אין מעשר בשביעית (מכילתא):

כן תעשה לכרמך. ותחלת המקרא מדבר בשדה הלבן, כמו שאמור למעלה הימנו תזרע את ארצך:

יב

וביום השביעי תשבת. אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר, הואיל וכל השנה קרויה שבת לא תנהג בה שבת בראשית (שם):

למען ינוח שורך וחמרך. תן לו ניח, להתיר שיהא תולש ואוכל עשבים מן הקרקע. או אינו אלא יחבשנו בתוך הבית, אמרת אין זה ניח אלא צער:

בן אמתך. בעבד ערל הכתוב מדבר:

והגר. גר תושב:

יג

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. לעשות כל מצות עשה באזהרה, שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו (מנחות ל"ו):

לא תזכירו. שלא יאמר לו שמר לי בצד ע"ז פלונית, או תעמד עמי ביום ע"ז פלונית. ד"א — ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אֱלהים אחרים לא תזכירו, ללמדך ששקולה ע"ז כנגד כל המצוות כלן (הוריות ח'), והנזהר בה כשומר את כלן:

לא ישמע מן הגוי על פיך. שלא תעשה שתפות עם גוי וישבע לך בע"ז שלו נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך (סנהדרין ס"ז):

יד

רגלים. פעמים. וכן כי הכיתני זה שלש רגלים (במדבר כ"ב):

טו

חדש האביב. שהתבואה מתמלאת בו באביה. אביב לשון אב, בכור וראשון לבשל פרות:

ולא יראו פני ריקם. כשתבאו לראות פני ברגלים, הביאו לי עולות (מכילתא):

טז

וחג הקציר. הוא חג שבועות:

בכורי מעשיך. שהוא זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאין בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש, שנאֱמר וביום הבכורים וגו' (במדבר כ"ח):

וחג האסף. הוא חג הסכות:

באספך את מעשיך. שכל ימות החמה התבואה מתיבשת בשדות, ובחג אוספים אותה אל הבית מפני הגשמים:

יז

שלש פעמים וגו'. לפי שהענין מדבר בשביעית, הצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומן:

כל זכורך. הזכרים שבך:

יח

לא תזבח על חמץ וגו'. לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ (מכילתא):

ולא ילין חלב חגי חוץ למזבח:

עד בקר. יכול אף על המערכה יפסל בלינה, ת"ל על מוקדה על המזבח כל הלילה (ויקרא ו):

ולא ילין. אין לינה אלא בעמוד השחר, שנאֱמר עד בקר, אבל כל הלילה יכול להעלותו מן הרצפה למזבח (מגילה כ'):

יט

ראשית בכורי אדמתך. אף השביעית חיבת בבכורים, לכך נאֱמר אף כאן בכורי אדמתך. כיצד, אדם נכנס לתוך שדהו, רואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ומקדישה, ואין בכורים אלא בשבעת המינין האמורין במקרא, ארץ חטה ושערה וגו' (בכורים פ"א):

לא תבשל גדי. אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי והצרך לפרש אחריו עזים, כגון אנכי אשלח גדי עזים (בראשית לח), את גדי העזים (שם), שני גדיי עזים (שם כ"ז), ללמדך שכל מקום שנאֱמר גדי סתם אף עגל וכבש במשמע. ובג' מקומות נכתב בתורה, אחד לאסור אכילה, ואחד לאסור הנאה, ואחד לאסור בשול (מכילתא, חולין קט"ו):

כ

הנה אנכי שלח מלאך. כאן נתבשרו שעתידין לחטא, ושכינה אומרת להם כי לא אעֱלה בקרבך (שמות לג):

אשר הכנתי. אשר זמנתי לתת לכם, זהו פשוטו. ומדרשו אל המקום אשר הכנתי כבר מקומי כנגדו, וזה אחד מן המקראות שאומרים שבית המקדש של מעלה מכון כנגד של מטה (תנחומא):

כא

אל תמר בו. לשון המראה, כמו אשר ימרה את פיך (יהושע א'):

כי לא ישא לפשעכם. אינו מלמד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין, ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו:

כי שמי בקרבו. מחבר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי משתף בו. ורבותינו אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, מטטרון בגימטריא שדי (סנהדרין ל"ח):

כב

וצרתי. כתרגומו ואעיק:

כד

הרס תהרסם. לאותם אֱלוהות:

מצבתיהם. אבנים שהם מציבין להשתחוות להם:

כו

לא תהיה משכלה. אם תעשה רצוני:

משכלה. מפלת נפלים או קוברת את בניה קרויה משכלה:

כז

והמתי. כמו והממתי, ותרגומו ואֱשגש. וכן כל תבה שפעל שלה בכפל אות אחרונה, כשתהפך לדבר בלשון פעלתי, יש מקומות שנוטל אות הכפולה ומדגיש את האות ונוקדו במלאפום כגון והמתי מגזרת והמם גלגל עגלתו (ישעיהו כ"ח), וסבותי (קהלת ב'), מגזרת וסבב בית אל (שמואל א ז':ט"ז), דלתי (תהילים קט"ז), מגזרת דללו וחרבו (ישעיהו י"ט), על כפים חקתיך (ישעיהו מ"ט:ט"ז), מגזרת חקקי לב (שופטים ה'), את מי רצותי (שמואל א י"ב:ג'), מגזרת רצץ עזב דלים (איוב כ'). והמתרגם והמתי ואקטל, טועה הוא, שאלו מגזרת מיתה היה, אין ה"א שלה בפתח ולא מ"ם שלה מדגשת ולא נקודה מלאפום, אלא והמתי כגון והמתה את העם הזה (במדבר י"ד:ט"ו), והתי"ו מדגשת לפי שתבא במקום שתי תוי"ן, האחת נשרשת, לפי שאין מיתה בלא תי"ו, והאחרת משמשת, כמו אמרתי, חטאתי, עשיתי, וכן ונתתי התי"ו מדגשת, שהיא באה במקום שתים, לפי שהיה צריך שלש תוי"ן, שתים ליסוד, כמו ביום תת ה' (יהושע י'), מתת אֱלהים היא (קהלת ג'), והשלישית לשמוש:

ערף. שינוסו מפניך ויהפכו לך ערפם:

כח

הצרעה. מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים. והצרעה לא עברה את הירדן, והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל שבע אמות לא מנה כאן אלא אלו, וחוי אע"פ שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במסכת סוטה (דף ל"ו), על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה:

כט

שממה. רקנית מבני אדם, לפי שאתם מעט ואין בכם כדי למלאות אותה:

ורבה עליך. ותרבה עליך:

ל

עד אשר תפרה. תרבה, לשון פרי, כמו פרו ורבו (בראשית א):

לא

ושתי. לשון השתה, והתי"ו מדגשת מפני שבאה תחת שתים, שאין שיתה בלא תי"ו, והאחת לשמוש:

עד הנהר. פרת:

וגרשתמו. ותגרשם:

לג

כי תעבד וגו'. הרי אלו כי משמשין במקום אשר, וכן בכמה מקומות, וזהו לשון אי שהוא אחד מארבע לשונות שהכי משמש, וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר, כמו ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב), שהיא חובה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.