רד"ק/בראשית/טו

רד"ק ‏ בראשית טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

במחזה, אמר הנה במחזה מה שלא אמר בכל דבר אשר דבר עמו עד הנה לפי שהראהו בנבואה הזאת מעשה לא דבור לבד, כמו יציאתו החוצה וספירת הכוכבים ודבר הבתרים.

אל תירא, ביו"ד, אל תירא מהמלכים אשר נצחת שמא יבאו אחרים עליך,

אל תירא מהם כי אנכי מגן לך, מהם ומאחרים שלא יוכלו להרע לך; ועל הבטחון הגדול הזה אשר בטחת.

שכרך הרבה מאד, בזה ובבא, זהו הרבה בעולם הזה ומאד לעולם הבא:

ב

אדני אלהים, הראשון באל"ף דל"ת, שם התואר, וביו"ד ה"א הוא שם העצם, ובא התואר קודם לשם, כי התאר סמוך לו, ולא הוא סמוך לתואר, כי הוא איננו מתואר על דרך האמת, וכשיבוא בו השם קודם לתואר הוא על דרך העברה כלשון בני אדם, ובשאר המתוארים יבוא השם קודם לתואר ברוב, כי קודם בא העצם ואחר בא עליו המקרה שהוא מתואר בו, ולא כן באל יתברך.

מה תתן לי, לא שאלו על שכר העולם הבא כי ידע כי שכר טוב יהיה לצדיקים לעולם הנשמות שהוא העולם הבא, אבל שאלו על שכר העולם הזה, כי מה תועיל לו כל הטובה ההיא והעושר הגדול שנתן לו ומחר ימות ויאכלו זרים חילו ויגיעו, כי לא היה לו בן למי יניחנו.

ערירי כתרגם, ואם יירשני בן ביתי מה תהיה תקנתי כי הוא אינו זרעי אע"פ שהוא עבדי ועושה מצותי לרצוני, ואתה אמרת לי לך ולזרעך אתננה.

ובן משק ביתי, היוצא ונכנס בביתי. הוא דמשק אליעזר, והוא יורשני אם לא יהי לי בן משק,

שרשו שקק, כשקל מכס מן כפס, וענינו מן שוק, כלומר הולך ובא, כמו דוב שוקק (משלי כ"ח) והנה שני שרשים בענין אחד.

דמשק אליעזר, אפשר כי חסר יו"ד היחוס ר"ל דמשקי, כמו שבט הימני, וכן תרגם אונקלס דמשקאה; או אפשר שהיה שמו דמשק כשבא אל אברם, והוא קרא אותו אליעזר כי אליעזר לשון עברי הוא, ופעם קרא אותו בשם אחד ופעם בשני השמות; ור"ל אלו היה יורשיו אחד מבני משפחתו לא היה רע כל כך, אלא איש מדמשק יירש אותי זה רע מאד, לפיכך שנה בדבר עוד ואמר. ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, ואתה אמרת לי ואעשך לגוי גדול ושמתי את זרעך כעפר הארץ. וכאשר אמר אברם לאל יתברך כל זה לא שחשב שישקר לו בהבטחתו חלילה, אלא חשב אחת משתים, או שחטא לאל אחר הבטחתו שתאבד ממנו ההבטחה בענש החטא, או שחשב כי הזרע שאמר לו יהיה אחד מבני משפחתו שהוא חשוב כזרעו וכן ודובר שלום לכל זרעו (סוף אסתר) שר"ל לכל בני משפחתו או הגדל עמו:

ג

ובן ביתי, שהוא חשוב לו כזרעו כמו אליעזר שהיה מושל בכל אשר לו לפיכך אמר לו הן לי לא נתתה זרע כלומר אם לא יהיה מגופי לא אחשב מתנה זאת שנתת לי לטובה, ומעת שהבטחתני לא נפקדה אשתי ומה תקותי בעולם הזה שיהיה בן ביתי יורש אותי:

ד

והנה דבר ה', היה לו דבר ה' לענותו על אשר שאל לאמר לא יירשך זה בן ביתך, כי אם אשר יצא ממעיך, ולא תטעה במה שאמרתי לך ולזרעך כי לא אמרתי אלא על זרעך ממש שיצאו ממעיך, וכל אשר בתוך הגוף נקרא מעים, וכאן כיון על כל הזרע, וכן וצאצאי מעיך (ישעיה מ"ח):

ה

ויוצא אתו החוצה, באהלו באה לו הנבואה והוציאו מאהלו במראה הנבואה לחוץ לראות את הכוכבים, וכן ותבא אתי ירושלימה במראת אלהים (ויחזקאל ח' ג') ומתחלה אמר לו שיהיו כעפר הארץ ועכשיו אמר לו שיהיו ככוכבי השמים והכל דרך הפלגה, כמו שכתבנו, וגם כתבנו הדרש. ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף כשיהיו ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלט בהם יד אדם עוד, ויהיו באורם לעולם. ובב"ר, ויוצא אותו, אמר לו צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שרי אינה יולדה שרה יולדה, ר"ל מעת שאשנה שמכם תולידו. וכן היה:

ו

והאמין בה', מחחלה היה גם כן מאמין בה' אלא שהיה מסתפק במה שאמרנו; ועכשיו כשפירש לו ואמר לו ממעיך והראהו המשל בעיניו והראה לו הכוכבים במראה הנבואה האמין בו האמנה גמורה בלא שום ספק.

ויחשבה לו צדקה, ההאמנה הגמורה שהאמין חשבה לו האל לצדקה וליושר לבב, כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת. ואעפ"כ האמין:

ז

ויאמר אליו, אמר לו עוד לחזק בלבו ההבטחה

ואמר לו אני ה', ועדיין לא זכר לו שמו, ולא זכרו לו להודיע אותו כי כבר יודע שמו מיום דעתו אותו, אלא זכרו לו לקיים לו הבטחתו וכאלו אמר לו בי נשבעתי.

אשר הוצאתיך, ולא לחנם הוצאתיך אלא לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, רצה לומר שיירשוה בניו ותהיה הארץ לאברהם כמו הירושה שיורישנה אדם לבניו:

ח

במה אדע כי אירשנה, פירש כי יירשוה בני, וכן אשר לקחתי מיד האמורי (בראשית מ"ח). ופירש במה אדע, כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו שהרי אמר והאמין בה', אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם כי אולי יחטאו ויגלו ממנה, ושאל באיזה ענין ידע הירושה, איך תהיה שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו ככוכבים:

ט

קחה לי, פירש להקריבם לפניו ובהם ארמוז לך ענין ישיבתם בארץ ירושתם וגלותם ממנה ובהם אכרות לך ברית שלא תמוט, כי כריתת הברית הוא בזה הדרך, כמו שאמר, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל"ד י"ח)

כי אמר הנה ויבתר אותם בתוך , וזכר שלשת המינין מהבהמה שבהם יכשר הקרבן ורמז בזה שכל זמן שיקריבו הקרבנות כראוי לא יגלו מן הארץ, והשלוש שזכר בהם רמז לשלשה גליות שעתידין בניו לגלות מארצם ועל זה נאמר גם כן, ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ').

ובאמרו עגלה רמז בו לגלות ראשון שהוא גלות מצרים שנקרא עגלה כמו שנא' עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מ"ו כ') כי מארץ כנען שהוא ארצם גלו שם וכבר היו בארצם מושלים לולי כי לא שלם עון האמרי.

ועז ואיל, אמר על גלות בבל ורומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית, ואע"פ שהצרו להם מלכות יון לא הגלום מארצם, ומכל מקום במשל הם נכללים, כי הם נקראים עז בחלום דניאל, ולפי שהם היו תחלת רעת ישראל בבית שני נעשה המשל בהם, והרומים כלו והגלום. ואיל הם מדי ופרס, ולפי שמלכו בבל נקרא מלכותם איל, והנה רמז מלכות בבל ופרס, אע"פ ששלחו גלותם, מלכים מהם האריכו גלותם ואחרו בנין הבית והעיר; וקראו השנים נקבות והשלישי זכר כנגד הטובה שהטיבו מדי ופרס שנקראו איל לישראל, ועוד שלא נתנו הכח והתפארת לעצמם אלא לאל, כמו שאמר כורש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי ישראל (ד"ה ב' ל"ו) ומלך אשור אמר, ברח ידי עשיתי (ישעיה י"ג), וכן טיטוס חרף וגדף. וקראו זכר, כמו שהזכר חשוב מהנקבה, והשנים הרעו לישראל ולא הטיבו והתפארו במלכותם לעצמם ולא נתנו הכח והתפארת לאל, לפיכך קראם נקבה.

