רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/ו

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ראוי שתדע כי בעולה התדירה דבר בזה המקו' כי הוא אשר ימצא שיתאכלו אבריה בכל לילה ולילה והוא תמיד של בין הערבים ואמנם תמיד של שחר זכר בסוף כאמרו ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה וזאת תורת החטאת וזאת תורת האשם ראוי הוא להשלי' ביאור מה שזכר מהם כפרש' הקודמת הנה יחוייב שיהיה עניין תמיד של בין הערבים נרמז בפרש' הקודמת ולזה ביארו רבותינו שאמרו בעניין העולה בפרש' הקודמת. ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש. שב לתמיד של בין הערבים. וזה יתבאר עוד כי לא מצאנו עריכת העצי' רק בעבור התמידין ולפי שמצאנו זה בזה המקום בלשון יחיד ושם בלשון רבים והיה מה שבזה במקום לתמיד של שחר ידענו כי מה שנזכר במקום ההוא איננו לתמיד של שחר ולזה יהיה לתמיד של בין הערבים ובכלל הנה תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים לפי שהם מכוונים לדבר אחד בעינו. ראוי שלא יתחלפו זה מזה בענין עריכת עצים ר"ל שלכל אחד מהם יערכו עצים והסבה בחיוב זאת העריכה בשניהם היא אחת כמו שהתבאר מדברינו במה שיבא וגם כן מפני שאמ' על מוקדה הנה ראוי שיהיה שם מוקד שמיוחד לה לבד וזה אמנם יהיה העצים הנערכים על האש שעליהם ישימו איברי העולה ופדרה ולפי שאמר היא העולה על מוקדה על המזבח למדנו שהיא אחרונה לכל הקרבנות הקרבים ביום ההוא אלא אם יביא בה הכרח שיקרב אחריה קרבן אחר כמו הענין בקרבן פסח שהיה קרב אחר תמיד של בין הערבים ולמדנו מזה שמהפכין כל הלילה באיברי' שלא התאכלו עד הבקר כי אף על פי שהקרבת הקרבנות לא תהיה בלילה כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים הנה עכול מה שהקריב ביום ישלם בלילה וזה כולל לעות התמיד ולשאר הקרבנות כי אין ראוי כשיקריבו עולת בין הערבי' שיוציאו משם איברי שאר הקרבנות אבל ראוי שתשלם שם הקטרתם כמו שצותה התורה ואש המזבח תוקד בו רוצה לומר שעם זה המוקד שיהיה יוקד במזבח כל הלילה לעכול הקרבנות היה שם מוקד אחר יוקד בו והוא האש שיקחו ממנו אש למזבח הקטרת כי כבר התבאר הפרשת אחרי מות כי מעל מזכה העולה יקחו מלא המחתה גחלי אש וראוי היה שיהיה זה האש מערכה בפני עצמה כי כבר צוה השם יתעלה שלא יקטיר בו מכל הקרבנות זולתי הקטרת הסמים ואם היה שיקחו זה האש מהמערכה אשר יקריבו עלית הקרבנות לא היו נמלטים שלא יתערב במחתה דבר מה מאברי הקרבנות המאוכלים ויתבאר שזאת המערכה השנית היתה למערב מזבח העולה לפי שאמר בפרש' אחרי מות ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני השם למדנו שזה האש ייוחד מהאש האחר מהמערכת הגדולה שהיא לפאת מערב וראוי היה להיות כן למעלת הקטרת על הקרבת שאר הקרבנות הנה כמו שיחדה לו התורה מזבח בפני עצמו יותר קרוב לקדש הקדשים כן יחדה לו התורה מערכת האש יותר קרבה לקדש הקדשים ולזאת הסבה בעינה היה ראוי שיהיה הדלקת המנורה מזאת המערכת השנית ולמדנו מזה שאמו תוקד בו שאין הרצון שיציתו האש למטה ויביאוהו אל זאת המערכה אבל יחוייב שתהיה הצתתו בגוף המזבח:

ג

ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן. למדנו שהרמת הדשן היא עבודה מן העבודות ולזה דקדקה התורה שתהיה על ידי כהן ובבגדי כהן ולא זכרה הורה כל הבגדים להשענה על מה שנזכר בבגדי כהונה שלא ישרתו כי אם בהם ולזה יחוייב שתהיה זאת בבגדי כהונה בכללם ואמנם הוצרכה התורה להזכיר בכאן לבישת בגדי כהונה לפי שהיה עולה על הדעת שלא תהיה העבודה בבגדי כהונה שלא יתלכלכו הבגדי' ההם בדשן המזבח:

והרים את הדשן אשר תאכל האש. עם העולה יחד הם הגחלים העליונים אשר איברי העולה סמוכים להם ולזה יהיה זה הדשן הגחלים הפנימיות ואולם הרמת זה הדשן הוא כשיחתה הגחלים העליונים עם איברי העולה אילך ואילך עד שיראו הגחלים הפנימיות עממיות והוא הדשן הנזכר בזה המקום הולכת העצים אינה צריכה כהן:

ושמו אצל המזבח. ר"ל שיקחהו במחתה ויורידהו וישימהו אצל המזבח במה שנזכר במה שקדם שהוא מקום דשן והוא אצל מזרח המזבח:

ד

ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ראוי שנדע שאלו הבגדים האחרים הם בגדי כהונה גם כן שאם היתה הכונה שלא יצטרכו בגדי כהונה בז לא היה צריך לומר כי אם ופשט את בגדיו והוציא את הדשן ועוד שאמרו אחרים יחוייב שיהיו ממין הבגדים הראשונים ואולם אמרה התורה שילבש בגדי כהונה אחרים שיהיו פחותים מהראשונים להורות שזאת העבודה היא למטה מהעבודה הראשונה:

והוציא את הדשן אל מחו למחנה אל מקום טהור. ר"ל האפר אשר על המזבח הנאכל בשלמו' כי הגחלים העליונים ואברי העולה ישארו שם וזה האפר יוציאוהו מחוץ למחנה אל מקום שפך הדשן הנזכר בפרשת ויקרא אל מקום טהור שאם היה טמא יטהרנו והאש על המזבח תוקד בו רוצה לומר שאחר זה יעשה שתוקד אש על המזבח בו בעצמו לא שיציתו האש למטה יעלוהו שם וזה אמנם יהיה כשיערכו שם העצים וידליקום שם וראוי שיהיו פני המדליק לפני יי' שהוא לצד המערב כי כבר דקדקה התורה בזה בכל הענינים כמו שתראה ומפני זה יהיה התחלת הבערתה מפאת מזרח של המערכה:

ה

לא תכבה. הוא מצות לא תעשה והמכבה לוקה:

ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. ר"ל על האש המערכה והם שני גזירי עצים שהיה מביא לערוך עליהם העולה באופן שתהיה העולה על העצים ולפי שלא התנה שיהיה שם כהן כי אם בהבערת העצים למד בו שהולכת העצים אינה צריכה כהן:

וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. למדנו מזה שהעולה היא ראשונה לכל הקרבנות רוצה לומר עולת התמיד ועליה יהיו שאר הקרבנות יאמר בזה המקום והקטיר עליה חלבי השלמים ואמר בפרשת ויקרא בחטאת ובמנחת חוטא והקטיר המזבחה על אשי יי':

ו

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. היא מערכת שלישית יערכנה באופן שתוקד על המזבח כמו שקדם במערכות האחרות והנה זה ראש לא ישמש דבר אלא שהוא שם תמדיי לא תכבה היא מצות לא תעשה והמכבה אותו לוקה ושתקה התורה מהזהיר על כבוי אש המערכה השלישית היא לצורך מזבח הקטרת לפי שהענין קל וחומר רוצה לומ' שאחר שהזהיר על האש שישתמשו בו במזבח העולה שלא יכבהו כל שכן שתקפיד התורה באש שישתמר בו למזבח הקטרת שהוא יותר נכבד:

ז

וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן. ראוי שתדע שזאת ההקרבה כוללת קבלת המנחה בכלי שרת והולכתה לפני המזבח כמו שההקרבה הנזכרת בראש ויקרא כוללת קבלת הדם והולכתו למזבח כמו שבארנו שם ובכלל הנה לא מצאנו במנחה שיהיה רשות לבעלים כי אם להביאה אל הכהן וזה לאות כי מה שאחר ההבאה ההיא לא יהיה כי אם על ידי הכהן ובכלל הנה מתנאי ההקרבה אל המזבח שיהיה מתקבל בכלי ובכלי ההוא יוליכה והנה זה הכלי יחוייב היותו מכלי שרת:

לפני יי' אל פני המזבח. הנה מפני שפני המזבח הם לדרומו כי שם היה הכבש הוא מבו' שאם היתה ההגשה שם לא תהיה לפני יי' שהוא למערב ולזה יחוייב שתהיה ההגשה באופן שתהיה לצד המערב שהוא לפני יי' ותהיה ההגשה עם זה אל פני המזבח שהוא הדרום וזה אמנם ישלם כשתהיה ההגשה על קרן דרום מערבית על חודה של קרן כשילך הכהן ופניו למערב לפאת דרום עד שיגיע שם:

ח

והרים ממנו בקמצו וגו'. כבר בארנו במה שקדם זאת הקמיצה איך תהיה וששיעור הלבונה הוא ג"כ קומץ והנתרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מפני שאמר זה אחר אמרו והקטיר המזבח למדנו שלא יותירו שירי מנחה לכהנים כי אם אחר הקטרת הקומץ והלבונה והקדים אהרון לבניו ללמד שכהן גדול נוטל חלק בראש:

ט

מצות תאכל במקו' קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה. הוא לפנים מן הקלעים וצוה השם יתעלה שיאכלוה מצות לא חמץ. כמו שאמר אחר זה לא תאפה חמץ וזה המאמר אמנם הוא בשירי המנחות ולזה הוא מבואר שהאופה חמץ שירי המנחה לוקה וכן המחמץ אותה כי התורה זכרה אחד ממעשה תקון החמץ וחייבה עליו והוא הדין בשאר המעשים ויורד שכן הוא שכבר אמר במנחה במה שקדם לא תעשה חמץ ואמנם זכר הנה האפייה לחייב על כל מעשה ומעשה ואמר במנחה במה שקדם כל המנחה אשר תקריבו ליי' לא תעשה חמץ וזה כולל הקומץ ושירי המנחה ולזה יחוייב מלקות על אי זה מהם שיהיה אם עשאו חמץ:

י

חלקם נתתי אותה מאשי קדש קדשים היא בחטאת וכאשם. שהם קדש קדשים כל זכר בבני אהרן יאכלנה פרט לבנות אהרן. והנה למדנו מזה שאפילו בעלי מומים חולקין בה לפי שהם ראוים לאכילתה חק עולם לדורתיכם מאשי יי' הנה אין הכהנים זוכים בה אם לא אחר שיתוארו כשהם אשי יי' וזה יהיה אחר שהוקטר במזבח הראוי לו:

יא

כל אשר יגע בהם יקדש. למדנו שאין זה אלא מפני מה שנבלע מהם בדבר הנוגע בהם ולפי שהוא קדש הנה יהיה בקדושה ההיא הדבר שנבלע בו דבר ממנו והנה למדנו זה ממה שאמר בחטאת מזה הענין כמו שיתבאר במה שיבא זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ממנו ליי' ביום המשח אותו למדנו שבזה הקרבן ישוה בהן כהן המשיח לכהן הדיוט ולפי שאמר אחר זה והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם למדנו שאין זה נוהג אלא בכהן משיח שאם היה נוהג בכל כהן לא היה צריך לזכור זה וזה הפך מה שנזכר קדם זה ולזה יתבאר שהיותר תמידיי הוא מיוחד בכהן משיח ואולם בעת החנוך ישוו בזה כהן משוח לכהן הדיוט ולזה זכר ביום המשח אותו שמורה על חנוך הכהן הגדול והכהן ההדיוט ואף על פי שאינו נמשח הנה עת התחנכו דומה ליום המשח של כהן גדול וראוי שתדע כי לא יתכן שיאמר ביום המשח אותו בעבור כהן גדול כי אין זה הקרבן מיוחד בו ביום המשיחה לבד אבל הוא תמידיי ויתבאר עוד שתמידות זאת המנחה אינו נוהג כי אם בכהן גדול כי לא מצאנו דבר מהענינים התמידיים בבקר ובערב במקדש שהיה נכפל וזה מבואר מאד במנורה ובהקטרת הסמים ובתמידים ולזה יחוייב שיהיה זה נוהג מנהגם רוצה לומר שלא יעשה ממנו כי אם אחר לא הרבה כמו שהיה מחוייב אם יעשה אותו כהן גדול ומזה המקום יתבאר שאין מתנאי זאת המנחה התמידיית שיהיה המקריב אוו כהן משוח אבל תנהג בכל כהן גדול ואמנם זכרה תורה משוח לפי שמדרך כהן גדול שיהיה נמשח בשמן המשחה עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מפני שזכר סלת שיורה על הקמח היותר יפה הנה הוא מבואר שזה יהיה מן החטים וכן הענין בשאר המקומות אשר זכרה התורה סלת וראוי שיקחוהו מהחטי' היותר משובחים להמשך לכוונת התורה שיהיה זה קרבן היותר נבחר שאפשר מחציתה בבקר ומחציתה בערב למדנו שהיא קרבה חציין ולזה אם אבד או נטמא המחצית האחד יחוייב שיביאו עשרון אחד ויחצו אותו לשניים ומחציתו יקחו באופן שיהיה זה הקרבן בבקר ובערב מחצית העשרון והוא מבואר מענין זה הקרבן שאף על פי שמת כהן גדול לא תפסק הקרבתו עד שימנו כהן גדול אחר כי זה הקרבן צוה להיות תמידיי ותמידותו ידמה שינהג מנהג שאר הדברים התמידיים במקדש שלא יפסק עניינם מה שהתמיד העבודה במקדש וראוי שתדע שאמרו מחציתה בבקר ומחציתה בערב יהיה במנחה התמידיית והיא מנחת כהן גדול לא במנחת כהן הדיוט והנה המנחה ההיא תהיה עשירית האיפה כי אין שם שיעור במנחה יותר קטן לפי מה שהתבאר בתורה על מחבת בשמן תעשה לפי שכבר נתבאר במנחת מחבת שהוא סלת בלולה בשמן יהיה אמרו בשמן בזה המקום מורה על שמן אחר יקבלוהו במחבת ואופן הטגון בזה האופן שתבאר מן החוש שישלם בשלשת לוגין לעשירי' האיפה מורבכת תביאינה רוצה לומ' שקודם שתשימנה על מחבת תהיה מורבכת וזה יהיה כשתהיה חלוטה ברותחין החלה הבלולה בשמן ואחר כך יקלוה מחבת בשמן תופיני הרצון בו לפי הוראת הגדר מה שהוא ממוצע בין בשל ונא מנחת פתים שיהיו פותחין החלות האלו ולפי שכבר ידענו שמנחת מחבת היא מנחת פתים יהיה אמרו פתים בזה המקום מורה על עניין אחר לפי שכבר הקפידה התורה שיהיה זאת המנחה קרבה חציין למדנו שאמרו פתי' בזה המקו' הוא שלא תהיינה שם בבקר כי אם חצי החלות ובערב חצייהם הנשארים כאלו תאמר שיחצו כל חלה וחלה ויקחו החי האחד ממנה בבקר והחצי האחר בערב ולפי עניין זאת המנחה התמידית נלמד שהיא נעשית שתי' עשרה חלות שכן מצינו בלחם הפני' שידמה היותו לזאת הכוונה בעינה שהיא שתים עשרה חות וזה יתבאר ממה שאמרנו בזה בפרשת ויקחו לי תרומה:

יד

תקריב ריח ניחוח ליי'. ראוי שתדע שכבר יהיה עמה קומץ לבונה והיא גם כן חציין חציין קרב כי כבר זכרה התורה באלו המנחות שתבא עמהם לבונה וזה כולל לכל המנחות אלא אם תבאר התורה שלא יתן עליה לבונה כמו שבארה במנחת חוטא ולפי שזכר אהרן שב לבאר שזה ינהג בכל כהן גדול ולזה אמר והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה רוצה לומר שיהיה נבחר לכהן גדול מבניו שהם הכנים הדיוטים:

טו

חק עולם ליי' כליל תקטר. רוצה לומר שלא ירימו ממנו קומץ אבל עולה כולה כליל ולפי שאמר חק עולם ליי' למדנו שאין להקרבתה הפסק ולזה חוייב כשמת כהן גדול שיקריבוה יורשיו עד שיתמנה כהן גדל אחר:

טז

וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. רוצה לומר שאין מקריבין ממנה קומץ ויאכלו השירים כמו הענין במנחת ישראל אכל עולה כלה כליל והאוכל ממנו עובר על לא תעשה שנאמר לא תאכל וזה אמנם יהיה במנחת כהן לא במנחת כהנת:

יח

זאת תורת החטאת במקו' אשר תשחט העולה תשחט החטאת. רוצה לומר בצפון העזרה כמו שאמר במה שקדם על ירך המזבח צפונה לפני יי'. ולמדנו מזה שמקום שחיטת כל עולה וחטאת היא בצפון העזרה:

לפני יי'. רוצה לומר שתהיה השחיטה לפני יי' וזה ישלם כשיהיו פני הנשחט ופני השוחט לצד קדש הקדשים:

קדש קדשים הוא. למדנו מזה שכבר דקדקה התורה שתהיה שחיטתה בצפון מפני היותר קדש קדשים ומזה המקום יתבאר שכל מה שהוא קדש קדשים תהיה שחיטתו בצפון ושמה שאינו קדש קדשים לא נקפיד בו שתהיה שחיטתו בצפון:

יט

הכהן המחטא אותה יאכלנה. ראוי שתדע שאין הכונה בזה שלא יאכל ממנה כי אם הכהן המקריב אותה כי כבר אמרה בפרשת אמור אל הכהנים בבעל מום לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל שהוא מבואר שהוא אינו ראוי להקריב ועוד שכבר אמר בזה המקום חלק כחלק יאכלו שירה כי הכהנים חולקים ביניהם מה שיזכו בו מהמתנות רוצה לומר אנשי בית אב של אותו היום ועוד שאם היה כן לא יתכן שתצוה התורה שלא יותירו ממנה. כי אי אפשר לפי הנהוג שיאכל אדם אחד כל בשר בהמה אחת בסעודה אחת או בשתים ולזה תהיה הכונה בזה הכהן שראוי לעבודה להוציא את הטמא ולא להוציא בעל מום מפני מה שנזכר בפרשת אמור אל הכהנים כמו שזכרנו:

במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד. הוא לפנים מן הקלעים:

כ

כל אשר יגע בבשרה יקדש. לפי שזכר בשרה שיבלע ממנו דבר הנוגע בו למדנו שמצד הבליעה הקפידה התורה בזה ולזה לא ינהג זה בנגיעה שתהיה בעצמות החטאת וגידיו הקשים ומזה המקום יתבאר שלא יקדש להיותה כמוה רק שיהיה נבלע בו ממנה דבר והטעם כי דבר הבלוע הוא קדש קדשים ולזה ינהג זה הדין בדבר שהוא בלוע בו וזה מבואר שזה ראוי שינהג בכל הקדשים רצוני' לומר שאם נבלע מהם דבר יהיה עליו חומר מה שהוא נבלע בו:

ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה. מפני שאמר מדמה אשר יזה עליה למדנו שזה יהיה קודש ההזאה ובדם הראוי להזאה והוא הדם שיקבלו בכלי שרת ויש בו שיעור הזאה ובמה שידמה לו שיהיה אפשר שיבלע בו הדם בו ממה שראוי לקבל טומאה כמו שק ועור הרך:

תכבס במקום קדוש. רוצה לומ' שיהיו מכבסין אותה בעזרה באופן שלם כדי שייוסר ממנה הדם הנבלע בה:

כא

וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר. הטעם מפני מה שנבלע ממנה בו והוא נפסל בלינה כמו שיתבאר בענין הקדשים וזה אין דרך להוציא הבלוע מהכלי חרס ולזה יחוייב שישבר וראוי שנדע ששבירתו הואר במקום קדוש כמו הענין הכבוס הבגד וכן העניין במריקה ושטיפה במים לכלי הנחשת אשר תבושל בו כי הכוונה בזה הוא מפני דבר הבלוע שמקום אכילתו הוא בעזרה וראוי שלא נוציא דבר חוץ ממחיצתו כמו שנתבאר מאמרו בפרשת ואלה המשפטים ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וראוי שתדע שכן הדין אם שמו בכלי חרס תבשיל רותח של חטאת אך בכלי נחשת אף על פי שלא בשלוהו בו כי בעבור הבליעה יהיה זה הדין ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים הנה המריקה תהיה בחמין והשטיפה אחר זה בצונן וזה יתבאר מצד הוראת הגדר וזה אמנם יהיה במים ולא בשאר משקין כי זה הנהוג והתורה דקדקה שתהיה במים ובזה האופן יסור הדבר הבלוע מכלי נחשת והנה נזכר מזה הענין בדם ובבשול לא ינהג כי אם בחטאת הנשחטת כי בה ידבר שנאמר תשחט החטאת ולזה לא ינהג זה בחטאת העוף ולא ינהג זה הדין גם כן בחטאת הנפסלת או הנשרפת כי הם אינם נאכלות והוא ידבר בה המקום בחטאת הנאכלת שנאמר במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד וראוי שהמריקה והשטיפה תנהג בכל הקדשים הנאכלים כדי שלא יפסל בלינה כל זכר בכהנים יאכל אותה למדנו מזה שלא תאכל ממנו כהנת:

כב

קדש קדשים היא. למדנו מזה שלא תאכל כהנת קדשי קדשים:

כג

וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל. למדנו מזה שאף חטאת יחיד שהיא נאכלת אם בא אפילו מקצת דמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל נפסל אפילו שאר דמה ולזה לא תהיה נאכלת לא למזבח ולא לכהנים כי זריקת הדם מכשיר האמורים למזבח והקטרת האמורים מתיר הבשר לכהנים ואם באשם ולא הזה ממנו בקדש אם היתה כוונתו כשהביאו שם שיכפר בו בקדש הנה נפסל חטאת וראוי שנדע שכמו זה הדין יהיה בדם הנכנס בקדש אם הכניסוהו לבית קדשי הקדשים כי היחס אחד וכן ראוי שנדע שהבשר שנכנס מהחטאת לאהל מועד כשר שנאמר מדמה ולא מבשרה. וכן ראוי שנדע שהדם שיוצא חוץ למחיצתו במקום למטה בקדוש' ממחיצתו שהוא נפסל אבל לא נשפוט בזה שיהיה נפסל כי אם היוצא כמו הענין בבשר שיצא חוץ למחיצתו כי מה שחדש בזה המקום שיהיה מקצת הדם הנכנס באהל מועד פוסל שירי הדם לא נלמוד ממנו לשאר ענייני יציאת הדם ממחיצתו:

באש תשרף. אי איפשר שנאמר שיהיה נשרף במזבח העולה כי אין למזבח העולה מהחטאת כי אם האמורים אבל יהיה נשרף במקום אשר ישרפו בו הדברים אשר אינם קרבים לשם יתעלה ולפי שלא ביאר שלא יהיה נשרף מחוץ למחנה. אבל אמר סתם באש תשרף למדנו שהוא נשרף במקומו בעזרה במקום מוכן שם לשרוף פסולי המוקדשין. ואחשוב שזה המקום היה לצד המזרח כמו הענין במקום הדשן וראוי שנבין מזה המקום שהחטאות הנשרפות אשר מחוקם להוציאם חוץ לעזרה אם אירע בהם פסול בחוץ לא ישרפו במחיצתן אבל ישרפו חוץ לעזרה במקום מוכן שם לזה והנה לא בארה התורה אלו המקומות כמו שבארה מקום השלכת מוראת העוף להעיר שכל מקום כשר לזה והוא שיהיה בעזרה במה שנשרף בעזרה או חוץ לעזרה במה שנשרף חוץ לעזרה וראוי שתדע שאין ראוי שיפורש וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד החטאת אשר מדרכו שיובא מדמו אל אהל מועד והם החטאות הנשרפות שאם היה הדבר כן לא היה ראוי שיאמר באש ישרף לפי שכבר באר זה במה שקדם ועוד שהוא מדבר עתה בחטאות הנאכלות ועוד שכבר יורה לשון התורה שהבאת דמו לכפר בקדש סבת החיוב שלא תאכל רוצה לומר שלולי זה כבר היה נאכל וזה המאמר לא יתכן כי אם בחטאות הנאכלות וראוי גם כן שתדע שכבר כלל באמרו לא תאכל החטאות הנשרפות ולזה אמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד שאם היתה הכוונה בזה בחטאות הנאכלות לבד לא היה צריך לומר וכל חטאת אבל היה אומר ואם יובא מדמה אל אהל מועד ואמרו באש תשרף שם גם כן לכל אלו החטאות והכונה בו בחטאות הנשרפות שלא ישרף כמצוות אל שפך הדשן אבל ישרף באופן השרף פסולי המוקדשים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.