אלשיך/דברים/לב

אלשיך דברים לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

יערף כמטר לקחי כו'. הנה אין צורך להעיר קושיות בפסוקים אלו כי כלם מקשה והנה רז"ל פירשו על לימוד התורה ועל פי דרכם אפשר לנו לומר כי כל דבר קודם לו צריך יזכור אדם בלימוד המביא לידי מעשה לעבוד את ה' כי אין בור ירא חטא ועל כן תחלה ילמד דעת את הנפש מתופשי התורה בל יאמר איש אעמול בתורה עד ארוה צמאוני ימים או עשור ואחרי כן אעשה לביתי ולא אשוב אל התורה רק מזמן לזמן למה שיצטרך לעתים אמר השמר פן ואל תעשה כדבר הזה כי הלא לקחי ידמה למטר כי דרכו יתברך לערוך והמטיר עד אם הרוה את הארץ בכל ימות הגשמים ואחרי כן לא ימיש מלתת בה בקיץ רסיסי לילה תמיד פן תובש הארץ מאז חדל המטר כן הדבר בלקחי כי אם יעסיק האדם בה ברבוי עד ישבע כרסו ממנה ואחר כך צריך שוב ישוב אליה בכל יום תמיד פן תאבד ממנו בהיסח הדעת וזהו כשעירים עלי דשא והוא כדעת האומר בי דשא יקרא בתחלת צאת מהארץ ועשב כאשר יגדל והוא כי תחלה מרוה את הארץ בגבורות גשמים בזעף והוא עלי דשא ברביעיות ראשונות ואחר כך ישלח רביבים מעל השמים בקיץ על העשב לעדנו ולבסמו יפה כן הדבר בתורה כי אחר ידיעת התורה כלליה ופרטיה הנמשל לעשב שכבר גדל צריך לשוב אליה לבסם ולהחזיק ידיעתו בה. או שיעור הענין על פי דרך זה כי בא הוא יתב' ללמדנו איכה נעבוד את ה' הלא הוא כי עיקר עשות רצונו הוא נעסיק בתורה בלימוד המביא לידי מעשה איך שיהיה יראת חטאינו קודמת לחכמתנו ושגם עד זקנה ושיב' לא נמיש מעסק התורה והנה זה דרכ' של תורה שבאה על ידי יסורין ויגיעה רבה והוא כי הנה תורה אל האדם היא כגשם על הארץ כי כאשר ירד הגשם על הארץ והולידה והצמיחה כן התורה לאדם תולידנו מצות ומעשים טובים כי הלימוד מביא לידי מעשה וכאשר בתחלה ירד הגשם בזעף כעריפה כן יהיה לקחי כי תטרח בזיעת אפיך בתורה בבחרותך וגם בזקנה ושיבה תזל כטל היורד אחר שגדל העשב בקיץ כן אחר שגדלת בתורה והרבית מצות ומעשים טובים תזל כטל כי אז לא תצטרך לעמול הרבה כי כבר יגעת ומצאת בבחרות עוד אני שואל ממך והוא שלא תדמה תורה עליך אל מטר שיורד טרם דשא מארץ רך כשעירים עלי דשא שכבר החיל להצמיח דבר מה והוא כי לא תהיה תורתך כמטר על ארץ יבשה שהוא משל אל טרם היות בך איזה כשרון והוא שלא תקדים תורתך ליראת חטאך כי אם על דבר מה וזה אומר עלי דשא וגם מה שתזל כטל אמרתי לא כטל היורד אחר הקציר שעשב אין שיהיה נמשל כי תעסוק בתורה לעת זקנה בלי מעשה המצות רק כרביבים עלי עשב שגדל כבר שהיא משל אל המצות שהפרחת והגדל' מאז היית בחור כי גדלת במצות ובשם טוב והמצות שהיו כדשא הקצר בבחרות יהיה כעשב הגדל בזקנה ואז תזל התורה על המצות כטל על העשב לעדנם ולבסמם כי היא המבסמת המצות למען יתקיים בך ענין אשרי מי שעמלו בתורה גדל בשם טוב למען תהי' הפטירה שהיא כמשל קצור העשב אחר גמר בשולו נפטר בשם טוב. או יהי' הענין כי טרם יזהירנו בעבודתו יתברך בא לסלק תואנת היצר הרע והנפתי' אחריו האומרי' כי אם ה' אוהב הצדיקים ותופשי התורה למה ידכאם בירורי' על כן היחל לדבר על לבם ואמר אם תראו יערוף כמטר לקחי שהוא כעריפת המטר בזעף כן לקחו בזעף יסורים אל תחושו לומר זו תורה וזו שכרה כי לעומת זה תזל כטל אמרתי באחרונה כי יהיה כטל לישראל ואם תראו זעף כעת הלא הוא כשעירים עלי דשא והוא כי כאשר הרוח סערה הבא בדשא אחרי המטר שפירוד עלי הדשא שדבקו בגבשושית הארץ על ידי המטר ואלמלא זעף סערת הרוח היו העלים שדבקו בארץ נפסדים ונרקבים בגוש העפר ביבושת ארץ מהמים הנה כי כאשר מה שנראה זעף וכעס בסערת הרוח עלי דשא והוא לטובתו להפרידו מהעפר ולהצמיחו כן היסורים הבאים בזעף על עוסקי תורה הוא לטובתם להפריד נשמות' מגבשושית איכות חומרם ותאוותיו ולהביא' אל אושר הקדושה האמיתית ואם תראה חסידי עליון אשר אין להם דבקות כלל עם איכות חומרם ומתייסרים אל תחוש כי הלא ג"כ יש בחינה אחרת והיא כרביבים עלי עשב שגדל כבר אשר לא ידבק אל הגבשושית והם רביבי מטר דק היורדים בלי זעף כלומר כי היסורים אשר תראה לאנשים כאלה אך קלים יהיו שאין בהם ביטול תורה או ביטול תפלה ע"כ מתייחסי' לרביבי' אשר הרביבי' ההם אינם רק לעדנו כן הם יסורי הצדיקים ההם כי הם של אהבה לעדנם בג"ע יותר על אשר להם במעשיהם וגם אינם קשים כראשונים כהפרש שבין מטר לרביבים כי המטר בא בזעף ויורה כחץ משא"כ הרביבים שהבאתם קלה הנרא' בחוש ברביבי גשם דק הנקרא בגמרא עורפיל' שהבאת הטפות בנחת ולא בזעף:

ג

כי שם ה' אקרא כו'. לכאורה יאמר ענין כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך והוא כי מה אנו מה חיינו ששבח ירצה מאתנו על כן טוב הוא חסדך מתת לנו חיי במה שזכיתנו ששפתי ישבחונך וע"ד זה יאמר כי שם ה' אקרא לומר ראו עתה מה רב טוב העובד את ה' כי על כן מבלי תוכחתי ראוי תרדפו אחר עבודתו כי הלא אצ"ל עבודה כ"א אפילו קרוא בשמו בלבד אצ"ל אתם כ"א אפילו אני הגדול מכם שאזכה לקרא בשם ה' עם היותי גדול שבכם הבו גודל לאלהינו על הדבר וא"כ וכ"ש כי תשאו ק"ו בעצמכם שמכ"ש שטוב להודות לה' על זכותכם לקרא בשם ה' כל שכן לעבדו:

או יאמר דרך אחרת נמשך מהפסוק הא' האזינו כו' והוא בשום לב. (א) אל שינוי אשר הערנו מהחילו בל' דבור ויצא באמירה. (ב) סמיכות פסוק יערף אל הא' שיהי' קשר אמיץ מהאמור. (ג) לשום לב אל משל המטר והטל ושעירים ורביבים ודשא ועשב זולת האמור. (ד) אומרו כי שם ה' שיורה כבא לתת טעם אל האמור ואיננו. (ה) אומרו הצור תמים פעלו למה שינה תוארו יתברך ולא אמר ה' תמים פעלו כפסוק הקודם. (ו) אומרו כי כל דרכיו משפט שיורה כבא לתת טעם אל האמור ואיך יהי' המשפט טעם אל התמימות. (ז) החילו בפעולה ולשון יחיד וצאתו בדרכים ולשון רבים. (ח) אומרו אל אמונה ואין עול כי אחר היותו אל אמונה מי לא ידע שאין עול. (ט) אומרו צדיק וישר למה ייחד ב' תואריו יתברך אלה פה:

אמנם ראה והנה בשמוע איש את כל הדברים הרעים שבדברי השירה הזאת הלא יאחזהו רעד ותסמר שערת בשרו ויאמר. (א) איך רחמי אבינו שבשמים אל בנו בכורו ישראל כי מי יעמוד במוסר הגדול הזה. (ב) כי הלא מאשר הזכיר שם הרחמים במוסר באומרו וירא ה' וינאץ כו' הלא יראה כי גם מדת רחמים מתהפכת לדין וא"כ איפה ה' מי יעמוד. (ג) שאם הוא יתב' המכה בנו לפי כחו אוי מי יחיה כי כל גבור מכה בגבורתו. (ד) למה העבירות פורע בעולם הזה ככל דברי המוסר הזה והזכיות שלא יחסרו מישראל הן בהקפ' לעולם הבא. על כן כל ד' דברים אלו בא לתקן על ראשון ראשון ובראשון היחל ואמר האזינו השמים כו' לומר גם כי הנה דרך המלך ב"ו בקומו לערוץ הארץ להתרות על עוברי רצונו ברבת משטמה שאין עיקר כונתו רק לעשות משפט ולהנקם מעוברי רצונו אך לא כן דרך המלך הקדוש כ"א כל עיקר כוונתו בהתראותיו בהראותו את עונש פקודתו על עוברי רצונו כל כוונתו היא למען ע"י כן ישובו עדיו יתברך וייטיב להם ולהורות נותן בסוף תוכחתו דברי שלום ונחמו' רבות ככל אשר עשה בשירה הזאת כי אחר כל דברי קושי התוכחות דבר נחמות כאומרו כי ידין ה' עמו כו' ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה כו' הרנינו גוים כו' והנה זה יורה כי זה כל עיקר כוונתו יתב' כי חסד הוא וזה יאמר פתח דבריו האזינו השמים שבהם עיקר ההתרא' כמדובר בקודם ואשר תשמעו הוא מה שואדברה שהם דברי קושי תוכחתי ואין הדבור שהוא קושי התוכחות עיקר הכונה כ"א הכנה כדי שאחרי כן ותשמע הארץ הם שוכני ארץ אמרי פי הם דברי חבה המתייחסים לאמיר' ופיוס וז"א אמרי אחר אומרו לשון דבור בתחלה ואל תתמהו מהקושי הלז כ"א בתחלה אדברה דברי קושי הלא התכלית הוא רחמים שבסוף ותשמע הארץ אמרי פי הם אמרי חיבה ותראו למה זה דומה אל ענין הטל ומטר כי הנה כמטר הוא מה שיערוף לקחי היא התורה המדברת לך את דברי השירה הזאת כי כאשר עריפת וזעף המטר היא חיים לעולם כן הייסורין והתוכחות האלה חיים הם למוצאיהם למרק פה אשמותם להביאם לחיי עולם הבא והראיה כי לא משנאה חלילה כי הלא כהתם דברי התוכחות תזל כטל אמרתי הם דברים טובים דברי נחומי' כטבע לשון אמירה כאומרו מחצתי ואני ארפא כו' אשיב נקם כו' הרנינו גוים כו' ושמא תאמרו אוי מי יחיה משומו אל כל הדברים הרעים שבשירה הזאת אל תשיתו לב כי הוא כשעירים עלי דשא כו' לומר ראו נא על מי יאות סערת זעף מטר ורוח חזק אם לדשא הרך וקטן או לעשב שגדל כבר בעצם ונהפוך הוא אשר נראה בעינינו כי בהיות דשא יערוף ויסער רוח ומטר וכאשר הוא עשב יבואו רביבי טל בשובה ונחת אך אין זה כי אם שהוא יתברך בגבורות גשמים בא בכח גדול להפקיע מן הכח בדשא הרך לקבל רעם גבורותיו כן הדבר הזה להוציא הוא יתברך כח קדושת תורה ומצות ומעשים טובים מתוך חומר האדם צריך גבורת יסורין להכניע החומר ולמרק אשמותיו להוציא יקר מזולל ועם שהוא קטן ורך הכשרון נגש אל ערפל החומר והוא ית' כאשר יתן כח הדשא הרך לסבול שעירים שעליו כן יתן כח באדם לסבול ואחר היותנו שלמים אז יוריד עלינו רביבים טלי ברכת אמרתו יתב' הטובה עלינו כרביבים עלי עשב ויהי' כטל לישראל. ועל השנית אמר כי שם ה' אקרא כו' לומר מה שתראו בתוכחות מוסר השירה הזאת נזכר בה תמיד שם הגדול בעל הרחמים וירא ה' וינאץ וכיוצא בפסוק זה ואפשר לדין בא' משני פנים או לומר שהוא כי אך מדת רחמים יהיה להם לאויב הוא נלחם בם מרוב הכעס והרוגז או תהיה להפך שהוא כי למען הפשיר את הדין משתף מדת רחמים לז"א כי תראו בתוכחתי שאדרבה כי שם ה' אקרא אל תחשבו שהוא להגדיל הכעס כי אם אדרבא הבו גודל לאלהינו כי למה שהוא אלהינו אוהבנו בייחוד עושה על יד מדה שהוא למתק הרוגז ולא מהבחינה האחרת ועל השלישית והיא כי כל המכה מכה כפי כחו ועל כן כאשר נשער יסורין ית' כפי תקפו מי זה האיש יוכל לסבול לז"א הצור וכו' לומר כי עם היותו הצור וחזק הידוע בעל הדין ואין זולתו לא בחזק יבא לפעול יסוריו אצלינו אך תמים פעלו המיוחד אל תואר צור הוא הרוגז והדין בתמימות בלי אכזריות חמה והטעם כי כל דרכיו משפט שאינו כאדם שלפעמים כי יכעוס על עוברי רצונו יכוין להנק' ויגזור גזירות אשר לא על פי שורת הדין רק בבחינת רוגז אך הוא ית' לא כן הוא רק תמיד יכלכל דבריו במשפט והוא כי גדר משפט הוא מזוג מחסד ורוגז ואינו מדת דין פשוטה כנודע מספר הזוהר. ועל הרביעית והיא שמא תאמרו הלא יהיה ראוי כי כאשר את היסורין על עון נקבל בעולם הזה ממדת הצור גם את הטוב המקווה על המצות נקבל מעתה ממדת החסד על כן אמר אל אמונה והוא כי אל הוא מדת החסד כד"א חסד אל כל היום ואמר כי אל שהוא החסד הוא אמונה לעתיד ולא בעולם הזה ואין זה עול לשלם העונות בעולם הזה והזכיות לעולם הבא כי הנה צדיק וישר הוא יתב' והענין כי גדר צדיק הוא העושה על קו הדין וישר הוא לפנים משורת הדין כמ"ש ז"ל על ועשי' הישר וטוב זו לפנים משורת הדין ואם כן איך יתקיימו שתי תואריו יתב' אלו כי אם בזה שעל הדין מייסר בעולם הזה כי צדיק הוא וקו הדין הוא כי כאשר היה העון בעולם הזה כן משפטו ראוי גם הוא יהיה בעולם הזה אך לענין האושר הוא ישר עושה לפנים מן השורה להיות שכרו אתו עד העולם הבא כי שם יהיה בלתי בעל תכלית מעין העולם ההוא מה שאין כן אם היה נותן כשכר בעולם הזה ההווה ונפסד שגם השכר הניתן בו ידמה אליו ויהי' בעל תכלית:

או יאמר הצור כו' כי יקרא במשפטי כותים יהיה כל דין משפטו בפני עצמו טוב בעיני שומעו אך בהוסדם יחד תגלה ערות פחיתותם והוא כי ישמע השומע משפט מלך להמית הגונב מחביריו ממון יישר בעיניו כי יאמר בן מות הוא האיש ההוא כי נטל מחייתו וכן כאשר תשמענה אזניו משפט המלך ההוא כי כל הורג נפש יומת תחתיו גם הוא יישר בעיניו ויכשר כי הוא נפש תחת נפש אכן בהוסדם יחד כי יגידו ויאמרו כי כה משפטם לתלות הגונב מנה ואת הורג את עמיתו הלא יתחמץ לב כל שומע ואמור יאמר לא יתכנו דרכי המשפט הלז בי איך תדמו ותשוו המחסר ממון למחסר נפש ולא אחד המה באיכו' נמצא כי בהתאחד'. יצא משפט מעוקל משא"כ במשפטי התורה כי בהוסדם יחד שני המשפטים יצדקו ויתהללו כי באמור איש כי כה משפטה לשלם הגנב פי שנים ולהמי' את הרוצח יצדקו ויאמרו אמת נכון הדבר מדה כנגד מדה ההורג נפש לתת נפשו תחת נפשו והגונב מנה יתן מאתים הוא בקש להחסיר מחבירו מנה ולהעדיף על נכסי עצמו ותהי להפך כי בתתו פי שנים נמצא הוא חסר מנה והעדיפו על נכסי חבירו וזאת תהיה כונת פסוק משפטי ה' אמת צדקו יחדו שיורה היותם אמת מה שצדקו בהיותם יחדו וזה ענין הכתוב הלזה הצור תמים פעלו הצור שהוא כח הדין תמים ובלי מום הוא פעלו כלומר כל פועל שלו והראיה כי אין דופי בשום אחד מהם שהרי בהוסדם יחד דרכיו יהיו כלם משפט אחד וזהו אומר דרכיו לשון רבים ואמר משפט לשון יחיד והנה זה הוא לענין משפט והדין על עוברי רצונו וגם לענין החסד שהוא הטוב המקווה לצדיקים עם שהוא אמונה ואין יודע מתן שכרן של מצות אין להרהר יהיה עול בדבריו וזהו אל אמונה ואין עול והטעם כי צדיק שהוא עושה צדקה וישר שהוא עושה לפנים משורת הדין הוא גם בנראה לחוש כענין העונשים מזה נקח לשכר המצות:

ה

שחת לו לא בניו מומם כו' ראוי לשית לב איך מתקשר אל הקודם וגם אומר בניו מומם שלא פירש מה הוא מומם של בניו וכן אומר דור עקש כו' כפול ובלתי מקושר אל ראש הכתוב. ועוד אומר עם נבל כי אין אומר ולא חכם מקביל אל נבל והל"ל נבל ולא צדיק או סכל ולא חכם. ועוד אומר אביך קנך הם תוארים בלתי מתאחדים. ועוד אומר זכור ימות עולם אין לו יחוס עם הקודם. ועוד שאם הכונה לאיים שיזכור מה שעשה לדורות ראשונים הול"ל זכור דורות ראשונים אך עולם מאן דכר שמיה וגם הוא כפול. ועוד באומר בהנחל כו' מה הנחילם ובאומר בהפרידו כו' אם הוא ענין דור הפלגה כפרש"י שיצב גבולות עמים שלא כלה אותם למה שיצאו משם בני ישראל קשה שהיה אפשר לכלותם וישאיר את אברהם שהיה בן מ"ח שנה כשנתפלגו ויצאו ממנו כל זרע ישראל. ועוד שהיה לו לומר ויצב כו' למען ישראל עמו אך המספר מאן דכר שמיה. ועוד איך יתקשר אחריו פסוק כי חלק כו' וגם חבל נחלתו הוא הקודם ולמה כפל וגם למה שינה הלשון וכן אומר ימצאהו הוא בלתי מקושר ומה הוא לשון מציאה וגם לשון עתיד וכן בפסוקים שאחר זה יש תיבות כפולות ודוחקים ניכרים:

אמנם הנה כתבנו כי תחת ארבע לא תוכל שאת האיש אשר יראה את כל פורענות הכתוב בשירה הזאת והנה בפסוקים הקודמים העלה ארוכת ארבעתן כמדובר אמר עתה כי הנה יש עוד חמשית אשר יפול לב אדם עליה והוא כי יאמר איש לא ימנע האנשים החוטאים בנפשותם בהעוותם משחיתים את עצמם או במלכם חלילה כמלך ב"ו שיפסיד המלך בשירות אשר יצוה על משרתיו אם ימנעוהו ממנו אם לעצמם הם משחיתים יניחם וימוגגם בעונם ואם לה' הלא כמו זר נחשב כ"א חטא איש מה יפעל בו הוא ית' ע"כ על החמשית הזאת אמר דע לך כי שחת לו ית' לא חלילה כ"א רבו פשעיו מה יעשה לו ית' וש"ת הן אמת שלא יפעל בו אך חושש על כבודו כי הלא בנים אתם לה' קראנו אלהינו ולכן אם נחטא ונאשם יחוש על כבודו שיקראו בניו אשר לא טובים המה לז"א גם זה אינו כי בניו מומם כלומר היותם נקראים בניו אין הדופי והמום לאביהם חלילה בהיותם בלתי כשרים רק מומם כי המום הוא להם שעם היותם בני אל חי יצאו מדרך הטובה ועוד כי אלו כאשר לקחתם לו לעם היו רעים היה פ"פ כלפי מעלה איך בחר בבלתי טובים אך במ"ת כלם קדושים היו אלא שנתעקשו אחרי כן בעון הראשון ונתפתל בשני ובשלישי:

או יאמר מומם הוא היותם דור עקש כו' לומר כי אין אשמותם מפאת אלהיהם רק מפאת עצמם שבבחירתם מעקשים עצמם כי לא עיקשם קונם ומהיותו עקש נעשה פתלתול כי עבירה גוררת עבירה וש"ת א"כ איפה יניחם ה' שיזיקו את עצמם ולמה יכביד עליהם כיון שאין נוגע אל עצמו ית' לז"א הלא גם שהוא ית' אינו צריך לכם ואין לו היזק מהעדר עבודתכם הלא יקפיד מכמה בחינות. א' על היותכם כפויי טובה כי הלה' תגמלו זאת הלא תחשבו לעם נבל כי אין נבלות ורשע גדול מזה לגעול באלהי עולם ה' ולהיות לו כפויי טובה ולא יבצר מהיות כעס גדול ורב על הדבר. ב' והוא ולא חכם כי ללא חכם יתייחס בעשותו הדבר הזה באומרו שאניחהו כיתר עמים כי לו היה חכם היה רואה את הנולד כי הוא פורש מן החיים ופירש ואמר מה שאמרתי שהוא עם נבל כפוי טובה הוא כי אב הוא ואיה כבודו ואדון הוא איה מוראו כי הלא הוא אביך מצד הנפש כנודע וקנך שקנאך בדמים כאשר יבא ואם אב הוא איה כבודו ואם אדונים הוא איה מוראו ולא עוד כ"א גם בלעדי הקניה גם מצד הגוף שלו אתה כי הוא עשך מאז נאמר נעשה אדם ומחומרו יצאת וגם אחר שברא איש ואשה ומהם אתם מתהוים האם אב ואם כוננו איבריך הלא הוא ית' כוננך וזהו ויכוננך כד"א ויכוננו ברחם א' עתה בא ופי' על ראשון ראשון מה שאמרתי שחת לו לא הנה לך ראיה כי אין החוטא מזיק רק לעצמו כי הלא זכור ימות עולם כמה הם מבריאת עולם ועד עתה שהיה אז כאלפים וק"ך שנים ומעט יותר ומשתזכור ימות העולם שית לבך להבין שנות דור ודור כי תמצא שמאדם ועד נח שהיו עשרה דורות היו שנות כל דור מהם הרבה מאד מאשר בדורות שמנח ועד דור המדבר כנודע כי בשנת אלף ותרנ"ו שנה היה המבול נשארו בחמש מאות שנה לשש עשרה דורות שמנח עד דור המדבר ואיך היו עשרה דורות כפלי כפלים משנות ט"ז דורות אם לא שעל שהשחית כל בשר את דרכו נתמעטו חייהם מאז והלאה הנה כי לא השחיתו הבריות בהעוותם רק לעצמם כי הבורא ית' מה הפסיד הלא בין כך ובין כך לא יתמו שנותיו וא"כ הנה בפי' כי שחת לו לא ועל הב' שאמר הלא הוא אביך א"צ פי' אך מ"ש קנך בא לפרש היכן קנאם ואמר בהנחל עליון גוים ויהיה כי בפדר"א ארז"ל על דבר דור הפלגה כי כאשר בקש הקדוש ב"ה לפלגם הוריד ע' מלאכים ויחלק העולם לע' לשון ויתן לכל אחד מהמלאכים עם אחד והניח לחלקו את ישראל והטיל גורלות ונפל לחלקו ישראל. וראוי לדעת על מה זה חילקם לע' לשון לא פחות ולא יותר:

אמנם עיקרי שרשי בנ"י הם שלשה ומהם מסתעפים לי"ב שבטים והם מתפשטים עד ע' נפש כפי סוד עניינם והן הם המעותדים לרדת מצרימה בתוך חצוניות טומאת מצרים והיו נכונים למועדי רגל כי ימשכו אחר תועבות מצרים כאשר היה הללו ע"ג והללו ע"ג וזולת זה לא יבצר מהמון ישראל שיתעתדו לחטא ועי"כ מתדבקים ואובדים בחצוניים עדי אובד כנודע ומה גם שר מצרים שיאחז בם וישקעם בטומאתו ע"כ מה עשה כשחילק הע"ג חילקם לע' אומות למען יהיה לכל שר אומה שלמה כמספר ע' נפש בני יעקב ועשה זה כקונה את ישראל לתת בעד כל נפש מישראל אומה שלימה לבל יחשקו להחזיק בישראל בעשותם אשר לא טוב וז"א בהנחל כו' לומר איך יתייחס הוא ית' לקונה אותך באומרו קנך הלא הוא כי בהנחל עליון בזמן הפרידו בני אדם שהוא בדור הפלגה שאז הנחילם לשרים אז יצב גבולות עמים למספר בנ"י שהם כמספר ע' נפש וא"כ הרי הוא כקונה אותך מהשרים כו' הרי מפורש אומר קנך שהוא פירוש מאומר עם נבל וש"ת הנה כל זה הוא טעם לחייב את האדם עובר רצונו ית' על כפיות טובה שבו והעדר דעתו אך עדיין צריך לתת טוב טעם אליו ית' אשר לא ימאס את עוברי רצונו כי מה לו ית' ולצרתם כי בכל צרתם כו' ולא יגעל בהם לז"א כי חלק ה' עמו כלו' חלק מה' הוא זה חסדו שעם היות שהם היה להם להיות רודפים אחריו ולא הוא ית' אחריהם ולהזניחם כי החלק חושק את הכל ולא יתהפך עכ"ז גדל חסדו כי לא יעזוב חלק מאיכותו עדי אובד וזהו כי חלק ה' עמו וש"ת אם כך הוא שישראל חלק אלוה ממעל הוא למה הוצרך להטיל גורל הוא יתברך לראות באיזה מקום יהיה גורלו אם לה' אם לשרים היתכן כי חלק אלוה ממעל יפול בגורל חצונים לז"א יעקב חבל נחלתו והוא כי לא יקראו יעקב רק הבלתי כשרים כנודע וז"א יעקב כו' לומר שהוא נקרא יעקב שהוא בזמן היותם בלתי כשרים שאז נקראים בשם יעקב אז הוא שהוצרך חבל בגורל נחלתו כי אז נבדלים ממנו יתברך כד"א עונותיכם היו מבדילים והיה מקום לתפוס בם השרים ע"כ הוצרך גורל ולהפיס דעתם כמדובר בתת על כל נפש מישראל כו' כמדובר למעלה:

י

ימצאהו בארץ מדבר כו'. על פסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו' ארז"ל כי טובה אחת עשו ישראל והוא ית' תמיד זוכרה והיא כי באמור להם משה שיצאו ממצרים אל המדבר לא אמרו היכן הוא מאכל הראוי למעוברות ומניקות וחולים וזקנים וטף ואיך ימצא סיפוק צרכם במדבר אלא גדלה האמנתם ויצאו אחרי משה והוא ית' מחזיק להם טובה שנא' זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו' ואומר אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות:

ונבא אל הענין אמר שמא תאמר כי מה שהטיב הוא יתברך לישראל היה כי הם הקדימו מצות ומע"ט וע"כ אינם חייבים לי כ"כ לא כן הוא כי אדרבא אבודים היו במצרים כי שם טמאו נפשותם וירחקו מקונם כי עונותיהם היו מבדילים בינם לבינו והיה כאבודים ממנו ולמה שראה שימצאהו בארץ מדבר כי שם יאמינו בו וידבקו בו ויקבלו תורתו ע"כ מאז היו במצרים הקדים להיטיב להם כי שם הקיצם מתרדמת אולתם ועשה עמהם הטובות אין מספר וז"א ימצאהו כו' שעל היות עתיד שימצאהו בארץ מדבר כי שם ימצאהו כמציאה שהיתה אבודה ממנו ית' והוא כי שם היה נאמן לו בארץ מדבר כי לא אמרו איה צורך עוברות ומניקות רק יצאו בארץ לא זרועה בבצק טרם יחמץ משארותם על שכמם וגם במקום פחד ואימה כי שם ילל ישימון וגם בכלל המציאה הוא שנפסק זוהמתן באופן שיסובבנהו הוא ית' בסיני שהיה קול ה' מסבב ועוקף את כל מחנה ישראל כמאמר רשב"י במדרש חזית וזהו יסובבנהו וע"י קדושתם זו שהיה להם יבוננהו בינת התורה מפיו ית' באופן שע"י מה שהוכנו שהיא המציאה שמצאם ה' הוכנו עד שיצרנהו כאישון עינו המוקפות ומכוסה מבשר האיש משא"כ אבר זולתו כן כביכול הוא ית' הקיפם וכסה את ישראל בענני רוחניות כבוד קדושתו והוא כי למה שע"י ישראל הוא ית' חפץ להביט בעולם השפל שאל"כ מאין ולאין מחשיב הוא ית' ארץ מאפליה בארץ הלזו אך היא בשביל ישראל המקיימים את התורה ומשפיעים קדושה בעולם השפל נמצא שישראל על ידי קדושתם בשלילת זוהמתם וקבלת התורה היו לקונם כלי לראות והשגיח בעולם השפל כאשר אישון בת עין הוא כלי שע"י רואה ומביט בו האדם בעולם וע"כ יצרנהו כאישון הוא יתב' את ישראל בענני כבודו כי היו לו ישראל כאישון בת עין והנה כל זה בכלל מה שימצאהו הוא ית' את ישראל בארץ מדבר שהיה ישראל עתיד להיות מציאה לפניו יתברך בהאמנתם בו ופסיקת זוהמתן וקבל התורה והיותם כלי לקיים העולם והשגיח בו הוא ית' ע"י וע"כ גם שבמצרים לא מצאם ה' כי אדרבא בלתי טובים היו שם עכ"ז על מה שהיה עתיד שימצאהו בארץ מדבר ע"כ מאז היו במצרים שקועים בתרדמת משובה ומטומעים בשינת אולת העוה"ז כנשר יעיר קנו כו' שמעורר בכנפיו גוזליו טרם בואו עליהן כן הוא יתברך בהיותם ישנים במצרים בתרדמת משובה שטופים בע"ג העירם ע"י משה ועירה עליהם רוח ממרום להפך לבבם אליו לקדש ש"ש בלקיחת הפסח שעי"כ על גוזליו ירחף וגם יפרש כנפיו יקחהו שהוא מרז"ל על פסוק ומארצות קבצם במדרש שוחר טוב כי היו ישראל מפוזרים בכל גבול מצרים שהיה צריך זמן רב וקבצם בכנפי מלאכיו עם טפם ומקניהם אל רעמסס בשעה קלה ואחרי כן מרעמסס סכותה מהלך ששה ימים שנשאום בכנפיהם מה"ש כמז"ל על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים וזהו ישאהו על אברתו ועוד כי ה' בדד בלי אמצעי יניחנו ולא שהיה משפיע אל שרי המדבר לנהלם למקומו באמצעות שר המקום ההוא כ"א ואין עמו אל נהר וכן יפליא לעשות בביאת הארץ כי אצ"ל יושבי המישור כ"א גם ירכיבהו על במתי ארץ הם הרים הגבוהים שבא"י והוא כי אין בראשי ההרים הגבוהים מאד יוצאים תנובת שדי כי שם הוא קשה מסלע וגם אין הצלחת המטר שם כמקום המשור אמר כי עם שא"י גבוה גם השרון מכל הארצות ומה גם בבמותי הארץ במקומות הרמים שבה שמהרריה יוחצב נחשת ועכ"ז משם יאכל תנובו' שדי אשר הם תנובו' שבשדו' אשר הם במישור ואין זה אלא שירכיבהו ויתן שליטתו על במתי הארץ להוציא השפע גם משם וגם יניקהו דבש מסלע קשה ושמן גם ממקום שהוא חלמיש צור:

