אלשיך/דברים/לא

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ו[edit]

חזקו ואמצו כו'. אמר מה שתצטרכו להתחזק ולהתאמץ בל תיראו ואל תערצו מהבטת פניהם הוא בהיותכם בלתי בעלי אחדות ומתייחסים לרבים כי על כן אמרתי בלשון רבים חזקו כו' אך אם תתאחדו אינכם צריכים דבר כי ה' אלהיך עמך כו' ומורא לא תעבור עליכם כי הלא ה' אלהיך עמך לא ירפך מלהיות לך רפיון וכ"ש מורא ותשות כח ולא יעזבך מהיות עמך להמיתם על ידיך:

ז[edit]

ויקרא משה ליהושע כו'. אחרי אומר לישראל כי ה' הוא עובר לפניהם ומה שעובר יהושע לא שהוא הכובש והמביא רק כאשר דבר ה' כמפורש למעלה שהוא להנחיל בלבד לכל שבט חלקו על כן קרא ליהושע ויאמר אליו חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה לומר אינך הכובש רק בא אתם כי הלא היא אשר נשבע לאבותם לתת להם שהוא לתתה בעצמו יתב' אך אתה לא תעשה רק שתנחילנה את ישראל והנה זה היה לעיני כל ישראל ע"כ אמר תבא את העם ולא אמר תביא את בנ"י אל הארץ כאשר אמר לו אח"כ באומר ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ כו' אמנם אם היה אומר לו לפני ישראל אתה תביא היה נראה להם שהוא המביא והכובש ויחשבו שלא יהיה נעשה על ידו ית' כי לא יעלה על רוחם כי כאשר היה עם משה יהיה עמו על כן לעיני כל ישראל אמר תבא את העם כי אתה בלבד תבא ושעור הכתוב ויאמר אליו למה שהיה לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבא כו' כלומר משא"כ כאשר דבר עמו לבדו כי אז גלה לו ואמר תביא כו':

ח[edit]

וה' הוא כו'. הנה למה שעדיין לא גלה שיהושע היה המביא יקשה איך אמר חזק ואמץ כי אתה תבא כו' מה חוזק ואומץ צריך הוא עודף על האמור דרך כלל חזקו ואמצו כו' הלא הוא ככל המון ישראל כי אלו היה אומר תביא תצדק הוספת אומרו לו חזק ואמץ על כן אמר וה' כו' לומר מה שאמרתי חזק ואמץ הוא כי וה' ובית דינו ההולך עמך כי וסביביו נשערה מאד ומה גם כי יהיה עמך ותצטרך לישמר ולכן לא תירא ולא תחת כי תורה קוטן אמנה ובטחון ותאשם חלילה:....

או יאמר אל תאמרו א"כ איפה שה' הוא המשמיד אותם והוא העושה הכל א"כ מה משמש יהושע והלא הוא כא' העם ומה יתרונו במה שיבא עם ישראל לז"א הלא תדע מה אתה תשמש הלא הוא כי וה' הוא ובית דינו שהוא שכינתו הוא ההולך לפניך ואיזה מקום מנוחתו מכם שיהיה אל השכינה זה הדבר אשר תשמש כי הוא יהיה עמך ובמה יבחן כי הוא עמך הלא הוא כי מעצמך לא תירא ולא תחת כאשר ה' אתך:

ט[edit]

ויכתב משה כו'. אפשר רמז החמשה חומשים. א' ויכתב משה ב' את ג' התורה ד' הזאת ה' ויתנה כו' ופירש ואמר הנושאים כו' שהוא למה שהם נושאים אותו מצד הארון כמ"ש לפנים:

י[edit]

ויצו משה כו'. אומר לאמר יהיה מה שאמרו ז"ל כי היה הספר ניתן לו ע"י הכהנים סגן נותן להכהן הגדול וכהן הגדול למלך והוא קורא בבימה גדולה וז"א ויצו אותם הם הכהנים הנזכרים לאמר הם סגן וכהן גדול מקץ כו' אל המלך תקרא את התורה כו' והוא כי רצה הוא ית' להורות כי ג' כתרים הם כתר כהונה וכתר מלכות ושניהם בסיס אל התורה כי כתר תורה גדולה מכלם גם הורה בהזכיר כתר התורה כי כתר תורה כוללת אל כל המשפחות וזהו נגד כל ישראל להורות כי כל הרוצה לזכות בה הוא זוכה ולהורות שכתר שם טוב עולה על גביהן ע"כ בעלי כתר כהונה ישרתו אל בעל כתר מלכות לתת בידו הספר תורה ובעל כתר מלכות ישתעבד אל התורה להשמיעה להקרות בקהל אל כל הקללות כולו כתר שם טוב וזהו הקהל כו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראה את ה' שהוא טוב המעשה וגם מה שהיו קורא היו דברי כבושין מאלה הדברים והלאה:

והנה מהראוי היה יאמר מתחלה תקהיל את העם האנשים כו' ואח"כ יאמר ותקרא את התורה הזאת באזניהם אך אומר תחלה תקרא כו' נגד כל ישראל באזניהם הוא בלתי מסודר. אך הנה היה אפשר לומר הנה השלמים הנקראים ישראל המה ידעו כל מה שכתוב שם ולמה צריך שישמעו והעם הבלתי יודעים ונשים גם בשומעם מה יועיל למו לז"א בבא כל ישראל כו' והוא מז"ל על פסוק מסיר אזנו משמוע תורה שאומר הוא ית' המסיר אזנו משמוע תורה שאומר שכבר למדו ושמעו פעמים רבות גם תפלתו שמתפלל לה' ג' פעמים ביום תועבה שהרי גם ה' שמע בשחרית וחוזר לשמוע במנחה ובערבית עד"ז יאמר במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל שעם שגם בשנה ההיא נתראה זה פעמים בפסח ועצרת וחוזר לראותם שם גם פעם ג' ואינו קץ בהם זולת מה שרואה אותם בכל מקום כן גם בשמוע תורה היודעים ונכנסים הדברים באזניהם כי מבינים הם תקרא באזניהם ולא יקוצו גם שלמדו ושמעו פעמים רבות וגם הבלתי נכנס באזניהם שהם העם המוני חסרי ידיעה והנשים והטף כו' גם שמעצמם לא ידעו ספר יבינו על פה וזהו למען ישמעו ולמען ילמדו וגם ויראו כו' בשומעם שהם דברי תוכחת והכת ג' שהם בניהם אשר לא ידעו הבנת הדברים גם בשומעם ישמעו ולמדו שיחשקו ללמוד:

עוד יתכן כיון לאמר בבא כל ישראל לראות והוא כי הנה ג' דברים מצוה הוא יתברך. (א) מציאות קה"ת. (ב) היות במקום אשר יבחר ה' במקום שבאים להראות שהוא בעזרת בה"מ. (ג) שיקהילו גם אנשים ונשים וטף שכולל יודעים ובלתי יודעים אפי' טף שאין מבינים על כן אחר אומרו הראשונה שהיא מציאות הקריאה באומרו תקרא את התורה הזאת אמר מה שאמרתי שיהי' במקום אשר יבחר ה' שהוא בעזר' ולא בחוץ הטעם הוא לשיהיה נגד כל ישראל באזניהם והוא כי אלו חוץ לעזרת ב"ה היו צריכים מקום רחב כמחנה ישראל שבמדבר שהיתה כמה מילין ולא יהיו בפני המלך הקורא רק קצתם ולא ישמעו קולו כי אם הקרובים אליו כי אך רחוק יהיה בין המלך ובין העם אשר בכל גבול מחניהם על כן צוה יתב' יהיה בעזרה כי שם צוה ה' את הברכה שמועט החזיק את המרובה באופן שכל ישראל ימצאו בפני המלך ולא קצתם וכלם ישמעו קולו ויכנסו דבריו באזניהם וזה אומרו תדע למה אמרתי במקום אשר יבחר הלא הוא כדי שיהי' נגד כל ישראל שיקרא הקורא נגד כל ישראל שיהיו כל ישראל נגדך לפיכך ויכנסו כל דברי התורה אשר תקרא באזניהם כי כלם ישמעו כי סמוכים וקרובים המה אליך ועוד ג' תעשה והוא הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך כו' מה שיהיו כל אלה במקום הנזכר הוא היודעים ומבינים למען ישמעו מה שאין כן במקום אחר שלא ישמעו הכל כמדובר וענין התורה שישמיעם הוא ללמוד ליראה על ידי דבר הספר משנה התורה שכלו תוכחות וזהו ולמען ישמעו ולמדו כו' ואשר לא יבינו שהוא הטף למה יבאו והנה בגמר' אמרו לתת שכר למביאיהם לאבותם המביאים אותם ומה הוא שכר אבותם הלא הוא שישמעו ולמדו ליראה כו' כל הימים כו' לומר שבזכות זה יזכו אבותם שבניהם ישמעו ולמדו תורת ה' ליראה כו' כי אין שכר לאב גדול מזה שיזכה בנו ללמוד וליראה את ה' ואפשר שילם שכרו שהוא בבני ובחיי ובמזוני בבני שיחיו בניהם ויזכו לתורה וזהו ובניהם כו' ישמעו ולמדו כו' ועל חיי אמר כל הימים אשר אתם חיים ועל מזוני אמר על האדמה כו' שהוא זבת חלב ודבש:

יד[edit]

ויאמר ה' אל משה כו'. ראוי לשית לב. (א) כי בתחלת פ' ואתחנן נאמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכן עשה אחר כיבוש סיחון ועוג כמפורש סוף פרשת דברים שנאמר שם ואת יהושע צויתי בעת ההיא ואם כן למה חזר פה לצותו באומר קרא את יהושע ואצונו. (ב) כי למעלה צוה את משה שיצוהו ויחזקהו ופה אומר הוא יתברך ואצונו שיצוהו הוא ית' בעצמו וכן עשה כאומרו לפנים ויצו את יהושע כו'. (ג) לא ימנע או כונתו יתב' באמירה היתה לקרא את יהושע לצותו כאומרו ואצונו אם כן למה אחר בואו עם משה לא צוהו מיד כי אם הפסיק בנתים בז' פסוקים מענין אחר בלתי מתייחס אל הדבר שהוא על ענין כתיבת השירה ולמודה את בני ישראל שתהיה לישראל לעד עד אחרית הגלות ואח"כ נאמר ויצו את יהושע כו' ואם עיקר הכונה היתה על ענין מה שרצה לומר הוא ית' למשה הנך שוכב עם אבותיך כו' שהוא שעל כן צוה לכתוב את השירה הזאת אם כן מה צורך ענין צווי יהושע בנתים ומיד הל"ל הן קרבו ימיך למות וקם העם הזה וזנה כו' וככלות הענין קודם לפסוק ויצו את יהושע יאמר קרא את יהושע ואצונו ואחר כן יאמר וילך משה ויהושע ויתייצבו באהל מועד ויצו את יהושע כו'. (ד) מה כדי לצוות הוא יתברך את יהושע הוצרך שיקראנו משה ולמה לא ידבר הוא יתב' עם יהושע בינו לבינו כי נביא הי' יהושע והוא ית' דבר אתו באמור אליו כי אתה תביא את בני ישראל כו' ואנכי אהי' עמך. (ה) מה צורך הקדמת אומר הן קרבו ימיך למות לוקרא את יהושע כי הלא גם מאז כבש את סיחון ועוג מבלי התקרב ימיו למות נאמר וצו את יהושע כו'. (ו) מה צורך התיצבם באהל מועד שאומר והתיצבו באהל מועד ואומר וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. (ז) אומר וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל שנראה כי בתחלה בא הענן על כללות האהל ואח"כ עמד פתח האהל ולמה היה כל זה ומהראוי יקצר ויאמר וירא ה' בעמוד ענן ויעמוד על פתח האהל אם לא היו ב' מסעות. (ח) אומר הנך שוכב עם אבותיך כי אחר ששכיבה עם האבות היא מציאות המיתה כפירש"י פרשת ויחי איך יאמר הנך שוכב לשון הויה ועדיין לא היה מסתלק. (ט) אומר וקם שאם עניינו שיקום משה אחר זמן אינו מהענין פה ואם הוא חוזר אל העם אין זו קימה כי אין ירידה גדולה הימנה. (י) כי הלא יראה כי מיד אחרי מות משה יקים העם וזנה והלא לא היה כן רק אחרי מות יהושע וכל הזקנים שהאריכו ימיו אחריו. (יא) כי יראה ענין כפול אומר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני כי בכלל אומרו וזנו כו' היא העזיבה והותר כי נוסף על העזיבה את ה' לוקח לו קלון אלהי נכר הארץ וכן אומר והפר את בריתי יראה בכלל הקודם. (יב) אומרו וחרה אפי בו ביום ההוא כי הלא העון הנזכר אינו יום א' בלבד שיאמר וחרה אפי בו ביום ההוא וא"כ איפה איזה יום הוא שיהיה מסויים לומר עליו ביום ההוא. (יג) שאחר אומר ועזבתם שהוא יותר מהסתר פנים איך מוסיף עליה הסתר פנים שאומר ועזבתים והסתרתי פני מהם. (יד) אומרו והיה לאכול ומצאוהו כו' כי הלא גם היותו לאכול הוא מכלל צרות רבות ולמה יצא מן הכלל וחשבה בפני עצמה. (טו) אומרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כי מה זו לשון שלילה שלא יאמרו על שעבדתי אלהי נכר מצאוני הרעות. (טז) כי הלא יראה כי שבו בתשובה באומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה וא"כ איך יאמר על זה ואנכי הסתר אסתיר כו' האם זו תשובה וזו שכרה. (יז) אומרו כי פנה אל אלהים אחרים שנראה שלא היתה עבודה ממש רק פניה מה והלא נאמר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר את בריתי. (יח) אומרו ועתה כתבו כו' כי אחר שכל הענין הוא למשה למה אמר לשון רבים ולא אמר כתוב כו' כאומר אחר כך ולמדה לשון יחיד. (יט) אומרו תהיה לי השירה הזאת לעד שנראה כי לו ית' היא השירה לעד ואחר כך הוא אומר וענתה השירה הזאת לפניו לעד נראה שמייחס עדות השיר' להם ולא לו יתברך. (כ) אומרו כי אביאנו אל הארץ כי אחר אומרו מה שיהיה אחרי שבת על אדמתם אשר יחטאו ואשר יענשו למה יחזור אל ההבאה. (כא) אומרו ואכל ושבע ודשן ופנה כו' כי כל זה היה מקומו למעלה באומרו וקם העם הזה וזנה כו'. (כב) אומרו והיה כי תמצאן אותו רעות רבות כו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי הלא אחר כל הרעות מה בצע בעדות השירה כי הלא העדות הוא שאם ירשיע יצר להם ורעה תבא עליהם שאם הוא שעל ידי כן ישובו הוא חסר מהכתוב ואדרבא הוא אומר כי ידעתי את יצרו שיורה כי ידעתי את יצרו רע ואיך יאמר שישובו. (כג) אומרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו כו' שיורה כי אז היה יצרם רע ומר ואשר לא טוב היו ישראל עושים אז והלא כל הדור ההוא היו צדיקים וישרים הנשארים אחר ענין השטים ועליהם אמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו':

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל שהוא אומרם כי למה כשגלו למצרים שכינה עמהם אמר הקב"ה כל זמן שאני עם בני אין קונים שם רע כו' כונת עניינם כו' לבל יטמאו בגוים ותועבותם עדי אובד על כן שכינה עמהם להגן בעדם בל ישתקעו לחטא ולעזור את המוכן להיטיב לו למען יגן על בני דורו ותהיה להם תקומה כמפורש בקצת מקומות מרז"ל באר היטיב אין צורך להזכירם עוד ידענו מרז"ל כי בכל מקום אשר חפצו יתב' להשכין שם שכינה צדיק גמור יבקש לו יהיה מכון לשבתו להשרות עליו שכינתו והוא מאמר ספר הזוהר כי זו היתה קדימת לכת יוסף למצרים טרם הגלות כי היה חפצו יתב' להקדים שלוח שכינתו מצרים להגין על בניו ע"כ שלח את יוסף יהיה מרכבה אל השכינה לשכון עליו יה אלהים. ונבא אל הענין והוא כי בקרוב למשה עת סילוקו אשר היה משכן השכינה בעצם אשר היתה מגן לישראל לבל יתפרקו כמדובר כי בהיות שכינה בישראל מצילם מהפליג בחטא למען יהיה להם תקנה לתקן וליגאל על כן מה עשה הוא יתברך אמר למשה הן קרבו ימיך כו' כלומר הנני מודיעך על פי דרכי בלשון הזה בל יעלה על רוחך כי לא מלאו ימיך ואני מסלקך קודם זמנך כי לא כן הוא כ"א הן קרבו ימיך למות כי מספר ימיך מלאתי ומה גם למש"זל כי מת בז' באדר ביום הולדו אך הנני חפץ לתת בחינתך ביהושע למען כאשר הייתי עמך אהיה עמו שיהיה הוא משכן לשכינה באופן מופלג כאשר היית אתה ויהיה כמוך מגן על ישראל בל יזנו אחרי אלהי נכר מיד בסלוקך כי הוא יגן כל ימיו והנה להגיע יהושע אל מדרגה זו אמר אלהים קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד אתה והוא יחד באופן כי התחברותך עמו במקום הקדוש ההוא והראותי שם עמכם יזככנו עד גדר שאדבר עמו בהקיץ וזהו והתיצבו ואצונו כלומר בהתיצבו על עומדו שהיא בהקיץ אצונו שזה הוראת קנותו בעצמו זכוך מספיק להשראת שכינה עליו כאשר הייתי עמך וזה דבר נוסף על אשר קנה מאז כאשר צוהו משה אך גם עתה בכל ההכנה הזאת עם שהספיק לדבר עמו בהקיץ לא הספיק לדבר עמו באספקלריא המאירה כמ"ש. וז"א וירא ה' באהל הוא באספקלריא המאירה בעמוד ענן הוא שאינה מאירה ואז ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל ואז ויאמר ה' הוא אספקלריא המאירה למשה הנך שוכב כו' אך הבחינה אשר פתח האהל היא אשר דברה עם יהושע כאשר ויצו משה את יהושע ועל כן נאמר באהל בעמוד ענן ובפתח האהל בעמודי ענן וענין הכתוב שאמר לו הוא יתב' למשה הלא צוית אתה את יהושע בעת ההיא שכבשת סיחון ועוג ומה שאני בעצמי שב עתה לצוות הוא יען כי הנך שוכב עם אבותיך ומסתלק מהם ולא תגן מאז זכותך לבל ימשכו אחרי אלהי נכר כי הנה מיד כאשר וקם העם הזה שתהיה להם קימה שישבעו ברוב טוב הארץ יבעטו מיד וז"א הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה כו' כלומר ועל כן אמרתי קרא את יהושע ואצונו למען אהיה עמו שתשרה עליו שכינה כאשר הייתי עמך למען לא יזנו כל ימיו אחרי אלהי נכר וז"א ויצו את יהושע כו' כי אתה תביא כו' אל הארץ אשר נשבעתי כו' שהוא זבת חלב ודבש שהיא הקימה המביאה אותם לזנות אחרי אלהי נכר ועל כן ואנכי שהוא השכינה אהיה עמך שהוא להגן בעדם כמדובר ואומרו הנך שוכב לשון הווה יהיה על כי תוך שלשים יום קודם הסילוק הנשמה עולה ופוקדת מקומה שעם האבות הצדיקים המתעוררים להקבילו והיא ענין התחלת שכיבה עם אבותיו שהיא התחברות הנפש עם האבות כמפורש באר היטב פרשת ויחי ונחזור אל הענין אמר הנך שוכב כו' וקם העם הזה וזנה והוא כי אין היצר הרע עוקר את האדם הכשר מעבוד את ה' לעבוד עובדי גלולים בבת אחת ולעזוב את ה' לגמרי כי אם מעט מעט יגרשנו וזה או' וזנה כו' והוא כי בראשונה לא יעזבו את ה' לגמרי כ"א יחלו מעט כי את ה' יעבדו ויזנו תחתיו ולא יעזבו ה' לגמרי אלא יהיו תחתיו כאשה שתחת אישה דרך זנות תחל לזנות אך עראי ומבעלה תעשה עיקר כן מה' אלהיהם יעשו עיקר כ"א שיזנו בזנות בעל אחר ע"ג ולא יביט אל אשר הוא בא שמה בקרבו ולא יכלו להציל את ארצם מידכם וקו לקו ימשכו עד עזוב לגמרי את ה' אלהי ישראל חלילה והוא מרז"ל באיכה רבתי כי עבדו ישראל ע"ג כמנין ימות החמה ושיהיה או' להם הקב"ה האם כגרמיזי הבאה באחרונה לא עשיתם אותי ולעבוד אותי יום א' בשנה וזהו וזנו כו' ועזבני תחלה וזנה בלבד כיושבת תחת בעלה ותזנה עליו שרוב בעילות אחר הבעל אך אח"כ ועזבני לגמרי שלא יעבדוהו אפי' יום א' ועוד יוסיפו לעשות הרע לגמור העזיבה את ה' והוא לבטל חותם אות ברית קודש אשר הוא הוראת היותנו עבדיו ית' והוא מאמרם ז"ל באיכה רבתי שאמר הוא יתברך לאברהם כשאמר לו היה לך להסתכל בברית מילה שבבשרם והשיב לו הקב"ה ביטלי אותו שנא' ובשר קדש יעברו מעליך וזה יאמר פה כי אחר העזיבה מלעבדו גם יכרו בריתו וז"א ועזבני והפר את בריתי כו' ועי"כ יחרה אפי בו ביום ההוא הוא יום שגמרו בו לעזוב את ה' כי מאז תהיה הפקידה ובדרך הזה יבא על נכון מה שאחר אמור ישראל הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה אומר הוא ית' ואנכי הסתר אסתיר אך הוא פי תחלה יסלק שכינתו מהם וזהו ועזבתים והוא כי מיד יחרה אפי בו ביום ההוא הוא א' ממלכים רעים לשלוט בהם אך כל עוד שאני עמהם לא ימשול בם לכן אז ועזבתים ולא עוד אלא שוהסתרתי פני מהם כלו' אך לא מהאף ועי"כ והיה לאכול מהאומות ומצאוהו רעות כו' ואז ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי לומר הנה כאשר זניתי מעל אלהי שהייתי עובד את ה' ומזנה גם אחר הע"ג לא מצאוני הרעות האלה כי לא היתה עלי פקידה רעה אך עתה כאשר עזבתי את ה' לגמרי היתה עלי יד ה' לרעה א"כ הדבר אעבוד גם את ה' עם האחרים כאשר בתחלה באופן כי את ה' אעבוד וגם אפנה גם אחר אלהי נכר וז"א הלא על כי אין אלהי בקרבי שהוא כי אינו כלל גם בשותפות על כן מצאוני הרעות האלה על כן מאז ואנכי הסתר אסתיר פני כו' שתחת הסתר בלתי כפול שהסתרתי עד פה באומר והסתרתי פני כו' מעתה אעשה הסתר כפול וזהו ואנכי הסתר אסתיר והטעם הוא על כי פנה אל אלהים אחרים שלא לקחת אותי לבדי כ"א עדיין פונה אל אלהים אחרים ואינו שב רק מאשר עד כה עזבני לגמרי אפילו דרך שיתוף:

עוד יתכן קרוב אל דרך זה שמעתי הגיד מראשית אחרית המשך הד' גליות והוא כי אמר כי בבת אחד יזנו אחרי אלהים אחרים וזהו וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אך לא יפקדו מיד כל עוד שעוסקים בתורה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ג ג"ע ש"ד ולא ויתר על ביטול תורה וככתוב אצלנו על מאמר דבר זה נשאל לחכמים כו' על מה אבדה הארץ וזה יאמר הנה תחלה וזנה כו' ולא יפקדו אך אחרי כן ועזבני שהוא ביטול תורה כנודע כי עזיבת תורתו ית' היה עזוב אותו יתברך חלילה וגם והיפר כו' אז וחרה אפי בו ביום ההוא הוא היום המסויים הוא יום שהוקבע בו בכיה לדורות הוא יום רע מאז ועזבתים הוא ענין השיב אחור ימינו כו' שהוא חרבן בית ראשון בגלות בבל אך העזיבה לא התמידה כנודע מרז"ל כי על ידי בכיית רחל שב ה' ואמר מנעי קולך מבכי כו' ואז שלח שכינתו לבבל ותהי לישראל תקוה ע"י כן והיא בשורת יחזקאל באומר בשורת המראה אשר ראה על נהר כבר שבזה נחו שקטו ישראל כי ידעו כי שכינה עמהם ותהי תקוה לאחריתם ואחרי כן והסתרתי פני מהם במדי ע"י המן שלא היה רק הסתר כמאמר רשב"י הם לא עשו אלא לפנים ואח"כ בגלות יון והיה לאכול כי לא היה רק טורף ואוכל פורץ פרצות בהיכל לאכול חמדת עושר שמור והעמסים שהעמיס והנאת ההגמון שהוא נקרא אכילה כד"א אכלה ומחתה פיה ואחר כך הגלות הד' הכולל רעות רבות וזהו ומצאוהו רעות רבות וגם בהמשך הגלות ואז ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי כו' שאלו היה ה' בקרבי בקרב לבי גם שלפנים אעבוד עבודתם לא מלבי והנה לא יבצר מלחלל חלילה בפרהסיא לכן ואנכי הסתר כו' בהמדות וגירושין ככל אשר שמענו באזנינו על כי פנה כו' כי גם שהלב לא היה בע"ג לא היה הפניה בגלוי חסרה לכן עתה כתבו לכם את השירה כו' ולמדה כו' הוא כאשר נכתוב בס"ד כי בה נרמזו כל פרטי הגליות כסדרן ושימה בפיהם ללמדה לבניהם כי אביאנו כו' ואכל ושבע ודשן הוא ענין וישמן ישורון כו' האמור בה ומה תהיה לי לעד ולא להם הוא בחרבן ראשון שנשתכחה תורה מהמון העם כי בא להם לחידוש ענין מצות סוכה בסוף ע' שנה וכאשר דרשו ז"ל כן באיכה רבתי על וטמא טמא יקרא אבל והיה כי תמצאן אותו רעות כו' שהוא בגלות ד' כמפורש אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד גם לפני ישראל והטעם כי אז לא תשכח מפי זרעו כאשר בחרבן ראשון מההמון והוא כי בחרבן שני כלם יודעים את התורה בין רב למעט בכל משך הגלות ואחר אומרו ית' את אשר ירשיעו אמר לא שיחוייבו על ידיעתו כי תהיה מכרחת כי אם שאני מגיד כי ידעתי את יצרו המוכן להחטיא אך לא יבצר מהם הכניעו ואמר אשר הוא עושה היום כי היום יצרו הוא עושה והוא ג"כ יעשה להם ועכ"ז יש תקוה בטוחה לשוב ע"י התורה שלא תשכח כי התורה תחזירם למוטב:

והנה רז"ל במסכת חולין אמרו מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר כו' יורו כי פסוק זה על גלות מדי ידבר וא"כ לא ידבר פה רק על כל הנמשך מחרבן ראשון שהוא גלות בבל וגלות מדי ולפי זה אחשוב יהיה שעור הכתובים ועניינם כמה שכתוב אצלנו בביאור המגלה כי שתים רעות היו גרמת נזקם בימים ההם אחד מה שהשתחוו לצלם ב' מה שנהנו מסעודת אחשורוש הגם שמדרש חזית עושה עיקר מעון הסעודה ורשב"י בגמרא מעון הצלם לא יבצר כי זה וזה גורם כי שם נמצאי ושם היו וכמו שכתבנו שם כי מרדכי אשר היו מכריז שלא יבאו לסעודה הפך מעשה המן זכותו תגין על עון הסעודה ואסתר שנצטערה על הכנסתה בבית הצלמים ותשם עצמה בסכנת מות הוא להגין על עון הצלם כי ע"כ נצטרכו שני גואלים כמפורש אצלנו שם ולפי זה שעור הכתובים וחרה אפי בו ביום ההוא בחרבן בית ראשון ואז ועזבתים והסתרתי פני מהם כאשר בדרך הראשון ואחרי כן והיה לאכול בסעודת אחשורוש שאכלו מהסעודה והיה של שושן ע"כ נא' והיה לשון יחיד ואז ומצאוהו רעות רבות וצרות גזרות להשמיד להרוג ולאבד ובראותם מגזרות כל כך רעות וכוללות לכל ישראל ולא לבני שושן בלבד אז ואמר ביום ההוא אין זה על הסעודה רק על כי אין אלהי בקרבי שהוא על העון הצלם כי לע"ג חשבו הוא ית' מצאוני הרעות האלה את כל כללות ישראל ולא את של שושן בלבד וגם הרעות האלה הגדולים שאינם על דבר הסעודה כי אינה כדאי לכל זה וע"כ יאחזמו רעד באו' שאם כן אין תקנה כי אין משוא פנים בדבר כקושיות תלמידי רשב"י אליו באומר כי על הצלם היה הדבר אך אין פחד כי מה שאנכי הסתר אסתיר פני לא יהיה רק ביום ההוא בלבד והוא כי גם הוא לא עשה אלא לפנים וזהו כי פנה כו' פנים בעלמא והוא מאמר תשובה רשב"י מה הם לא עשו אלא לפנים אך הקב"ה לא עשה אלא לפנים ושעור הכתוב ואנכי ג"כ הסתר אסתיר הסתר בעלמא וביום ההוא בלבד כאשר גם הוא לא עשה אלא לפנים כי פנה כו':

יט[edit]

ועתה כתבו לכם כו'. זולת מה שכתבנו למעלה יאמר ע"פ מה שכתבנו בתחלת הענין כי כונתו ית' באומרו קרא את יהושע כו' שהוא לאמר לו הנך שוכב עם אבותיך ומיד וקם העם הזה בקימת מעלה ועי"כ ישמן ויבעט וזנה כו' ע"כ אמרתי תקרא את יהושע והתיצבו אתה והוא באהל מועד ואצונו שע"י הכנות אלו תשרה בו שכינה בעצם ותגן על כל ימי שני חייו ואגב המשיך העתיד כולו ועל כן עתה ראה והנה יוכל איש לדבר מה הועיל הוא ית' בתקנתו הלא אחרי מות יהושע ישובו לכסלה וגם בקצת הדורות גם ה' יתן איש צדיק כיהושע מה עשו שאר הדורות וא"כ איפה בנדון הקב"ה את עולמו כי מי יודע אם יוכשרו דרי או איזה יכשר או מה יהיה אחרית אלה כי הלא הבחירה ביד כל אדם להרע או להיטיב ואם ח"ו ירעו מעלליהם נמצאת בריאתו ית' את העולם לבטלה כי לא תוהו בראו לשבת בו צדיקים יצרו ואם יעשו את הרע תשחת הארץ לפני האלהים ולא יחפוץ בהשחתת עולם בל תהיה פעולתו לריק או יפקפקו בני אדם בידיעה על כן אמר אלהים אל תחושו כי הנה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י ואמר כתבו כי משה ויהושע יכתבו להורות לדורותם ולמדה עד תהיה שימה בפיהם לדורות שאחריהם וזה למען תהיה לי השירה הזאת לעד כי שירת האזינו המעיד את אשר יקרה להם יהיה כאלו יש לי עד מעיד מעתה את אשר תבואנה כמתרה בהם בכל דור ודור ולא תאמרו כי אני ידעתי את אשר יעשו את הרע ואשר רמה תבא אליהם ולמה זה הטבתי להם והבאתי' אל הארץ דשנה ושמנה ולא שמתי אל לבי כי רוב טובה יחטיאם ויאבדו ממנה כי הלא אני דן באשר הוא שם ואשר תראו כי אביאנו אל הארץ הלא הוא כי אני אעשה את שלי לקיים שבועתי וזהו כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי כו' לומר מה שאביאנו אל האדמה הלא הוא על אשר נשבעתי כו' ואני אעשה את שלי ואקיים שבועתי לתת להם ארץ זבת חלב ודבש ואם אחרי כן תמשך להם מזה רעה כי ואכל ושבע ודשן ופנה כו' אז אדונם לפי העת ואצר להם ולא תאמרו כי אם כן איפה תהיה תכלית בריאת העולם לריק ולא יבא התכלית אל הפועל כי בחירתם חפשית כי הלא דעו איפה כי ידעתי כי והיה כי תמצאן אותו רעות כו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי יקחו אותה לעד לבל יתייאשו מן התשובה כי השירה הזאת תהיה כעונה ומעידה לפניהם ולא תאמרו אולי ישכחו התורה ואין שירה להעיד כי הלא לא תשכח מפי זרעו השירה ומה הוא העדות אשר תעיד השירה הזאת לפניו הלא הוא שתעיד כי ידעתי כו' כי גם שירשיעו לעשות לא אחוש לבלתי קבלם כי יצרם הטעם וידעתי שישובו והוא כמעשיהם עתה שעם שעשו את הרע הנה שבו עתה ואתן להם את הארץ כן אעשה להם וזהו אשר הוא עושה היום והוא מאמר השירה שאחר אומרו כל הרעות והגליות הוא אומר לו חכמה ישכילו זאת כלומר מי יתן חכמו ישכילו זאת מטרם רעה תבא אליהם אומר ידעתי כי יבינו לאחריתם כי אז ישובו ויכירו כי איכה ירדוף אחד אלף כו' אם לא כי צורם מכרם כו' וכי לא כצורנו צורם כו' ויפקחו עיניהם לשוב עד ה' ויגאלו נמצא כי לא תהיה בריאת עולם לריק כי לא תבצר מהם תשובה בסוף ותהיה להם השירה לעד שאקבלם כאשר כתבתי בשירה ההיא לבל אמאן לקבלם:

או יהיה שיעור הכתוב על פי דרך זה ידעתי את יצרו כי גם שתחלה מחטיאם אחרי כן בשובם הוא יהיה בעוזרם לשוב בשני היצרים שהוא בכל לבבם והוא אשר הוא עושה היום כי היום דור הבאים לארץ על יד יהושע הוא דור זכאי עובדים את ה' בכל לבבם כי גם יצרם עוזרם לעבוד אותי כן יעשו דור אחרון וזהו אשר הוא עושה כי יצרם הנזכר הוא עושה היום בטרם אביאנו שהוא בזמן שטרם ההבאה שהוא אחר שכלו מתי מדבר והוא הקודם כמדובר:

כב[edit]

ויכתוב משה כו' למה שצער סילוק מרע"ה ועיקרו היה על ישראל כמו שכתבנו שע"כ גלה לו ית' שיתוקנו כי בגלות האחרון תרבה תורה בישראל כי לא תשכח כמדובר והיא תעמוד להם כאשר פירש משה עצמו בספר רעיא מהימנא על מאמר הכתוב שיבא המשיח עני ורוכב על חמור שהוא על סמך עסק התורה כד"א יששכר חמור גרם על כן טרם יצוה ית' את יהושע לרעות את ישראל אחרי משה הפיס דעתו שיוכל עד כתב את השירה וילמדה את בני ישראל למען תהיה לעדה כי בה נרמוז כל הארבעה גליות שע"י ראות כך ידבקו בתורה ויתוקנו בה כי יראו כי כאשר העיד בם יוצרם ית' כן היה וגם שם הקדים וכי התורה היא תקנתם באומרו יערוף כמטר לקחי כו' ואח"כ ויצו הוא ית' את יהושע כו' ואמר כי אתה בזכותך תביא כו' וגם שאמר למעלה ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד שיורה שהוא ית' העושה ולא אתה הלא הוא כי השכינה היא העושה באמת אלא שצריך יהיה איש על עדה יהי' משכן לה לשרות עליו וזהו ואנכי אהיה עמך ומה שלמעלה נאמר תבא ופה אמר תביא כבר ביארנו למעלה בס"ד:

כד[edit]

ויהי ככלות משה כו'. ראוי לשים לב. (א) למה הפסיק בין ענין השירה שדבר עד כה במה שכלה לכתוב משה את ספר התורה ושצוה לשום אותו מצד הארון והיו ראוי שיאמר מיד הקהילו אלי כו' וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה כו'. (ב) אומרו והיה ככלות כו' כי האם היה על לב שטרם כלות היה מצוה לשים אותו בארון. (ג) אומרו עד תומם כי בכלל אומרו ככלות הוא. (ד) אומרו ויצו כו' לאמר כי אומרו לאמר הוא משולל הבנה כי איננו לאמר לזולת. (ה) למה צוה לשים אותו מצד הארון מה צורך לזה. (ו) כי הלא יפלא כי למה ישימו ספר כתוב בידי אדם על הספר בדיו בצד הלוחות כתובים באצבע אלהים כי גם שהלוחות שניות נאמר על פי משה ואכתוב על הלוחות שמורה שמשה כתבם הלא לעומת זה נאמר פסל לך שני לוחות כו' וכתבתי על הלוחות כו' שיורה כי מכתב אלהים היה והוצרכו רז"ל לומר כי הוא ית' היה הכותב בעצם והיה בהתחברם ליד משה וכן יורה מאשר גם בשניות היה מ"ם וסמ"ך עומדים בנס ואם כן איפה הלא כמו זר יחשב להיותם מצד הלוחות ומה גם למ"ד שלא היה בדף אחד סמוך לארון כ"א ממש סמוך ללוחות תוך הארון. (ז) אומרו והיה שם בך לעד מה הוא עדותו ועל מה יעיד והלא השירה היא העד כמדובר למעלה אך לא כללות הספר וגם אומרו והיה שם כי מלת שם מיותרת אם לא נאמר כי היות שם הוא העדות ואין נראה שיש בזה שום עדיות. והנה היה אפשר להשיב על זאת כמשז"ל כי מספר המונח בארון היו מגיהים כל הספרים מאז והלאה ויהיה העדות על סגנון התורה שממנו יראו וכן יעשו כמוהו אך מלת בך יורה שעל ענין הנוגע לישראל ידבר:

אמנם לבא על הענין נשית לב על מאמרם ז"ל כי בנשאר מהיום ההוא שמת בו כתב מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא נחלקו אלא אם היו שלש עשרי ספרי תורה שלמים או אחד והנה ראוי לשית לב כי אפילו אחד מה צורך היה יתחיל ויגמור ביום ההוא והיתכן שלא כתב ספר עד היום ההוא ואם היו חסרים מכאן עד סוף פרשת וזאת הברכה יכתוב זה השאר ולא הכל:

אך הנה טרם ידבר משה דברי השירה שם התראה לישראל על בטלם קיום כל התורה כלה ראה והנה היה מקום פתחון פה לישראל לאמר למה תתרה בנו על כל התורה והלא אין לנו רק מה שכתוב על שני לחות הברית כ"א על כתובים באצבע אלהים אך לא כל יתר התורה חלילה או לפחות יאמרו כי אין קיום שאר כל התורה שוה לאשר בלוחות לשכר או לעונש וליסורין וגליות הכתובים בשירה הזאת על כן מה עשה בנשאר מהיום ההוא שנסתלק בו כתב כל ספר התורה מראש ועד סוף למען יאמרו ישראל תחת מה היה מקום לומר כי אין יתר התורה דומה לעשרת הדברות על כי הדברות ההם גם שמשה כתבם היה העושה בעצם הוא ית' אלא שהיה על ידי משה אך לא שאר דברי התורה על כן מה עשה בקצת היום כתב כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל למען יראו כל ישראל ויאמרו הלא גם מכתב אלהים זה כמעשהו בלוחות כי מי גבר יכתוב כל התורה בקצת יום אחד אך אין ספק כי כאשר בלוחות היה נראה כאלו משה הכותב אך הוא ית' היה העושה בעצם כך בכתבו את ספר התורה היה נראה כאלו משה הכותב אך הקב"ה הוא היה העושה בעצם וא"כ איפה לא יגרעו כל דברי ספר התורה לקדושה ולשכר ועונש מעשרת הדברות ואשר נכתבו העשרה ההם ולא השאר הוא כי כל שאר דברי התורה נכללים בהם כנודע ע"כ אין עדות לישראל על קיום כל התורה כזה אך הדור ההוא ראו הדבר ולא הדורות שאחריהם ע"כ מה עשה משה צוה לשום אותו מצד הארון למען יהיה זכר לדבר כי על יד היותם סמוכים לא תפסק הקבלה מפה אל פה לומר שעל כן נסמכו להורות כי אלו ואלו דברי אלהים חיים ועונש המבטל ושכר המקיים שוה בזה ובזה וזהו ענין הכתוב ויהי ככלות משה כו' לכתוב עד תמם שהוא מבראשית עד לעיני כל ישראל שהוא הוראה אל שווי כל דברי התורה לעשרת הדיברות אז ויצו משה את הלוים כו' לאמר לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד הארון לומר כדי לאמר ענין השירה ההיא להתראה על הבלתי מקיים את כל דברי ספר התורה צריך לקוח את הספר הזה שהוא בייחוד שנכתב ביום אחד לשים אותו מצד הלוחות להורות כי שוים הם כל דברי הספר אל מה שבלוחות כי גם אלה הם מכתב אלהים כעשרת הדברות וזהו יהיה שם בך לעד כי היות הספר שם סמוך אל הלוחות יהיה בך לעד על היותם מערך הדברות כי הדור שלא ראו כבני דור זה כי מכתב אלהים היו גם אלה כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ע"י היות הספר שם יהיה להם מזכרת על אשר היה כאשר הושם הספר שם ואח"כ פי' ואמר תדעו למה עשיתי כן הלא הוא כי הן אמת כי על מה שבלוחות לא היה כ"כ קל בעיניכם אך מה שהוצרכתי בזה הוא כי אנכי ידעתי את מריך כו' הקהילו כו' כי ידעתי אחרי מותי כו' כי וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם שהוא אשר לא כתוב בלוחות ומזה תביאו אל השאר ואחר הקדמה זו אז וידבר משה כו' את דברי השירה כו':

או יאמר ויצו כו' לאמר לקוח כו' לומר כי מה שויצו משה את הלוים בייחוד הוא לאמר להם לקוח את ספר התורה הזאת ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' כו' כי להם יאתה ענין זה שאין ענייני הארון כ"א לשבט ההוא כלומר אך כל מה שאמר אחר כך כי אנכי ידעתי את מריך כו' אינו ללוים כי העיקר הוא לשאר שבטים:

או יהיה שעור הכתובים בדרך אחרת בשום לב. כי הלא הוא יתבר' לא אמר למשה רק שיעיד על ישראל את השמים ואת הארץ והוא אומר תחלה על הספר והיה שם בך לעד. ועוד למה מתריס כנגדם באומרו כי אנכי ידעתי את מריך כו'. ועוד אומרו ממרים הייתם עם ה' ומהראוי יאמר לה'. ועוד אומרו הקהילו אלי את כל זקני כו' ואעידה בם את השמים כו' שנראה כי על הראשים בלבד מעיד את השמים ואת הארץ ולא את שאר העם והנה אחר כך הוא אומר וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה כו'. ועוד אומרו כי ידעתי אחרי מותי כו' כי הראוי יאמר כי אחרי מותי השחת תשחיתון כו' ולא לומר מלת כי אחר מלת מותי. ועוד כי כבר אמר כי אנכי ידעתי את מריך כו' והוא ענין פסוק זה כי ידעתי כו' ולמה הוכפל. וגם נאמר בנתי' הקהילו אלי כו' כיון שפסוק כי אנכי ידעתי ופסוק כי ידעתי אחרי מותי כו' על המון ישראל ידברו ולא ידבר הפסוק השני על הזקנים בייחוד. ועוד כפל אומר השחת תשחיתון. ועוד אומרו וקראת אתכם הרעה כו' כי הל"ל ותקרא אתכם הרעה ולא לשון קריאה ואם הוא על כי לשון מקרה לא יצדק כי השגחה תהיה ולא מקרה הלא גם לשון קריאה לא יצדק ומהראוי יאמר ותבא עליכם הרעה:

אמנם הנה טרם יאמר להם את דברי השירה שמעיד בה עליהם את השמים ואת הארץ ראה והנה היה מקום יאמרו למה זה תעיד עלינו שמים וארץ ולא את ה' אלהינו החי וקיים תמיד עולם ועד האם בהסתלקך שהיית משכן לו יתברך תאמר שתסתלק השכינה מאתנו ותהיה העדר השגחה חלילה לא כן הוא ודאי ואם כן אחר שיש ה' בקרבנו הוא העד והוא הדיין ומה צורך עדים זולתו יתב' והלא ממוראת עדותו נעבדהו ועוד שנית כי הנה בדברי השירה הוא כי משה הוא המעיד עליהם שמים וארץ באומרו האזינו השמים כו' וכן בפרשת ואתחנן הוא אומר העדותי בכם היום את השמים כו' על כן ראה והנה יוכל להשיב לו אלו היה הוא יתברך האומר אלינו שמעיד בנו שמים וארץ החרשנו אך אתה בשר ודם עובר ואיך תעיד עלינו שמים וארץ האם יודע מה שיהיה שתתרה ותעיד בנו או כשנעשה את הרע האם תדע שעשינו אותו או יגידו או יגלו לך שמים עונינו או הארץ כי תשים אותם עדים עלינו. שלישית כי יאמרו מה צורך עדות או התראה ומה לנו סימן ועדות או התראה גדולה מאשר יראו בעיניהם כי בעשותם הרעה רעה תבואם ויראו ויבושו וישיבו מדרכם על כן על שלש אלה הקדים ואמר על הראשונה הנני מראה לפניכם כי ה' אלהיכם הוא העד על כל אשר תעשון כי אפילו בהסתלקי שהייתי משכן לא יבצר מכם כי הלא אין צ"ל בארון ה' כי שם הוא יתברך אך זולת זה הנה ראית' ככלותי ספר התורה ביום זה עד תומו כאמור בפסוק הקודם ויהי ככלות כו' עד תמם שהוא מבראשית עד לעיני כל ישראל ואין זה רק למה שכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ואני היודע כונת הצרופים ואיך היא שמותיו יתבר' ובמחשבה שאני כותב נכתב מאליו באופן כי מעשה אלהים הוא ובו שורה שכינתו יתבר' כי מעין מכתב אלהים שבלוחות היה בו ועל כן אני אומר לקוח את ספר כו' לומר כי הראוי לאמר הוא לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד הארון כי דומה הוא ללוחות כי גם הוא מכתב אלהים וא"כ ודאי כי גם בסלוקי ה' בקרבכם שרוי בארץ אשר בו הספר הזה כי גם שבלעדי הספר ה' שורה בארץ הנה לא היה ניכר כי גם כל התורה יש לה קדושת העשרת דברות כאשר הוא עתה וגם שעין בעין ראיתם כי מכתב אלהים הוא מה שלא ראיתם בלוחות שנכתבו שלא בפניכם על כן תדעו ודאי כי בקרבכם הוא שורה במקום ההוא ולא סילק שכינתו בסלוקי השמימה. וז"א ושמת' אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והנה שם בך לעד ה' אלהיכם הנזכר כי ה' אלהיכם הוא שם בך לעד וא"כ לפי האמת לא היה צריך עד זולתו יתברך כי הוא העד והוא הדיין ומה צורך העיד עליכם שמים וארץ אך הוא כי זה אינו שוה לכם כי הנה אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה כי הן בעודני חי עמכם שידעתם כי ה' אתי כמאמר הכתוב והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד הוא בית מדרשו של משה שקרא לו אהל מועד ואפילו מלאכי השרת ארז"ל שהיו הולכים שם לבקש את ה' ועכ"ז ממרים הייתם עם ה' שהיא עם היותכם עם ה' בודאי ולא שמתם לבכם כי ה' שעמכם הוא בך לעד ואדרבה היו אומרים היש ה' בקרבנו אם אין ומה גם עתה אחרי מותי שתסתפקו אם סילק השגחתו חלילה ועל כן גם שהוא יתברך הוא העד בודאי על הכל על כל זה אינו מועיל עמכם וש"ת הלא לנו אתה מיקל בכבודנו כך לאמר שידעת את מריינו וקושי ערפינו ושממרים היינו עם ה' אך אם היו לפניך ראשי עם זקנינו ושוטרינו ראשי ישראל לא היית אומר אליהם כדברים האלה אל תאמרו כך כי הלא הקהילו אלי את כל זקני שופטיכם הם סנהדרין ודיייני ישראל ושוטריכם שהם כל ראשי ישראל ואדברה באזניהם את הדברים האלה אשר אמרתי כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך כו' ולא אבוש מהם כי לא אחניף להם וגם לגדולים ההם לא אומר להם כי ה' הוא העד ואיני מעיד עליהם את השמים ואת הארץ כ"א לכם בלבד כ"א גם ואעידה בם גם הם את השמים ואת הארץ כי גם כי ה' הוא העד האמיתי וקיים לעד ואצ"ל כי ממכון שבתו ישגיח כ"א שגם על הארץ כבודו אך למה שעיני בשרכם לא תראינה בו לא תשיתו לב על כן אעיד עליכם את השמים ואת הארץ הנראים תמיד שאם תרשיעו יד העדים תהיה בכם ראשונה ועצר את השמים כו' והאדמה כו' ועל הב' כי תאמרו איך אני אומר ואעיד' בם את השמים ואת הארץ שאני המעיד ולא ה' ואיך אדע כי תחטאו וגם אחר מותי מי יגיד לי דעו איפה כי ידיעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון והוא שכולל ב' דברים א' שיודע מעתה ברוח קדשו כי אחר מותו ישחיתו מעלליהם וב' כי אחרי מותו והוא בעולם העליון יודע לו אשר יעשו את הרע והוא כי כאשר החוטא משחית נפשו שבקרבו כן משחית ופוגם שורש נפשו למעלה בעולם העליון ועל כן שם יראה משה אחרי מותו את הפגם אשר יפגמו בשורשם וז"א השחת תשחיתון שהוא השחת בנפשכם תשחיתון בשורשיכם של מעלה ולהיות הכונה על ב' דברים א' שידע כי יעשו את הרע אחר מותו ב' כי גם שם יגלה אליו משחתם בשורשם בהעוותם על כן אמר לשון היולי באומר כי ידעתי אחרי מותי ולא אמר כי אחרי מותי השחת תשחיתון שהיה הפי' הראשון נראה וגם לא אמר מלת ידעתי לרמוז השני כי ב' הפירושים אמת בכונתו ועל הג' אמר וסרתם מן הדרך כו' לומר אלו מיד בעשותכם הרע הייתם לוקים לא היה צריך דבר כי תראו ותשובו אך הענין הוא שדור א' יחטא וכמה דורות יאריך על שלשים ועל רבעים ומה גם בחרבן ראשון שז' דורות עבדו ע"ג והאריך להם כל עוד שעסקו בתורה וזה יאמר תדעו למה צריך העדאת עדים התראות אלו הלא הוא כי הנה תחלה דור אחד השחת תשחיתון או ב' דורות ואחרי כן בהמשך הדורות יבאו ימי השילום באופן שלא תכירו מיד רשעכם על הלקות כי אדרבא תשגו בראות שמאריכים לכם וזהו וקרא' אתכם הרעה באחרית הימים שהוא בהמשך ימים רבים ולא תלקו מיד כאשר תעשו את הרע קודם לאחרית הימים הרבה ועל כן לא תרגישו בדבר מעצמכם ומאומר וקראת רמז אל המשחית הנברא בעונותיכם כי הוא יקרא לפניכם כי תיסרכם רעתכם ועוד שנית כיון באו' לסלק קושי גדול הנופל בתוך דבריו והוא כ"א דור אחד יעשו את הרע ויאריכו לי שנים או שלשה דורות או ארבעה דורות ואז יפקדו הכל והלא כמו זר נחשב כי אבי אבות יאכלו בוסר ושני בני בניהם תקיהנה ע"כ בא משה ברוח קדשו ותקן ואמר וקראת אתכם הרעה לומר כי הרעה אשר עשו תקראם ממקומה ותביאם בגלגולים כרשב"י לפקוד עליהם כפי רשעתם וזהו וקראת אתכם הרעה באחרית הימים נמצא כי אשר אכלו בוסר תקהינ' שניהם וז"א וקראת לשון קריאה כמשמעה אך לא את כולם יחזיר בגלגולים כי אשר היה עונו קל די לו אשר יענש בגיהנם מבלי יתגלגל בדור מלוי הסא' כ"א לאשר הכעיסו בעצם וז"א וקראת אתכם הרעה ותדעו מי תקרא ומי ומי תהיו המתגלגלים הלא הוא אשר תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו כו' כי את קלי האשמה יורידם לבאר שחת ושם יתמרקו עד יהיו ראויים להגלגל כדי ליתקן כי הוא יתברך חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח:

ל[edit]

וידבר משה כו'. יאמר כי להורות כי כל דברי השירה מאתו יתברר היה ולא מאתו בבחיר' עצמו ועל כן עם היות בעת סיליקו שדרך אנשים שיחלש כחם מלהרים קולו אמר כי משה עם היות שס' רבוא יחזיקו י"ב מיל עכ"ז נשמע קולו ונכנס באזניה' וזהו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם ואין זה כ"א באשר ה' אתו וכל אשר הוא עושה הוא יתברך היה העושה למען יאמינו כי הוא יתב' המעיד בם את כל דברי השירה בעצם אלא שהוא ע"י משה כי על כן משה ידבר והאלהים יעננו בקול:

לא[edit]

האזינו השמים ואדברה כו'. הנה על שנותו את טעמו ישעיהו ממשה באומרו שמיעה בשמים והאזנה בארץ הפך מאמר התורה ארז"ל כי משה שהיה קרוב אל השמים מעל הארץ אמר האזנה בשמים ושמיעה שמשמעה מרחוק בארץ אך ישעיה כי קרוב הוא אל הארץ יותר היפך הסדר והנה עדיין ראוי לשית לב כי הנה סמך שמים וארץ יחד ועל כלם כא' אמר כי ה' דבר אך משה אמר גזרה על כל אחד בפני עצמו על השמים לבדן אמר ואדברה ואחר כך על הארץ אמר ותשמע אמרי פי. ועוד למה שינה לומר דבור על השמים ואמירה על הארץ. ועוד כי בארץ הזכיר פיו כאומרו אמרי פי ובשמים לא אמר וידבר פי. ועוד כי בשמים אומר שיאזינו תחלה ואחר כך ידבר כאומרו האזינו השמים ואדברה ובארץ הוא אומר ותשמע הארץ אמרי פי שמשמעו שעוד הוא מדבר והיא שומעת. אמנם פתח דבריו בבואו להוכיח את ישראל יעבדו את ה' פן רעה תבא עליהם אם יעזבוהו ככל דברי השירה הזאת רצה להורות להם כמה מעלות טובות לצדיק כי הוא מושל ביראת אלהים וגם על השמים כבודו ואפי' משרתי עליון אשר בשמים כבודם סרים אל משמעתו כי על כן באו מחנה אלהים ללוות את יעקב ואפילו להגר שפחת שרי נזדווגו לה ג' מלאכים כי כל העולמות שת ה' תחת רגלו אך על בני אדם שוכני ארץ למה שבעל בחיריים הם לא ימשול הצדיק בו להכריעו ולמשול בו בשום דבר אם לא על פי בחירתו וזה אומר האזינו והשקיטו השמים אפילו יושביהן תחלה כדי שואדברה אני כי צדיק מושל על הבלתי בחיריים ואפילו כי אדבר עליהם קושי שהוא ענין דבור אך על בני אדם שוכני ארץ למה שבעלי בחירה הם הוא אומר ותשמע הארץ אך לא דרך צווי לומר שמעו הארץ כי בחיריים הם וגם לא אומר שיקדימו לשמוע טרם אדבר רק בעת צאת אחרי מפי עוד אני מדבר והם שומעים וגם לא ישיתו לב אל עצמי שישמעי להיותי המדבר כאשר אמרתי אל השמים שיאזינו כדי שאדברה אני כי הלא ישובי הארץ בחיריים כמוני ולא יעשו רק בעד המאמרים בעצמם היוצאים מפי כי מאתו יתב' המה ולא אל עצמי להיות אני הדובר וגם לא בדרך קושי כי אם בדרך חבה שאפילו אמרי מוסר והתראה בבחינת חבה המה כאב את בן ירצה ולא בבחינת קושי והנה כל זה היה במשה אך ישעיה הנביא לא ערב אל לבו לומר כמשה שלהיותו הוא המדבר ראוי יאזינו השמים ואפילו הארץ על כן מה עשה שיתף שניהם ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ אך לא למעני רק כי ד' דבר ומלפניו תחתו כאחת שמים וארץ וגם בדרך צווי לומר שמעו והאזינו אך להיות הוא הקורא אותם שינה לומר שמיעה במי שהוא יותר רחוק ממנו כמאמרם ז"ל. עוד אמרו רז"ל כי אומרו האזינו השמים הוא שישתקו כל עולם הגלגלים מתנועת' מעין אשר היה במתן תורה כמשז"ל ויהיה הענין כי למה שאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי על כן בקבלת התורה ראוי ישתקו מתנועת' וזה משני טעמים אחד לומר כי במתן תורה בזכות קבלה מבלי מהלך המזלות והכוכבים מתקיים העולם שנית לרמוז כי אם אין מקבלים אין עולם על כן הוא כאומר ראו עתה אם מקבלים אתם ואם לאו אין עולם כי הנה התנועות ומהלכי' שוים ונחים ואם אינכם מקבלים יתמיד ביטול התנועה ויתבטל העולם וזה הטעם בעצמו הורה משה בדברו את דברי השירה הזאת לומר האזינו השמים מתנועתכ' כי עתה ג"כ בהתראה זו אם מקבלים תלוי קיום העולם כאשר במתן תורה ושמא תאמרו אם שקול דבר זה למתן תורה למה שם לא הוצרך לומר לשמים שיאזינו ויבטלו תנועת' ופה צריך לצוות לומר האזינו השמים כי הלא פה הוא כדי שואדברה למה שאני הדובר אך שם יהיה פי ה' הדובר ועוד מטעם זה חילוק ב' והוא כי במתן תורה שתקו גם כל הבריות שבעולם כמ"שכ ז"ל בש"ר צפור לא צפצף שור לא געה אריה לא שאג סוס לא צנף הבריות לא דברו אלא היה העולם יושב ומחריש אך פה אינו שידמה הכל רק ותשמע הארץ אמרי פי הוא כי יושבי הארץ ישמעו מפיו הוא שישמעו ישראל מאמריו ועל כן לא דממו כל בריות הארץ מה שאין כן וידבר ה' על הר סיני שאז מאימתו היה העולם דומם. עוד ארז"ל כי ענין האזנת השמים ושמיעת הארץ היה להיותם עדים ועל כן מתרה על ידם שאם יעברו יד העדים תהיה בם בראשונה כי יעצור את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ובזה יאמר הנה מה שהוא עיקר ההתראה הוא בשמים כי הם לא יורידו טל ומטר הארץ מאליה לא תתן יבולה כי כל ישעה מן השמים הוא לז"א מה שאני עושה עיקר ואומר דרך צווי בעצם היא האזינו השמים שהם עיקר שהכל תלוי בם אלא שמאליה ותשמע הארץ אמרי פי לבלתי תת יבולה אם לא ייטיבו מעלליהם. או יאמר כי הנה הארץ יש בה דומם וצומח נוסף עליה השמים שהם בעלי תנועה וחיונית ונוסף עליהם האדם שהוא חי מדבר אמר האזינו השמים בשבילי כי גדול אני מכם כי הנה ואדברה שאני גדול מכם שיש בי דבור שאני חי מדבר ואז מכל שכן ותשמע מעצמה הארץ אמרי פי כי שתי יתרונות יש לי עליה תנועה ודבור:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.