מראי מקומות/ויקרא/ו

מראי מקומות ויקרא ו

פסוק ג

ושמו אצל המזבח

בפירוש הכתב והקבלה ביאר שיש חילוק בין לשון 'שימה' ללשון 'נתינה'. לשון שימה משמש כשיש סדר מחוייב ונאות, שצריך שיהיה הדבר מסודר דוקא במקום או בזמן מסויים ולא במקום או זמן אחר. ולכן לגבי הבריחים והאדנים שלא היה בהם סדר מסויים, נאמר בהם לשון נתינה 'ויתן את בריחיו'. ואילו הקרשים שהיו צריכים סידור באופן שלא יהיה בין קרש לחברו רווח כלל, וכמו שאמרו חז"ל שהיו רושמים על קרשי המשכן לדעת כל קרש מהו בן זוגו, לכן נאמר בהם לשון שימה 'וישם את קרשיו. ומכח זה דרשו חז"ל 'ושמו' בנחת, 'ושמו' כולו, 'ושמו' שלא יפזר.

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף