רש"י/ויקרא/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ ויקרא ו

ב

צו את אהרן. אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס (ספרא):

זאת תורת העלה וגו'. הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין אי זה אם עלה ירד, ואי זה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא, לומר, תורה אחת לכל העולים, ואפלו פסולין, שאם עלו לא ירדו (שם):

הוא העלה. למעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקדש, שנפסלו קדם שבאו לעזרה (שם ח):

ג

מדו בד. היא הכתנת, ומה ת"ל מדו, שתהא כמדתו (שם):

על בשרו. שלא יהא דבר חוצץ בינתים (זבחים י"ט):

והרים את הדשן. היה חותה מלא מחתה מן המאכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש (תמיד כ"ח):

הדשן אשר תאכל האש את העלה. ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח :

[על המזבח. מצא אברים שעדין לא נתאכלו, מחזירן על מזבח לאחר שחתה גחלים אילך ואילך ונטל מן הפנימיות, שנאמר את העלה על המזבח]:

ד

ופשט את בגדיו. אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד, בגדים שבשל בהן קדרה לרבו, אל ימזג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהם (ספרא):

והוציא את הדשן. הצבור בתפוח, כשהוא הרבה ואין מקום למערכה, מוציאו משם. ואין זה חובה לכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום (תמיד כ"ח):

ה

והאש על המזבח תוקד בו. רבה כאן יקידות הרבה, על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח , כלן נדרשו במסכת יומא (דף מ"ה), שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם:

וערך עליה העלה. עולת תמיד היא תקדם (מנחות מ"ט):

חלבי השלמים. אם יביאו שם שלמים, ורבותינו למדו מכאן "עליה", על עולת הבקר השלם כל הקרבנות כלם, מכאן שלא יהא דבר מאחר לתמיד של בין הערבים (ספרא):

ו

אש תמיד. אש שנאמר בו תמיד, היא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה להעלת נר תמיד (שמות כז), אף היא מעל מזבח החיצון תוקד (יומא מ"ה):

לא תכבה. המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין:

ז

וזאת תורת המנחה. תורה אחת לכלן, להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין, שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא נקמצת, מנחת כהנים שהיא כליל מנין, ת"ל תורת (ספרא):

הקרב אתה. היא הגשה בקרן דרומית מערבית (שם):

לפני ה'. הוא מערב שהוא לצד אהל מועד:

אל פני המזבח. הוא הדרום, שהוא פניו של מזבח, שהכבש נתון לאותו הרוח (סוטה י"ד):

ח

והרים ממנו. מן המחבר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה (ספרא):

בקמצו. שלא יעשה מדה לקמץ (שם):

מסלת המנחה ומשמנה. מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה (סוטה י"ד):

המנחה. שלא תהא מערבת באחרת (ספרא):

ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר. מלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו. ולפי שלא פרש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא, הצרך לשנות פרשה זו, לכלל כל המנחות כמשפטן:

ט

במקום קדש. ואיזהו, בחצר אהל מועד:

י

לא תאפה חמץ חלקם. אף השירים אסורים בחמץ (מנחות נ"ה):

כחטאת וכאשם. מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה (ספרא):

יא

כל זכר. אפלו בעל מום. למה נאמר, אם לאכילה הרי כבר אמור, לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו' (ויקרא כא), אלא לרבות בעלי מומין למחלקת (ספרא):

כל אשר יגע וגו'. קדשים קלים או חלין שיגעו בה ויבלעו ממנה:

יקדש. להיות כמוה, שאם פסולה יפסלו, ואם כשרה יאכלו כחמר המנחה (שם):

יג

זה קרבן אהרן ובניו. אף ההדיוטות מקריבין עשירית האפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר מנחה תמיד וגו' והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו' חק עולם:

יד

מרבכת. חלוטה ברותחין כל צרכה (שם):

תפיני. אפויה אפיות הרבה, אחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת (מנחות נ'):

מנחת פתים. מלמד שטעונה פתיתה:

טו

המשיח תחתיו מבניו. המשיח מבניו תחתיו:

כליל תקטר. אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כלה כליל, וכן כל מנחת כהן של נדבה כליל תהיה:

טז

כליל. כלה שוה לגבוה:

יט

המחטא אתה. העובד עבודותיה, שהיא נעשית חטאת על ידו:

המחטא אתה יאכלנה. הראוי לעבודה. יצא טמא בשעת זריקת דמים, שאינו חולק בבשר. ואי אפשר לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה כל זכר בכהנים יאכל אתה (זבחים צ"ט):

כ

כל אשר יגע בבשרה. כל דבר אכל אשר יגע ויבלע ממנה:

יקדש. להיות כמוה, אם פסולה תפסל, ואם היא כשרה, תאכל כחמר שבה:

ואשר יזה מדמה על הבגד. ואם הזה מדמה על הבגד, אותו מקום הדם שבבגד אשר יזה עליה, תכבס בתוך העזרה:

אשר יזה. יהא נזה, כמו ולא יטה לארץ מנלם (איוב ט"ו), יהא נטוי:

כא

ישבר. לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים:

ומרק. לשון תמרוקי הנשים (אסתר ב'), אשקור"מנט בלעז:

ומרק ושטף. לפלט את בליעתו, אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם (עבודה זרה ל"ד):

כב

כל זכר בכהנים יאכל אתה. הא למדת שהמחטא אותה האמור למעלה לא להוציא שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחטוי:

כג

וכל חטאת וגו'. שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה:

וכל. לרבות שאר קדשים (ספרא):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.