תורה תמימה/ויקרא/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא ו

ב

צו. אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אמר ר' שמעון, ביותר במקום שיש חסרון כיס . (תו"כ).

זאת תורת העולה. תניא, אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתאכלין והולכין כל הלילה, ומניין לדברים שדרכן ליקרב ביום שמעלן ומקטירן עם בוא השמש ומתאכלין והולכין כל הלילה, ת"ל זאת תורת העולה ריבה . (מנחות כ"ו ב').

היא העולה. המזבח מקדש את הראוי לו ומה הוא ראוי לו, א"ר יהושע, כל הראוי לאשים, שנאמר היא העולה על מוקדה, מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד, אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד . (זבחים פ"ג א').

היא העולה. תניא, ר' יהודה אומר, זאת, היא, העולה, הרי אלו ג' מעוטין, פרט לשנשחטה בלילה ונשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד . (שם פ"ד א').

על מקדה. זו מערכה גדולה . (יומא מ"ה א').

כל הלילה עד הבקר. מלמד שכל הלילה כשר להקטרת חלבים ואימורים . (מגילה כ"א א').

כל הלילה עד הבקר. ממשמע שנאמר כל הלילה איני יודע שעד הבקר, ומה ת"ל עד הבקר, תן בקר לבקרו של לילה, מכאן לאברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזיר, לאחר חצות לא יחזיר . (יומא כ' ב').

ואש המזבח תוקד בו. זו מערכה שניה של קטורת . (שם מ"ה א').

ג

ולבש הכהן מדו בד. מהו מדו – כמדתו . (שם כ"ג ב').

ומכנסי בד ילבש. מה ת"ל ילבש – להביא את השחקים . (שם י"ב ב').

על בשרו. תניא, מניין שלא ילבש דבר קודם למכנסים, ת"ל ומכנסי בד ילבש על בשרו . (שם כ"ג ב').

על בשרו. מלמד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו . (זבחים י"ט א').

והרים. נאמר כאן והרים ונאמר במנחה והרים (פ' ח') מה להלן בקמצו אף כאן בקמצו. (יומא כ"ד א'(

והרים. [מלמד שצריך לשייר מקצת] . (ירושלמי יומא פ"ב ה"א).

והרים את הדשן. תניא, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח מועלין בו, מאי טעמא, דכתיב ולבש הכהן מדו בד והרים, כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה קאי . (מעילה ט' א').

והרים את הדשן. ללמדך שאין גדולה בפלטרין של מלך [ירושלמי שבת פ"י ה"ג]

והרים את הדשן. ולמעלה כתיב (פ' ב') כל הלילה, מכאן לתרומת הדשן שהיא כשרה כל הלילה . (ירושלמי יומא פ"ב ה"א).

אשר תאכל האש. מכאן שצריך להחזיר הפוקעין מעל המזבח . (זבחים פ"ג ב').

אשר האכל האש. אין אכילה אלא בכזית, [מלמד שלא יפחות בהרמה פחות מכזית] . (ירושלמי יומא פ"ב ה"א).

אשר תאכל האש. יכול דשן העצים, ת"ל עולה, אי עולה יכול אברי עולה, ת"ל אשר תאכל האש, הא כיצד, חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד . (ירושלמי יומא פ"ב ה"א).

את העולה. תנא ר' חנניא, אשר תאכל האש את העולה [מה ת"ל את העולה, ללמדך] עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטורת . (זבחים פ"ג ב').

על המזבח. תניא, מניין לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרן ע"ג המזבח עד שיעשה מערכה גדולה ושורפן, ת"ל אשר תאכל האש אה העולה על המזבח . (יומא מ"ה ב').

ושמו אצל המזבח. ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר [חמורה ל"ד א'].

ושמו אצל המזבח. מלמד שטעונים גניזה . (כריתות ו' א').

ושמו אצל המזבח. [מלמד שמצוה לדשן את המזבח] . (מעילה י"ב א').

ד

ולבש בגדים אחרים. א"ר יוחנן, מניין לשנוי בגדים מן התורה שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, ותנא דבי ר' ישמעאל, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו . (שבת קי"ד א').

ולבש בגדים אחרים. ת"ר, יכול כדרך יוהכ"פ שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול, ת"ל ופשט ולבש, מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט, מה בגדים שפושט בגדי קודש אף בגדים שלובש בגדי קודש, א"כ מה ת"ל אחרים – פחותים מהם . (יומא כ"ג ב').

ה

והאש. תניא, בכל יום היו שלש מערכות על המזבח, מערכה גדולה ומערכה של קטורת ומערכה של קיום האש, וביוה"כ מוסיפין אחת, שנאמר והאש . (שם מ"ה ב').

והאש וגו'. תניא, ר' יוסי אומר, מניין שעושין מערכה לקיום האש, ת"ל והאש על המזבח תקד בו . (שם שם א').

ובער עליה. תניא, מערכה שניה של קטורת קודמת לסדור שני גזרי עצים, דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, עליה ולא על חבירתה, מכלל דאיכא חבירתה . (יומא ל"ג א').

עצים בבקר בבקר. סדור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, ואע"פ דהכא כתיב בבקר בבקר ובקטורת כתיב (פ' תצוה) בבקר בבקר, אפילו הכי מכשיר עדיף . (שם שם).

בבקר בבקר. תנא רבי ישמעאל, בבקר בבקר – בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר . (ירושלמי ברכות פ"א ה"ד).

וערך עליה העולה. ת"ר, מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה מאי תלמודא, אמר רבא, העולה – עולה ראשונה . (פסחים נ"ח א').

וערך עליה העולה. תניא, מניין שעושין מערכה גדולה כדי שתקבל כל העולות ת"ל וערך עליה העולה . (תו"כ).

חלבי השלמים. ת"ר, מניין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים, ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים, מאי תלמודא, אמר רבא, השלמים – עליה השלם כל הקרבנות כולם . (פסחים נ"ח ב').

חלבי השלמים. רב כהנא רמי, כתיב (פ' משפטים) ולא ילין חלב חגי עד בקר, עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם הוא מותיב לה והוא מפרק לה – כשנתותרו . (פסחים נ"ט ב').

ו

אש תמיד. תניא, מניין לאש המנורה שנוטלין אותה ממזבח החצון, ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח, אש תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא בראשו של מזבח החצון . (יומא מ"ה ב').

אש תמיד. תמיד אפילו בשבת, תמיד אפילו בטומאה . (ירושלמי יומא פ"ד ה"ו).

תוקד על המזבח. למד על מערכה שניה של קטורת שלא תהא אלא על מזבח החיצון . (יומא מ"ה ב').

לא תכבה. תנא ר' אליעזר בן יעקב, כלפי שאמרה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום ת"ל לא תכבה . (זבחים צ"א ב').

לא תכבה. לא תכבה אף במסעות, ומה היו עושין לה בשעת מסעות, היו כופין עליה פסכתר . (ירושלמי יומא פ"ד ה"ו).

ז

וזאת תורת. זאת – אינה נוהגת בבמה. (תו"כ).

וזאת תורת המנחה. תורה אחת לכל המנחות שיהיו שיריה נאכלין לכהנים . (מנחות ע"ב ב').

וזאת תורת המנחה. תורה אחת לכל המנחות שיהיו מעונין שמן ולבונה . (תו"כ).

הקרב אותה. אותה כשרה ולא פסולה, אותה – כולה כאחת . (שם).

בניובר, שלא יבי אהרן. ההגשות נוהגות באנשים ולא בנשים, דכתיב הקרב אותה בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן . (קדושין ל"ו א').

לפני ה'. יכול במערב ת"ל אל פני המזבח, אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה', הא כיצד, מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן ודיו . (זבחים ס"ג ב').

אל פני המזבח. ת"ר, כבש המזבח מעכב, מאי טעמא, אמר רב הונא, כל מקום שנאמר המזבח – לעכב . (שם ס"ב א').

ח

והרים ממנו. ממנו מן המחא עשרון אחד בשני כלים ויקמוץ . (מנחות כ"ד א').

ואת כל הלבונה. ת"ר, חיסר לבונתה עד שעמדה על קורט אחד פסולה, על שני קורטים כשרה, דברי ר' יהודה, מאי טעמא, דכתיב ואת כל הלבונה, כל ואפילו קורט אחד, את – לרבות קורט אחר . (שם י"א ב').

ואת כל הלבונה. ת"ר, האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ, מנלן, דכתיב והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה. מקיש לבונה להרמה דמנחה, מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ . (שם ל"ו ב').

אשר על המנחה. מה תלמוד לומר, ללמדך, לבונה אשר על המנחה הוא דסגי בקורט, אבל לבונה הבאה בפני עצמה צריך קומץ בתחלה וקומץ בסוף . (שם י"א ב').

ט

והנותרת ממנה. ממנה – כשרה ולא פסולה . (תו"כ).

מצות תאכל. תניא, מצות תאכל – מצוה, שיכול כיון שבתחלה היתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון, ת"ל מצות תאכל מצוה . (יבמות ס"ו א').

מצות תאכל. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר יאכלוה, אין לי אלא כולה, מניין אף מקצתה, ת"ל תאכל מכל מקום . (תו"כ).

בחצר אהל מועד יאכלוה. תניא, היו לשבות בנויות בחול ופתוחות לקודש מניין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלים שם קדשי קדשים ושירי מנחה, תלמוד לומר בחצר אהל מועד יאכלוה, התורה רבתה חצרות הרבה אצל אכילה אחת . (זבחים נ"ו א').

יאכלוה. מה תלמוד לומר, לרבות שיאכלוה בכל מאכל שירצו . (תו"כ).

י

לא תאפה חמץ. תניא, אפיה בכלל לא תעשה חמץ (פ' ויקרא) היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה, מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה מיוחדת שבה חייבין עליה בפני עצמה . (מנחות נ"ה ב').

לא תאפה חמץ חלקם. מה ת"ל חלקם – לומר שאפילו חלקם לא תאפה חמץ . (שם שם א').

מאשי וגו'. מלמד שאינם רשאים ליטול אלא לאחר הקרבת האשים. ומניין לכל הקדשים כן, ת"ל קדש קדשים. יכול אם חלקוה מקודם תפסל, ת"ל קדש קדשים היא – בקדושתה היא. (תו"כ).

כחטאת ובאשם. תניא, ר' שמעון אומר, קדש קדשים היא כחטאת וכאשם [למאי הלכתא] אקשה רחמנא לחטאת ולאשם, [לומר לך יש מהן כחטאת ויש כהן כאשם], מנחת חוטא הרי היא בחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה . (זבחים י"א א').

יא

כל זכר. הכהנת אינה אוכלת בקדשי קדשים, דכתיב בל זכר בבני אהרן יאכלנה . (סוטה כ"ג ב').

כל זכר. ת"ר, כל זכר בבני אהרן יאכלנה לרבות בעלי מומין, ולמאי, אי לאכילה הרי כבר נאמר (פ' אמור) לחם אלהיו מקדשי הקדשים יאכל – אלא לחלוקה . (זבחים א').

יאכלנה. כשרה ולא פסולה. (תו"כ).

יג

זה קרבן אהרן ובניו. תניא, זה קרבן אהרן ובניו, יכול יהיו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד, ת"ל אשר יקריבו לה', אהרן בפני עצמו ובניו בפני עצמן . (מנחות נ"א ב').

קרבן אהרן ובניו. תניא, בניו אלו כהנים הדיוטים, או אינו אלא כהנים גדולים, כשהוא אומר (פ' ט"ו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה הרי כהן גדול אמור, הא מה אני מקיים בניו – אלו כהנים הדיוטים . (שם שם).

קרבן אהרן ובניו. דרש רב נחמן בר רב חסדא, זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו, וכי מה למדנו לבניו ביום המשחו אלא מקיש חנוכו להמשחו, מה המשחו רבוכה אח חנוכו רבונה . (שם ע"ח א').

ביום המשח. מלמד שאין כהן גדול נמשח אלא ביום . (תו"כ).

ביום המשח אותו. אותו – מלמד שאחד מושחין ואין מושחין שנים, מאי טעמא, א"ר יוחנן, משום איבה . (ירושלמי יומא פ"א ה"א).

מנחה תמיד. נאמר תמיד במנחת חביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים, מה לחם הפנים שתים עשרה חלות אף מנחת חביתין שתים עשרה חלות . (שם שם).

מנחה תמיד. מלמד שכהן גדול מביא עשירית האיפה מיום שנמשח עד עולם, דכתיב מנחה תמיד . (תו"כ).

מחציתה. תניא, ר' יוחנן אומר, חביתי כהן גדול אינן קדושות לחצאין, מאי טעמא, דאמר קרא מנחה מחציתה, הבא מנחה ואח"כ חציהו . (מנחות ח' א').

מחציתה בבקר וגו'. ת"ר, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, מלמד שמחצה משלם הוא מקריב, הא כיצד, מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בערב . (שם ג' ב').

מחציתה בבקר וגו'. ת"ר, נטמא מחצה של בין הערבים או אבד יכול יביא ערבית חצי עשרון מביתו ויקריב, ת"ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב – מחצה משלם הוא מקריב לפכך מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד . (מנחות נ' ב').

מחציתה בבקר וגו'. ת"ר, כהן גדול שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו, יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון, ת"ל ומחציתה בערב, מחצה משלם הוא מקריב, לפיכך מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד . (שם שם).

יד

על מחבת. מלמד שטעונה כלי שרת, לפיכך אי אפי לה מאתמול נפסלה בלינה ולפיכך דוחה את השבת . (שם נ"א א').

בשמן. להוסיף לה שמן. ואיני יודע כמה, הרי אני דן, נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נסכים (פ' תצוה) שמן, מה מנחת נסכים שלשת לוגין לעשרון אף כאן שלשת לוגין לעשרון . (שם שם).

תעשה. אפילו בשבת אפילו בטומאה [שם שם]

מרבכת. מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה . (תו"כ).

תביאנה. תביאנה מכל מקום, ואפילו לאחר המוספין, ואחר הנסכים. (שם).

תפיני. מאי תפיני – תאפינה נא, תאפינה נאה[לפיכך אופה ומטגנה ואופה] . (מנחות נ' ב').

תפיני. תניא, חביתי כהן גדול דוחין את השבת, דכתיב תפיני – תאפינה נאה, ואי אפי לה מאתמול אינשפא לה . (מנחות ג' ב').

מנחת פתים. מלמד שכופל אחת לשנים ושנים לארבעה ומבדיל . (תו"כ).

טו

והכהן המשיח תחתיו. מה ת"ל המשיח, לומר לך, דאפילו מבניו של כה"ג אי הוי משוח הוי כה"ג ואי לא לא, מכאן דאפילו כה"ג בן כה"ג טעון משיחה . (הוריות י' יא ב').

מבניו יעשה אותה. ת"ר, כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו, מניין שתהא מנחתו קריבה משל יורשין, ת"ל והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה יכול יקריבנה חצאין, ת"ל יעשה אותה – כולה ולא מקצתה . (מנחות נ"א ב').

חק עולם. חקה לעולם תהיה . (שם שם).

חק עולם. חביתי כהן גדול באים שתים עשרה חלות, מאי טעמא, אתיא חקה חקה מלחם הפנים . (מנחות ע"ו א').

כליל תקטר. נאמר כאן כליל ונאמר במנחת כהן הדיוט כליל (פ' ט"ז), מה מנחת כהן הדיוט בלא תאכל אף מנחת כהן גדול בלא תאכל . (שם נ"א ב').

