עמר נקא/ויקרא/ו

עמר נקא ויקרא ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

צו אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות וכו' פי' מיד מדכתיב וצו את יהושע וחזקהו וכו' שהוא לאלתר לדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם ימה שאמר ר' שמעון ביותר צריך כתוב לזרז דבר שיש בו חסרון כיס פי' כגון זה שיש כאן הוצאת העולה תמיד והיינו דקאמ' ביותר שאעפ"י שהזהיר את ישראל על כך בפרש' פנחס שאמ' צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכו' הזהיר גם בכאן את אהרן במלת צו שהוא זרוז:

זאת תורת העולה וכו' וללמד על הפסולין איזה אם עלו ירדו ואי זה אם עלו לא ירדו שכל תורה לרבות הוא בא לומ' תורה אחת לכל העולין אפי' פסולין שאם עלו לא ירדו היא העולה מיעט את הרובע ואת הנרבע שלא היה פסולן בקדש שנפסלו קודם בואם לעזרה. צריך לישב אם לא היה כתוב לו תורה שבא לרבות על הפסולן שאם עלו לא ירדו ולא היא שבא למעט הפסולים שאם עלו ירדו אם לאו אם תמצא לומ' שהסברא נותנת שאם עלו לא ירדו אם כן לשתוק מהרבוי וממילא לא נמעט מקרא דהיא רק אותם שלא נפסלו בקדש ולא אותם שנפסלו בקדש בעבור הסברא ואם תאמר להפך והסברא היתה נותנת שאם עלו ירדו אם כן לשתוק מהמעוט דהיא וממילא לא הוינא מרבה מתורה רק אותם שהיה פסולם בקדש ולא אותם שלא נפסלו בקדש מפני הסברא. ונראה דצ"ל שאם לא היה כתוב לא הרבוי ולא המיעוט הוה אמינא שהסברא נותנת שכל הפסולין אם עלו לא ירדו ומיהו אי הוה כתיב היא ולא הוה כתיב תורה לרבוי הוה אמינא דלא ממעטינן מהיא רק רובע ונרבע וכיוצא בו דאיכא ביה תרתי לגריעותא שלא היה פסולו בקדש וגם נעבדה בו עברה אבל כלאים וטריפה ובעלי מומין הואיל ולא נעבדה בהן עברה אע"פ שלא היה פסולן בקדש לא הוה ממעטינן ליה קמ"ל תורה איצטריך לרבויי אותם שהיה פסולן בקדש ש"מ יוכל אותם שלא היה פסולן בקדש אפי' לא נעבדה בהן עברה אם עלו ירדו. אי נמי נימא איפכא דאי לא הוי כתיבי קראי לא רבוייא ולא מעוטא הוה אמינא שהסברא נותנת שכל הפסולין שעלו ירדו ואפי' הכי איצטריך למיכתב היא דאי לאו הכי לא הוה מרבית מרבוי דתורה רק כגון פסח וחטאת ששחטן שלא לשמן שכן מצינו באשם ששחטו שלא לשמו שהוא כשר אבל כל הנך פסולי אחריני דקא חשיב התם בתורת כהנים כגון הלן וכיוצא בו שפסולן בכל מקום הוה אמינא דאפי' כשהיה פסולן בקדש שאם עלו ירדו להכי כתב היא למעוטי הנך שלא היה פסולן בקדש ש"מ דכל אותן שהיה פסולן בקדש אם עלי לא ירדו. מהר"ר:

כא

ישבר לפי שהבליעה של חטאת נבלעת בו ונעשית נותר והוא הדין לכל קדשים. קשה שהיה לו לכתוב דין זה בשלמים שהם קדשים קלים והוה שמעינן מיניה ק"ו לכל הקדשים. וי"ל דבשלמים לא ספיקא לן למכתב ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים שאם בשל בו היום שלמים שנעשו היום ולמחר מבשל בו שלמים של מחר וכן בכל יום ויום אין נאסרין לעולם שכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו שהרי השלמים זמנם לשני ימים ולילה אחת אבל בחטאת לא שייך למימר הכי שהרי כשבשל בו חטאת היום למחר בבקר הוא בלוע מנותר שאין זמנו אלא ליום ולילה. ואי קשיא לך מנא תיתי לך לדמות שאר קדשים לחטאת י"ל מדכתיב תבושל בושלה לרבות דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בושלה וכו' מזה הרבוי אנו למדין אשם ושלמי צבור ומנחה ושלמי יחיד ושאר כל הקדשים כולן בין קדשי קדשים בין קלין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.