משלשת, משלש, כתרגום עגלין תלת ודכרין תלתא, ואי אפשר לפרש בני שלש שנים.

ותור וגוזל, ולא ידענו מאיזה מין מהעופות היה הגוזל, כי כל קטני העופות יקראו גוזל, כמו שאמר על בני נשר, על גוזליו ירחף (דברים ל"ב י"א) ואונקלס תרגום ובר יונה, וכן הוא האמת כי הוא הכשר לקרבן והוא הנדרס ואינו דורס, וכן התור, ויש ביניהם שתוף בטבע, והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה, וכן ישראל בגלות, שהיתה כאלמנה בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה, והוא חי וקיים, לא עבדה אלהים אחרים בגלות, ואף שאורך הגלות כאלו אין תקוה, אעפ"כ אם שכחנו שם אלהים ונפרש כפינו לאל זר. והתר והגוזל היה משל לישראל שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם ברוב הזמנים עד יבוא משיח, וישראל נמשל ליונה, כמו שנא' עיניך יונים (ש"ה א' ט"ו) ונאמר יונתי בחגוי סלע (שם ב' י"ד) וכן נמשלו לתר, כמו שנאמר אל תתן לחית נפש תורך (תהלים ע"ד י"ט):

י

ויבתר אתם בתוך, מה שבתר ומה שלא בתר הכל היה במצות האל, ואע"פ שלא זכר זה, וטעם הכתוב לענין הברית שכרת עמו כמו שכתבנו, ורמז לו בזה שכל האומות האלה שהרעו לישראל כולם יהיו מחולקים ומבותרים, ויהיו אלה כנגד אלה וילחמו זו בזו עד שיכלו, וכן יהיו מחולקים בתורתם ובאמונתם כי זה גורם השנאה והתחרות אשר ביניהם עד אשר יכלו אלו את אלו, ולא יהיה כן בישראל, אע"פ שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים ויהודה תורתם ואמונתם לא נחלקה, ולימות המשיח יהיו לאחדים לא יהיה ביניהם קנאה ותחרות כמו שאמר, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים לפיכך אמר ואת הצפור לא בתר, ובצפור הוא כולל התר והגוזל, כי ישראל מפוזרים בגלות בארבע רוחות השמים, והם לעם אחד דבקים בתורתם ובאמונתם כלם ממזרח עד מערב, תורה אחת להם, לא שנו דתם במצר הגלות והגזירות הקשות העוברות עליהם תמיד:

יא

וירד העיט, העיט הוא שם לעופות הדורסים.

הפגרים, הם הפגרים השלמים, כי לא אמר על הבתרים אלא עלהפגרים והם השלמים, שהם התר והגוזל, כי לא יאמר פגר, גוף וגויה, אלא על השלם כמו, כפגר מובס (ישעיה י"ד) פגרים מתים (שם ל') גוית שאול (שמואל א' ל"א) וראה שהיו יורדים הדורסים על התר והגוזל לאכלם ולכלותם, ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם, רמז לו בזה כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בזכות אברהם כמו שנאמר, ואף גם זאת וגו' לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ"ו) ונאמר וזכרתי להם ברית ראשונים (שם):

יב

ויהי השמש לבוא, זה מוכיח כי הכל היה במראה הנבואה, שהרי הכל מראה אחת היהה ובעת אחת היתה והוציא אותו חוצה לספור הכוכבים מלמד שהיה לילה, ואח"כ אמר ויהי השמש לבא מלמד שהיה יום ובסוף היום שהיה היום לערב, ואמר ויהי השמש לבא, שמתחיל לבא ולהיות ערב, ורמז לו בזה גלות ראשון שהוא גלות מצרים, וזהו הערב השמש שהאור הולך ומחשיך.

ותרדמה נפלה, מכח הנבואה באה התרדמה, כמו שאמר דניאל ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה (ח' י"ח) ואמר כי אחר התרדמה נפלה עליו אימה חשכה, וכן אמר דניאל ובבאו נבעתי (שם) כי כן הוא דרך הנבואה פעמים, ולאברם בתחלת הנבואה לא היה לו כל זה, כי בתחלה אמר לו בשורה טובה, אבל עתה כשבא לאמר לו צרת הגלות שיהיה לבניו הפיל עליו תרדימה ואימה וחשיכה גדולה רמז לו על הצרות שיהיו קשות.

