תורה תמימה/ויקרא/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא ה

א

ונפש כי תחטא. נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת הפקדון (פ' כ"א) נפש כי תחטא, מה להלן בתביעת – ממון ויש לו אף כאן בתביעת ממון ויש לו, להוציא את האומר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן וכפרו שפטורים . (שבועות ל"ה א').

ונפש כי תחטא. ת"ר, בכולם נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם, ללמד שחייבין על השוגג כמזיד . (כריתות ט' א').

ונפש כי תחטא. מדכתיב ונפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה, שמע מינה דאפילו בלא שבועה נמי איכא חטא, אלא דבשבועה חייב קרבן . (שאלתות דרא"ג).

ושמעה. בכל לשון שהיא שומעת, מלמד ששבועת העדות נאמרת בכל לשון . (סוטה ל"ג א').

ושמעה. להוציא את החדשה [תופסתא שבועות פ"ג]

ושמעה וגו'. ת"ר, משביע אני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבאו ותעידוני יכול יהיו חייבין, ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, מי שקדמה עדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות . (שבועות ל"ה א').

ושמעה וגו'. אין לי אלא השביעוהו אחרים, נשבע מעצמו מניין, הרי אני דן, נאמר כאן נפש ונאמר בשבועת הפקדון (פ' כ"א) נפש, מה שבועת הפקדון נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים, אף שבועת העדות נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים . (ירושלמי שבועות פ"ה ה"א).

ושמעה קול אלה. אין אלה אלא בשבועה, וכן הוא אומר (פ' נשא) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, ומניין לעשות אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה ושבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה, ת"ל ושמעה קול אלה, ושמעה קול ושמעה אלה . (שבועות ל"ה ב').

והוא עד. ת"ר, ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהם ואמר להם משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבאו ותעידוני יכול יהיו חייבים ת"ל והוא עד והרי לא יחד עדיו יכול אפילו אמר כל העומדים כאן, ת"ל והוא עד והרי יחד עדיו . (שבועות ל"ה א').

והוא עד. בשני עדים הכתוב מדבר, או אינו אלא בעד אחד, ת"ל (פ' שופטים) לא יקום עד אחד באיש, ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד, ומה ת"ל אחד, זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד . (סנהדרין ל' א').

והוא עד. תניא, עד אחד שאמרו לו הרי אתה מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב, ת"ל והוא עד, את שראוי להעיר עדות תורה, יצא עד אחד שאין ראוי להעיד עדות תורה [ירושלם סנהדרין פ"ג ה"ט].

או ראה. תניא, היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ואח"כ מתה בתו, כשר, זה הכלל, כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר, דכתיב או ראה אם לא יגיד, בראיה והגדה תלי רחמנא והא איכא . (ערכין י"ח א').

או ראה או ידע. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, ערים שראו עדותן אפילו בזה אחר זה מצטרפין, שנאמר או ראה או ידע מכל מקום . (סנהדרין ל' א').

או ראה או ידע. תניא, ר' יוסי הגלילי אומר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון הרי הוא אומר והוא עד או ראה או ידע, בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר, כיצד, מנה מניתי לד בפני פלוני ופלוני יבאו פלוני ופלוני ויעידו – זו היא ראיה בלא ידיעה מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני יבאו פלוני ופלוני ויעידו – זו היא ידיעה בלא ראיה . (שבועות ל"ג ב').

או ראה או ידע. או ראה – להוציא את הסומא או ידע – להוציא את השוטה. (תוספתא שבועות פ"ג).

אם לוא יגיד. מי שהוא בר הגדה, יצא משחק בקוביא, אעפ"י שאיסורו אינו אלא מדרבנן אפילו הכי לאו בר הגדה הוא . (יומא ע"ד א').

אם לוא יגיד. פרט לאלם שאינו יבול להגיד . (גיטין ע"א א').

אם לוא יגיד. כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, דגבי עדות חדא הגדה כתיבא – אם לא יגיד . (כתובות י"ח ב' וברש"י).

אם לוא יגיד. תניא, ר' נתן אומר, שומעין דבריו של עד אחד היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו, דכתיב או ראה אם לוא יגיד ומקשינן הגדה לראיה . (סנהדרין ל' ב').

אם לוא יגיד. ת"ר, שילח ביד עבדו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות שתבאו ותעידוהו יכול יהיו חייבים, ת"ל אם לוא יגיד ונשא עונו, אם לו לא יגיד – ונשא עונו, הא לאחר אם לא יגיד פטור . (שבועות ל"ת א').

אם לוא יגיד. ת"ר, אמר לשנים משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבאו ותעידוני והם יודעים לו עדות עד כפי עד או שהיה אחד מהם קרוב או פסול יכול יהיו חייבים, ת"ל אם לוא יגיד – בראוים להגדה הכתוב מדבר . (שם שם).

אם לוא יגיד. ת"ר, שבועת העדות נוהגת בכשרים ולא בפסולים, שנאמר אם לוא יגיד ונשא עונו, מי שמגיד וחבירו משלם ממון, יצא פסול שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון . (ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט).

ונשא עונו. בדיני שמים, אבל בדיני אדם פטור . (ב"ק נ"ו א').

ונשא עונו. תני, כיצד מאיימין על העדים בדיני נפשות, אומרים להם, שמא תאמרו מאומד ומשמועה, הוו יודעין שדמו ודם זרעותיו תלויין בכם עד סוף הדורות, ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, הלא כבר נאמר אם לוא יגיד ונשא עונו . (סנהדרין ל"ז ב').

ונשא עונו. השביע עליהם חוץ לב"ד פטורים, מאי טעמא, דאמר קרא אם לוא יגיד ונשא עונו, לא אמרתי אלא במקום שאלו מגיד זה היה מתחייב זה ממון . (שבועות ל"ב א').

ב

בנבלת חיה טמאה. אין לי אלא טמאה, טהורה מנין, ת"ל או בנבלת שרץ טמא, וכי יש בשרץ טמא וטהור, אלא כשם שלא חלקת בשרץ בין טמא לטהור, כך בהמה וחיה לא תחלוק בהם בין טמאה לטהורה . (תוספתא שבועות פ"א).

חיה טמאה. מה ת"ל טמאה, לרבות אפילו ננע בכזית ממנה. טמאה דבהמה למה לי, לרבות קרנה ושערה המחוברים לבשר. טמא דשרץ למה לי, לרבות דמו צירופו ועירובו. (תו"כ).

או בנבלת בהמה. תניא, רבי אומר, אקרא אני חיה למה נאמרה בהמה אלא נאמר כאן בהמה ונאמר להלן (פ' צו, ז' כ"א) בהמה טמאה, מה להלן טומאת קודש אף כאן טומאת קודש . (שבועות ז' א').

בנבלת בהמה. מה בהמה שהיא אב הטומאה, יצאו מגע טומאות ואוכלין ומשקין בכלי חרס שאינן אב הטומאה. (תו"כ).

ג

או כי יגע. ת"ר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו ודין הוא, הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה, מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו . (שבועות ו' ב').

בטומאת אדם. אדם זה המת, בטומאת אדם זה טמא מת, לכל טומאתו אשר יטמא לרבות בועל נדה.. (תו"כ).

אשר יטמא בה. בה למה לי – לרבות נבילת עוף טהור . (שבועות ז' ב').

ונעלם ממנו. מה ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים (פ' ב') – לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש . (שם י"ד ב').

והוא ידע. תניא, מניין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים, ת"ל ונעלם מכלל דידע, והוא ידע – הרי כאן שתי ידיעות . (שם ד' ב').

ד

כי תשבע. יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה, ת"ל כי תשבע על שבועה הוא חייב ואינו חייב על נדר בנזיר ובקרבן.. (תו"כ).

לבטא בשפתים. ת"ר, מבטא – שבועה, דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים . (שבועות כ' א').

לבטא בשפתים. ת"ר, יכול הואיל וכתיב להרע או להטיב, אין לי אלא דברים שיש בהם הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין ת"ל לבטא בשפתים . (שם כ"ו א').

לבטא בשפתים. אמר שמואל, גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו, שנאמר לבטא בשפתים . (שבועות כ"ו ב').

לבטא בשפתים. ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים . (שם שם).

להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, ואביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו . (שם כ"ז א').

להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו . (שם שם).

להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע לקיים את המצוה, ולא קיים יהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הרעה רשות אף הטבה רשות, אוציא נשבע לקיים את המצוה ולא קיים שהוא פטור . (שם שם).

להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שיהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שהוא פטור . (שם שם).

או להטיב. לרבות הטבת אחרים . (שבועות כ"ז א').

לכל אשר יבטא. ת"ר, יכול הואיל דכתיב לבטא בשפתים אין לי אלא להבא, לשעבר מנין, ת"ל לכל אשר יבטא . (שם כ"ו א').

לכל אשר יבטא. ת"ר, מנין שאם גמר בלבו להוציא פת הטין והוציא פת סתם שהוא חייב, ת"ל לכל אשר יבטא . (שם שם ב').

האדם בשבועה. פרט לאנוס . (שם שם א').

ונעלם ממנו. ת"ר, ונעלם – פרט למזיד ממנו – שנתעלמה ממנו שבועה, יכול שנתעלם ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם, על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ . (שבועות כ"ז א').

ה

לאחת מאלה. אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתים, [מלמד שאין חייבים משום שבועת עדות ומשום שבועת בטוי כאחד] . (שם כ"ה ב').

לאחת מאלה. השביע עליהם חמשה פעמים וכפרו חייבים על כל אחת ואחת, דכתיב לאחת מאלה – לחייב על כל אחת ואחת . (שם ל"ב א').

לאחת מאלה. יש מאלה שהיא חייב ויש מאלה שהוא פטור, כיצד, תבעו ממון חייב, תבעו דבר אחר פטור . (שם ל"ג ב').

לאחת מאלה. יכול על טומאת מקדש וטומאת קרשיו לא יהא חייב אלא אחת, או יכול שעל כל טומאת מקדש ועל כל טומאות הקודש אינו חייב אלא אחת, ת"ל לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת. (תו"כ).

והתודה. תניא, אמר לו עד אחד נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור, דכתיב והתודה, מודה בדברים חייב, אינו מודה בדברים פטור . (כריתות י"ב א').

והתודה. מלמד שטעון ודוי, ומה ודוי דיוהכ"פ (פ' אחרי) על החי אף ודוי דהכא על החי . (תו"כ).

ו

על חטאתו. אמר שבועה שלא אוכל ואכל מאכלים הרבה, שלא אשתה ושתה משקים הרבה, שלא אוכל ואכל ושתה, מניין שאינו חייב אלא אחת, ת"ל אחת על חטאתו. (תו"כ).

מן הצאן כשבה וגו'. [והלא כשב ועז מן הצאן הם, ומה ת"ל מן הצאן], אלא לרבות כל דמשמע צאן אף החרשת והשוטה והננסית, ולמעט את הפלגס. (שם).

מחטאתו. ת"ר, נאמר כאן מחטאתו ונאמר בתורים ובני יונה (פ' י') מחטאתו, ונאמר בעשירית האיפה (פ' י"ג) על חטאתו, ללמדך שמביאין מהקדש כשבה שעירה ומשעירה כשבה, ומכשבה ושעירה תורים ובני יונה ומתורים ובני יונה עשירית האיפה, וכן אם העשיר מביא מעשירית האיפה תורים ובני יונה ומתורים ובני יונה כשבה או שעירה . (כריתות כ"ז ב').

ז

ואם לא תגיע ידו. מלמד שאין אומרים לו ללות ולא לעסוק באומנתו . (תו"כ).

די שה. מנין שאם יש לו ואין לו צרכיו שמביא קרבן עני ת"ל די שה . (שם).

ח

והביא אותם וגו'. אותם – עצמן, מלמד שאין לעוף פדיון. אל הכהן – מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם אל הכהן. (תו"כ).

אשר לחטאת ראשונה. ת"ר, והקריב את אשר לחטאת ראשונה, מה ת"ל, אם ללמד שתקרב ראשונה הרי כבר נאמר (פ' ט') ואת השני יעשה עולה, אלא זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהם, ואפי' חטאת העוף לעולת בהמה . (זבחים צ' א').

ומלק את ראשו. [תניא, ר' אליעזר אומר, יכול כשם שמליקת עוף ממול עורף כך שחיטת בהמה ממול עורף] ת"ל ומלק את ראשו ממול ערפו, ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף . (חולין כ"ז ב').

ממול ערפו. ת"ר, מול ערפו, מול הרואה את העורף, וכן הוא אומר (ר"פ בלק) והוא יושב ממולי, ואומר (ירמיה ב') כי פנו אלי עורף ולא פנים מכאן דכל העורף כשר למליקה . (שם י"ט ב').

ולא יבדיל. הא אם הבדיל פסול [תו"כ, וע' לעיל א' י"ז].

ט

והזה. ההזאות פסולות בנשים, מאי טעמא, אתיא בק"ו מבן צאן. ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו כהן להזאתו . (קדושין ל"ו ב').

והזה מדם החטאת. ת"ר, והזה מדם החטאת – מגוף החטאת, הא כיצד, אוחז בראש ובגוף ומזה . (זבחים ס"ד ב').

על קיר המזבח. על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר ההיכל ולא על קיר האולם . (שם שם).

על קיר המזבח. על איזו קיר – קיר התחתון או אינו אלא קיר העליון, ת"ל והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, קיר שהשירים שלו מתמצן ליסוד, ואיזה זה, זה קיר התחתון . (שם שם).

חטאת הוא. מלמד שמצוי דם חטאת העוף מעכב . (מעילה ח' ב').

י

יעשה עלה כמשפט. מהו כמשפט, כמשפט חטאת העוף, מה חטאת העוף מולק ממול עורף אף עולת העוף מולק ממול עורף . (חולין כ"א ב').

יא

והביא. תניא, ר' יהודה אומר, חביבה מצוה בשעתה, שמיד הוא מביא ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה . (תו"כ).

לחטאת. [והלא בחטאת איירי ומה ת"ל לחטאת], שיהיה הפרש מעות לשם חטאת. (שם)

לא ישים עליה שמן. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, נותן משהו שמן ע"ג כזית מנחה פסול, מאי טעמא, לא ישים כתיב ושימה כל דהו משמע [ומנחה כזית בעינן, מאי טעמא, דכתיב] עליה, עד דאיכא שיעורא . (מנחות י"ט ב')

לא ישים עליה שמן. נתן שמן על שיריה אינו עובר בל"ת [דאמר קרא לא ישים עליה שמן, בגופה של מנחה הכתוב מדבר] . (שם ס' א')

לא ישים ולא יתן. ת"ר, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, יכול בשני כהנים, ת"ל עליה – בגופה של מנחה הכתוב מדבר ולא בכהן . (שם שם)

לא ישים ולא יתן. ת"ר, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, יכול לא יתן כלי ע"ג כלי ואם נתן פסל, ת"ל עליה – בגופה של מנחה הכתוב מדבר . (שם שם)

ולא יתן עליה לבונה. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, נתן כזית לבונה ע"ג משהו מנחה פסול, מ"ט, לא יתן כתיב, עד דאיכא נתינה, עליה הוי רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט . (שם נ"ט ב')

כי חטאת היא. חטאת קרויה מנחה ומנחה קרויה חטאת מקיש מנחה לחטאת, וחטאת למנחה, מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה, ומה מנחה בקרן מערבית דרומית אף חטאת בקרן מערבית דרומית . (זבחים ס"ג ב')

כי חטאת היא. כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ ממנחת חוטא דפסולה, מאי טעמא, דכתיב כי חטאת היא . (מנחות ד' א')

כי חטאת היא. ת"ר, לא ישים עליה שמן ואם שם פסל, יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסול, ת"ל כי חטאת, יכול אף בשמן כן, ת"ל היא . (שם נ"ט ב')

כי חטאת היא. היא קרויה חטאת ואין מנחה אחרת קרויה חטאת, לימד על עשירית האיפה של כה"ג שאינה קרויה חטאת, לפיכך טעונה לבונה ומותרה ירקב . (שם ק"ח א')

יג

והיתה לכהן כמנחה. מקיש חובתו לנדבתו, מה נדבתו אינה נאכלת אף חובתו אינה נאכלת . (מנחות ע"ג ב').

והיתה לכהן כמנחה. כמנחה – שתהא עבודתה כשרה בו . (שם שם).

טו

נפש. ת"ר, נפש – אחד היחיד ואחד הנשיא ואחד הכהן משיח כולן בדין מעילה הם . (מעילה י"ח א').

כי תמעל מעל. אין מעל אלא שינוי, וכה"א (פ' נשא) איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל, ואומר (ד"ה א' ה') וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחר אלהי עמי הארץ . (שם שם).

כי תמעל מעל. ת"ר, מניין שאכילתו ואכילת חבירו הנאתו והנאת חבירו הנאתו ואכילת חבירו אכילתו והנאת חבירו מצטרפין ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעל מעל מכל מקום . (שם שם ב').

כי תמעל מעל. תמעל מעל – לרבות אפילו המוציא מקודש לקודש . (שם י"ט א').

וחטאה בשגגה. מוקדשי עובד כוכבים אין מועלין בהם, מאי טעמא, דכתיב נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל . (תמורה ג' א').

וחטאה בשגגה. נאמר כאן חטא ונאמר בתרומה (פ' קרח) ולא ישאו עליו חטא, מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה ובדבר שפגם נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח שעשה שליחותו אף חטא האמור במעילה כן . (מעילה י"ח ב').

מקדשי ה'. מקדשי – לרבות עולה שעורה לכהן שמועלין בה ולרבות קדשי בדק הבית למעילה . (תו"כ).

מקדשי ה'. מניין שאפילו הקדיש למזבח דבר הראוי לבדק הבית או לבדה"ב דבר הראוי למזבח או לזה ולזה דברים שאין ראוים לזה ולזה כגון ציר וחומץ ודגים וחגבים מניין שמועלין בהם ת"ל מקדשי ה' ריבה . (שם).

מקדשי ה'. המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם . (שם).

והביא את אשמו. אף לאחר יוהכ"פ . (שם).

בשקל הקדש. ולא בבליות, מדיות, קפוטקיות. (תו"כ).

טז

ואת אשר חטא. לרבות פחות משוה פרוטה להשבון . (ב"מ נ"ה א').

מן הקודש ישלם. לקודש שמעל לו ישלם . (תו"כ).

ואת חמישתו יוסף. שיהא הוא וחומשו חמשה . (ב"מ נ"ד א').

והכהן. מלמד שגם הכהן מועל . (תו"כ).

באיל האשם. ת"ר, מניין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו או הביא אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא ת"ל באיל האשם ונסלח לו . (ב"ק קי"א א').

באיל האשם. ת"ר, מניין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא, ת"ל באיל האשם, האשם מכבר . (שם שם).

באיל האשם. ת"ר, יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב ת"ל באיל האשם ונסלח לו, איל ואשם סעכבץ ואין חומש מעכב . (ב"ק קי"א א').

יז

ואם נפש. ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון [אשם תלוי מן אשם מעילות] לאשם בכסף שקלים . (כריתות כ"ב ב').

מכל מצות. אמר ר"י אמר רב, היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו, חייב, חתיכה אתת ספק היא של חלב ספק היא של שומן ואכלה פטור, מ"ט, דאמר קרא ועשתה אחת מכל מצות ה' – מצוות קרינן . (שם י"ז ב').

מכל מצות ה'. ספק מעילות פטור מאשם תלוי מאי טעמא, כתיב הכא מכל מצות ה' וכתיב בחטאת (ד' כ"ז) אחת ממצות ה', מה התם אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, לאפוקי מעילה שאין חייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת . (שם כ"ב ב').

ולא ידע. היה לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהן ואינו יודע איזו, פטור אף מאשם תלוי, שנאמר ואם נפש כי תחטא ולא ידע – פרט לזה שידע וחטא . (שם י"ט ב').

ולא ידע ואשם. כשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, אמר, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ונשא עונו, מי שנתכוין לאכול חלב ואכל חלב על אחת כמה וכמה . (קדושין פ"א ב').

ולא ידע ואשם. תניא, איסי בן יהודה אומר, ולא ידע ואשם ונשא עונו, על זה ידוו כל הדווים . (שם שם).

ואשם. אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל ל"ת שבמקדש מאי טעמא, נאמר כאן ואשם ונאמר בצבור ואשמו (ד' י"ג), מה צבור בחטאת קבועה אף אשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה . (הוריות ח' ב').

יח

והביא איל. איל – קשה בן שתי שנים. (תו"כ).

על שגגתו. תניא, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא כהן משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה אינו מביא אשם תלוי . (הוריות ד' א').

והוא לא ידע ונסלח לו. תניא, המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא, אם נזרק הדם הבשר יאכל, ואמאי והא הוי ליה ידיעה, אמר רבא, אמר קרא, והוא לא ידע ונסלח לו, והאי לא הוי ליה ידיעה בשעת סליחה . (כריתות כ"ד ב').

יט

אשם הוא. אמר רב הונא, אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, אבל לא ניתק לא, מאי טעמא, דאמר קרא אשם הוא – בהווייתו יהא . (זבחים ה' ב').

אשם אשם לה'. זה מדרש דרש יהוידע הכהן, אשם הוא אשם אשם לה', כל שבא משום חטאת ומשום אשם ילקח בהם עולות, הבשר לשם ועורה לכהנים . (שקלים פ"ו מ"ו).

כא

נפש כי תחטא. תניא, נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת העדות (פ' א') נפש כי תחטא, מה שבועת העדות נאמרת בכל לשון אף שבועת הפקדון נאמרת בכל לשון . (סוטה ל"ג א').

נפש כי תחטא. תניא, נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת העדות (פ' א') נפש כי תחטא, מה שבועת העדות חייב על המזיד בשוגג אף שבועת הפקדון חייב על המזיד בשוגג . (כריתות ט' א').

נפש כי תחטא. תניא, נאמר כאן נפש כי תחטא ונאמר בשבועת העדות (פ' א') נפש כי תחטא, מה שבועת העדות חייב בין בשבועה בין באלה אף שבועת הפקדון חייב בין בשבועה בין באלה . (ירושלמי שבועות פ"ה ה"א).

ומעלה מעל בה'. מה ת"ל בה' – לרבות קדשים קלים שהם ממון בעלים, דברי ר' יוסי הגלילי, והני מילי מחיים, אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה זכו . (קדושין נ"ב ב').

ומעלה מעל בה'. תניא, ר' עקיבא אומר, מה ת"ל בה', לפי שהמפקיד מפקיד בלא שטר ובלא עדים ואין יודע בהם אלא הקב"ה, לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחיש במי שידע בהם, לכך נאמר ומעלה מעל בה' . (תו"כ).

מעל בה' וכחש בעמיתו. תנא תנא קפיר. דר' יצחק בר אבא, קדשים שחייב באחריותן חייב, דאתרבו מן בה' וכחש, ושאינו חייב באחריותן פטור דאמעטו מן בעמיתו וכחש . (ב"מ נ"ח ב').

וכחש בעמיתו. שבועת הפקדון נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים, מאי טעמא, וכחש בעמיתו כל דהו משמע . (שבועות ל"ב א').

וכחש בעמיתו. פרט למכחש באחד מן השותפין . (ירושלמי שבועות פ"ה ה"א).

וכחש בעמיתו. וכתיב או עשק את עמיתו, מה ת"ל עמיתו עמיתו שני פעמים, עמיתו פרט לגבוה, עמיתו פרט לאחרים . (תו"כ).

וכחש בעמיתו בפקדון וגו'. וכחש – כלל, בפקדון או בתשומת יד – פרט, או מכל אשר ישבע עליו – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעץ הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינם מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן ממון . (שבועות ל"ז ב').

בפקדון. דומיא דבפקדון, דבר שהוא של ממון יצא דבר שאינו של ממון . (תו"כ).

או בתשומת יד. [היכי דמי תשומת יד], אמר רב חסדא, כגון שיחד לו כלי להלואתו . (ב"מ מ"ח א').

או עשק את עמיתו. [היכי דמי עשק], א"ר חסדא, כגון שיחד לו כלי לעשקו . (ב"מ מ"ח א').

כב

וכחש בה. למדנו עונש, אזהרה מניין ת"ל (פ' קדושים) ולא תכחשו . (ב"ק ק"ה ב').

וכחש בה. פרט למודה בעיקר . (שם שם).

וכחש בה. פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין . (שבועות ל"ז א').

וכחש בה. תניא, יכול אמר לו שני שורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד יהא חייב, ת"ל וכחש בה, פרט לזה שלא כחש . (ירושלמי גיטין פ"ה ה"ג).

וכחש בה. וכחש בה – ולא בו . (ירושלמי שבועות פ"ה ה"א).

ונשבע על שקר. למדנו עונש, אזהרה מניין ת"ל (פ' קדושים) ולא תשקרו . (ב"ק ק"ה ב').

ונשבע על שקר. פרט ללוה בשטר, מאי טעמא, משום דהוי ליה שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות . (שבועות ל"ז א' ב').

ונשבע על שקר. אין לי אלא דברים שאפשר לדעתן כגון המערב מים ביין, מי מעין בדבש מניין, ת"ל ונשבע על שקר, על כל דבר שיש בו שקר . (תו"כ).

כג

והשיב. [מידי דשייכא בהשבה, להוציא פחות משוה פרוטה שאינו בתורת השבון, ומדאינו בתורת השבון אינו עובר על לאו דגזל] . (סנהדרין נ"ז א' ברש"י).

אשר גזל. אמר רבה, שנוי קונה, דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל, מה ת"ל אשר גזל, אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי לשלומי . (ב"ק ס"ז א').

אשר גזל. [אשר גזל הוא], מלמד שעל גזל שלו מוסיף חומש ואינו מוסיף חומש על גזל אביו . (שם ס"ז ב').

אשר גזל. כעין שגזל, מכאן אמרו גזל מטבע ונפסלה, פירות והרקיבו, יין והחמיץ, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה, שור הנסקל עד שלא נגמר דינו, אומר לו הרי שלך לפניך . (ב"ק צ"ח ב').

אשר גזל. אשר גזל – כעין שגזל, מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם, הניח לפניהם – חייבים . (שם קי"ב א'(

אשר גזל. אמר שמואל, אין שמין לא לגנב ולא לגזלן, מנלן, א"ר אבין, דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל – כאשר גזל . (ירושלמי ב"ק פ"א ה"ד).

כד

או מכל אשר ישבע. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב, או מכל אשר ישבע עליו – לרבות תשומת יד להשבון דלא אהדריה קרא . (ב"מ מ"ח א').

אשר ישבע. לרבות מושבע מפי עצמו . (שבועות ל"א א' ברש"י).

אשר ישבע עליו. עליו – עד שיתכוין לו . (תו"כ).

בראשו וחמשתיו. ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש [מכאן לחומש שמשתלם עם הקרן ואינו משתלם עם כפל ארבעה וחמשה] אבל אשם מייתי, דכתיב ואת אשמו – את פסקיה קרא . (ב"ק ס"ה ב').

וחמשתיו. נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה, וכן בפקדון, שנאמר וחמשתיו יוסף עליו, התורה רבתה חמשיות הרבה לקרן אחת . (ב"ק ק"ג ב' – ק"ח א').

לאשר הוא לו. הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי, דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו [שם ק"ג א' ברש"י]

לאשר הוא לו יתננו. לו ולא לשלוחו, יכול אף לא לשליח ב"ד וליורש, ת"ל יתננו . (תו"כ).

ביום אשמתו. כשעה ששלח בה יד. (שם).

כו

על אחת. לחייבו על כל אחת ואחת, כיצד, היו חמשה תובעים אותו ואמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך ואמר שבועה שאין לי לא לך ולא לך ולא לך, וכן אמר לו אחד תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ואבר שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה – חייב על כל אחת ואחת . (תו"כ).

לאשמה בה. פרט לפחות משוה פרוטה . (ירושלמי קדושין פ"א ה"א).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---