חדות יעקב/ברכות/ה/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

חדות יעקב TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ב


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זה (לעת עתה זמין למנויים בלבד - למעט דף ב.)לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת
מאירי

חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהרש"ל
פני יהושע
חדות יעקב
גליון מהרש"א
רש"ש
אבן שלמה (שיק)
שפת אמת
שיח השדה


מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה



דף ה' ע"ב

רש"י ד"ה אחד המרבה ואחד הממעיט לענין קרבנות שנויה נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח וכו'. כל המפרשים נלאו למצא פתחא להאי פרשת"א, דמה בא רש"י לחדש עיין עליהם הלא בספרתם.

ולעד"ן דרש"י ז"ל הרגיש, דאיך יתכן דשכר המרבה והממעיט יהיו שוים. אם מכוונים דעתם לשמים. סוף סוף היה לו למרבה להיות שכרו כפול ומכופל. דמלבד שכוונתו רצויה לשמים. עוד ידו נטויה ברבוי הלימוד משא"כ הממעיט. אלא ודאי צ"ל כמו שכתב הרב מגן אברהם בריש ש"ע א"ח . דהכא מיירי שהממעיט לא היה ספק בידו לעשות עוד. וכיון דאיהו עבר כל מה שהיה בידו לעשות להרבות בלימוד מאי הוה ליה למיעבד. ולכך הקב"ה מצרף מחשבתו הטובה למעשה. והיינו דומיא דעולת העוף שמביא העני. שנאמר בו ריח ניחוח כמו עולת בהמה שמביא העשיר, דהתם נמי אין לעני יכולת בידו, כי אם להביא עולת העוף מנחת עני בעניו יע"ש בדבריו.

וזהו שכתב רש"י לענין קרבנות שנויה וכו'. רצה לרמוז לנו במתק לשונו בחילוק הרב מגן אברהם. דהכא מיירי דווקא שאין יכולת בידו ללמוד עוד מצד טרדותיו למצוא טרף לביתו וכדומה. אבל אם יש בידו ללמוד יותר ולא למד. אין לך עון חמור בביטול תורה. והלואי לא יענישו אותו מן השמים כנגד מה שלא למד וק"ל:


שם תוספות ד"ה לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות. אבל אין לגרוס אין אדם זוכה דהא כמה צדיקים זוכים לשתי שלחנות וכו' ע"כ מדבריהם אלו הקשה הרב החסיד כמהר"י אלגאזי ז"ל בקונטרס מענה לשון עמ"ש התוס' עצמם בשבת (דף נ"ה ב') על הא דאמרי' ארבעה מתו בעטיו של נחש דאף על גב דכתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ברוב בני אדם קאמר ואם כן אוף נמי הכא מצינן למיגרס שפיר אין אדם זוכה ואף על גב דיש צדיקים זוכים נימא דברוב בני אדם קאמר והוא ז"ל תירץ דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ע"כ.

ולעד"ן דיש לחלק דבשלמא התם כיון דלא יש כי אם ארבעה שמתו בעטיו של נחש שפיר חשבינן אחרים רוב בני אדם. ומוקמינן קרא ברובא דעלמא. ברם הכא אפשר שיש הרבה צדיקים זוכים לשתי שלחנות. וזהו שדייקו בדבריהם לומר כמה צדיקים זוכים וכלומר דהכא לא מצינן לאוקומי בסך מוגבל דאי אפשר לומר דברוב בני אדם קאמר דאפשר שיהיה סך עצום מצדיקים שיזכו לשניהם. ויהיו דומים לרבי דזכה לזה ולזה דבהדי כבשי דרחמנא אין לנו עסק בנסתרות להחליט מי הוא צדיק ומי הוא רשע:

והנה הרב הנ"ל תירץ שם במלת צדיק כעיקר קושיית התוספות דשבת (נה: ד"ה ארבעה) במ"ש רז"ל בפסוק (קהלת ז כ) אין צדיק בארץ, אין לך ממחלקי צדקה ברבים שלא יכשלו בעון עניים שאינם מהוגנים (עיין בספר מזמור לתודה דף ל"ה ע"ב) וא"כ מ"ד ארבעה מתו בעטיו של נחש יפרש קרא דאין צדיק בארץ כמחלקי צדקה יע"ש ובזה נלע"ד לפרש מאי דאמרינן בסנהדרין פרק ד' מיתות (סח.) כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' התחילו הם בוכים ור"ע משחק וכו' א"ל עקיבא שמא חסרתי מן התורה כלום א"ל למדתנו רבינו אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ע"כ, דהקושי מבואר במ"ש למדתנו רבינו אין צדיק וכו' דהרי זיל קרי בי רב ומה לימוד שייך בו והל"ל והכתיב וכו'. אמנם לפי האמור אתי שפיר דמלישנא דקרא לחודיה לא היה יכול ר"ע להשיב לרבי אליעזר דדילמא קרא דאין צדיק בארץ מיירי במחלקי צדקה וכדרשת רז"ל. אבל ממה שפירש לן רבי אליעזר קרא כפשטיה בשביל זה אמר לו למדתנו רבינו כלומר שאתה למדת אותנו דפירוש הפסוק הוא כפשוטו.

גם עם האמור יתיישב מה שהקשו המפרשים בעובדא דרב הונא דלקמן דאמרו ליה רבנן ליעיין מר במיליה ואמר להם ומי חשידנא בעינייכו והם השיבו לו ומי עביד קודשא בריך הוא דינא בלא דינא. דאמאי לא הקשו מקרא דאין צדיק בארץ וכו'. ובמ"ש הוא מבואר מאליו דאי מקרא דאין צדיק היה יכול לדחות להם דקרא מיירי במחלקי צדקה וק"ל:



שולי הגליון


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף