תוספות/ברכות/ה/ב
הא לן והא להו. פי' רש"י לבני ארץ ישראל שצריכין שילוח חוץ לשלשה מחנות לא הוו יסורין של אהבה. ותימא דשילוח מחנות לא היה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ובתי ערי חומה[1]. ובימי האמוראין לא היה היובל נוהג כדאמרינן במסכת גיטין (פ"ד דף לו.)[2] והיאך היה מדבר ר' יוחנן מדבר שלא היה נוהג בימיו[3]. וי"מ הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרין בא"י ולא בבבל:
והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר. פי' רש"י דלאדם חשוב כר' יוחנן מסתמא לא היו אלא יסורין של אהבה. ותימא דהא מסיק דהיכא דלא הוו ליה בנים כלל לא הוו יסורין של אהבה והרי כמה צדיקים שלא היו להם בנים[4]. ואי משום בנות ר' יוחנן נמי הוו ליה בנות בפ' בתרא דקדושין (דף עא:) ונראה לפרש דהכי פריך והאמר ר' יוחנן דין גרמא וכו' אלמא מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך ש"מ דהוו יסורין של אהבה[5]. אבל אינו תלוי בכך שהצדיקים עצמם פעמים מעונים ביסורין:
ה"ג לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות. אבל אין לגרוס אין אדם זוכה דהא כמה צדיקים זוכין לשתי שלחנות כגון רבי וכדאמרינן בפרק בתרא דהוריות (דף י:):
דינא בלא דינא. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם אלא הם היו יודעים שלא היה נותן שבישא לאריסיה והיו רוצים לרמוז לו שלא יעשה עוד:
שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר. אבל מלתא דקביעא כגון ארון ותיבה אין זה הפסק. אבל מטה נראה שאין זה קבוע:
אלא אימא סמוך למטתי. שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל. ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפלה. ולא ידעתי מנא ליה. אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני (דף יד ב) אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו'[6]:
כל הנותן מטתו בין צפון לדרום וכו'. ולא בין מזרח למערב ודוקא כשישן עם אשתו מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב והיה הדבר גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש וכן משמע ומוכחי קראי[7]:
המתפלל ולא המתין את חבירו טורפין לו וכו'. פירש רבינו תם דזה היה להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה ולכך בלילה יש להמתין. והר"י היה מאחר תפלתו ומאריך עד שיצאו כולם ואם בתוך כך היה שום אדם בא בבית הכנסת היה מעיין בספר עד שגמרו תפלתם. ונאה להחמיר אף לנו:
- ↑ הרש"ש מבאר שבגמרא בערכין (כט.) מבואר שערי חומה נוהגים רק בזמן שהיובל נוהג, ואם כן כיון שבטל היובל בטל נמי דין ערי חומה, וממילא אינם קדושים אף לענין שילוח מצורע. וכן נוסף בתוס' רבינו פרץ כדאמרי' במסכת ערכין ובתי ערי חומה לא היו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
- ↑ בתר"פ "כדאמרי' במסכת גיטין" ליתא.
- ↑ בתר"פ נוסף: ומיהו אפשר דשילוח מחנות נוהג גם בזמן הזה דקיימא לן קדושה שנייה קידשה לעתיד לבא.
- ↑ שלא היו להם בנים וכן יהושע לא מצינו שהי' לו בנים ואי משום בנות (הגהות הב"ח).
- ↑ ואם לא היו יסורין של אהבה לא היה מנחם בהם אחרים. תוספות הרא"ש. ועיין עוד ברשב"ם (ב"ב קטז.) בביאור ראיית הגמרא שם שרבי יוחנן אינו סובר שכל מי שאינו מניח בן הקב"ה מלא אליו עברה ועליו נאמר "ולא יראו אלקים", שכיון שהוא לא הניח בן אם אכן סבירא ליה שמי שאינו מניח בן נקרא לא ירא אלקים לא היה אומר לבריות דין גרמא דעשיראה ביר, שהרי אמרו (לקמן לד:) חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ואפשר שזו גם כוונת התוס' שאם אין זה יסורין של אהבה לא היה מפרסם יסורין שנעשו לו על דבר חטא בנחמו אחרים.
- ↑ עיין מהרש"ל שהקשה שמא רש"י איירי אחר שהגיע זמן קריאת שמע, ויישב שהלשון סמוך למטתי משמע אף קודם זמן ק"ש, וכעי"ז כתב מהרש"א שמכך שתלה הדבר בעמידה ממטתו ולא בזמן קריאת שמע משמע שאף קודם זמן קריאת שמע אסור בלימוד. ובמהרש"א הוסיף להקשות על דברי התוס' שהגמרא שם מסתפקת בדבר זה אם מעשה דרב איירי קודם זמן קריאת שמע או אחר זמן קריאת שמע. ובאחרונים תמהו שאדרבה קושיית התוס' ממה נפשך שאף אם נעמיד את מעשה דרב רק קודם זמן קריאת שמע עדיין יקשה שמשמע מרש"י שאף קודם זמן קריאת שמע אסור ללמוד. ולכן כתבו בגנזי יוסף ובנמוקי הגרי"ב שט"ס נפלה בדברי מהרש"א וכוונתו להקשות עוד על יישוב מהרש"ל שאף אם נעמיד דברי רש"י דווקא במטא זמן קריאת שמע אכתי יקשה מצד הגמרא שם שמעשה דרב הוה אחר זמן קריאת שמע ואעפ"כ למד קודם קריאת שמע [ואין לומר שדווקא הנחת התפילין היתה אחר זמן קריאת שמע ולא לימודו, שהרי לדעת רש"י שם כל נדון הגמרא היה על לימודו קודם ק"ש וע"ז יישבה הגמרא שהיה קודם זמן קריאת שמע]. ובמלא הרועים יישב אף הוא כיישוב מהרש"ל והוכיח שאבא בנימין לא איירי קודם זמן קריאת שמע, שאל"כ מה הקשתה הגמרא שם להצד שמעשה דרבה הוה אחר זמן קריאת שמע "מאי אסהדותיה דרחב"א" הרי שפיר קמ"ל דלא כאבא בנימין, אלא ע"כ שאף הוא לא איירי קודם זמן קריאת שמע אלא סובר הוא כדעת רבי יהושע בן קרחה שקריאת שמע שהיא קריאה דעול מלכות שמים קודמת לתלמוד תורה שהוא קריאה של מצוות. ובהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ דחה יישוב האחרונים שאף אם נעמיד מעשה דרב קודם זמן קריאת שמע הרי מכל מקום למד עד אותה שעה והיינו אחר זמן תפילה שמתחיל בעלות השחר, ואילו לדעת אבא בנימין אליביה דרש"י אסור לעסוק בתורה עד אחר שיתפלל.
- ↑ עיין שב יעקב (ח"א סימן ג) שדקדק מדבריהם שלא אמרו כן על דברי אבא בנימין לעיל, לפי שמדברי אבא בנימין משמע בפשטות שהוא אף כשאין אשתו עמו דומיא דמטתי המוזכר בתחילת דבריו, על תפלתי שתהא לפני מטתי, והיינו אף באין אשתו עמו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |