אלשיך/ויקרא/ו

אלשיך ויקרא ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

צו את אהרן וכו'. (א) ראוי להעיר בשנותו את טעמו שלא אמר דבר אל אהרן וכו' אלא לשון צו. וידועים מאמר' ז"ל (קדושין נ"ט) שהוא לשון זירוז מיד ולדורות. ושהוא כי ביותר צריך להזהיר בכל מקום שיש בו חסרון כיס. ולפי זה יהיה על מה שנדרש ממלת היא. שאם עלו ירדו אשר לא היה פסולן בקדש. או שהקדים זה על מה שמצוה את אהרן בסמוך באומרו זה קרבן אהרן וכו'. (ב) אומרו ואל בניו לאמר. מה ענין אומרו לאמר פעם שנית. (ג) אומרו זאת תורת העולה היא העולה. כי הן אמת שמלת תורה ומלת היא נדרשות. זו לרבות אותם שאם עלו לא ירדו וזו למעט אותם שאם עלו ירדו. אך עדיין אין הבנת המקרא מתיישב. כי איזו היא גזרת אומרו זאת תורת העולה. אינה לא גזירה ולא ענין ולא הבנה. כי מי לא ידע כי העולה הוא העולה. וגם שכונתו יתב' ללמד לנו דיני התורה ע"י ייתורי תיבות. עם כל זה אין דרכו ית' בתורתו הקדושה לאמר ייתורין משוללי ישוב הבנת המקרא. (ד) כי כאשר באומרו ואת תורת המנחה מפרש דיני המנחה ובאומרו זאת תורת החטאת מפרש דיני החטאת. כך היה ראוי גם פה באומרו זאת תורת העולה שיאמר דיני עולה. ולא שיאמר זמן עכולה שהוא עד הבקר. ולא ידבר במשפטי העולה בעצמה. (ה) כי מן הראוי היה. שכל האמור בפרשת ויקרא יאמר לאהרן ובניו ולא דברים אחרים בלבד: (ו) אומרו על מוקד' על המזבח. מה בא ללמד. אם הוא על אברים ופדרים שמתעכלים כל הלילה. למה מתחיל בדין שיורי עולת הערב. ולא התחיל בעיקר עולת בקר ועולת הערב. (ז) שלא היה צריך. כי הלא מט' שעות וחצי והלאה אין זמן להתעכל. אם לא בקצת מהלילה. (ח) אומרו ואש המזבח תוקד בו. מי לא ידע כי בו תוקד אש המזבח. (ט) למה צריך בגדי כהונה לתרום הדשן. כי אינה עבודה. (י) אומרו אשר תאכל האש וכו'. מי לא ידע שהדשן ההוא היה מאשר תאכל האש את העולה. ושהיה על המזבח. (יא) למה יושם אצל המזבח. ולמה לא יהיה בכל המון הדשן אשר בתפוח, שכשהיה רבה היו מוציאין אותו חוצה אל שפך הדשן. (יב) אומרו ופשט וכו'. שהוא שיעביר בגדי קדש וילבש חול להוצא' הדשן. ומה נשתנה דשן זה מאשר הורם. שלהרום את הדשן היה חייב ללבוש בגדי קדש. ולהוציא דשן שבתפוח הוא פושטן ולובש של חול. עם היות כי זה וזה מאשר תאכל האש את העולה הוא. (יג) או' והאש על המזבח תוקד בו. מה בא ללמד. ואם הוא ללמד על מנין המערכות. עם כל זה לא תכבה שאומר הוא מיותר כי איך היה אפשר לכבות אם היה אש מן השמים. ואם הוא להזהיר על המכבה אש המזבח. הרי אומרו שעובר על שני לאוין. שנ' ב"פ לא תכבה. אם לא באו כ"א לזה למה הפריד בין שניהם. בענין וביער עליה הכהן עצים וכו' וערך עליה וכו'. והקטיר עליה חלבי השלמים. (יד) כי הלא על העולה ידבר. למה הכניס בנתי' הענין חלבי השלמים. ומהראוי היה לאומרו אחרי כן. באו' וזאת תורת זבח השלמים. (טו) אומרו אש תמיד תוקד. כי הרי נאמר ואם לא היה רק ללמד שנר התמיד יוקד על המזבח. היה ראוי יאמרו נר ולא אש. וגם הל"ל מעל המזבח:

אמנם הנה אין ספק. כי כל סדר הקרבנות האמור בפרשת ויקרא. שלא נפל דבר אשר לא אמר לאהרן. וע"כ בכלל אומרו זאת תורת העולה היה ענין העולה. שהיה תחלת דבריו ית' למשה בקרבנות שבפרשה הקודמת. ואמר זאת תורת העולה. כלומר זאת האמורה למעלה. ובכלל הדבר הוא מה שהוסיף לו עתה. לומר היא העולה וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

או גם שנאמר שלא הוצרך פה להזכיר שאמר לו ענין האמור למעלה. יהיה הענין הנמשך עם כל המקראות הללו. ויותרו בו כל ההערות שהזכרנו. והוא כי רצה הקב"ה לזרז את אהרו ואת בניו. בעבודת הקרבנו' כלן כסדרן שנית. ועליה היא עיקר הזירוז. הלא היא להעיר אזנו בקדושת המזבח אשר לפני ה'. והוא בל יעלה על רוחו שהיה מעין שאר במות. שהיה אדם בונה במה ומקריב בה קרבן. כי לא היה הענין. רק דרך הוראת היותו תחת אדמתו ית'. ומביא דורון לפניו. כן היה עולה על רוח איש. ומה גם בראות שגם במזבח ה'. מצוה להביא אש מן ההדיוט. ע"כ בא האלהים להורות לפני אהרן ובניו. כי לא כן היא מזבח ה' חלילה. רק קדושתו גדולה. כי מעין מזבח העליון הוא. וע"כ פתח דבריו ית' לאהרן על העבודה. העיר לו אוזן בדבר למען ידע לפני מי הוא עומד ומשרת. ויקר בעיניו מזבח ה' והעבודה אשר יעשה בה. וזה אומרו צו את אהרן ואת בניו שהוא לשון זרוז. לזרוז בעבודת מזבח ה' כי רבה היא מאד מעין של מעלה. והנה מהראוי היה להתחיל מתרומת הדשן. שהוא מאומרו ולבש הכהן מדו בד וכו'. שהיא העבודה הקודמת לאברים של עולת הבקר. ולסדר אחריה כל סדרי העבוד'. או להתחיל מהטבת הנרות. מדם התמיד. ויסדר עבודת היום. אך כדי להודיע אליו קדושת המזבח למען יהי' מזורז בדבר. הקדים ענין אברים ופדרים של תמיד של בין הערבים הנאכלים כל הלילה עד הבקר. למה שעי"כ יעמידהו על קדושת המזבח טרם ישמע כל יתר הקרבנות. שהיא למען הכן לבו ע"י הקדמה זו אל כל עבודה. וז"א לאמר. כלו' כי לאמר כל ענין העבודה. הקדים אמר לו מעתה זאת תורת העולה היא העולה וכו'. כי זו הכנה והקדמה אל הזירוז כאשר יבא בס"ד. והוא לומר כי הנה ידוע. כי עיקר העבודה ביום היא. כי הלילה ומה גם טרם אשמורת הבקר או לפחות עד חצי הלילה. הוא זמן פליטת חצונים ועדת רוגז. ע"כ היה מקום יעלה על רוח איש לדבר ולומר. כי קרבן התמיד של בין הערבים. אשר כל אברים ופדרים יתאכלו קודם הלילה הוא הקרבן אשר יהיה לרצון לפני ה'. אך לא אשר תאכלו אבריה בהמשך הלילה. ע"כ היחל בהסיר תועה מלב העולה על רוחו כדבר הזה. למה שעל ידי כן ממוצא דבר. יזדרזו אהרן ובניו בעבודה. כי יקר בעיניהם אין ערך קדושת המזבח. וז"א את תורת העולה וכו'. לומר אל יעלה על רוחכם. כי אין שווי העולה הבלתי נאכלת עד חלק מהלילה. דומה לנאכלת טרם יחשיך. כ"א זאת תורת העולה. והוא כי העולה כהווייתה וקדושתה. עם היותה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר. והטעם כי אש המזבח שהוא קדושה מן השמים תוקד בו. גם אחר שנתאכלה אש עצי המערכה. כי אחר שאחזה בה אש המזבח שהוא מן השמים. בעוד היום גדול אין כח להיות שייכות לכח הטומאה. או הרוגז שבלילה. להיות לו מבוא שם. כי אש המזבח שאחזה בה לא תרפה ממנה. ולא יניח אל החציניות למשול:

או שעור הכתוב היא העולה בקדושתה. בין בהיותה על מוקדה על המזבח. שהוא על מוקדה בעצי המערכה שעל המזבח. ושהיו מביאים מן ההדיוט. בין כל הלילה עד הבקר. בזמן שכבר כלו עצי המערכה ואש של הדיוט. ולא נשאר רק אש המזבח שהוא מן השמים. אשר תוקד בו במזבח מבלי עצים. שתוקד ומתקיים בהם. באופן כי עין בעין יראו כי אש רוחני וקדוש מעין המזבח של מעלה הוא וא"כ ודאי שהיא העול' בקדושתה. עם היותה על המזבח כל הלילה עד הבקר. כמדובר:

וזה אפשר כיון ר"פ במד"ר (פ' ז') וז"ל תוקד עליו לא נא' אלא תוקד בו. האש היה מתוקד בו. ע"כ שאינו כאש הדיוט שבאפס עצים אין אש. כ"א מתוקד במזבח מינה ובה. ולהעמידך על אמיתת דבר זה. הנני מצוה ללבוש בגדי כהונ'. להרים תרומת הדשן בכל יום מלא המחתה ממאוכלות הפנימיות. ולשומו אצל המזבח שיהיה שם נבלע ושיתר הדשן הנשאר בתפוח שכשירבה שיוציאוהו בבגדי חול מחוץ למחנה. כי אם תשאלך נפשך. למה זה יורם חלק מהדשן ויושם אצל המזבח בקדושה בבגדי קדש ושיבלע במקומו. ומה נשתנה מיתר הדשן. אך זאת תשיב אל לבך. כי זה הוראה על קדושת אש מן השמים אשר על המזבח. כי ולבש הכהן בבגדי שרד לתרומת הדשן ולא בבגדים אחרים. כאשר בהוצאת הדשן מן החפוח שבמזבח. ואין זה רק כי מלא המחתה הניטל מן המאוכלות הפנימיות שתורמין בכל יום. הוא כאלו היא תרומה והיא קדש. כמו שמוציאין תרומת מעשר מן המעשר ונשאר השאר חולין. כן תורמין תרומת הדשן מלא המחתה בכל יום ושמו אצל המזבח ונבלע במקומו. והטעם יהיה כי הנה יש אש מן השמים ואש מן ההדיוט של עצי המערכה. ע"כ כנגד מה שנאכל מן הקרבן ע"י אש מן השמים היה נתרם כי קדש הוא. ויש ברירה מן השמים. וע"כ היה נבלע במקומו. וע"כ היה מהמאוכלות הפנימיות כי שם עיקר מאכולת אש של מעלה. וזה מורה מה למעלה. כי אחר שאפילו בדשן יש קדושה מהנאכל ע"י אש העליון. מה גם עתה טרם יתעכל. כי מה שאש של מעלה נאחז בו מחזיק את העולה בקדושתה. גם שתהיה כל הלילה עד הבקר. והנה לפניך ראיה מוחשת. והיא כי הנה והאש וכו'. כי לא אמר ואש כי אם והאש בה"א הידיעה לומר ראה כאשר האש בלבד על המזבח שכלו כל עצי המערכה ולא נשאר רק האש הידוע על המזבח. עכ"ז לא תכבה. כי אינו כאש של מטה שבאפס עצי' תכבה אשה. כי זו אפי' באפס עצים וגחלים רק האש לבדה היא קיימת. עם שאין עצים או פחם ליאחז כי אם הוא על המזבח תוקד בו במזבח לא תכבה אך מזה תראו כי רוחניות וקדושה היא עומדת בעצמה. וערך עליה העצים. כי העצים באים עליה ולא שהעצים מהוים אותה. וזה בבקר בלבד אך אם יכלו באמצע היום לא יתנו עוד אחרים לקיים האש. ועוד כי וערך העולה בבקר ולא לערוך עוד עצים. עכ"ז לא תכבה. הנה מזה תדע קדושת האש ההיא כי רוחנית היא וקדושת כל עבודת המזבח. למען בין תבין את אשר לפניך ותזדרז בעבודה שהוא הנרצה בענין כמדובר:

ז

וזאת תורת המנחה וכו' . אחר שהודעתיך מעלת אש של מעלה. אל יקשה עליך לומר. הלא אשר היא כלה כליל או חלב ודם שהוא עיקר ב"ח ע"ג המזבח באש הקדוש יהיו לרצון. אך המנחה שיקח הכהן מלא קומצו שבתוך ג' אצבעות להקטיר והשאר יאכלו הכהנים. א"כ נמצא כי אל הכהן היא עיקר המנחה שיאכלנה. וא"כ למה ייחס אותה הוא ית' לעצמו. לז"א וזאת תורת המנחה וכו'. לומר ראה נא כי אינה רק לה'. כי ע"כ יקחוה בני אהרן לפני ה' וכו'. לומר לו ית' לא לנו כ"א לשמך והנה היא לפניך. ואח"כ מצוה הוא יתב' ואומר והרים ממנו. לומר אחר שהמנחה היא לי אני אומר תקח מלא קומצך ותקן על המזבח. ובזה הנני מוותר לך כל השאר. כי והנותרת ממנה וכו'. לומר כי אני מעלה עליך כאלו זה הנשאר שהוא רובא היא שארית לבדי. וכאלו הרוב ניתן לי ולא שאני גועל בה להיות דבר קל. כי הנה עדיין באוכל הכהן אותה לי היא. וכאלו עדיין כל קדושתה בה ומשלחן גבוה אתם אוכלים. כי הלא גם חלקם מצות יאכל ככל הקדש שכל שאור וכל דבש פוסל. וגם במקום קדוש תאכל כי עוד קדושתה בה כאלו ממני היא. כי הכל קבלתי וממנה נתתי אני לכהנים. ולא שהעם נתנו לכהנים. וזהו שפי' מה שאמרתי מצות יאכל. הוא כי לא תאפה חמץ אפילו אחר הקטרת הקומץ וניתן הנותר לכהנים לא הותר לכהנים לאפותה חמץ באמרם כי חלקם הוא כבר ויעשה ממנה כאשר יעשו בשלו. כי עדיין קדושתה בה ולא תאפה חמץ כחלק גבוה שנאסר חמץ. ומה שאמרתי לאוכלו גם במקום קדוש. כי חלקם נתתי להם מאשי מתוך האש שלי. עד גדר שכל אשר יגע בה יקדש. וכל זה במה שהודעתיך גדולת אשי כי קדוש ורוחני הוא. תדע כי מה שניתן מאשי קדוש יאמר לו. כי אשי יקראו כי שלי היא רוחניות וקדושה:

וש"ת האם יחשוב הוא יתב' עשירית איפת סולת בשמן לקרב על ידה את המקריב. אך הוא כי שלא להשיב פניו הוא מקבלו אך לא יקרב אל ה' ע"י זה. לזה אמר. זה השיעור הנזכר הוא קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו. שאני מקרבו אלי לכהן לי בזה אני מקרבו. ומזה תדין את כל אדם. ולא עוד אלא ששל הכהן אינה באה שלמה כאחת אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. וש"ת הלא אינו דומה. כי הלא אז היא כליל תקטר שמורה כי תקבלנה לרצון. אך ליתר ישראל תאכל רובה לכהן ולא תחשיבנה לתתה לאשי ה'. לז"א זה אינו כי אין הענין להחשיב את הנמנה לכ"ג. כי הלא אין הדבר ההוא בייחוד אל המתחנך לכ"ג. כ"א למה שהיא מנחת כהן. כי כל מנחת כהן אפילו כהן הדיוט המקריב כליל תהיה. למה שאין למעלה ממנו שיאכלנה. אך לא שאשא פנים אל הכה"ג:

ועוד ראיה כי כך הוא לרצון לפני. הנאכל לכהן כנאכל לאשי. כי הלא במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. כי במקום שהעולה אשר היא כולה כליל נשחטת ובאותו מקום נשחטת החטאת הנאכלת לכהנים כי קדש קדשים היא. וכהן המחטא אותה יאכלנה במקום קדוש:

ושיעור הכתוב. זאת שיש למנחת כהן שהיא כליל היא תורת החטאת שאינה כליל. כי שניהם חשובים לפני וע"כ במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כמדובר: עוד יתכן באומרו ויאמר ה' אל משה לאמר זה קרבן וכו'. בשום לב מה היה. כי על הנוגע אל זולתו אומר למעלה צו את אהרן. וכן לפנים על החטאת אמר דבר וכו' אל אהרן ואל בניו לאמר. ובקרבן של אהרן ובניו לא נאמר דבר אל אהרן. כ"א סתם ואמר זה קרבן אהרן וכו':