או ויאמר ירכיבהו כרוכב על הסוס שמנהיגו ומשתרר עליו כן יהיה הוא על במתי ארץ שעל פיו תהי' הצמחתה וגשמיה ועניניה כאשר ויאכל תנובות שדי שהם תבואות ודשאים וירקות ופירות הטובים ועל אכילת תנובות שדי גם ויניקהו יתברך דבש מסלע הם תאנים ותמרים שהדבש נוטף מהם וכן שמן וחמאת בקר וחלב צאן הנה עד כה יחסתי הדבר אליו יתב' שמרכיבו ומאכילו תנובות שדי ומניקו דבש כו' וחמאת בקר כו' שאין אלו מותרת המהוללים ומחטיאים את האדם ומי יתן היית מסתפק באלו כי לא תבעט אך אם אלה תאכל עם חלב כרים ואלים בני בשן ועתודים שתהי' זולל וסובא זולל בשר מינים ממינים שונים וגם לא יסתפקו בכל מיני חטא רק חלב כליות חטה ויקרא חלב כליות חטה אל סולת מנופה פעמים רבות מאד שנמצא אוכל הפנימי יותר מהחטה הדומה לכליות שהוא הפנימי ושמן שבבהמה שהם גלוסקאות יפיפיות וגם תהי' בסובא יין כי ודם ענב תשתה חמר שלא תשתה רק היין אדום המשכר ומהולל יותר שעליו מזהיר שלמה בחכמתו אל תרא יין כי יתאדם וגם לא תשתה אותו מהול במים רק תשתה חמר הנה ע"י רבות מותרות אלה מה נמשך מזה הלא הוא וישמן ישורון ויבעט ולא שקשה עלי אכילתך ושתייתך שמה שתשמן הוא הרע בעיני מצד עצמו עם שהוא קלות ראש אין זה העיקר רק הנמשך ממנו קו לקו כי כאשר שמנת ימשך שמעבה הכסוי שעל ראשך הוא מכסה עונותך המבדילים ביניכם לבין אלהיכם וזהו עבית מה שכשית ועדיין אינך עוזב את ה' לגמרי ואני מדבר אתך לנוכח אך אחרי כן ויטוש אלוה עשהו ועוד מעט וינבל כו' כי יהי' חלילה בזוי בעיניו ויעשו שהוא יתברך יבא להיות מקנא בזרים אצלו אשר המה הבל לפניו שידבקו בהם כתועבות אשר תיעב ה' פסל כל תמונה בתועבות המאוסי' יכעיסוהו ויזבחו לשדים:

או יאמר כי תחלה יקניאוהו בזרי' הם שרים חצונים ומזה יבואו להכעיסו בתועבות כאלה וכיוצא המתועבים גם לבני אדם ואחר כך לשדים ואלהים לא ידעום שאותם לאלהים לא ידעו את עובדיהם ואיך יקבלו לאלוה את שאצ"ל שלא בראו ולא הטיב לו כ"א אפילו לא ידעו ועוד טעם ב' והוא חדשים מקרוב באו כי ראו נא פתיות עובדיהם כי אלהים אלה חדשים מקרוב כי יעבדו בני מ' או נ' שנה את ע"ג שנתחדשה זה עשר שנים שעובדיהם גדולים מהם ואיך בראם מי שמציאותו אחרי הבראם כמה שנים והנה האומות לא יאשמו כ"כ כי הלא יחזיקו מעשה אבותיהם בידיהם אך ישראל איכה יעבדו את אשר לא שערום אבותיהם:

יח

צור ילדך תשי כו'. הנה ארז"ל באיכה רבתי כי בתחלה היו עובדים את השם יתברך אך היו משתתפי' עמו גם ע"ג אחרי כן עשו אלילים כמנין ימות השנה לעבוד את כל אחד יומו ולא הניחו אפילו יום א' לה' וזה יאמר צור ילדך תשי כו' ועל פי דרכנו נפרש מלת יקניאוהו בזרים והוא כי תחלה היו עושים כמי שיש לו שתי נשים שמקנא א' בחברתה כן יקניאוהו בזרים שהיו עובדים עמו ע"ג ואמור עתה איך נמשכו לעוזבו לגמרי והוא כי ע"י אשמתך זאת שעבדת ע"ג עם ה' צור ילדך היא השכינה תשי שלא נתת בהם כח להשפיע בך ויחסר לך שפע כי אדרבא משפעת לזרים ובראותך העדר שפע ממך והחצונים מושפעים בזה נמשך לך כי דבקת בחצונים לגמרי ולא עבדת אותו גם עם האחרים וזהו ותשכח אל מחולליך ולא שמת לבך אל זמן הבראך כי הוא בראך והיה לך לומר כי אשר בראך יכול להשפיע בך עתה לולא פגמת בשורשך:

יט

וירא ה' וינאץ כו'. הנה ראוי לשים לב מה טיבו ייעודי הצרות שבפרשה זו מאשר בפרשת בחקותי ובפרשת כי תבא בנצבים וילך לעשות מאלו שירה ולשומה בפיהם בעבור תהיה לעדה זולת דקדוקים והערו' רבות אין מספר שבפסוקים אלו שיתיישבו בדרך אשר נדרוך בהם בס"ד והוא כי בדברי השירה הזאת מספר קו לקו את כל אשר יקרה אותם הגליות והצרות כסדרן והלכתן בקוצר למען ירוץ קורא בם ויראו ויבושו וישובו עד ה' יצדיקו עליהם את הדין:

ונבא אל הענין והוא כי הנה היחל ואמר וירא ה' כו'. לומר ראו עתה התנהגו ברחמיו וחס על כבוד הצדיקים מעל כבוד עצמו יתברך כדרכו כאשר בענין עדו הנביא במזבח ירבעם וכענין אליהו אם יהי' טל ומטר כו' ועל מאמר אחאב באבל תיאל בית האלי כמ"ש בגמרא וזה יאמר עם היות שישכח אל מחולליך וירא ה' מה שוינאץ לא היה רק על כעס בניו ובנותיו יתברך הם הכשרים וכשרות שהיו מצירים אותם רשעי ישראל במשפט מעוקל ככל הדברים הרעים שבירמי' וישעיה עמוס ומיכה מרעת איש את אחיו ואשר מלא מנשה את ירושלים דם נקי פה לפה כי נאץ על הנוגע אל צרת הכשרים המתייחסים אל צרת בניו ובנותיו מעל כבוד עצמו ואז ויאמר מה אעשה אם אסתירה פני מהם ואניחם למקרי הזמן הנה אראה מעתה מה אחריתם כי ילכו בקרי ויבעטו בהשגחה ואומרו ארא' לשון עתיד הוא בעת כתיבת השירה הוא עתיד מה שירא' כשהכעיסוהו:

או לרמוז כי עדיין הבחירה במקומ' על כן לא אמר חיובי לומר אני ראיתי או אני רואה כי אם ארא' כאלו אינו מוכרח כעת והענין לומר אם אמרתי אסתירה פני מהם אי אפשר כי אראה מה אחריתם והוא גם שבדור הראשון לא יאבדו בשני יתפקרו באמונה והוא כי דור הראשון דור תהפוכו' המה כי הדור ההוא בראותם העדר השגחה הדור ההוא לא יגעלו באמונה לגמרי רק יהיה לבם נדון מתהפכים מסברא אל סברא מחמת העדר השגחה אך הדור השני בני הדור ההוא לא יהיו בעלי תהפוכות רק יגעלו לגמרי באמונה וזהו בנים וכו' לומר בנים על הדור הנזכר לא אמון בם כלל ולכן למה אסתיר' פני מהם שאעשה דרך שיאבדו לגמרי חלילה:

ועוד ראיתי לבלתי האבידם או הכביד הרבה עליהם והוא כי אמרתי לא גדלה רעתם לפני בעצם א' כי הם קנאוני שגרמו שאקנא בלא אל במה שלא אל ואינה קנאה בעצם כי כלום מתקנא אלא גבור בגבור עשיר בעשיר כו' וגם מה שכעסוני היה בהבליהם הם פסולי עץ ואבן והבל המה מהחשיב אותם לכעוס בעצם ע"כ אמרתי לא אהרגם רק מדה כנגד מדה על שקנאוני בלא אל אני אקניאם בלא עם הם כשדים זה העם לא היה ולא כיבשום לגמרי מיד ויוליכם בגולה רק שאקניאם והוא בואם לירושלים והגלו את מנשה יוליכם בבלה ויתנו לו את מחמד זהבם ועדיין לא היתה רק קנאה באומה זו איך העם לא היה עם גדול ורב ורם נתונים תחת רגלם ועל מה שכעסוני בהבליהם בגוי נבל כפוי טובה הנקראים נבלים כד"א עם נבל כו' הלא הוא אביך קנך וכו' אכעיס' והם המצריים כפויי טובה שלא ידיעו את יוסף ולא שבא וכבש את העיר רק שפרעה נכה מדי עברו הכעיס' בהסיר את נזר ומגן המלך יאשיהו מעל ראשם אשר אמרו בצלו נחיה בגוים וגם הכעיסם בענוש את הארץ מאה ככר כסף וככר זהב והגלותו את יהואחז אמר הנה עד כה התנהלתי לאטי בשצף קצף אך כאשר אחרי זאת אש קדח' באפי הוא אש שרפת יהויקים את מגלת איכה באח שלפניו מבוערת וכמ"ש ז"ל שלא שרף אלא פסוק חמישי שהוא היו צריה לראש אמר מי גזר כן אמר כי ה' הוגה על רוב פשעיה עמד אז ושרף הפסוק ההוא שנאמר ויהי כקרוא יהודי חמש דלתות כו' אז על קנאת השם הגדול אותו אש קדחה באפי הוא האף אחד ממלאכי משחית ותיקד עד גדר שאול תחתי' לידון בם כל הדור אך מה עשיתי כרוב רחמי לא הנחתי את האף לפעול את האף בעם כי לא היה מניח משונאי ישראל שריד ופליט אך השלטתי האף בציון וב"ה והוא מז"ל על פסוק כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון כי למען כלות האף בארץ טרם יגיע בהם הצית אש בציון ובזה יצדק סוף הפסוק ותאכל יסודותיה שהוא למען יכלה האף לגמרי וזה מאמרו ית' כי בראותי כי אש קדחה באפי לבל יכלה האף בעם השלטתי אותו בעיר וזהו ותאכל ארץ ויבולה והראי' כי ותלהט מוסדי הרים הם הר ציון והר המוריה כד"א ותאכל יסודותיה כי אין זה רק למען כלות האף והנה זה הוא על גלות בבל הוא האחד מהד' גליות שישלוט נבוכדנצר בישראל ולא יפלו נ"נ ועמו ביד ישראל אך ב' גליות שאחרי כן שהם מדי ע"י המן וגליות יון לא כל ארץ ויבולה כי לא השליטם ה' רק להביא על העם רבות רעות וצרות אך נתן ה' את אויביהם בידי ישראל כי את המן וכל בניו וסיעתו הרגו וגם את יון ומלכם ושריו נפלו ביד החשמונים ועל שתי גליות אלה אמר אספה עלימו רעות הם ב' רעות של מדי ושל יון ולא שיכבשו הארץ ויחריבו כראשון רק עלימו על העם שירעו ויצרו אותם אך לא אשליטם לכלות הרעות כי אם אז אשוב ארחם וחצי הם המן ויון אכלה בם ישראל כי חצי כלים בידם משא"כ בראשון שלא כלו החצים ביד ישראל ואם לא ישובו אבי' עליהם גלות רביעי אשר תחלת נפילתם היה הרעב כי שרפו הפרוצים את האוצרות ועליו אמר מזי רעב כי מזה נמשך ליפול פגרים מתים והיו לחומי רשף וגם מאז ניתן רשות וכח לקטב מרירי כמ"ש באיכה רבתי על פסוק כל רודפיה השיגוה כו' שמי"ז בתמוז עד תשעה באב שבהם שולט והיה מחרבן שני והלאה עיקר שליטתו כמ"ש כי מעשה בחסיד א' שראה אותו ומת וי"א יהודה ברבי היה שמואל חמתיה ולא נפל כו' הנה כי אחר החרבן היתה עיקר שליטתו וכן אחר גלות זה ניתן כח ארסיו גם בשן בהמות להמית וכמ"ש במדרש מעשה היה שהרחלים נושכים וממיתים כו' ואפשר לפי זה שאומר עם תמת כו' הוא סוף הקודם שישלח שן בהמות עם כח חמת זוחלי עפר כי כמוהם יהיה ארס בשן בהמות וזה עם חמת שתשלוט שן בהמות לישוך הפך דרכם עם ארס זוחלי עפר שיהיה בשן הבהמות להמית ואחרי כן כמה שמדות והריגות כי מחוץ תשכל חרב כו' ואם נדקדק אומר מחוץ והל"ל בחוץ וכן הל"ל ובחדרים אימה יאמר דרך השמדות לומר לאדם המיר כבודך או תהרג נמצא נכוה בשתי אשות אם ימיר מאבד נפשו מחדריו ואם נמנע מאבד גופו ויחדו לא יהיו תמים כי טוב לגבר לבא לידי חרב שהוא על הגוף החצוני כמלבוש אל הנפש מלהמיר טוב ברע ולאבד נפשו העיקרית חלק אלוה ממעל וז"א מחוץ תשכל חרב הוא הגופים ומחדרים היא הנפש תשכל האימה שמטילים ושני מיני כוסות מהם ישתו זה ומהם זה גם בחור כו' לא ירחמו בהמשיך השמדות:

כו

אמרתי אפאיהם אשביתה כו'. ראוי לשים לב החילו בלשון יחיד כעס אויב וכל השאר לשון רבים וגם שכופל ומשלש הדבר. וגם מה ענין המלות השונות ובלתי מסודרות. אך יאמר במה שכתבנו פרשת נח כי כשהרוגז נעשה על יד אף או אחד מן המשחיתים אינו מבחין אך כשנעשה על ידו יתב' מבחין אל השערה אמר הנה בכל הד' גליות הנזכר אמרתי אפאיהם אניח האף שקדחה בו האש להשחית ועל ידו אשביתה מאנוש זכרם כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע לולא כעס אויב הוא כ"כ אגור והוא כי גם שמתחלה לא הכביד ואדרבא לא היה רוצה לבא עד שמן השמים היתה בת קול בהיכלו אך כאשר כעס אחר ענין הצלם בעט ויאמר השמים אעלה ועיקרי על ישראל כמו שכתבנו על אומר ממעל לכוכבי אל הם ישראל ארים כסאי ואלוהיו כלים תחת ידו היה מוצא מקום לכעס רשעו ועל בעל גלות ב' הוא המן הנקרא איש צר וסיעתו שנקראו צרים או יכלול גם את המלך אחשורוש שהיה חפץ בדבר יותר מהמן כמ"ש ז"ל במשל בעל התל ובעל החריץ שעל כן הוא נתן חפץ לקונה ועל שניהם אמר פן ינכרו צרימו ויהיה ההתנכרות שיאמרו כי מה שייעד הוא יתברך למחות את זכר עמלק ינכרו ויאמרו כי נהפוך כי היא נתקי' בישראל ועל היוני' שבגלות יון האומרים כמ"ש ז"ל בב"ר כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל אם בזמניהם היו כלים ח"ו היו אומרים ידינו רמה על אלהיהם כי על שלא רצו לכתוב שאין להם חלק באלהיהם רק דבקו בו האבדנום הנה יאמרו כי ידם רמה ועל הגלות רביעי אמר ולא ה' פעל כל זאת והוא כי טיטוס אמר כי אלהי ישראל היה אלהי ימים ולא אלהי יבשה הנה היה מודה מקצת ואם היה בזמנו משבית מאנוש זכרם היו אומרים כי גם את הכל לא ה' פעל:

כח

כי גוי אובד עצות כו'. אמר שמא תאמרו למה אביא עליהם מהרעה העתידה להשמר והלא טוב טוב הוא הדרך האמור בפרשיות הקודמו' אשר בהן שתי בחינות א' עצה טובה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות כו' ובחרת בחיים וגם דרך ב' מאשר עשה ה' במצרים ואשר עשה לכל אשר הלך אחרי בעל פעור שהשמידו ה' למען מזה יבינו את הנולד ולא להביא להם מהעתידי אשר לא ראו לז"א כי גוי אובד עצו' המה כו' לומר הנה מה שיעצת בפרשיות הקודמות יבחרו בחיים ובברכה אינו מן התימ' מה שלא קבלו כי גוי אובד עצות המה כי העצות אבודות אצלם ואשר מיעץ אותם טובה מאבד עצתי ואשר מה שהתרתי גם כן על אשר תבא עליהם והראתי להם דרך את הנולד להבין מאשר ראו בעיניהם אשר עשיתי למצרים ולהם בהעוותם והיה להם להבין את הנולד דבר מתוך דבר גם זה אינו תימה כי אין בהם תבונה אך לו חכמו לפחות ישכילו זאת אשר יראו ההשגחה לכשנגדם יבינו לאחריתם והוא כי הלא מראשית צרתם ישכילו איכה ירדוף א' מן השונאים את אלף מישראל ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וה' הוא ודינו הסגיר' וישובו עד המכהו כי הלא לא יבצר מהם דעת כי לא כצורנו צורם לתת צורם כח למשול בנו לרדוף א' אלף כו' אם לא כי צורנו פעל ועשה כי הנה אין צ"ל בעלי דת האמת כי אם גם ואויבינו עצמם פלילי' כי הם עצמם ידונו ויאמרו כי אין כאלהינו כפרעה האומר ה' הצדיק כו' מי כמוכה באלים ה' כו' ונ"נ פעמים ושלש ובלשצר ודריוש וכהם אין מספר ואם כן בראות יש' שעכ"ז ירדוף א' מהם אלף מישראל ושנים יניסו רבבה כי ה' הסגירם ואל אל יקראוהו יחד בתשובה שלימה:

לב

כי מגפן סדום גפנם כו'. ש"ת ואם צורם מכרם וה' הסגירם מה פשעו הארבע מלכיות על מה שהרעו לנו הלא הוא כי מגפן סדום גפנם כו' לו' כי לא שכרו מיין קנאת ה' על שחטאנו לו רק מגפן סדום הרעים וחטאים לה' יינקו וישכרו להנקם ממנו כי אדרבא נגד ה' קמו הכשדים ומגפן שדמות עמורה שחטאו יותר מסדום שע"כ לא נמלט איש משם כאשר מסדום ד' נפשות מגפן שדמות עמורה היו המן וסיעתו בגלות השני שהיה לעקור את הכל נגד ה' והנה שתי אלה היו רעתם נגד ה' בכח אך אנטיוכוס ענבימו מבושלים ענבי רוש כפירושם שכל גזרותם היו להעביר על דת שהוא הרוש ולענה אמיתית ועדיין הכל אשכול א' בפעם אחד במעט זמן אך בחרבן טיטוס היו אשכלות מרורות למו שמדות רבים עד אין מספר בזמנים מתחלפים והאשכולות ההם חמת תנינים הם מלכיהם כמד"א התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו שמלכיהם כחמת תנינים יינם ושרם ראש פתנים אכזר וגם שהאריך להם לא ויתרתי כי הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותיו לינקם מהם כי שם כלי זעמו אוצרות סערה ושלג וקיטור כו' ואל תתייאשו בהתארך קץ הגלות כי הלא מהראשונים תשכילו לאחרונים כי הלא לי נקם מיועד שבעים שנה של בבל ושלם שנראה מה ששלמתי להם וכן בשני הוא המן וסיעתו לעת אשר ייעדו אדרבא תמוט רגלם אז כי נהפוך היה ביום אשר שברו אויבי היהודים וכו' יורה טעם שבמלת לעת שאינו נמשך עם מלה שאחריה וכן אנטיוכוס כי קרוב יום אידם לפול ביד החשמונאים וא"כ מי שפרע מאלו יפרע ג"כ כו' ואם יתמהמה כי הנה חש עתידות למו כי יש קיצין הרבה כמ"ש בס' הזוהר אית קץ ואית קץ והוא כי גם קץ של בעתה א' הוא של אחישנה הם רבים וזהו וחש שהוא אם זכו אחישנה יש עתידות למו תחת אשכלות מרורות למו:

לו

כי ידין ה' עמו כו'. שמא תאמרו הלא כאשר ידין את האומות גם ידין את ושראל לעתיד כי הדין ההוא כולל יהיה אז לעתיד הנה דעו כי הן אמת כי ידין ה' עמו אך על עבדיו שבהם יתנחם וירחמם כי יראה בצרתם כי יראה כי אזלת יד כי כלתה פרוטה מן הכיס כנודע כי אין בן דוד בא עד שתכלה כו' וגם אפס עצור כי מלך אין להם וגם אפס עזוב בעל שררה מלשון ויעזבו כו' ועל דלותם ושפלותם יחוס עלימו מה שאין כן האומות כי לא חסר שררה תמיד:

לז

ואמר אי אלהימו כו'. חזר אל הענין מאשר יפיל הוא ית' בימים ההם את אדום כי תש עתידות למו אמר כי יאמר הוא ית' להם אי אלהימו ולא יאמר אי אלהיכם לנוכח כי הלא אחרים הם להם כנודע מרז"ל כי ע"כ נקראו אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם ומה שאכנה בשם אלהים לא שיש בו ממש רק בערך שחסיו בו וזהו צור כו':

או יאמר צור וכו' על השר השורר למעלה על כל אומה ואמר שאין צ"ל אל ההמון שאי אלהימו כי אם גם את הקרובים לאלהימו הם מקריבים אשר חלב זבחימו של אלהימו יאכלו ישתו גם יין נסיכים הקרובים אל כל תועבותם יותר יקומו עתה אלהיכם אלו ויעזרוכם והצור שחסיתם בו הוא השר יהי עליכם סתרה להצילכם מידי:

או יהיה ענין המשך הכתובים כי מגפן סדום כו' והוא כי הד' גליות כל א' היתה קללתו מרובה מהקודם אליו כי הראשון ידמה לגפן רע והשני לענבים והשלישי ליין והד' זה עמלק והוא כי נבוכדנצר לא כיוון רק שיסתופפו בצלו ומי רק שהיה בשלום הולך ונופל אל הכשדים היתה לו נפשו לשלל וכמאמר ירמיה אל המלך והעם אלא שהיה גפנו מגפן סדום כו' שהמסתופפים בצלו היה להם צל עב כמז"ל שכ"כ היתה מעובה כצל גפנים ואילנות שלא שזפה עין את קרקע הארץ אך היה להם החסות בצלה לבושת כי היו מרעיבין אותו עד שימות כן היה גפן של נ"נ שיבושו יושבי בצלו כי עוללים שאלו לחם פירש אין להם כי זה היה עון סדום וזהו כי מגפן סדום גפנם והנה בסדום נמצא א' בא לגור שם והיה מאכיל שהוא לוט אך שם היו כלם מבחינת שדמות עמורה שאפי' א' אין להם פורע לחם לזולת אך גלות מדי היה להפך שהאכילום ועשו סעודה גדולה לישראל בעצת המן והמלך שקבצו י"ח ות"ק אלף מישראל להנאותם מסעודת אחשורוש אך ענבימו שהאכילו היו ענבי רוש כי משם נמשכו אשכלות מרורות למו הם קבוצי צרות כגרגרים באשכול שהוא להשמיד להרוג ולאבד וזהו אשכלות מרורות למו אך למה שלא היו נוגעים בדת כי הדת הוא הנפש לא יתייחס לכוס תרעלת ארס ממית רק לאשכלות של מרורות שהוא להשמיד להרוג את הגופים שאין שם רק מר המות אך הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה לחיי עילם אך אנטיוכוס היה המשקה יין תרעלת חמת תנינים שלא נגעו רק להמית הנפשות כי כל עניינם היה על הדת כמז"ל בב"ר שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל והן הם אשר הרגו את ז' בני חנה באמור להם יעבדו ע"ג והיו נוגעים גם בשבת השקולה ככל התורה כולה ולטמא בנות ישראל ולפרוץ פרצות בהיכל ה' עליהם אמר חמת תנינים יינם שהיה יינם כארס נחש שמתחלתו על ידו חטא אדם ואשתו והרג נפשות ובשר יחדו ועל טיטוס אמר וראש פתנים אכזר כי שרו של טיטוס הוא ראש לכל הפתנים אכזר בחרבן בית שני כי גדלה אכזריותו לגופים ולנפשות או יקראנו ראש פתנים על כי ראש ותחלה לכל המצרים לישראל היה טיטוס כי טיטוס הוא עמלק והיה אכזר מכלם והלא הוא כמוס עמדי כי לא גליתי והיא סגור וחתום באוצרותי ומה הוא הדבר הכמוס וחתום הלא ההוא מה שלי נקם ושלם כי לבא לפומא לא גלי וענין הכתוב שכפל אומר נקם ושלם וגם שאינם מסוג אחד נקם ושלם וגם אומר ושלם כאלו מדבר על זולתו שישלם אך יאמר הנה משכון גדול יש לישראל לבל יתייאשו מליגאל ולהשיב גמול אויביהם הנזכר בראשם והוא כי לי נקם כי על הנוגע לי יש לי נקם עליהם שהוא כי מלחמה לה' בעמלק ובכל המלכיות שמחריב ביתו וגלתה שכינה ביניהם ונגעו על כבוד שכינתו ואז השם עצמו המתנקם ויוציא מהגלות אז ושלם גם על הנוגע לישראל והוא הוא מז"ל כי ישועתו ישועתן של ישראל שנאמר ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וזה יאמר לי נקם ושלם אך הוא לעת תמוט רגלם שהוא בעת הקץ שאז תמוט רגלם ויהיו כעור מן אדרי קיט כו' ושמא תאמרו כי עת הקץ רחוקה היא הנה אם העת רחוקה היום שהמת בו קרוב הוא וזהו כי קרוב יום אידם והוא אלף הששי שהוא יומו של הקב"ה אלף שנים וש"ת מאחר שהעת רחוק מה יסכון היות היום קרוב אם הוא בשלהי היום לז"א הנה חש עתידות למו כ"א עת בעתה רחוק עת של אחישנה הם קיצים רבים ומהם בתחלת היום הנזכר ואם יזכו אל חש שהוא זמן של אחישנה קרוב תהיה גם העת כי חש עתידות יש למו כמו שיש קץ קבוע ואולי יזכו כי הבחירה חפשית ומה שאמרתי ושלם הוא כי ידין ה' עמו והוא כי שם יה נפרד מחצי השם שהוא ו' ה' עד ינקם מעמלק ואז כשיהי' השם שלם בד' אותיותיו שהוא אחר הנקם אז ידין עמו וזהו כי ידין ה' עמו והוא מאמרו למעלה לי נקם ושלם שאומר הוא ית' לי נקה ואז ושלם ופירש ואמר מי ישלם הלא הוא כי ידין ה' עמו הוא כללות מה שיתייחד השם כמדובר ועל עבדיו הצדיקים שהרגו למשחית יתנחם כי יראה כו' כדלעיל:

או שעור כתוב זה הלא אמרתי כי לי נקם להוציא הש"י מהגלות ואז הוא ושלם גמול גלותכם לעת תמוט רגלם לעת קץ וש"ת האם מטרם עת הקץ האם לא תשיב גמול לזה אמר הן אמת כי בכל אומה שיגלו אניף ידי ואראה השגחתי לתקן ולהשיב גמול בצד מה והוא כי על בבל כי ידין ה' עמו שהוא כל הדברים רעים שבירמיה על כשדים לפי מלאת לבבל שבעים שנה שישיב גמולם בראשם ועל מדי הוא המן אין צריך לומר שאשיב גמול כי אם שאפילו לא יניח יצרו המן וסיעתו את ישראל כי ועל עבדיו שחזרו אז בתשובה ונעשו עבדיו יתנחם מאשר חייבם כלייה והושיעם ועל אנטיוכוס גם הוא כי יראה כי אזלת יד ישראל בגזרותם ואפס עצור ועזוב כי לא היה בישורון מלך עדיין ואמר ה' הנזכר על אנטיוכוס המחזיק בע"ג להחטיא את ישראל אז יאמר עתה אתקן היותם באפס עצור ויהיה מלך על ישראל כאומר הוא ית' לישראל איה אלהימו של אנטיוכוס או צור חסיו בו הוא השר שלהם וכן יאמר להם אותם אשר חלב זבחימו של אלהימו יאכלו כו' יקומו אלהיכם ויעזריכם או צור חסיתם בו יבאו ויהי עליכם סתרה הנה כל זה יעשה הוא ית' טרם זמן עת תמוט רגלם של כל הנזכרים שעל זמן זה אמר לי נקם ושלם אמנם אינו דומה אל עת שאמרתי עליו לי נקם ושלם שהוא לעת קץ תמוט רגלם כי הלא על עת זו אני אומר ראו עתה כו' אני אני הוא מה שלא ראיתם בג' פרקים הראשונים על כל א' מג' ראשונות כי עתה באחרונה תראו כי אני אני הוא כי עד הזמן ההוא גם שדן ה' את עמו והפיל את בבל ואת המן ואנטיוכוס לא הודע גדולת שכינתו בעולם כי לא יצאה שכינה לגמרי עד עת קץ מהגלות ולא הוכרה גדולתו וכמז"ל שאפילו אחר מפלת כשדים ומלכותם אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שעשה גדולות ונוראות במצרים כבר הוא זקן שהרי הוא ראה שהחריבו ביתו ושתק ועד"ז לא נתקן עד עת קץ ב"ב וז"א ראו עתה בעת תמוט רגלם שאמרתי כי אני שהייתי רואה שמחריבי' ביתי אני הוא העושה עתה גדולו' כי לא שניתי ולא שהוצרכה שכינה שהיתה בגלות שתתחבר עמה שם אלהים המתואר על גבורה עליונה לעשות נוראות לעתיד כי הנה ואין אלהים עמדי כ"א אני אמית כו' כלו' תואר אני הנזכר שהוא השכינה אמית את הבבלים אשר הצירו לישראל ואחי' את ישראל וגם זה שאני אמית ואחיה שהם שני הפכים תכירו אז בעת ההיא מה שלא הכרתם עד כה ובמה תראו כי אני אעשה השני הפכים המות והחיות והוא אפשר כי מדת הדין ממיתה ומדת רחמים תחיה לז"א הנה תראו כי אני שאני מחצתי ואני ארפא שאעשה שני הפכים בבת אחת לעינים שלכם והוא הנודע מרז"ל על פסוק הנה יום בא לה' בוער כתנור כו' מלמד שעתיד הקב"ה והוציא חמה מנרתק' לשרוף את כל הרשעים והיו כל זדים כו' ואותו השמש מרפא את הצדיקים הה"ד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו' ואין השגחה גדולה מזו שיראו שני הפכים כאחת ובדבר אחד וז"א מחצתי ואני ארפא שבשמש שמחצתי ארפא ועוד תראו ותכירו אז מה שלא נודעה בהצל' ופקוד' ג' גליות ראשונות והוא כי אז תראו כי ואין מידי מציל אין גם אחד מה שלא נגלה זה בקודמות ובכל האמור השבנו אל שאלת השואלים איך אחר אומרו אמית ואחיה חזר ואמר קלה הימנה והיא מחצתי ואני ארפא שעל כן ארז"ל כי בתחיית המתים כל א' יקים במומו שלא יאמרו כי אחרים הם ואחר תחייתם ירפאם ה' וז"א תחלה ואחיה ואחר כך מחצתי ואני ארפא ועל פי דרכנו נתיישב ג"כ אומרו אמות לשון עתיד:

או יאמר כו' ראו כו' והוא בהעיר קושי אחד שבספר דניאל שאחר או' שהד' מלכים יקומו זה אחר זה רישא דדהב' ובתריה יקום מלכו אחרי עד הרביעי ואח"כ יקים אלה שמיא כו' והדקת דהבא וכספא נחשא פרזלא וכו' כי הלא יקשה כי בזמן ההוא ספו תמו דהבא וכספא ונחשא אך הנה אחשבה להשיב במאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו לא נא' אלא שאותם שצבאו בגליות בבל והצירו את עם ה' ולא לקו כי מתו מיתת עצמם לא ילכו ריקם כי יגלגלם ויחזירם ה' אז ויפילם ביד ישראל ביום בא גוג זה אפשר יאמר אז הוא ית' ראו עתה כי אני שסבלתי מה שריקדו בהיכלי והרגו בחירי והנחתי שמתו מיתת עצמם ולא לקו אני הוא שאשלם להם ולא מבלתי יכולת חלילה הרפיתי אז מהם כי הלא עתה אין אלהים עמדי עוזר לי ואני עושה משפטים בהם ואל תאמרו כי הלא אשר החריבו ועשו עיקר הרעה לא לקחו חלקם כי דעי איפה אני אמית את כל הבבלים הנזכר ותחזור ואחיה אותם והוא כמ"ש ז"ל שיאמר איש ישראל המוכה בראותו את מכהו הנה זה הכני בידו ויראהו יתברך נקמות באותו היד וההיקש בכל אבר וגם זה אחד מהטעמים שהקב"ה יחיה כל מתי ישראל במומן כי באות' מכה שיש בו יקום ויראה מה שמכת מכהו הכהו וינקם ואחר שישמח צדיק כי חזה נקם ירפאהו יתב' וזה יאמר אחר שואחיה את הכל מה שמחצתי ארפא ולא מקודם להורות כי אין מידי מציל כי אין מציל כי כל אשר הצירו לישראל בגלות ומתו מיתת עצמן אל יחשבו שנצולו כי הנה ואין מידי מציל:

מ

כי אשא אל שמים ידי כו'. עוד אודיעם לבל יעלה על רוחכם שמכת הבבלים הארכתי אתכם להם כי הנה אשא אל שמים ידי ואשבע חי אנכי לעולם שאם הייתי בלבד משנן ברק חרבי ולא אכה בה ועושה במשפט רק ותאחז במשפט ידי לאחוז במשפט לעכבו מלפעול ולא אניח כ"א בריקת ושנון החרב בלבד הוא מספיק להשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם אלא שאיני חפץ לכלותם מהר כ"א להוסיף מכאוב בהתמדת רעתם כי אשכיר חצי מדם הם אף וחימה כו' מדם אשר שפכו שירוו רוגז ודין מהדם ההוא ולא אמית כרגע רק אניחם בחיים לימרק עד שחרבי היא שכינתי הנקראת חרב לה' אחר נקמת חצי בהם תאכל בשר כי לא תוציא הנפש עד תכלה הבשר ביסורים אשר הביא עליהם במכתם והדם שאמרתי שאשכיר חצי ממנו הוא מדם חלל ושביה:

או יאמר אשכיר חצי שהם אף וחימה וזעם כו' מדם אויבי שצרות ונקמות שיעשו חצי ימרקו' בהם עד בלתי השאיר בהם לחלוחית דם באופן שבבא אח"כ חרבי להירגם לא תמצא רק בשר בלבד וזהו וחרבי תאכל בשר ולא יספיק זה לנכות כל פרעות אויב שעשו כי רבות המה דם חלל ושביה וטמאם היכל ה' והחריבו ושלוח יד במחמדיה הם ספרי התורה כמ"ש ז"ל ורבות כהנה וכהנה כי הנה כל זה לא יהיה רק מראש פרעות אויב מחמת ראש פרעות אויב היא הראשונה שבהן כי טרם בא פרעון רשע שני לא ישאר מהם לא דם ולא בשר וכמשז"ל ידעתי כו' על כן אפקוד כו' ועל פסוק ויסרתיך למשפט כו':

מג

הרנינו גוים עמו כו'. הפך פניו כמדבר אל הבבלים ואמר אל תכבידו מעתה הגלות על עמו יתברך והוא ע"ד אומרם ז"ל שהקב"ה השביעם על זה בפ' השבעתי אתכם בנות ירושלים שהוא כל השרים וזהו הרנינו כו' לומר עשו להם לעמו יתברך שירונו וישמחו ואל יעצבו לגמרי כי לא התפקדתי לכם כי הלא דם עבדיו יקום מידכם ואם גם עמו שפכו דם גם המה הנה וכפר אדמתו עמו כי כלה ה' חמתו שפך כו' כי סבלה האדמה מה שהיה ראוי יסבלו הם ולא אמר וכפרה רק וכפר כי הוא יתברך יכפר כי אדמתו הסובלת צרה כמעט היא עמו כי יש ייחס לישראל עם אדמתו אשר כנגד ארץ העליונה היא כנודע:

מד

ויבא משה וידבר כו'. ראוי נשים לב א' באומר כי לא דבר רק הוא מהם כ"א הכונה היא כי התורה אינה דבר רק אומר מכם הוא מיותר ומשולל הבנה. ועוד כי היתכן תהיה התורה דבר רק חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר רק היא. ועוד איך מוכיח שאינה דבר רק במה שהיא חיינו כי הנה הוא מוכיח דבר בנעלם ממנו כי המסתפק אם התורה היא דבר רק גם לא ידע כי הוא חיינו. ועוד כי הלא צריך להודיע תחלה כי חיינו אינה דבר רק ואחרי כן יודיע כי גם התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו. ועוד אומרו ובדבר הזה תאריכו ימים כו' כי אחר שהיא חיינו מי לא ידע כי בה נאריך ימים. ועוד למה תלה הדבר באדמה אשר עוברים שמה לרשתה. והנה על פי דרכנו נשיב לב אל הפסוקים הקודמים באומר ויכל משה לדבר כו' כי כל פסוק זה הוא מיותר כי הרי נאמר וידבר את כל דברי השירה כו'. ועוד אומר שימו לבבכם כו' מה צורך שימת הלבב למען יצוו את בניהם והראוי יאמר צוואת בניכם ואם הכוונה שלא יתעצלו בצוות את בניהם הל"ל שימו לבבכם לצוות את בניכם ולא יאמר אשר תצוום וגם באומרו התורה הזאת מיותרת:

אמנם הנה מרע"ה רצה לזכות את ישראל ישימו בפי זרעם אחריהם הדרו' הלזה כי רב הוא מאד לזכות אותו האדם תמיד למען יהיה קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים כי נפש כל איש מישראל שורש' השם יתברך ותורתו הבלתי נפרדת מאיכותו ובהיותו דבק אל מקורו הוא חי באמת כי הוא יתברך ותורתו הן הם חיי העולם ואם יחטא ואשם משם יפרד ויהיה מת באמת בחיים חיותו כדגי הים היוצאים אל היבשה כו' הם פורשים מתולדותם וחיותם וזה מותר האדם כי אחרי נפלם ויחשבו כמתי עולם בהעוותם אם ישובו עד ה' תשוב רוחם אליהם ויהיו דבקים בה' חיים כלם למען לא ישקוט האיש עד יתקן מעשיו וידבק אל אלהיו יתב' והוא כי בראות מרע"ה את כל הדברים הקשים שבשירה הזאת אשר תבא כל רעתם ההוא בהעוותם חש פן יתחמץ לבבם בחושבם שהוא יתברך מתנהג עמהם כאדון המכביד על עמו עונש הבלתי משרת אותו מכעס עוברם רצונו באופן שבעלות כן על רוחם תהיה עבודתם מיראה ולא מאהבה על כן מיד בהתימו את כל דברי השירה מיד שם לפניהם הדברים הבאים האלה ובלשון חבה לשקע אהבת ה' בלבותם ולהודיעם כי אהבם את ה' הוא אהוב את עצמם כי הוא חייהם וזהו שחזר משה ואמר ויכל משה כו' לומר כי מיד ככלותו לדבר את דברי השירה שהוא קושי כמשמעות דבור אז ויאמר אליהם לשון אמירה וחבה ואמר שימו לבבכם כו' והנה במה שידענו ההפרש שבין לב ללבב כי לבב כולל שני יצרים והנה בשירה זו יש שתי בחינות במאמרם יש דבר מתייחס אל היצ"ט ולא יקבלנו היצה"ר כענין יערוף כמטר לקחי שהוא לומר שאם יהיו תופשי התורה אל יקוצו ביסורין כי הלא כמטר סוחף לקחי כי אשר בא בזעף הוא טוב לעולם להחיותם שהוא בחורף שהוא עד הוציא דשא מארץ מתוך גבשושית העפר אשר היה הזרע נטמן שם ואחר שהולידם והצמיח' ונעשה קמה אז ירד הטל לעדנו בנחת כן היא התורה לאדם כי תחלה יערוף כמטר לקחי יתב' כי יהיה ע"י יסורין בזעף עד הוציא את האדם מהמשך אחר עכירות החומר ותאותו ואת"כ תזל כטל אמרתי שיעדנך אחר הטהרך מהחומר ותתקדיש עצמך הנה טענה זו היא אל היצ"ט החפץ ביסורין ומקבלם מאהבה ויתר דברי השירה הם ברבה משטמה מן הצרות המעותדות לבא ברוב פשעיהם אשר הם דברים צודקי' אל היצה"ר כי מורא יעלה על ראשו למיעבד מיראה והנה תכלית השלימות הוא אשר גם יצרו הרע עובד את ה' כמז"ל על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שגם היצה"ר של אברהם אבינו מצאו הוא יתב' נאמן שהוא מאשר לא אמר את לבו וזה אחשוב במאמר מרע"ה באומר שימו לבבכם הוא שני יצריכם אל כל הדברים אשר אנכי מעיד שלא ישרת היצר הטוב מאהב' וישמח ביסורין והיצ"הר על המורא הגדול מהעונש כ"א ב' היצרים לכלול גם היצה"ר יושם גם אל כל הדברי' שבשירה שהוא גם על העבודה מאהבה ושמחה ביסורין שהוא יערוף כו' באופן שלא תהיה שום בחינה מיראה וכל זה היא כי אשר תצוום את בניכם כו' יהי' בלי שום פני' רק לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כלומר למה שהיא זאת המיוחדת בקדושה כי זה חיוב הוא טבעי עליכם להנאתכם כי הלא לא דבר רק הוא מכם והוא העיקר הגדול כי נפשות עם בני ישראל חלק אלוה ממעל המה והם כמטעי ה' נטועים בתורה הבלתי נפרדת מעצמותו ית' תחת כנפי השכינה כנודע ליודעי חן וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי מלא הוא מכם ולא רק כי נפשותיכם מתוך התורה באופן שהיא מלאה מהם כי משם נסעו וישתלשלו עד לארץ ועד שורשם במקומם וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם כי חיות כל דבר תלוי בשורשו אשר הוא חלק ממנו למען יבינו וישכלו כי עשות רצונו יתברך טובה וחייהם המה בכל עוד שהם דבקים שם והתורה דבקה מהם ומלאה מהם חיים ובהפרד' פגרים מתים ועל כן ישמרו לנפשותם פן תעקר נפשותם וחיותם ממקור כי אוי להם בסור' ממנו יתברך והפרדם מן עבודתו כי הן גופם אבדו כמקרה דגי הים הפורשים מים אל היבשה גם הוא יקר' ועל כן בהעוותם ויחשבו כמתי עולם אז ידלגו כאיל לשוב מהר להחיות נפשם כי מתה ולבל יאמרו ללבבם כי הלא החיים ההם הם אל חיי הנפש ולמה לא נעבוד על חיי הגוף גם הוא לז"א ובדבר הזה תאריכו ימים כו' לומר אם תעשו עיקר על חייכם בעולם הזה לא תהיה לכם חיי הנפש אך בעשותכם על חיי הנפש יהיה לכם גם חיי הגוף וזהו ובדבר הזה הוא חיי הנפש הנזכר תאריכו ימי' על האדמ':