אימה חשיכה, כמו אימה וחשיכה, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם:

יג

בארץ לא להם, לא שהיה ולא יהיה להם, כלומר לא יירש זרעך הארץ הזאת, אבל יהיו גרים בארץ לא להם עד תשלום ארבע מאות, מיום שיהיה לו זרע, כי כן אמר לו כי גר יהיה זרעך, ועוד שלשים שנה מהיום, וכן היו במצרים עד ששלמו ת' שנים משנולד יצחק ול' שנה מיום שנראה לאברם בברית בין הבתרים עד שנולד יצחק. והנה אין אנו מוצאים אלא כ"ה, כי המראה הזאת בארץ כנען היתה, ואברם היה בן ע"ה בצאתו מחרן והיה בן מאה כשנולד יצחק, אלא נאמר כי החמש שנים החסרים היו משנאמר לו באור כשדים לך לך, אבל לא אמר לו כמה יהיו במצרים וכמה יהיו ימי השעבוד, אבל רז"ל פירשו (ב"ר צ"א) כי מאתים ועשר שנים היו במצרים כמנין רדו שאמר יעקב לבניו רדו שמה. וכן היה, כי יצחק בן ששים שנה היה בלדת יעקב ויעקב כשירד למצרים בן ק"ל הרי ק"צ ורד"ו הרי ארבע מאות משנולד יצחק. ואי אפשר לומר שארבע מאות שנה היו במצרים, שהרי קהת היה מבאי מצרים וכל שנותיו קל"ג ושני חיי עמרם בנו קל"ז ומשה בן פ"ח בדברו אל פרעה ואז יצאו ממצרים הנה בין כולם אינם אלא ש"ן, כל שאתה צריך לחסר מהם שני קהת כשנכנס למצרים והשנים שהיה לו עד שנולד עמרם, והשנים שהיו לעמרם עד שנולד לו משה, ומכל זה יחסרו הרבה מש"ן שנה, אין לך לומר אלא כמו שפירשו רז"ל כמו שכתבנו, ויהיה פירוש וענו אותם ארבע מאות שנה ותחלתם משנולד יצחק, אבל לא פירש כל ימי הענוי. וכלם גרים היו, כי יצחק גר בארץ פלשתים, ויעקב גר בארם ואחר כן גר במצרים עם בניו.

ופירש ועבדום, ועבדו בם כלומר המצרים יעבדו בישראל. וכן וענו אותם, ובא הלשון על הנעבד עם יחוס הבית, כמו, לא תעבוד בו עבודת עבד (ויקרא כ"ה) לבלתי עבד בם (ירמיה ל"ד) וכן תרגום אונקלוס וישעבדון בהון, או פירושו בלא חסרון בי"ת השמוש ויהיה לשון העבודה על העובד, כלומר ישראל יעבדו המצרים, והמצרים יענו אותם בעבודה קשה:

יד

וגם את הגוי, דן אנכי, אני אשפט אותם אע"פ שאני גזרתי אותם להיות להם לעבדים, הם עשו יותר מדאי, כמו שאמר על בבל, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו) ואמר, קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מ"ז) והעבודה הזאת והענוי היה עונש מעשיהם שחטאו במצרים כמו שאמר בנבואת יחזקאל

טו

ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תמות בשלום שלא תראינה עיניך בכל הצרות האלה אשר תקרינה לבניך. ומה שאמר אל אבותיך, כן הוא דרך הלשון בכנוי המיתה, וכן והאסף אל עמיך (דברים ל"ב ג') ויאסף אל עמיו (מ"ט ל"ז) כלומר שהוא בא ונאסף אל אבותיו. ויש דרש שמוכיח מזה שעשה תרח תשובה (ב"ר ל"ח) והנה מצאנו שאמר ליאשיהו, הנני אוספך אל אבותיך (ד"ה ב' ל"ד כ"ח) ואמון מת ברשעו:

טז

תקבר בשיבה טובה, שתראה לך בנים ובני בנים. ודור רביעי ישובו הנה, הדור הרביעי מבאי מצרים שהוא מקדם הגלות ישובו הנה בארצם וירשוה. וכן היה, כי קהת היה מבאי מצרים ובני אהרן ומשה שהם דור רביעי היו מבאי הארץ.