טז

וכל מנחת כהן. לרבות מנחת נדבתו . (תו"כ).

מנחת כהן. מנחת כהנת נאכלת, דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, מנחת כהן ולא מנחת כהנת . (סוטה כ"ג ב').

כליל תהיה. נאמר כאן כליל ונאמר במנחת כהן גדול (פ' ט"ו) כליל, מה מנחת כהן גדול כליל תקטר אף מנחת כהן הדיוט כליל תקטר . (מנחות נ"א ב').

כליל תהיה. אין לי אלא כולה, מקצתה מניין ת"ל תהיה, אפילו כל שהוא . (תו"כ).

כליל תהיה לא תאכל. תניא, ר' אליעזר אומר, כל שהוא בכליל תהיה, בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו . (מנחות ל"ד ב').

יח

זאת תורת החטאת. תניא, יכול דם חטאת העוף שנתז על הבגד יהא טעון כבוס, ת"ל זאת . (זבחים צ"ב א').

זאת תורת החטאת. תורת החטאת – תורה אחת לכל החטאות, שאם נתז מדמן על הבגד טעון כבוס, אחד חטאת הנאכלת ואחד חטאת הפנימית . (שם שם).

זאת תורת החטאת. א"ר יצחק, מאי דכתיב זאת תורת החטאת, לומר לך, כל העוסק בתורת חטאת הרי הוא כאלו הקריב חטאת . (מנחות ק"י א').

במקום אשר תשחט. תניא, דם חטאת העוף שניתז על הבגד אינו טעון כביסה, מאי טעמא, במקום אשר תשחט כתיב, בנשחטות הכתוב מדבר [להוציא את העוף שאינה נשחטת אלא נמלקת] . (זבחים צ"ב א').

במקום אשר תשחט העולה. והיכן הוא – בצפון . (שם מ"ח א').

תשחט החטאת. ולמה כן – כדי שלא לפרסם את החוטאים . (ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג).

קדש קדשים היא. קודש קדשים – לרבות זבחי שלמי צבור לצפון, היא – למעט איל נזיר ותודה . (תו"כ).

יט

הכהן המחטא. טבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקין בקדשים לאכול לערב, דאמר קרא הכהן המחטא אותה יאכלנה, מאי יאכלנה – יחלקנה, לפיכך כהן הראוי לחטוי חולק ושאינו ראוי לחטוי אינו חולק . (זבחים צ"ט א').

המחטא אותה. מה ת"ל אותה. אותה דמה למעלה מחצי המזבח ואין דמו של קרבן אחר למעלה מחצי המזבח . (שם י' ב').

כ

כל אשר יגע. ת"ר, יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולו פסול ת"ל אשר יגע – מה שנוגע פסול, כיצד הוא עושה, חותך מקום שבלע . (שם צ"ז ב').

אשר יגע בבשרה. יכול אשר יגע אעפ"י שלא בלע, ת"ל בבשרה, עד שיבלע בבשרה . (שם שם).

בבשרה. בבשרה ולא בגידין ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים . (זבחים צ"ז ב').

יקדש. יקדש – להיות כמוה, אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה . (שם שם).

ואשר יזה. ת"ר, יכול ניתז מן הקרן ופן היסוד של מזבח יהא טעון כבוס, ת"ל ואשר יזה פרט לזה שכבר הוזה . (שם צ"ג א').

ואשר יזה מדמה. ת"ר יכול ניתז מדם הצואר על הבגד יהא טעון כבוס, ת"ל ואשר יזה מדמה, לא אמרתי אלא בדם הראוי להזאה . (שם שם).

מדמה. ת"ר, מדמה – מדם כשרה ולא מדם פסולה, בין שהיתה לה שעת הכושר בין שלא היתה לה שעת הכושר, מאי טעמא, דכתיב מדמה, וכתיב (פ' כ"ב) אותה, חד להיכי דהיתה לה שעת הכושר וחד להיכי דלא היתה לה שעת הכושר . (שם שם).

