תנ"ך/בראשית/כג: הבדלים בין גרסאות בדף
שואלין ודורשין (שיחה | תרומות) (עיצוב) |
שואלין ודורשין (שיחה | תרומות) (המשך) |
||
שורה 30: | שורה 30: | ||
רש"י {{ממ|[[רש"י/בראשית/כג#ב|פסוק ב]]}} מפרש שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה, פרחה נשמתה ממנה. וב{{ממק|בעל הטורים}} פירש שנסמכה פטירת שרה ללידת רבקה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כב#כג|לעיל כב כג]]}} שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. ורמוז דבר זה במילים '''ש'''רה '''מ'''אה '''ש'''נה - ר"ת שמש, וככתוב {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/א#ה|קהלת א ה]]}} 'וזרח השמש ובא השמש'. | רש"י {{ממ|[[רש"י/בראשית/כג#ב|פסוק ב]]}} מפרש שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה, פרחה נשמתה ממנה. וב{{ממק|בעל הטורים}} פירש שנסמכה פטירת שרה ללידת רבקה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כב#כג|לעיל כב כג]]}} שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. ורמוז דבר זה במילים '''ש'''רה '''מ'''אה '''ש'''נה - ר"ת שמש, וככתוב {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/א#ה|קהלת א ה]]}} 'וזרח השמש ובא השמש'. | ||
=== ויהיו === | |||
'''ויהי לשון צער''' | '''ויהי לשון צער''' | ||
שורה 43: | שורה 44: | ||
עוד כתב ה{{ממק|אור החיים}} שמאחר שמתה ע"י בשורת העקידה אם כן היה הזמן הקצוב לה מתחילה יתר על מה שחייה בפועל, ולכן נקט הכתוב לשון 'ויהי' דהיינו הויה חדשה שונה מהקצבה שהיתה בתחילה. | עוד כתב ה{{ממק|אור החיים}} שמאחר שמתה ע"י בשורת העקידה אם כן היה הזמן הקצוב לה מתחילה יתר על מה שחייה בפועל, ולכן נקט הכתוב לשון 'ויהי' דהיינו הויה חדשה שונה מהקצבה שהיתה בתחילה. | ||
'''לשון ויהיו''' | |||
ב{{ממק|בעל הטורים}} נתן רמז בתיבת 'ויהיו' שעולה בגמטריא ל"ז, שהם היו עיקר שנותיה, שהרי עד גיל תשעים לא היה לה ולד. וכעין זה כתבו ב{{ממק|דעת זקנים}} מבעלי התוספות, שעד תשעים שנה שהיתה בלא בנים, היתה חשובה כמת {{ממ|[[בבלי/נדרים/סד/ב|נדרים סד:]]}}. | |||
גרסה מ־20:31, 17 בנובמבר 2019
(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃ (ב) וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃ (ג) וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃ (ד) גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃ (ה) וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃ (ו) שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃ (ז) וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃ (ח) וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃ (ט) וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃ (י) וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (יא) לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃ (יב) וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ (יג) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃ (יד) וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃ (טו) אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃ (טז) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃ (יז) וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃ (יח) לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃ (יט) וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃ (כ) וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃ ס
א
ויהיו חיי שרה
טעם לסמיכות הפרשיות
רש"י (פסוק ב) מפרש שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה, פרחה נשמתה ממנה. ובבעל הטורים פירש שנסמכה פטירת שרה ללידת רבקה (לעיל כב כג) שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. ורמוז דבר זה במילים שרה מאה שנה - ר"ת שמש, וככתוב (קהלת א ה) 'וזרח השמש ובא השמש'.
ויהיו
ויהי לשון צער
האור החיים מבאר שנקט הכתוב לשון ויהי, לפי שויהי הוא לשון צער (ראה מגילה י:) ובא לרמוז לסיבת פטירתה של שרה ע"י בשורת העקידה וכמש"כ רש"י (פסוק ב).
עוד ביאר האור החיים, שכוונת הפסוק שמאה שנותיה הראשונות היו בצער, שהרי תשעים שנה היתה לא ולדה, ועשר שנים היה רודף ישמעאל אחר יצחק להורגו כמבואר במדרש (ב"ר נג). וכך כוונת הפסוק 'ויהיו חיי שרה מאה שנה' שמאה שנים אלו היו בצער לשון ויהי, 'ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה' שעשרים ושבע שנים אלו הם יחשבו שני חיי שרה שאז בטחה בבנה אחרי שגירש אברהם את ישמעאל.
הטעם שלא נכתב ותחי
האחרונים עמדו לבאר הטעם שנקט הכתוב לשון 'ויהי' ולא לשון 'ותחי' כלשון הכתוב אצל שאר הצדיקים [כמו ויחי אדם (לעיל ה ג), ויחי שם (להלן יא יא)].
האור החיים מבאר שנקט הכתוב לשון ויהי, לפי שויהי הוא לשון צער וראה לעיל הטעם שנקט הכתוב לשון צער.
עוד כתב האור החיים שמאחר שמתה ע"י בשורת העקידה אם כן היה הזמן הקצוב לה מתחילה יתר על מה שחייה בפועל, ולכן נקט הכתוב לשון 'ויהי' דהיינו הויה חדשה שונה מהקצבה שהיתה בתחילה.
לשון ויהיו
בבעל הטורים נתן רמז בתיבת 'ויהיו' שעולה בגמטריא ל"ז, שהם היו עיקר שנותיה, שהרי עד גיל תשעים לא היה לה ולד. וכעין זה כתבו בדעת זקנים מבעלי התוספות, שעד תשעים שנה שהיתה בלא בנים, היתה חשובה כמת (נדרים סד:).