כי לא שלם עון האמורי עד הנה, עונש עון האמורי לא הגיע עדיין זמנו שיקבלו ענשם, כי האל יתברך יאריך אפו לרשעים, ולכל יש זמן קצוב, יש שמענישו מיד ויש שמאריך לו זמן רב, והכל לפי חכמתו. ואומר כי האמורי לא נגמר עדיין זמן ענשם, ועונש העון יקרא עון, וכן גדול עוני מנשוא (ד' י"ד) ועונש החטאת חטאת, כמו זאת תהיה חטאת מצרים (זכריה י״ד:י״ט) וזכר האמורי לפי שהיה החזק שבשבעה גוים, וכן אמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגבה ארזים גבהו (עמוס ג'):

יז

ויהי השמש באה, מלעיל, לפי שהוא פעל עבר.

ועלטה, הוא החשך החזק, ורמז בזה לשאר הגליות שיצורפו בהם ישראל צרוף אחר צרוף, זהו שבאה השמש ואין לה אור כלל, ואף אור הכוכבים לא נראה, והעלטה רמז לצרות הגליות שיהיו כפולות.

והנה תנור עשן ולפיד אש, עשן שם תאר בשקל חכם סכל אמר שראה תנור שהיה עשן כלומר שהיה מעלה עשנו בתוך העלטה, זהו רמז לאף ה' שיעשו בישראל באורך הגלות הזה האחרון עם צרות גדולות, וכן אמר דוד לארך זה הגלות, עד מתי עשנת בתפלת עמך (תהלים פ' ה').

ולפיד אש, ר"ל וראה לפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, והם אותם בתרים אשר בתר, ורמז בו לשני דברים, רמז בו לכריתת הברית כמו שעוברים בעלי הברית בין הגזרים והבתרים אשר נתחו לשנים ויעברו בין בתריו, כן שאל האל במקום כבודו לפיד אש שיעבור בין הבתרים לקיים הברית עם אברהם זהו שאמר אחריו, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, רמז לו בזה כי כל עוד שיהיו הצרות תקפות ותכופות יזכר להם האל ברית אברם שלא לכלותם. ורמז גם כן בלפיד אש שיכלו האומות האלה שישראל גולים ביניהם שהיו הבהמות השלשה למשל להם, אמר שיעבר אש ה' ביניהם ויכלה אותם כמו שאמר בגוג ומגוג לעתיד (יחזקאל ל"ת) אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו:

יח

ביום ההוא, באותה המראה כרת עמו ברית לתת לזרעו את הארץ כלה, ורמז לו בזה שיירשו אותה כלה לסיבת הגלות הזה, כי אמר לו שיתן לזרעו עשר אומות שזכר ובירושה ראשונה לא ירשו אלא ארץ שבעה אומות וקיני וקניזי וקדמוני לא ירשו עדיין, מלמד שהמאמר הזה לעתיד הוא.

נתתי, כבר נתתי להם בדברי שהוא קיים.

עד הנהר הגדול נהר פרת, ארז"ל (שבועות ד' מ"ד) אע"פ שיש בארבע נהרות גדול ממנו קראו גדול לפי שהוא מארץ ישראל, כמו שאמרו במשל עבד מלך מלך:

יט

את הקני, קראו על שם העיר שישבו בה תחלה כי שם העיר היה קין כמו שאמר וחבר הקני נפרד מקין (שופטים ד' י"א) אולי הבונה אותה היה שמו קין וקרא העיר על שמו כמו, כשם בנו חנוך (בראשית ד') כשם דן אביהם (יהושע י"ט) שומרון על שם שמר אדני ההר, והמשפחה ההיא נקראת קיני, קינים, ונתחתנו עם שבט יהודה עם משפחות רכב כמו שאמר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (א' ד"ה ב' נ"ה). ואפשר כי זה הקני הנזכר הנה היה אחר, אלא שאונקלס תרגם ית שלמאי, כמו שתרגם וירא את הקני:

כ

ואת החתי, ולא זכר החוי, אולי הוא הרפאים שזכר:

כא

ואת האמורי ואת הכנעני, וארץ פלשתים בכלל הכנעני כמו שאמר בספר יהושע, לכנעני תחשב (יהושע י"ג ג'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.