אך ראה יתב' כי מהאמור במנחה למעלה. אפשר יאמר נא ישראל. היתכן ירצה ה' בעשירית האפה סלת. אך לא יקבל ה' מנחה זו כי אם מיד אשר לו דלות. כענין קרבן עולה ויורד שאין סולת בא רק בדלי דלות. לז"א וידבר ה' לאמר לישראל אל תאמרו כדבר הזה. כי הלא זה השיעור של המנחה הנזכר שהיא עשירית האיפה סלת. הנה זה קרבן אהרן וכו' ביום המשח אותו. עם היות שהיום ההוא הוא עשיר כי היום ההוא יעשירוהו כל אחיו הכהנים. כאמרם ז"ל (יומא יח) והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. ועכ"ז שעשיר הוא זה קרבנו עשירית האיפה כשיעור הנזכר. ולא עוד אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ושמא תאמרו כי מרוב חיבתו אל אהרן השיעור הקטון יהיה כאלף כור מיד זולתו. לז"א לא כן הוא. כי הלא גם כל הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. וש"ת כי עדיין הקושי במקומו עומד. כי בזולתו בקומץ מלא שלש אצבעות מתרצה ובשל כהן משיח הוא כלו לה'. הרי הוא יותר משל ישראל. וא"כ אין זה כי אם שלא יעשה כן רק לדל שבדלים. לז"א וכל מנחת כהן וכו'. לומר אין הענין שלהיות הכהן משיח איש עשיר יעשה כן. כי הלא גם לכל שאר כהנים הוא כך. כי וכל מנחת כהן כליל תהיה. אך הוי או' כי אין זה רק לפי שלהיותם כהנים הוא כך. אך אל"כ. גם מידם בקומץ בלבד היה מתרצה:

יז

וידבר וכו' . זאת תורת החטאת וכו'. זולת הכתוב למעלה יאמר ויתיישב אומרו אל אהרן ואומרו לאמר. והוא כי היה מקום יתגאו הכהנים באומרם מה רב טוב גדרנו על כל ישראל. כי כל מנחת כהן כליל תקטר ומנחת ישראל נאכלת לבני אדם. לז"א דבר אל אהרן ואל בניו. כי אליהם ראוי לאמר ד"ז בל יתגאו. והוא בל יעלה על רוחם. כי אין קרבן הנאכל חשוב לפניו ית' כקרבן שהוא כליל. כי הלא במקום שתשחט העולה שכלה כליל. תשחט החטאת לפני ה' כמוה. וקודש קדשים היא תחשב כעולה. עם היות שהכהן המחטא אותה יאכלנה ואינה כליל. וש"ת אולי אין השחיטה ראיה כי אין שבח הקרבן רק במה שאחר השחיטה כי ע"כ השחיטה כשרה בזר. אל תאמר כן. כי גם אחר השחיטה אכילת החטאת היא במקום קדוש. ולא עוד כ"א אפי' אם אוכל אחר יגע בו יקדש לאכול בקדושת החטאת, גם דמה אם יזה ממנה על הבגד תכבס במקום קדוש. ואסור להוציא הבגד חוצה בדם עליו. הנה כי הבשר והדם קדושים המה לה' עם היותה נאכלת ואינה כליל. ולא עוד בלבד הנוגע בבשר בעוד הבשר בעין או הדם שעודנו דם בעין ניתז בבגד ונראה בו. כי אם אפילו הבלוע תוך דפנות הכלי ואינו נראה יחשב ליקרא נותר. וחייב לשברו אם הוא של חרס או להגעילו אם הוא של מתכת. הרי כי גדול קדושת הנאכל כאשר הוא מה שהוא כליל:

והנה עדיין היה אפשר לומר שהן אמת כי כל זה יורה כי רבה קדושת החטאת הנאכלת. אך עדיין אפשר כי עכ"ז גדלה מאוד קדושתם אשר היא כולה כליל. לז"א כל זכר בכהנים יאכל אותה. וא"כ הוי אומר כי אחר שעם שהנשים אפי' בטהרתן נמנעה אכילתן מהן. אין זה כ"א לגודל קדושת החטאת. ועדיין היה מקום לומר אולי עכ"ז גדלה קדושת הכליל. לז"א וכל חטאת. לומר ראה והביטה כי הנה יקרה שגם הנאכלת גם היא לא תאכל באש תשרף. והוא אם נכנס מדמה לפנים כי חלה בדמה קדושת פנים. ואלו היתה קדושתה קלה לא היתה קדושת פנים חלה על בשרה לפוסלה ולישרף. וא"כ אין הדבר תלוי רק באל דעות ה'. היודע סוד הכליל והנאכל וטעמם:

או ירמוז דבר אל אהרן וכו' במקום וכו'. והוא לרמוז זכות השב מחטאו וזכות המחזירו בתשובה. והזכיר פה אהרן ובניו כי אל הכהנים נתייחד ישמרו דעת ותורה להשיב את העם ולהישירם ורבים ישיב מעון כאשר היה עושה אהרן. ולכן אמר דבר אל אהרן וכו' לאמר. כי להם יאתה אמירה זו והוא זאת תורת וכו'. והוא כי הנה העולה באה על הרהור בעלמא לרשב"י במדרש (ויק"ר ז) ובגמרא על מצות עשה וידוע כי עבר אדם על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו. נמצא כי בשובו מחמת התשובה הוא מביא העולה. טרם עשות העולה כבר נתכפר. והיא עולה בקדושה וכלה לגבוה. משא"כ החטאת כי באה על אשר פעל ועשה רעה. וע"כ כי לא לרצון לפניו ית' יהיה אשר עשה רעה בפועל ושב מרשעתו עד עשות בפועל הקרבן. כי אינו דומה פועל רעה למהרהר או שעבר על מ"ע. שטרם הקריב העולה נתכפר. ע"כ אמר דע לך כי במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. כי אחרי שובו כאב את בן ירצה אותו ה'. וקודש קדשים הוא כעולה. ולא עוד אלא שאין צריך לומר אשר חטא ושב. כי שגגתו לעשות לו זכות כי ע"י קיים מ"ע כפול א שהביא קרבן. ב שסמך ידו בוידוי ותשובה, וגם היא מ"ע של ושבת עד ה'. נמצא שוגג אחד נעשה לו ג' זכיות וקנה לו שלש פרקליטין. ע"ד הכתוב אצלנו על מאמרם ז"ל (יומא פו) זדונות נעשים לו כזכיות. כי בכל זדון בשובו עושה מ"ע שהוא ושבת עד ה' בהיותו מאהבה והוא מאומרו עד ה' שהוא שמגיע עד כסא הכבוד ואין זה רק בשב מאהבה. וכל שכן על חטא שוגג שבשובו והביא קרבן עושה שלשה זכיות כמדובר. ואומר הוא יתב' הנה לא בלבד השב מחטאו כ"א גם הכהן המחטא אותו שמטפל בתיקון החוטא לעשות טהרה מן הטומאה לעשותה וכו'. וזהו המחטא שמטהר העבירה הטמאה ועשה אותה טהורה. הנה יאכלנה בעה"ז את בשר החטאת. והנה אמרו תאכל הוא מיותר כי הרי נא' יאכלנה. אך רמז כי יאכלנה בעה"ז וגם במקום קדוש בעה"ב תאכל פעם אחרת על שע"י זה שב בתשובה ונתקן. ואל תתמה שלא די שאוכל את בשר הקרבן בעה"ז. כ"א גם ישוב יאכל הזכות לעוה"ב. כי הנה כל אשר יגע בבשרה יקדש. שאפילו אם אוכל מן האוכלין יגע בבשרה יקנה קדושה ליאכל בקדושת חטאת. וכן אשר יזה מדמה על הבגד יקדש ואין מוציאין אותו חוצה עד יכובס במקום קדוש עד הסיר דמו ממנה. וא"כ ק"ו הדברים האוכל בשרה ממש ואכלו שמנפשו ועד בשרו יכנס ויהנה מבשר החטאת כי יקדש. וכן אם אשר יזה על הבגד כן שכן אשר הזה על המזבח שיקדש ויאכל זכות לעה"ב:

או יהיה הרמז בדרך אחרת לומר הלא אמרתי כי עם היית שהמביא החטאת הוא שב מעצמו ועכ"ז הכהן המחטא אותה ומטפל בקרבן יאכלנה פה ותאכל לעה"ב מכאן אתה למד הטורח להשיב בתשובה את החוטא. והמשיל החטאת עצמו אל מקריב אותו כי תחתיו הוא בא וכמאמרו למעלה. כי זאת תהיה מחשבתו בהקריב חטאתו כי הוא הוא ואת עצמו הוא מקריב כל הנעשה בו היה ראוי ליעשות בעצמו. ובזה ירמוז ק"ו אם מי שמחטא את קרבנו עם היות כי לא השיבו הוא. עם שאפשר שבעת הסמיכה ידבר לו הכהן דברי תשובה. ומה גם עתה כל אשר יגע בבשרה. שכ"כ יטפל להשיבו עד נוגע בבשרו במלקות וסיגוף למרק אשר חטא כי אז יקדש ויזכה לע"ה. ואמר ואשר יזה מדמה וכו' והוא בשום לב אל מה שחזר ואמר אשר יזה עליה שהוא מיותר. אך ירמוז כי וכן אשר יזה מדמה על הבגד שיעשה אל החוטא. שיוריד דמעות על הבגד. הוא חלוקא דרבנן מלבוש אשר לרוחו ונשמתו שנעשה לו ממעשיו הטובים ומפשיטו עתה בהעוותו. ואמר כי אשר יזה מדמה של חטאת הוא החוטא. הנמשל אל קרבנו. כי האיש אשר יחזיר את החוטא בתשובה עד הזות מדם דמעות עיניו על הבגד אשר יפשיטו מנשמתו ורוחו. אז אשר יזה עליה בשבילה תכבס במקום טהור שע"י מימי דמעותיו אלה תכבס כתמי הבגד ההוא אשר נעשו בו באשמתו ויהיה הכבוס למעלה בג"ע הוא מקום קדוש כי שם יכובס בהזאת עיניו בעה"ז:

והנה כתבנו למעלה בפ' ויקרא כי אין שוגג בא על יד איש אם לא שקדם לו עון מזיד שהשחית נפשו ועבירה ההיא מעכבה לבל ירחיקוה מן החטא מן השמים. שאל"כ אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם כ"ש צדיקים עצמם והוא ענין גם בלא דעת נפש לא טוב. והנה עד כה דבר בפ' זו על תיקון השוגג. אמר עתה ומה יעשה לתקן המזיד שקדם לז"א וכלי חרש וכו'. לומר אם גוף האיש אשר נתבשל בו חטא זה על יד אש העון שקדם הוא של חרס שאותה הטומאה שבלע בהעוותו אינו יוצא מידי דפייו לעולם. ואין תקוה ע"י יסורין ליתקן. ישבר וימות. אך אם בכלי נחשת בושלה שהאיש ההוא כלי חזק אשר כח בו לקבל ייסורין ולעמוד בהן ולשוב מחמתן. ולצרף בהן תורה לגמור הטהרה שהיא מקוה טהרה לישראל ככלי נחשת אז ומורק בייסורין ושוטף במים הם מימי התורה כי בהן יטהר מכל יתר שאת חלאת טינוף טומאה. אך זה יהיה למשולל דעת ליזהר בעבודתו ית' ובלתי זריז לתקן את אשר עותו טרם יחשיך. אך כל זכר בכהנים הוא הזריז גבר בגוברין בישראל הנקראים משרתי וכהני ה' א"צ לומר שישוב ויתקן כ"א שגם יאכל אותה. שישוב מאהבה טרם ימות באופן שתהפך לו לזכות ויאכל ויהנה מהזדון בעצמו. כי גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות בשובו מאהבה כי תחת היות החוטא אשר חטא טומאה קדש קדשים היא כי תהפך לו לזכות וקדושה. משא"כ אם ידמה לנקבה הבלתי זהירה ויתעצל מלשוב עד מותו כי אז יחפוץ לשוב ולבא ולתקן ולא יועיל לו. כמ"ש ז"ל שאומר הרשע שם בראותו את רשעו. הניחו לי ואלכה ואתקן ואין מועיל כ"א יורידוהו אבל שאולה. וזהו וכל חטאת אשר יובא מדמה הוא המשחית אשר קנה אז יובא אל אהל מועד לכל חי או למקדש העליון לכפר וליטהר שמה בקדש. אז לא בלבד לא יאכל שלא יהנה ממנה כאשר אם היה שב פה מאהבה טרם יחטא. כ"א שבאש גיהנם תשרף. והוא כי חלאת העון הדבקה בנפש. הוא אשר אש גיהנם אוחזת בו ותשרפנו. וזהו באש תשרף:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.