על הבגד. ת"ר, אין לי אלא בגד, מניין לרבות עור משהופשט, ת"ל אשר יזה עליה תכבס, יכול שאני מרבה עור שלא הופשט, ת"ל בגד, מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה . (שם שם ב').

על הבגד. תניא, ר' אליעזר אמר, אין לי אלא בגד, מניין לרבות שק וכל מיני בגדים, ת"ל אשר עליה תכבס . (זבחים צ"ד א').

אשר יזה עליה. ת"ר, יכול ניתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כבוס, ת"ל אשר יזה עליה, לא אמרתי אלא מקום דם בלבד . (שם שם).

תכבס. מלמד שאינו מקבל טומאה אלא דבר הראוי לכבוס, למעוטי כלי דבר גרירה הוא . (שם שם).

במקום קדש. מכאן שהכבוס במקום קדוש הוא . (שם שם).

כא

וכלי חרש וגו'. [וכלי חרש – מין חרש] לרבות כלי נתר, [בכלי נחושת – מין נחושת] לרבות כל שאר מתכות. (תו"כ).

אשר תבשל בו. אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו רותח מניין, ת"ל אשר תבושל בו ישבר – מכל מקום . (זבחים צ"ה ב').

ישבר. [ולמעלה כתיב (פ' כ') תכבס במקום קדוש, אתקש שבירה לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף שבירה במקום קדוש] . (זבחים צ"ד ב').

ואם בכלי נחושת בשלה. תניא, בישל במקצת כלי טעונה מריקה ושטיפה כל הכלי, מאי טעמא, דאמר קרא ואם בכלי נחשת בשלה – כלי נחושת ואפילו מקצת כלי . (שם צ"ג ב').

ומרק ושטף. [ולמעלה כתיב (פ' ב') תכבס במקום קדוש, אתקש מריקה ושטיפה לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף מריקה ושטיפה במקום קדוש] . (שם צ"ד ב').

ומרק ושטף. היכי דמי מריקה, היכי דמי שטיפה – מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס . (שם צ"ו ב').

ומרק ושטף. היכי דמי מריקה, היכי דמי שטיפה – מריקה בחמין ושטיפה בצונן . (שם שם).

ומרק ושטף. אימתי מורק ושוטף, לאחר זמן אכילה, דכתיב ומרק ושטף והדר כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה, הא כיצד, ממתין לה עד זמן אכילה והדר עביר לה מריקה ושטיפה . (שם צ"ז א').

במים. במים ולא ביין ולא במזוג . (זבחים צ"ו ב').

כב

כל זכר בכהנים. כל – לרבות בעל מום . (שם צ"ט א').

קדש קדשים היא. לרבות כל הקדשים למריקה ושטיפה, יכול שאני מרבה אף התרומה, ת"ל אותה – פרט לתרומה . (שם צ"ו ב').

כג

וכל חטאת. תניא, אין לי אלא חטאת יחיד ונקבה מניין לרבות חטאת צבור וזכר ת"ל וכל חטאת . (שם פ"ב א').

אשר יובא מדמה. מדמה ואפילו מקצת דמה [שם שם]

אשר יובא מדמה. מדמה ולא מבשרה . (שם שם ב').

אל אהל מועד. אין לי אלא אהל מועד, שילה ובית עולמים מניין ת"ל לכפר בקודש . (תו"כ).

לכפר בקודש. תניא ר' שמעון אומר, נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן (פ' אחרי) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש, מה להלן בשכיפר אף כאן בשכיפר . (זבחים פ"ג א').

באש תשרף. תניא, ר' שמעון אומר, בקודש באש תשרף, לימד על חטאת ששורפין אותה בקודש, ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קרשים ואיסורי קדשים קלים מניין ת"ל וכל בקודש באש תשרף . (פסחים כ"ד א').

באש תשרף. אמר רב הונא, נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמן ושורפן, משום שנאמר בקודש באש תשרף . (זבחים צ"ב א').

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---