או יאמר ובדבר הזה כו' לומר אם כל כך נפרדו הגוים מכם כי אתם חלק אלוה ממעל כי דבר רק הוא מכם ולא הם ימשך מזה לבלתו האריך ימים ישראל על האדמה כגוים כי הלא לפי גודל קדושת הנפש עד היותם חלקו יתב' בהנשא מעלת' תהיה הנשאה מעל הארץ כי הלא יגדל החשק נמרץ לשוב אל מקור' יתברך כי היא חלקו עד בלי די ואם כן או מי יחיה בעולם הזה ויזכה לשנים רבות על כן אמר ובדבר הזה אדרבא תאריכו ימים על האדמה כו' והוא כי האדמה אשר אנו עוברים את הירדן היא א"י קדושה אשר שם כבודו יתב' יותר מבכל העולם כלומר ואם כן איפה אל יהי מקום לזעקת נפשך עד שוב עד כסא הכבוד מרום ה' רועה ישראל לא יחסר משם ואומרו אשר אתם עוברים שמה לרשתה לומר כי הלא ישראל אצל נפשם הרוחניות הם כמשל ארץ ישראל אצל הקב"ה וכאשר לא תמוש שכינתו מהארץ ההיא למה שהיא ראש עפרות תבל כן ישראל לא תמוש נפשות' הרמת' מהם כי אין חומר' כשל זולתם כי ע"כ נתייחדו ישראל לשכון בארץ ישראל מכל יתר אומות ולכן להם ניתנה הארץ למורש' וזהו כי אתם עוברים וכו' לרשתה:

מה

וידבר וכו' עלה אל הר העברים כו'. אמר כי בעצם היום הזה אשר אמר ה' שיאריכו ימים על האדמה אשר עוברים את הירדן שמה לרשתה בזכות התורה כאומרו כי היא חייכם ובדבר הזה וכו' והנה היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר מי לנו דבק בתורה כמשה ואפילו הכי אינו נכנס בארץ ואיך בזכות התורה יירשוה על כן אמר בעצם היום הזה שנאמר בו דבר זה אמר לו הוא יתב' למשה עלה אל הר העברים הזה כו' הוא מקום מעברות ישראל לארץ ולמה במקום המעברות שאם הוא על היות שייכות בו עם הארץ הלא הוא הר נבו אשר בארץ מואב אך הוא להיות על פני ירחו הוא מקום התחלת הכיבוש והוא הענין כדי שמשם וראה את הארץ שע"י ראייתך אותה והיותך בעברים תשפיע בה שפע ליכבש שאתננה לבני ישראל לאחוז'. הרי שאדרבא אתה הוא הכובש ומוריש להם את הארץ ואל יעלה על רוחך לומר שתפסיד במה שתמות בחוצה לארץ כי לא תעלה במעלות אשר יעלו המתים בארץ כי הנה מות בהר ודע אשר אתה עולה שמה כי אינך כזולתך שלא יעלו בחוץ לארץ כי אתה עולה במעלה שמה ולבאר הענין יפה נזכיר' מאמרם ז"ל היתה נפשו של משה מתקשה לצאת כו' כי שם נאמר כי אמר לנפשו שמא בקש מלאך המות לפגוע בך. כי הצלת נפשי ממות שמא ראית אותם בוכי' ובכית עמהם כו' שמא בקשו לדחות אותך לגיהנם כו' ואן את עתידה לילך א"ל אתהלך לפני ה' בארצות החיים ופי' בשערי' פרשת ויחי כי השאלה הראשונה היתה למה תתקש' האם מ"ה בקש לפגוע בך והב' שמא המתייחסים אליך המקבילים פניך כדרך נפש מת כנודע מס' הזוהר פרשת ויחי כי כל המתייחסים אל נפש הבא ליפטר מתעוררים להקביל פניו ומאספים אותו אליהם והוא אצלי ענין ויאסף אל עמיו וכמז"ל במדרש וז"ל והאסף אל עמיך אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך אצל קהת ועמרם אצל אהרן ומרים אחיך ע"כ. הנה כי האסיפה אל עמיו הוא אל המתייחסים אליו והנה ידוע כי דור דעה המה המתייחסים אל מרע"ה:

ונבא אל הענין והוא כי עליהם אמר. א' שמא ראית אותם בוכים ר"ל את נפשותם בוכים ובכית עמהם כי לדעתך שלחת מרגלים ועל ידך נתגלגל מה שויבכו העם בלילה ההוא. ב' אמר לה שמא בקשו לדחות אותך לגיהנם שהוא מדי עברך דרך גיהנם להוציא משם קצת ע"פ דרכך. ג' אמר לה היכן את עתידה לילך שהוא אולי את כיתר נשמות המסתלקות בחוץ לארץ שיפגעו באויר ארץ העמים ובכחות החיצונים אשר בה ואפי' הצדיקים תהיה לנפשותם לטורח עבור דרך ח"ל עד אויר שכנגד א"י לעלות אל ארץ העליונה כי גם למלאכים שליוו את יעקב בארץ הוקשה למו לצאת לאויר ח"ל ע"כ אמר לה להיכן את עתידה לילך האה תעלי שמים נגד ארץ מדבר שהוא מקום חצונים ומשם תלכי אל הפנימיות הקדוש והשיבה אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי התהלכותי לא תהיה רק בארצות עליונים והתחתונים כי גם שפע הארץ וקדושתה שם כי ע"כ ראה את כלם משם:

ונבא אל ענין הכתובים והוא כי ארבעה הדברים הנאמרים באמת במאמרם נזכרו בכתובים הללו אלא שאינם כסדר שנזכרו במאמר והוא כי באחרון היחל שהוא היכן את עתידה לילך אמר ומות בהר אשר אתה עולה שמה לומר אינך כיתר אנשים שלא יעלו במותם בח"ל אל המעלה כ"א אדרבא ירדו אך אתה עולה שמה עם היות ארץ מואב כנזכר ועל ענין ראית אותם בוכים ובכית עמהם אדרבא והאסף אל עמיך כי יעשו לך בני גילך הקבלה ואסיפת טובה ועל ענין אם ישלוט מה"מ אמר כאשר מת אהרן אחיך שהוא בנשיקה כאשר עיני משה ראו ולא זר וחמד מיתתו ועל ענין אם יבקש לדחותו לגיהנם מדי עברו להצילם את אשר יאות להעלות משם אולי ימצאו אחיזה על דבר מה ולא יעלה מיד אל רום מעלת זכיותיו עד ישהה שם קצת ליטהר גם זה לא יהיה כ"א מיד תאסף אל עמיך בעדן גן אלהים עם הצדיקים כיוצא בו כמ"ש במדרש והאסף אברהם יצחק ויעקב עמרם כו' וזה יאמר אל תירא תצטרך ליטהר בגיהנם טרם תאסף אל עמיך בג"ע כי הלא לא יהיה לך כ"א כאהרן שאחר שמת מיד ויאסף אל עמיו. וז"א כאשר מת אהרן ויאסף אל עמיו:

נא

על אשר כו'. היה אפשר לומר שאמר מה שאני מחשיב זה למעילה הוא להיותכם אתם כי וסביביו נשערה מאד מה שאינו רק שלא קדשתם בלבד אך אומרו על פעם ב' לא יצדק והיל"ל אשר לא קדשתם כו' יאמר כי הנה ב' דברים היו. א' בשב ואל תעשה שלא דברו אל הסלע. ב' הכאת המטה בסלע בקום עשה ועל הא' אמר אשר לא קדשתם ועל הב' אמר אשר מעלתם בקום עשה ושעור הכתוב על אשר מעלתם בהכאת הסלע נוסף על אשר לא קדשתם בתחלה בהעדר הדבור אל הסלע ועדיין צריך לשים לב אל אומרו בתוך בנ"י זה פעמים והנה הפעם הב' יוצדק בו יותר שהוא אמור אצל קדוש השם אך יאמר אשר מעלתם בי ולא שהוא מעל בעצם כי הלא היה בתוך בנ"י במי מריבת קדש וכו' והוא כי המה אשמו בדבר אשר רבו במריבת אומרם סרה כמז"ל שהיו אומרים כל אחד אם אמת הוא שיש בך להוציא מים הוצא לנו מסלע זה וזולתם אמרו מסלע אחר וכמו שכתבנו במקומו שע"כ נמנע מרע"ה מלדבר אל הסלע באומרו כי לא היו ראויים ליעשות להם נח כזה על הליצנות ההוא וז"א אשר מעלתם כו' וזה להיות אתם אך אינו בעצם כי הלא היה במי מריבת קדש כלומר אשר רבו באופן שאינו מעל רק לפיהם שמדקדק עם חסידיו:

נב

כי מנגד כו'. ש"ת הלא השויתי אותך ואת אהרן באושר ובחטא ואמרתי כי תאסף אל עמיך כמוהו וא"כ מה הוא עונשיכם על החטא לז"א כי מנגד תראה את הארץ לומר הנה שתי ארצות הם א"י התחתונה וארץ העליונה ועל שתיהן אמר את הארץ כי האת ריבה העליונה וענין מה שאמרתי שעם היות סלוקכם בח"ל תעלה למעלה אל ארץ חיים המדובר הלא הוא כי מנגד תראה את הארץ שהוא שתי ארצות כי תדבק בם אך מה שיהא עונשך אינו רק כי שמה לא תבוא ממש אל הארץ אשר אני נותן לבנ"י שהיא התחתונה אך אל העליונה תבא בעצם כי אין מעכב ובדרך הזה נתיישב בכתובי' הערות רבות שיש מפסוק וידבר עד סוף הפרשה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.