רש"י/ויקרא/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ ויקרא יז

ג

אשר ישחט שור או כשב. במקדשין הכתוב מדבר, שנאמר "להקריב קרבן" (זבחים ק"ז):

במחנה. חוץ לעזרה:

ד

דם יחשב. כשופך דם האדם שמתחיב בנפשו:

דם שפך. לרבות את הזורק דמים בחוץ (שם):

ה

אשר הם זבחים. אשר הם רגילים לזבח:

ז

לשעירם. לשדים, כמו ושעירים ירקדו שם (ישעיהו י"ג):

ח

אשר יעלה עלה. לחיב על המקטיר אברים בחוץ כשוחט בחוץ, שאם שחט אחד והעלה חברו שניהם חיבין (זבחים ק"ו):

ט

ונכרת. זרעו נכרת וימיו נכרתין:

י

כל דם. לפי שנאמר "בנפש יכפר", יכול לא יהא חיב אלא על דם המקדשים, ת"ל "כל דם":

ונתתי פני. פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו (ספרא):

יא

כי נפש הבשר. של כל בריה בדם היא תלויה, ולפיכך נתתיו (על המזבח) לכפר על נפש האדם, תבא נפש ותכפר על הנפש:

יב

כל נפש מכם. להזהיר גדולים על הקטנים:

יג

אשר יצוד. אין לי אלא ציד, אוזין ותרנגולין מנין, ת"ל "ציד" מכל מקום. אם כן למה נאמר "אשר יצוד", שלא יאכל בשר אלא בהזמנה הזאת (חולין פ"ד):

אשר יאכל. פרט לטמאים (שם פ"ה):

יד

דמו בנפשו הוא. דמו הוא לו במקום הנפש, שהנפש תלויה בו:

כי נפש כל בשר דמו הוא. הנפש היא הדם. דם ובשר לשון זכר, נפש לשון נקבה:

טו

אשר תאכל נבלה וטרפה. בנבלת עוף טהור דבר הכתוב, שאין לה טמאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבליעה, ולמדך כאן שמטמאה באכילתה (ואינה מטמאה במגע). וטרפה האמורה כאן לא נכתב אלא לדרש, וכן שנינו: יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליעה, ת"ל טרפה, מי שיש במינו טרפה, יצא עוף טמא שאין במינו טרפה (ספרא. זבחים ע'):

טז

ונשא עונו. אם יאכל קדש או יכנס למקדש חיב על טמאה זו ככל שאר טמאות (ספרא):

ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים במלקות (שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.